ממטבחה של אמא: טארט מסקרפונה ופירות יער

אין ספק ששבועות זהו חגם של חובבי האפייה. בכל שנה אני מנסה לחדש, להפתיע ולפנק את בני המשפחה, שנפגשים לחגיגה משותפת של החג הלבן.

כמובן שאין ארוחת חג בלי עוגת גבינה, לפחות אחת! ישנם אין ספור סוגים של עוגות גבינה: עוגות אפויות עם שוקולד, עם פירות שונים, עם בצק ובלי בצק וישנן גם עוגות ללא אפייה בוריאציות שונות ומשונות.

טארט מסקרפונה עם פירות יער (צילום: אפי בלה)

טארט מסקרפונה עם פירות יער (צילום: אפי בלה)

לטארט המסקרפונה עם פירות היער ישנה תחתית פריכה שמעליה מונח קרם גבינה בעל מרקם קטיפתי ומעליו מונחים פירות חמצמצים, המשדרגים אותו ללא פחות ממושלם. הוא ללא אפייה, פשוט להכנה, קליל וטעים טעים…

טארט מסקרפונה ופירות יער

דרגת קושי: ♥♥♥♥♥          זמן הכנה: 30 דקות + הקפאה     מתכון ל-תבנית 26" (כ-8 מנות)

חומרי גלם לתחתית

  • הצעת הגשה לעוגה (צילום: אפי בלה)

    הצעת הגשה לעוגה (צילום: אפי בלה)

    250 גרם פתי-בר מרוסקים

  • 75 גרם סוכר
  • 150 גרם חמאה מומסת

חומרי גלם לקרם

  • 7 גרם אבקת ג'לטין (חצי שקית)
  • 40 מ"ל מים
  • 60 מ"ל שמנת מתוקה
  • 125 גרם סוכר
  • 500 גרם גבינת מסקרפונה
  • 400 גרם פירות יער (תותים ופטל)
אופן ההכנה לתחתית
  1. מערבבים את כל החומרים יחדיו, מניחים את התערובת בתחתית ובדפנות של תבנית טארט משומנת (עדיף עם תחתית מתפרקת).
  2. מכניסים למקפיא לשעה.

אופן ההכנה לקרם

  1. בקערה קטנה ממיסים את אבקת הג'לטין עם המים ומניחים ל-15 דקות, עד שכל המים נספגים.
  2. מביאים לרתיחה את השמנת והסוכר, מורידים מהאש.
  3. מכניסים את הג'לטין למיקרוגל ל-15 שניות ומוסיפים לשמנת החמה ומערבבים היטב. מצננים את התערובת.
  4. מקציפים את המסקרפונה ומוסיפים לתערובת של השמנת.
  5. יוצקים את תערובת הגבינה על התחתית הקפואה ומחזירים למקפיא לשעה נוספת.
  6. חותכים את התותים לפרוסות דקות ואחידות ומסדרים אותם ואת שאר הפירות בצורה יפה על הגבינה.

חג שמח ובתיאבון.

פורסם בקטגוריה אוכל, ג, כתבות אוכל, מתכונים | עם התגים , , , , , , | להגיב

"כשאת עושה סקס עם בעלך את חושבת עליי?"

>>> כל פרקי הסיפור הפסקת שכל ושמה גיל 40
>>> הפרק הקודם: "אם יסתבר שאני בהריון אני עושה הפלה!"

הבלוג של פאם פאטל – 31 באוקטובר

צילום אילוסטרציה: imagerymajestic / freedigitalphotos.net

בניגוד אליכן, אתן לכן את השורה התחתונה, על ההתחלה – אני ושי סיימנו. למה? אתן בטח שואלות את עצמכן. טוב, אז כרגיל, הכל בגללכן ובגלל שאני מקשיבה בקולכן!

לפני כמה ימים הייתי אצלו. אנחנו במיטה, שוכבים מחובקים אחרי סקס.

שי: "אולי תישארי לישון אצלי?"

אני: "כן ברור. תכף".

שי: "אני חייב לדעת, מה את מספרת לבעלך כשאת חוזרת ממני באחת בלילה? איפה הוא חושב שאת נמצאת?"

אני: "מה זה משנה לך?"

שי: "סתם מסקרן אותי עד כמה את שקרנית טובה".

אני: "כאילו שזו בעיה שלך אם אני שקרנית טובה או לא".

"זו עשויה להיות בעיה שלי. אני לא רוצה שאיזה יום יופיע לי על מפתן הדלת איזה גבר קנאי וינסה להרוג אותי…" הוא מתבדח.

כן, ממש, בדיוק תיאור של בני. גם אם הוא היה מאוהב בי עד עמקי נשמתו ועדיין חי איתי באושר ועושר, איכשהו אני לא ממש מצליחה לדמיין אותו מגיע למפתן דלתו של מישהו שבגדתי איתו בו ומאיים על חייו.

אני: "אתה יכול להירגע. לא יקרה".

שי: "למה? הוא לא מקנא לך?"

האמת היא שהוא בכלל לא חי איתי כרגע, אבל למה להיכנס לפרטים. אני מסתכלת על שי. "מה אתה רוצה? בשביל מה אתה חופר?"

שי: "סתם מסקרן אותי איך זה עובד כשנשואים".

"קודם תתחתן, אחרי זה תעשה דוקטורט איך זה עובד כשבוגדים", אני עונה לו בחוסר סבלנות.

שי: "תגידי, כשאת עושה איתו סקס את חושבת עליי?"

"ברור", אני עונה לו בציניות. "כמו שאתה חושב עליי כשאתה שוכב עם כל שאר הבחורות שלך. תגיד לי, זו שיחת חפירה שאתה עושה לכל הבחורות? כי אם כן, אני מתחילה להבין למה אתה עדיין לבד…" אני עוקצת אותו.

הוא מחייך: "לא לכולן. רק לנשואות שבהן".

אני: "אה, באמת? וכמה נשואות כאלו יש לך?"

"שתיים", הוא עונה בשיא הטבעיות.

התשובה שלו מעצבנת אותי. "טוב, יאללה, אני זזה", אני עומדת לקום מהמיטה והוא מושך אותי אליו בחזרה ומחייך.

שי: "די, רגזני. סתם צוחק איתך. בואי לפה. תישארי עוד קצת. לא בא לי שתלכי כבר עכשיו".

אני מחייכת. מתרצה. מתכרבלת בחזרה בזרועותיו. החיבוקים הופכים לנשיקות, הנשיקות הופכות למזמוזים והמזמוזים גולשים להם לעוד סיבוב של סקס…

אנחנו שוכבים על הגב, זה לצד זה ומתנשמים.

שי: "איזה באסה שאת לא יכולה להמציא איזה תירוץ ולהצטרף אליי בשבת לטיול ג'יפים בצפון. יש עכשיו אחלה פריחה עכשיו".

לרגע אחד אני מתפתה לחשוב שאולי באמת אני יכולה, ואז תופסת את עצמי, על מה אני חושבת בכלל?

אני: "אתה נוסע לבד?"

שי: "לא, עם עוד שלושה חברים שלי".

אני: "אז מה אתה צריך אותי איתכם? זה לא טיול גברים?"

שי: "לא, גם הם באים עם בנות זוג".

בנות זוג.. כאילו שאני בת הזוג שלך… יכול להיות מאוד משעשע, אני וחבורת הילדים הזו מסביבי.

הוא מפרש לא נכון את השתיקה שלי.

שי: "אז מה? יש סיכוי שאת יכולה להצטרף?"

אני: "תגיד לי, נראה לך? אתה רוצה שאגיע עם ארבעת הילדים שלי לטיול ג'יפים עם החברים שלך ובנות הזוג שלהם? זה נשמע לך הגיוני?!"

הוא נעלב קצת מההסתערות שלי עליו.

שי: "לא דיברתי על הילדים שלך. דיברתי עלייך".

אני: "ברור שאתה לא דיברת על הילדים שלי. אני דיברתי על הילדים שלי. אני לא באה בנפרד. אני לא בת הזוג הרווקה שלך, אני אמא לארבעה ילדים".

שי: "אני יודע את זה. אבל חשבתי שאולי את יכולה להמציא איזה סיפור לבעלך, שהוא יישאר עם הילדים ואת תצטרפי אליי לטיול".

השיחה הופכת להיות הזויה מרגע לרגע.

אני: "אתה צוחק עליי, נכון?"

שי: "לא, אני רציני לחלוטין. מה הבעיה? את בלאו הכי משקרת לו על ימין ועל שמאל, אז מה זה עוד שקר קטן בשביל לנסוע איתי? אני מאוד רוצה שתבואי איתי".

המשך: זה לא נקרא שקר? זה האמא של כל השקרים!

פורסם בקטגוריה בגידות וגירושין, ד, יחסים | עם התגים , , , | להגיב

אופנה מכל הלב | תצוגת אופנה למען ילדים עם בעיות נפשיות

כל מי שמרגישה מתוסכלת כשהיא הולכת לתצוגת אופנה, משום שעל דוגמניות בת 18, שלובשת בגדים במידה 38, הכל נראה טוב יותר, הייתה מוצאת נחמה בתצוגה שנערכה בבוקר יום שישי האחרון.

כארבעים נשות עסקים וחברה, בשנות ה-40, 50 ו-60 לחייהן, הגשימו בבוקר זה חלום (כמוס) וצעדו על המסלול. המפיק מוטי רייף, שנקרא לארגן את בוקר ההתרמה, החליט שאת מקומן של הדוגמניות יכבשו "נשים אמיתיות". רייף גייס למשימה מעצבי אופנה ישראלים מובילים, ביניהם ירון מינקובסקי, גדעון אוברזון, דורית בר אור, רונן חן, רינה צין, גלית לוי, אלון לבנה וגם אמריקאי אחד – אלי טהרי, שתרמו פריטים מקולקציות שלהם.

כוכבת המסלול הייתה השמלה – מאורך ברך ועד מקסי, המכנסיים היו במיעוט ונעלי הפלטפורמה לא היוו מכשול לניצחון הנשים על המסלול. הצבע השחור היה הצבע השולט, נקודות הצבע היו הצהוב שעתיד לככב בקיץ הקרוב, הכחול והורוד.

בין הצועדות על המסלול היו יעל חולדאי – הגברת הראשונה של תל-אביב, אורנה דץ שגם הנחתה את הבוקר, עופרה רייף שמלצר שהוריה אירחו את האירוע בביתם, הזמרת עינת שרוף ששמחה להכריז על המסלול שרזתה 10 קילוגרמים, קרוליין לנגפורד שהגיעה הישר משדה התעופה, מיכאלה ברקו שכבשה את המסלול, לאה שנירר המעושרת שנראתה ממש מאושרת ואילנית באומן הזוהרת.

הכנסות תצוגת האופנה היו קודש לשיפור איכות הטיפול בילדים ונוער המטופלים במחלקות לרפואה פסיכולוגית במרכז שניידר ובבית החולים רמב"ם.

תצוגת אופנה. צילום: רונית מטיאס

תצוגת אופנה. צילום: רונית מטיאסתצוגת אופנה. צילום: רונית מטיאסתצוגת אופנה. צילום: רונית מטיאסתצוגת אופנה. צילום: רונית מטיאסתצוגת אופנה. צילום: רונית מטיאס

תצוגת אופנה. צילום: רונית מטיאס

תצוגת אופנה. צילום: רונית מטיאס

* * *

צילומים ועריכה גרפית: רונית מטיאס

* * *

פורסם בקטגוריה אופנה, אופנה ועיצוב, ד | עם התגים , , , , , | להגיב

תו חניה לנכה הוא תחום פרוץ בחוק הישראלי

מדינת ישראל היא אחת מהמדינות הצפופות ביותר מבחינה תחבורתית, עם מצוקת חנייה מהחריפות ביותר, ועיריות ומועצות בה נסמכות באופן משמעותי על קנסות חנייה אותם הן מנפיקות.

חרף כך, מסתבר, אין כל תקנה, חוק או הוראה המגדירים מי זכאי לתו חניית נכה דרך משרד הרישוי, ומי לא. לדברי עו"ד גיל קראוס, התו אמור להינתן לכל מי ש"תנועתו בדרכים עלולה להזיק לבריאותו" אך הגדרה זו פתוחה מדי, ואין איש יודע מה הקריטריונים ליישומה.

הבקשות לקבלת התו המבוקש, המקנות לאוחז בו חנייה בטוחה וקרובה כמעט בכל רחוב בישראל – נבחנות על ידי פקידים עלומים במשרד הרישוי, ומסתמכות על בחינת מסמכים רפואיים בלבד ללא בדיקת המבקש.

עו"ד גיל קראוס עוסק רבות בתביעות בגין נזקי גוף ובהתמודדות מול מוסדות רפואיים בתביעות של רשלנות רפואית וכן בניהול מאבקים מול חברות הביטוח והמוסד לביטוח לאומי למתן זכויות למבוטחים. פנינו אליו לשמוע ולהרחיב על נושא תו הנכה בישראל.

לדברי עו"ד קראוס, ההחלטה נעשית על פי התרשמות הפקיד מהמסמכים, ואין כל דרך להופיע בפני ועדה רפואית על מנת להדגים את בעיית התנועה ממנה סובל המבקש. ממקרים רבים שהגיעו לשולחנו של עו"ד קראוס עולה, כי מקרים דומים טופלו בעבר באופן שונה, ואף קרה שבמקרים מסוימים נשללו תווי נכה מחולים ומנכים, גם בלי שהשתנה מצבם הרפואי.

"נכים ומוגבלים הפונים למשרד הרישוי לקבלת תו, ללא ייעוץ משפטי מקדים, עלולים להידחות ללא נימוק, ולסבול מבעיות קשות של נגישות", אומר עו"ד קראוס, ומעניק טיפים ודרכים כיצד על מוגבלי תנועה לנהוג על מנת להשיג תווי חניה.

אין נהג שלא נתקל בחייו במצוקת חנייה, ובשורת "המקומות הטובים" הקרובים ליעד, השמורים לנכים בלבד. החונה באזורים אלה ללא תו נכה צפוי לקנסות כבדים במיוחד, שכן הם נועדו להקל על הגישה ועל התנועה של מוגבלים בעלי תו נכה בלבד. אלא שלדברי עו"ד גיל קראוס, לא רבים יודעים כי הדרך לקבלת התו היא פרוצה ושרירותית.

לדברי עו"ד קראוס, תהליך הגשת הבקשה לתג נכה ולזכאות לפטור מטסט, כולל הגשת טפסים ואישורים, הוא לכאורה פשוט, אך לטענת עו"ד קראוס, בהיעדר קריטריונים אחידים לפיהם נקראת הבקשה, הגשת המסמכים היא ירייה באפילה. "אל טופס קיים של משרד הרישוי, בשם 'בקשה לתג נכה ופטור מטסט', יש לצרף מסמכים רפואיים המעידים על הבעיה הרפואית שבשמה מבוקש התו, וצילום של רישיון הרכב ורישיון הנהיגה הרלוונטי", מסביר עו"ד קראוס. לדבריו, משרד הרישוי אמור לספק תג נכה לכל אדם אשר 'תנועתו בדרכים עלולה להזיק לבריאותו', אך בפועל, הגדרה זו היא רחבה מאוד. "למעשה, אין שום קריטריונים ברורים וחד משמעיים, שקובעים מי יקבל את התג ומי לא. כך יוצא שרבים מהפונים לא מודעים כלל לעובדה, שאין במדינת ישראל שום חוק המגדיר מי, בעצם, זכאי לתג נכה ולפטור מטסט ומי לא".

לדבריו, ההחלטה האם להעניק לאדם תג נכה או לא, תלויה בשיקול דעתו של פקיד משרד הרישוי שיקבל לידיו את הבקשה או של הרופא שבוחן את הבקשות במשרד הרישוי. "הבעיה נעוצה בכך, שמרגע שהוגשה הבקשה לתג נכה, בוחנים רק את אותם מסמכים רפואיים שצורפו אליה", אומר עו"ד קראוס. "אין שום ועדה רפואית שתבדוק את המבקש, ולא קיים בשום מקום מנגנון פיקוח או ביקורת על תהליך קבלת ההחלטה. מדובר בתחום פרוץ מאוד".

את הבעייתיות הזו מכיר עו"ד קראוס מקרוב, מטיפול במקרים רבים שנמצאו על ידי פקיד הרישוי "לא מתאימים" למתן התג. כך למשל, מספר עו"ד קראוס על אדם מחולון, שסבל מבעיות קשות בכלי הדם ובתנועתיות הגב התחתון והרגליים. לדברי עו"ד קראוס, אורטופד מטעמו קבע כי אינו מסוגל ללכת אפילו למרחק קצר ללא הפסקה, אבל בקשתו לתג נכה בכל זאת נדחתה על ידי משרד הרישוי.

לדברי עו"ד קראוס, תושב חולון נוסף, שעבר ניתוח ברגל שמאל ומאז מתהלך עם קביים, ותושב ראשון לציון, שסבל מהיצרות של תעלת עמוד השדרה, הגישו בקשות לקבלת התג ונדחו על ידי משרד הרישוי. לדברי עו"ד קראוס, גם אנשים שכבר קיבלו בעבר תג נכה באופן זמני והגישו בקשה לחידוש, נתקלו בסירוב לא מוסבר ממשרד הרישוי למרות שמצבם הרפואי לא השתנה.

כך למשל, מספר עו"ד קראוס על אישה תושבת רמלה, שקיבלה בעבר תג נכה זמני בשל מוגבלות תנועה בגבה, אך בבואה לחדש אותו לאחר התקופה הנדרשת, החליט פקיד הרישוי לפתע שלא לאשר את בקשתה – למרות שלא חל שום שינוי במצבה הרפואי. במקרה אחר, נאלצה תושבת ראשון לציון להתמודד עם אותו הסירוב, כאשר תג שניתן לה בשל בעיות בגב התחתון וברגליים מהן סבלה, נלקח ממנה כעבור שנתיים, בלי שחל שום שינוי במצבה הבריאותי. "מקרים אלה ואחרים מלמדים עד כמה שרירותית יכולה להיות החלטה פקיד הרישוי, האם לאשר תג נכה או לא, וכיצד היא משתנה מפעם לפעם – ללא שום קשר לעובדות בפועל", טוען עו"ד קראוס.

קראוס מפרט מספר דרכים בהם מומלץ לתושבים בעלי תנועה מוגבלת לנהוג, על מנת להגדיל את הסיכויים שלהם לזכות בתו הנכה המיוחל. צרפו לבקשה את רשיון הרכב עליו מבוקש התג – בגלל העובדה שאישור הבקשה במשרד הרישוי מסתמך על הטפסים ועל האישורים הרפואיים בלבד, עו"ד קראוס ממליץ למבקשים תו נכה להשקיע מאמצים כבר בשלב זה. זאת על מנת להגיש את כל המסמכים הרלוונטיים, ולהימנע מעיכובים מיותרים.

הוא מציין, כי לטופס הקיים של משרד הרישוי יש לצרף – פרט למסמכים הרפואיים, גם צילום של רשיון נהיגה ורשיון הרכב, עליו מבקש הנכה לקבל את התג. "צירוף רשיון הרכב יחסוך לכם זמן במידה שהבקשה תאושר", מסביר עו"ד קראוס. "אחרת, מבקש התו יאלץ להגיע למשרד הרישוי עם רשיון רכב עדכני, ורק לאחר מכן יונפק התו, דבר שגורם לבזבוז אנרגיה וזמן".

אל תשכחו לצרף למסמכים המחאה מבוטלת – עו"ד קראוס מוסיף, כי לבקשה יש לצרף גם המחאה מבוטלת. לדבריו, ההמחאה נועדה לאמת את מספר חשבון הבנק של בעל הרכב הנכה, כך שבמידה שהבקשה לתו תאושר במשרד הרישוי, יקבל בעל הרכב בחזרה את החלק היחסי של עלות הטסט לרכב, ישירות לחשבון הבנק. "העלות השנתית לטסט של רכב פרטי בעל תו נכה עומדת על כ- 26 שקלים בלבד (תלוי בסוג הרכב)", אומר עו"ד קראוס. "המחאה מבוטלת תסייע לבעל הרכב הנכה לקבל את יתרת תשלומי הטסט לרכב אם בקשתו תאושר, ושוב – הדבר יחסוך זמן וימנע סחבת מיותרת".

עו"ד קראוס מוסיף מספר כללי פעולה נחוצים על מנת לקבל התו:

• להדגיש את זהות הנהג – עו"ד קראוס מזכיר, כי יש לשים לב לזהות האדם שאמור לנהוג ברכב. "לא תמיד מדובר בנכה עצמו – לעיתים הנהג הוא מישהו מטעמו שאמור להסיע אותו ממקום למקום", אומר עו"ד קראוס. במקרה כזה, לדבריו, יש להגיש למשרד הרישוי תצהיר החתום גם על ידי הנכה וגם על ידי מבקש הבקשה, תצהיר המאומת ע"י עורך דין.

• להקפיד על שימוש בחוות דעת מתאימות – "חשוב מאד כי במסמכים הרפואיים יצויין, שתנועת הנכה בדרכים עלולה להזיק לבריאותו", אומר עו"ד קראוס. "לשם כך כדאי להיעזר בייעוץ ובהכוונה מקצועיים, שידאגו לכך שתקבלו את המסמכים הרפואיים המתאימים ביותר לנושא הבקשה". לדבריו, יש להקפיד כי המסמכים הרפואיים יהיו חתומים בידי רופא מומחה רלוונטי, דוגמת אורטופד, נוירולוג וכיו"ב.

• הגישו את הבקשה סמוך לאירוע התאונה או פרוץ המחלה – לדברי עו"ד קראוס, חשוב להגיש את הבקשה לתג נכה מיד עם קרות המחלה או התאונה, בגינה נזקק האדם לתו הנכה. זאת, לדבריו, על מנת שלא לבזבז זמן חשוב, מכיוון שמשרד הרישוי צריך לדון בבקשה, עניין שלוקח זמן כשלעצמו.

• העדיפו הגשה בדלפק השירות על פני הדואר – "הניסיון מלמד, כי בקשות המתקבלות ישירות במשרד הרישוי מטופלות מהר יותר מבקשות שנשלחות בדואר", אומר עו"ד קראוס, ועל כן ממליץ, כל עוד אפשר, להגיע ישירות לדלפק השירות במשרד.

עו"ד קראוס מזכיר, כי בכל מקרה של דחיית הבקשה, ניתן להגיש ערעור על ההחלטה. "הערעור יתנהל בדיוק באותו אופן שבו התנהל כל ההליך הראשוני, כך שגם בנושא זה יש עוד הרבה מקום לשיפור", הוא אומר. שיפור משמעותי בתחום יתרחש כאשר המדינה תתייחס לנושא בכובד ראש, ותציע חקיקה שתסדיר את התחום ותקבע קריטריונים קבועים, לפיהם יפעלו פקידי הרישוי. "חלק גדול מהבעיה הקיימת היום, נובע גם מהעובדה שאין שום בקרה על החלטות פקידי הרישוי ובאופן אבסורדי גם הערעור מגיע בדיוק לאותם פקידים או רופאים שקיבלו את ההחלטה הראשונה. הקמת מנגנון פיקוח, שיורכב מאנשי מקצוע כרופאים ומומחי שיקום, תאפשר בחינה מחדש, בצורה מקצועית ורלוונטית, של החלטות פקידי משרד התחבורה", אומר עו"ד קראוס. "מנגון פיקוח יאפשר ביקורת, וישפר משמעותית את אופן קבלת ההחלטות במשרד הרישוי".

לדבריו, על המדינה למנות ועדה רפואית מקצועית, אשר תבצע בדיקת פיזית של המבקש. "ועדה שתורכב מרופאים מומחים, אשר ממילא יושבים בקופות החולים ברחבי הארץ, תוכל לקבוע במקצועיות ובאופן מהימן את מצבו הרפואי של מבקש הבקשה, במקום להסתמך על שיקול דעתם של פקידי הרישוי", מסכם עו"ד קראוס.

פורסם בקטגוריה ב, בטיחות בדרכים, רכב | עם התגים , , | להגיב

פרשנות | תובנות ראשונות לקראת הבחירות לנשיאות איראן

בתום שלב רישום המועמדים לבחירות לנשיאות איראן, הצפויות ב-14 ביוני, ועוד בטרם החל השלב המשמעותי של סינון למעלה מ-450 המועמדים על-ידי "מועצת שומרי החוקה", ניתן כבר לגבש מספר תובנות משמעותיות:

  1. שמעון פרס האיראני? נשיא איראן לשעבר, אכבר האשמי רפסנג'אני (צילום: Mesgary/ויקימדיה)

    שמעון פרס האיראני? נשיא איראן לשעבר, אכבר האשמי רפסנג'אני (צילום: Mesgary/ויקימדיה)

    החלטתו של הנשיא לשעבר ויו"ר "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר", עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני להגיש את מועמדותו ברגע האחרון מוכיחה שהכל אפשרי בפוליטיקה האיראנית. האדם שרבים כבר הספידו אותו (הן באיראן והן במערב) לאחר תבוסתו המשפילה למחמוד אחמדינז'אד בבחירות לנשיאות 2005, לאחר שנושל מתפקידו כדרשן תפילות יום השישי בטהראן בעקבות תמיכתו במועמד האופוזיציה הרפורמיסטית, מיר-חוסיין מוסוי, ומהומות 2009, ולאחר שהורחק מתפקידו כיו"ר "מועצת המומחים" בשנת 2011 שוב הוכיח, ש"שמעון פרס האיראני" נופל וקם גם כשהוא מתקרב לגיל 80.

  2. התמודדותו של רחים משאא'י, מקורבו של הנשיא אחמדינז'אד המוגדר על-ידי הממסד הדתי השמרני כ"ראש הזרם הסוטה", היא בבחינת קריאת תיגר נוספת מצד הנשיא כנגד המנהיג העליון והממסד הדתי. אין להפריז, עם זאת, בחשיבות הגשת מועמדותו. סביר להניח, ש"מועצת שומרי החוקה" תפסול בשבוע הבא את מועמדותו. במקרה כזה מעניין יהיה לראות מה תהיה תגובתו של אחמדינז'אד, אך ספק אם יש ביכולתו לעשות הרבה במקרה כזה. מבלי לזלזל באתגר הפוליטי והאידיאולוגי שהנשיא ומקורביו מציבים בפני הממסד הדתי והמנהיג העליון, לא צריך גם להפריז ביכולותיו. בהתנהגות שלומיאלית למדי הצליח הנשיא לעורר נגדו בשנתיים האחרונות גם את מוקדי הכוח האחרונים שעוד נותרו לו (ובכללם משמרות המהפכה והאגף הימני-רדיקלי בממסד הדתי). מבחינה ציבורית הוא אולי זוכה עדיין לתמיכה בקרב חלק מהשכבות הנמוכות בחברה האיראנית בזכות מדיניותו הכלכלית הפופוליסטית, אך ספק רב אם זו תספיק לו לקרוא תיגר באופן משמעותי כנגד המנהיג בשבועות האחרונים שעוד נותרו לו עד צאתו מארמון הנשיאות.
  3. שלב הגשת המועמדויות מאחורינו, אך מערכת הבחירות רק בראשיתה. בשלב רישום המועמדויות הגישו קרוב ל-40 פוליטיקאים הנחשבים מוכרים ובכירים למדי את מועמדותם. גם ללא קשר לפסילת חלק מהם על-ידי מועצת שומרי החוקה, יש להניח שרבים מהם יפרשו מהמרוץ בימים הקרובים. בשעות האחרונות כבר התפרסמו דיווחים בנוגע לכוונתו של מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי לשעבר, חסן רוחאני, לפרוש לטובת רפסנג'אני ומועמדים נוספים המזוהים עם הזרם הרפורמיסטי צפויים לפרוש אף הם לטובת הנשיא לשעבר. מועמדים אחרים, כדוגמת יו"ר המג'לס לשעבר, חדאד עאדל, ויועצו של המנהיג העליון לעניינים בינלאומיים, עלי-אכבר ולאיתי, עשויים לפרוש לטובת ראש עיריית טהראן, מחמד-באקר קאליבאף המזוהה כמותם עם האגף המתון במחנה השמרני. מועמדים נוספים המזוהים  עם הימין הרדיקלי עשויים לפרוש לטובת מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, סעיד ג'לילי, שגם הוא החליט להירשם ברגע האחרון.
  4. קשה להעריך את  סיכוייו של רפסנג'אני להיות מאושר על-ידי מועצת שומרי החוקה, אך אין ספק שהמועצה תתקשה מאוד לפסול את מועמדותו. בשונה מאחמדינז'אד, רפסנג'אני נהנה עדיין מהשפעה ניכרת גם בממסד הדתי. הוא פוליטיקאי ותיק ומנוסה, שעלול לעורר צרות רבות אם מועמדותו תיפסל ופסילתו עלולה אף לעורר מחאה ציבורית נרחבת, הדבר האחרון שהמשטר האיראני צריך. גם אם עלי ח'אמנהאי אינו מתלהב (בלשון המעטה) מהרעיון שרפסנג'אני יחזור ללשכת הנשיאות אותה עזב בשנת 1997, הוא יעדיף ככל הנראה למצוא דרכים אחרות למנוע את בחירתו ולאו דווקא על-ידי פסילת המועמדות במועצה.
  5. העדפותיו של המנהיג העליון הן אולי הדבר המשמעותי ביותר בשבועות הקרובים, וספק רב אם הוא עצמו כבר החליט במי כדאי לו לתמוך (מאחורי הקלעים, כמובן). מחד גיסא, הוא זקוק לנשיא בעל ניסיון וכישורים שיכולים לאפשר לו להתמודד בהצלחה יחסית עם האתגרים הקשים (בעיקר בתחום הכלכלי) שניצבים בפני איראן. הוא עשוי גם להעדיף נשיא שיכול להציג פנים יותר מחייכות ופחות פרובוקטיביות מבחינת המערב כדי לאפשר לאיראן להמשיך ולנהל משא ומתן מייגע מול הקהילה הבינלאומית. אלה מקדמים דווקא את מועמדותו של רפסנג'אני או אולי ולאיתי. מאידך גיסא, לאחר שמונה שנים של נשיא רפורמיסטי (ח'אתמי) ושמונה שנים של אחמדינז'אד, הדבר האחרון שח'אמנאי מעוניין בו הוא נשיא בעייתו ועצמאי נוסף, שנוטה לעיתים לשכוח מיהו האיש מס' 1 בפוליטיקה האיראנית. רפסנג'אני בוודאי אינו עונה לצורך הזה.
  6. למרות שאנחנו עוסקים באיראן הממש לא-דמוקרטית, יש בכל זאת משקל גם לעמדת הציבור. וגם בעניין זה קשה מאוד להעריך במי הציבור יעדיף לתמוך (בהנחה שרפסנג'אני יאושר על-ידי מועצת שומרי החוקה). רפסנג'אני נתפס מצד אחד כ"זקן השבט", שיכול אולי להוציא את איראן מהבוץ בזירה הפנימית והחיצונית. מצד שני – אין לשכוח את תבוסתו בשנת 2005 לאחמדינז'אד, שנבעה לא רק מכך שח'אמנאי העדיף את השני אלא גם משום שהציבור ראה ברפסנג'אני אז (וללא ספק גם כיום) נציג אנכרוניסטי ומושחת של הממסד הדתי-שמרני. יש מועמדים שללא ספק נראים מבטיחים יותר (ובעיקר מרשימים יותר מבחינה חיצונית…), כדוגמת ראש עיריית טהראן המוצלח, הטייס והד"ר לגיאוגרפיה פוליטית, מוחמד באקר קאליבאף. השאלה היא עד כמה הוא יוכל לגייס תמיכה מחוץ לטהראן (ולמחוז הבחירה שבו נולד באיזור משהד בצפון-מזרח איראן) מול הפוליטיקאי המנוסה. באותן בחירות 2005, שבהן רפסנג'אני הובס על-ידי אחמדינז'אד, קאליבאף הגיע רק למקום הרביעי.
  7. ולבסוף – היום האחרון של רישום המועמדים שב והצליח לעורר את מערכת הבחירות המנומנמת. אולי לא לזה ציפה המנהיג כשקרא ל"התלהבות פוליטית" בבחירות, אבל נראה שכמות המועמדים המרשימה הזו (גם אם בסופו של דבר יישארו פחות מ-10 לאחר הסינון) והמאבק הצפוי בין שלושה זרמים פוליטיים: המרכז השמרני, הימין הרדיקלי והמרכז הרפורמיסטי , מבטיחה חודש מרתק של מערכת בחירות. זה עשוי להציב אתגר לא פשוט למשטר, אבל בהחלט לא נראה שזה הולך לשרת את מתנגדי המשטר הגולים שקוראים להחרים את הבחירות. אם המשטר לא יעשה טעויות חמורות, הוא עשוי עוד להצליח וליצור שוב את הרושם המוטעה שמדובר בסך הכל במערכת פוליטית די חופשית.


פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מזרח תיכון | עם התגים , , , | להגיב

השר שמיר יוזם תכנית חירום למאבק בארבה

שר החקלאות יאיר שמיר, מנכ"ל המשרד יוסי ישי, מנכ״ל המשרד הנכנס רמי כהן ואנשי משרד החקלאות הגיעו אתמול לסייר בנגב כדי לבחון מקרוב את הפעולות למאבק במתקפת הארבה. את הסיור הוביל שמוליק ריפמן, ראש מועצה אזורית רמת הנגב וגם השתתפו חיים ילין, ראש המועצה האזורית אשכול, אנשי משרד החקלאות המטפלים במשבר זה כחודשיים ונציגי משרד הביטחון.

לנוכח המצב בשטח החשש הוא כי בעוד שבוע החגבים יתחילו להתעופף שוב בנגב והתחזיות מדברות על הגעת להקות ארבה נוספות מסיני. השר הנחה לגבש תוכנית חירום חדשה שתתן מענה אפקטיבי לבעיה. עוד הוחלט על הידוק שיתוף הפעולה בין משרד החקלאות למשרד הביטחון באופן שיאפשר הפעלת ציוד מתוחכם ( מסוקים, מל״טים לניטור וכיוב׳).

לדברי השר שמיר: "לנוכח חומרת המצב מעבר לגבול המצרי אנו נדרשים גם לתכלל את הפעולות במישור האזורי ובימים הקרובים נערב את המוסדות הבינלאומיים, בראשם ארגון המזון והחקלאות של האו״ם (FAO)".

חגבים באוויר ועל הקרקע ברמת הנגב (צילום: אדווה לויד)

חגבים באוויר ועל הקרקע ברמת הנגב (צילום ארכיון: אדווה לויד)

לדברי שמוליק ריפמן: "ביקור השר הבוקר היה שובר שיוויון במאבק נגד הארבה. אני משוכנע כי השר שמיר יוביל את הפעילות הלאומית למאבק בארבה הקיים והנחילים הצפויים להגיע מסיני".

מחר בבוקר תתקיים ישיבת המעקב במשרד החקלאות בהשתתפות כלל הגורמים על מנת להביא ליישום מידי של תכנית הפעולה החדשה, שתמנע את התפשטות הארבה על עבר השטחים החקלאים או היישובים העירוניים בנגב הצפוני. במסגרת התכנית, לצד הגברת פעולות ההדברה בשטח והפעולות במישור הבינלאומי, אנשי המדען הראשי במשרד החקלאות יפעלו לרכז את מאגר הנתונים והידע שנצבר לצרכים עתידיים. כ-50 בני נוער מהתיכון לחינוך סביבתי ומכינת הנגב ממדרשת שדה בוקר ברמת נגב התגייסו לסייע במאבק חקלאי רמת הנגב נגד מתקפת הארבה.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ | עם התגים , , , | תגובה אחת

המחאה חוזרת לרחוב: אומרים לא לגזירות

אלפי פעילי מחאה ואזרחים מאוכזבים יצאו הערב לרחובות במחאה על גזרות התקציב. הפגנת זעם התקיימה ברמת גן מול ביתו של שר האנרגיה סילבן שלום נגד הכוונה לאשר את יצוא הגז. המפגינים צעקו "לא ניתן את הכסף לטייקונים" וכמה עשרות אנשים ניסו לפרוץ למתחם הבית ונתקלו בכוחות גדולים של משטרה. המפגינים דיווחו על על אלימות השוטרים ועל שימוש שנעשה בגז פלפל נגד המפגינים. המשטרה עצרה מפגין אחד ומאות פעילי מחאה ניסו למנוע מהניידת להרחיק את העצור. בהמשך שוחרר העצור לאחר מו"מ עם המשטרה ובתנאי שהמפגינים יתרחקו מביתו של השר.

המפגינים מרמת גן חסמו בהמשך את רחוב ז'בוטינסקי ברמת גן לכיוון תל אביב וכל התנועה במקום נעצרה. לאחר מכן המשיכו לנתיבי איילון וחסמו גם אותם יחד עם מפגינים שהגיעו מתל אביב. מחדר המצב של המחאה דווח כי המשטרה ערכה כמה מעצרים בנתיבי איילון וסגרה על המפגינים ביציאות מהאיילון.

מעצר של אחד המפגינים בהפגנה ברמת גן (צילום: רפי מיכאלי)

מעצר של אחד המפגינים ברמת גן מול ביתו של השר שלום (צילום: רפי מיכאלי)

האיילון נחסם לזמן קצר ובוצעו מעצרים (צילום: ציפי מנשה)

האיילון נחסם לזמן קצר ובוצעו מעצרים (צילום: ציפי מנשה)

"לא ניתן את הכסף לטייקונים. הפגנת זעם ברמת גן (צילום: ציפי מנשה)

"לא ניתן את הכסף לטייקונים". הפגנת זעם ברמת גן (צילום: ציפי מנשה)

העצור בהפגנה בר"ג בניידת המשטרה (צילום: רפי מיכאלי)

העצור בהפגנה בר"ג בניידת המשטרה (צילום: רפי מיכאלי)

מפגינים בחיפה ניפצו את דלת הכניסה בסניף יש עתיד בעיר (צילום: אליק מאור)

מפגינים בחיפה ניפצו את דלת הכניסה בסניף יש עתיד בעיר (צילום: אליק מאור)

עימותים עם המשטרה ברמת גן (צילום: ציפי מנשה)

עימותים עם המשטרה ברמת גן וטענות על אלימות נגד המפגינים (צילום: ציפי מנשה)

גז ולא גזירות. ההפגנה ברמת גן (צילום: ציפי מנשה)

גז ולא גזירות. ההפגנה ברמת גן (צילום: ציפי מנשה)

אלפי מפגינים יצאו הערב מכיכר הבימה בתל אביב שהחלו לצעוד אחרי תשע בערב לאורך שדרות רוטשילד. המפגינים מדווחים על כ-15,000 משתתפים לפחות בהפגנה התל אביבית. ההפגנה המשיכה ברחוב המלך ג'ורג' לכיוון מצודת זאב ושוק הכרמל. חלק מהמפגינים הגיעו למסוף ארלוזרוב וירדו לנתיבי איילון. מחדר המצב דיווחו כי פעיל המחאה יגאל רמבם מתל אביב נעצר. ההפגנה המרכזית בתל אביב המשיכה לכיוון רחוב אלנבי והכביש נחסם לתנועה לזמן מה. לאחר מכן שבו המפגינים לעצרת שקטה בככר הבימה. אחרי חצות התיישבו מפגינים על הכביש בצומת אבן גבירול-מרמורק-יהודה הלוי בת"א וחסמו אותו.

"מלאכית" חוסמת (עם מפגינים נוספים) את צומת אבן גבירול-מרמורק בת"א (צילום: ציפי מנשה)

"מלאכית" חוסמת (עם מפגינים נוספים) את צומת אבן גבירול-מרמורק בת"א (צילום: ציפי מנשה)

לשידור חי של אילאן מרשק על צעדת המחאה בת"א:  

מפגין ממרצ ומפגין מהליכוד בהפגנה בחיפה (צילום: אליק מאור)

מפגין ממרצ ומפגין מהליכוד בהפגנה בחיפה (צילום: אליק מאור)

ניפצו את דלת הכניסה בסניף יש עתיד בחיפה

בחיפה התקבצו כ-500 איש להפגנה מגד התקציב המתוכנן וקראו קריאות קצובות "אנחנו הרוב, חזרנו לרחוב" ו"העם דורש צדק חברתי". מפגינים חסמו מעת לעת את את צומת חורב, וכוחות משטרה גדולים ניסו למנוע את הזליגה לכביש, לא תמיד בהצלחה. 

בהפגנה השתתפו גם פעילי ליכוד שבאו למחות. אורן מהיישוב מכבים, פעיל ליכוד: "אני הגעתי למחות על חלק מהגזירות" .

הצטרף אליו אוריה, בן 19, פעיל מרצ מהיישוב כוכב יאיר, שהסביר כי הוא מפגין גם נגד התכנית הכלכלית וגם נגד השחיתות הפוליטית.  המפגינים בחיפה המשיכו לכיוון שדרות מוריה לסניף "יש עתיד" בעיר, השחיתו את השלטים במקום וניפצו את דלת הזכוכית בכניסה למבנה.

מאות מפגינים בצומת חורב בחיפה (צילום: אליק מאור)

מאות מפגינים בצומת חורב בחיפה (צילום: אליק מאור)

חוסמים את צומת חורב בחיפה (צילום: אליק מאור)

חוסמים את צומת חורב בחיפה (צילום: אליק מאור)

בירושלים צעדו עשרות מפגינים מגן הסוס לבית ראש הממשלה. על השלטים נכתב "העם רוצה צדק חברתי" ו"קחו מהטייקונים לא מאיתנו". הפגנות נוספות התקיימו באשדוד, במודיעין ובראשון לציון. בבינימינה התקיים אירוע מחאה משולב נגד הגזירות ונגד מכירת הגז, בערד הוקם אוהל מחאה ובשדרות התקיימה מחאה ברחבת הסינימטק.  

מפגינים גם בבנימינה (צילום: אילנה פלדה, פייסבוק)

מפגינים גם בבנימינה (צילום: אילנה פלדה, פייסבוק)

קחו מהטייקונים, לא מאיתנו. ההפגנה בירושלים (צילום: מסך)

קחו מהטייקונים, לא מאיתנו. ההפגנה בירושלים (צילום: מסך)

באתר המחאה כותבת אורלי בר לב מחדר המצב: "שר האוצר הכריז על סל גזירות מזעזע שיפגע בכל משפחה בישראל – הקיצוץ הגדול בתולדות המדינה. איפה אנחנו נדפקים? בחינוך, בבריאות, בקצבאות, בהעלאת מסים, במע"מ, בהלבשה… איפה לא? נבחרים "יקרים", אנחנו לא אמורים לשלם על הטעויות שלכם! על זה שכבר שנים אתם מעדיפים את הטייקונים על פני האזרחים! כלכלני אגף התקציבים יודעים היטב ואיפה על עשרות מיליארדים שנשדדים בתקציב אבל עושים לעצמם חיים קלים עם מסים, אגרות, היטלים והתרשעות על האזרחים.

"אבל זה עוד 'הכסף הקטן', כי במקביל אנחנו מגלים שהממשלה תיכף תאשר את ייצוא הגז בצורה שתדפוק אותנו לעוד עשרות שנים – תמלוגים בגובה של מאות מליארדים ששייכים לציבור יעברו לידי הטייקונים. מבינים? את כל הכסף שמקצצים עכשיו, ועוד הרבה הרבה יותר, אנחנו הולכים לתת במתנה לתשובה וחבריו. כ-ר-ג-י-ל נותנים מתנות לטייקונים, ועל כל השאר דורכים. אז אנחנו אומרים די כבר! ולכן במוצ"ש אנחנו יוצאים לרחוב, בכל הארץ".

תמונת הנושא של המחאה הערב (מתוך J14)

תמונת הנושא של המחאה הערב (מתוך J14)

משתתפים בהכנת הידיעה: ציפי מנשה, אליק מאור, רפי מיכאלי, עמית קרטס בנין.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חברה וסביבה, חדשות בארץ, מחאה | עם התגים , , , , , , , , , , | 2 תגובות

נתניהו ייפגש עם פוטין במאמץ למנוע עסקת נשק עם סוריה

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ייצא בקרוב לרוסיה כדי להפגש עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. כך אישר הערב גורם מדיני ל"מגפון".

נסיעתו של נתניהו לרוסיה תהיה כבר בימים הקרובים. נתניהו יזם את הפגישה עם פוטין – שדבר קיומה אושר הערב גם במוסקבה – כדי לנסות ולמנוע טילים מתקדמים נגד מטוסים מסוג S-300, לסוריה. המדובר במערכת מתקדמת ביותר ליירוט מטוסים שעלולה לסכן את חיל האוויר, גם בתוך המרחב האווירי של ישראל.

ממתיקים סוד? נתניהו ופוטין ילבנו את עניין עסקת הנשק עם סוריה (צילום ארכיון: עמוס בן גרשום/לע"מ)

ממתיקים סוד? נתניהו ופוטין ילבנו את עניין עסקת הנשק עם סוריה (צילום ארכיון: עמוס בן גרשום/לע"מ)

ביממה האחרונה נעשה ניסיון מצד מוסקבה להרגיע את הרוחות בנושא מכירת מערכות הנשק לסוריה. שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב טען היום כי הדיווחים בתקשורת, לפיהם אמורה עסקת הS-300 להיות מושלמת בתוך שלושה חודשים, אינם נכונים. הוא הדגיש כי רוסיה תעמוד בכל החוזים שכבר חתמה עם דמשק, אך לדבריו הם אינם כוללים את מכירת מערכת ה-S-300.

מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, קרא אמש למוסקבה שלא להוציא עסקה כזאת לפועל. "הבהרנו את עמדתנו בנושא באופן נחרץ", אמר קרי. "ההעדפה של ארה"ב היא שרוסיה לא תספק לסוריה סיוע בדמות הטילים המסוכנים הללו. הסכם מכירת נשק הוא איום על ישראל – שהיא בעלת הברית של ארה"ב. אם ייצא לפועל, הוא יערער את היציבות האזורית ויפגע גם בסיכויים להגיע להסדר מדיני".

נושא עסקת הנשק עלה עוד בשבוע שעבר, במהלך שהותו של ראש הממשלה נתניהו בסין. נתניהו שוחח טלפונית משם, על הנושא, עם נשיא ארה"ב ברק אובמה ועם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. הנושא עלה גם בשיחותיו של נתניהו עם גורמי ממשל בסין.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, בטחוני, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , | להגיב

לקעקע את הגוף תמורת העלאה בשכר

לפני קצת יותר משבוע הכריזה חברת הנדל"ן, Rapid Realty, שבסיסה בברוקלין שבניו-יורק, כי היא תעלה את שכרם של עובדיה ב-15%, אם אלו יקעקעו על גופם את סמל החברה – שתי אותיות R גדולות. הרעיון לתמריץ הוא פרי מוחו הקודח של מייסד החברה אנתוני לולי, לאחר שיחה עם אחד מעובדיו הנאמנים, שלדברי לולי לא עשה זאת כלל עבור הכסף.

סמליל חברת הנדל"ן

סמליל חברת הנדל"ן

"הוא מתקשר אלי, ואומר 'היי אנתוני, אני מקעקע את סמל החברה על גופי'. אני (לולי) מגיע לסניף ואומר לעובד 'זה כזה מגניב. איך אוכל לשלם לך?”, אמר לולי לחדשות CBS שבניו יורק. לולי סיפר לאתר AOL Jobs, כי העובד שהצמית את סמל החברה לגופו זכה להערכה וכבוד רב מעמיתיו הסוכנים לחברה. לולי שהתלהב מאד מהרעיון אמר לחדשות CBS בניו יורק, כי לא קעקע את עצמו עדיין, אך ללא ספק מבטיח לעשות זאת.

פתיחת סניף החברה בוושינגטון הייטס (מקור: ויקימדיה)

פתיחת סניף החברה בוושינגטון הייטס (מקור: ויקימדיה)

עד עתה כמעט 40 מעובדי החברה הספיקו לקעקע את עצמם. הקעקועים אינם מוגבלים למקום בגוף ולגודל וכל עובד רשאי לעשות לקעקע את עצמו תמורת העלאה במשכורת. רוב עובדי החברה הודו כי המשכורת שהובטחה לעלות, היא המניע העיקרי לקעקוע גופם. אחת מעובדות החברה בשם ברוק קורופטניק קעקעה את סמל החברה מאחורי האוזן, כך היא הודתה לחדשות CBS ניו יורק: "ראיתי את המשכורת שלי נכנסת וחזיתי במה שנראה ככמות גדולה ויוצאת דופן של כסף, כך שזה היה נחמד", סיפרה קורופטניק.

עובדים אחרים קעקוע את גופם מסיבות שאינן דווקא מוניטאריות. בקטע וידאו שפרסם עובד החברה, אדם אלטמן, אומר העובד, כי הקעקוע יהיה תזכורת לכך שהוא צריך לעבוד קשה. “אני לא רואה את עצמי הולך לשום מקום, ואם זה יהיה על הזרוע שלי, זה יגרום לי להמשיך ולעבוד קשה", אומר אלטמן. עבודה קשה תביא עמה גם הצלחות רבות בפן העסקי. אם תזכורת לעבודה קשה הוא מה שאלטמן חיפש, אזי לתלות שלט הנושא את הכיתוב "קשה באימונים קל בקרב", היא בהחלט אופציה פחות יקרה, כלל לא כואבת ולא פרמננטית.

20% יהיו מוכנים לקעקע את גופם תמורת העלאה בשכר

בסקר שערך עיתון הגרדיאן באתר האינטרנט בהתייחס לידיעה, נמצא כי 20% מקרב הגולשים היו מוכנים לקעקע את גופם, תמורת העלאה במשכורת. מדהים ככל שזה יהיה, העובדה כי מדינות רבות נמצאות במשבר כלכלי, יכולה לפעמים להניע את אזרחיהם לבצע פעולות קיצוניות רק כדי להשיג עבודה או העלאה במשכורת. למרבה הצער ישנם מעסיקים המנצלים זאת.

מתקעקעים (מקור: marin, http://www.freedigitalphotos.net)

מתקעקעים (מקור: marin, http://www.freedigitalphotos.net)

כמו עכברי מעבדה המגיבים לתמריצים, כך לפעמים מתנהגים בני אדם. זה לא מקרי, כיוון שבני אדם ועכברים חולקים יחד כ-99% מהגנים. בני אדם כמו עכברים פועלים לפעמים על פי התניות. בשלל ניסויים בפסיכולוגיה התנהגותית, עכבר מעבדה צריך למצוא את דרכו במבוך. לאחר שהוא מצליח במטלה הוא זוכה בתמורה להצלחה בחתיכת גבינה. להבא כשהעכבר יצליח לעמוד במשימתו פעם נוספת הוא יזכה לגמול נוסף. בצורה זו בדיוק מגיבים בני האדם לתמריצים. הצלחה גוררת פרס והתמריץ הוא להצליח יותר כדי להרוויח יותר. חלקנו מוכנים ללכת מאד רחוק בשביל כך. השאלה הנשאלת היא: האם הייתם מוכנים לקעקע על גופכם את סמל החברה שבה אתם עובדים ולזכות בפרס (גדול ככל שיהיה), או במילים אחרות להיות עכברי שכר?

פורסם בקטגוריה ג, חדשות כלכלה, יחסי עבודה, כלכלה | עם התגים , , , | להגיב

"אני אקיים את ההתחייבויות שלי", מבטיח לפיד לחברי מפלגתו

אחרי הראיונות שנתן לרשתות הטלוויזיה מנסה שר האוצר, יאיר לפיד, להסביר גם לחברי מפלגתו את סיבוב הפרסה שעשה – מאז שהכריז על עצמו כמגינם של בני מעמד הביניים. במכתב ששיגר אחר הצהריים לפעילי "יש עתיד", בדואר האלקטרוני, מבטיח לפיד כי יקיים את הבטחתו לעזור למעמד הביניים. "אני אקיים את ההתחייבויות שלי, אבל אני שר האוצר חודש וחצי, שבהם הייתי צריך להכין תקציב שסוגר גירעון מפלצתי של 35 מיליארד שקלים", כותב לפיד. "כבר לתוך ספר התקציב הנוכחי יצקנו שורה של תוכניות שישנו את הכלכלה מהיסוד. תהיה פה מהפיכה בדיור, בשוק העבודה, ביוקר המחיה. האם את כל זה אפשר לעשות בששה שבועות? ברור שלא. בשלב ראשון עשינו פעולת חירום כדי לעצור את הדימום, תוך כדי כך התחלנו לעשות את השינויים שיהפכו את חייו של מעמד הביניים לטובים הרבה יותר".

וכך כתב לפיד לחברי מפלגתו. לא נגענו. לא צינזרנו:

ימים סוערים עברו על כולנו לאחר הגשת התקציב, עם המון אינפורמציה (נכונה ומוטעית) שהסתובבה בתקשורת וברשתות החברתיות. אני רוצה להודות לכם על ההתגייסות שעזרה ליותר ויותר אנשים להבין שהתקציב שנגיש השבוע לממשלה הוא חיוני להצלת המשק הישראלי.

"נשמע כמו שטייניץ שמדבר על יוון וספרד". יאיר לפיד (צילום: ליאור גרונדמן)

"נשמע כמו שטייניץ שמדבר על יוון וספרד". יאיר לפיד (צילום: ליאור גרונדמן)

ועדיין, הרוחות בחוץ סוערות והטון מאשים.

לצד אלה שמרגישים עליהם את השמחה-לאיד, יש את אלו שבכנות לא מבינים מה קורה פה. מדוע דווקא אני, שהלכתי לבחירות על נושא מעמד הביניים, פוגע במצביעים שלי? מה קרה להבטחות?

אלו שאלות הוגנות שאני רוצה לענות עליהן, אבל לפני זה מגיעה לכם התנצלות. בשבועות האחרונים לא באמת סיפקתי לכם תשובות. שקעתי – רובי ככולי – במשימה החשובה והמורכבת של הכנת התקציב, והזנחתי את הזירה התקשורתית והפוליטית. החוק הראשון בתקשורת אומר שאם אתה שותק, מישהו אחר ידבר. העובדה שנעדרתי, איפשרה לקולות אחרים להשתלט על המרחב.

והקולות האלו מדברים רק על הקיצוץ בתקציב.

"נצטרך לטפל בחברת החשמל ובנמלים". יאיר לפיד (צילום: דן בר דוב)

"נצטרך לטפל בחברת החשמל ובנמלים". יאיר לפיד (צילום: דן בר דוב)

אבל הקיצוץ הזה, שהוא הכרחי, הוא רק הצעד הראשון, והוא יעבור מהר. אחריו יתחילו הרפורמות. כל הדברים שנעשה כדי להוריד את יוקר המחייה ולשפר את חייו של האדם העובד.

בינתיים, הנה התשובות לשאלות ששאלתם וששואלים אתכם בנוגע לקיצוצים:

הבטחת לעזור למעמד הביניים, למה אתה פוגע דווקא בו?

איני פוגע דווקא בו. למעשה, זו הפעם הראשונה מזה שנים שמעמד הביניים מחלק את הנטל גם עם ציבורים אחרים. החרדים, שהיו עד עכשיו חסינים פוליטית, ייאלצו להשתתף במאמץ ולצאת לעבודה, קיצצנו את תקציב הישיבות, וגם העשירים יתנו יותר. הם לא יקבלו קצבת ילדים כלל וישלמו הרבה יותר מס על כל מה שהוא מותרות כמו מכוניות יוקרה.

למעשה, מעולם לא היה פה נסיון מרוכז יותר לצדק חלוקתי. העלינו את מס החברות, העלינו את המס במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, העברנו את חוק הריכוזיות שלא יאפשר לחברות הפירמידה להמשיך לשלוט במשק, הקמנו ועדה אחת לבחינת הסדרי החוב של הטייקונים ועוד אחת לבחינת התמלוגים שמקבלת המדינה על משאבי טבע, התחלתי מו"מ עם החברות הגדולות על הרווחים הכלואים ועל הטבות המס המופרזות שלהם.

אז כן, מעמד הביניים נפגע, אני לא כופר בזה לרגע, אבל לפחות הפעם הוא לא היחיד שהולכים לכיס שלו.

אבל כל מערכת הבחירות שלך היתה הבטחה אחת מתמשכת לעזור למעמד הביניים, אתה מתפלא שקוראים לך שקרן?

"אני כנראה כבר לא אתפלא על כלום". יאיר לפיד (צילום: דן בר דוב)

"אני כנראה כבר לא אתפלא על כלום". יאיר לפיד (צילום: דן בר דוב)

אני כנראה כבר לא אתפלא על כלום, אולי חוץ מאשר על חוסר הסבלנות. הבטחתי לעזור למעמד הביניים וזה בדיוק מה שאעשה. אני אקיים את ההתחייבויות שלי, אבל אני שר האוצר חודש וחצי, שבהם הייתי צריך להכין תקציב שסוגר גירעון מפלצתי של 35 מיליארד שקלים. כבר לתוך ספר התקציב הנוכחי יצקנו שורה של תוכניות שישנו את הכלכלה מהיסוד. תהיה פה מהפיכה בדיור, בשוק העבודה, ביוקר המחיה. האם את כל זה אפשר לעשות בששה שבועות? ברור שלא. בשלב ראשון עשינו פעולת חירום כדי לעצור את הדימום, תוך כדי כך התחלנו לעשות את השינויים שיהפכו את חייו של מעמד הביניים לטובים הרבה יותר.

ומתי נראה את השינוי הזה?

הרבה יותר מהר ממה שכולם חושבים. קחו שנה קדימה וכולכם תתחילו להרגיש את התהליכים שיצאו עכשיו לדרך. איך אמר שמעון פרס אחרי שהצגנו לו את התקציב, "זה לא גזירות, זו רפואה."

למה לא הלכת למלחמה עם הוועדים הגדולים?

מפני שהמטרה היא לא לנהל מלחמות בשביל לקבל מחיאות כפיים, אלא לשנות את המצב. כל יום של שביתה כללית עולה למשק מעל 2 מיליארד שקל, ואני לא חושב שבתקופה של גירעון כל כך גדול אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להפסיד עוד ועוד כסף. במקום זה הלכתי להסכם עם עופר עיני שהבטיח לנו שקט תעשייתי בתקופה קשה. מלבד העובדה שגם ציבור העובדים ישלם כמו כולם את המיסים שעלו, הם גם ויתרו על 1.5 מיליארד שקל שיוזרמו לקופת המדינה. לתוך ההסכם בינינו הכנסנו גם את הסעיף החשוב של שיפור התנאים של עובדי הקבלן, שהם ציבור העובדים הכי חלש במדינה (מוזר שאף אחד מהאנשים שתוקפים אותנו בשם הדאגה לחלשים לא הזכיר את זה…).

אז כן, נצטרך לטפל בחברת החשמל. וכן, נצטרך לטפל בנמלים. אנחנו לא מתחמקים מזה לרגע, אבל האם לא יותר הגיוני לבדוק קודם אם אפשר לעשות את זה בהידברות ובלי לשתק את המשק הישראלי? כל המתלהמים מחפשים מלחמה, אבל לא הם אלה שיצטרכו לשלם את מחירה אלא הציבור הישראלי.

אז קח מהחברות הגדולות, מהטייקונים, מהרווחים הכלואים, תשנה את חוקי המשחק.

ביום שישי הזמנתי לפגישה את ג'רמי לוין, נשיא ומנכ"ל טבע, וסיכמנו על הליך מזורז לבחינה מחדש של הרווחים הכלואים והטבות המס. למה? כי כולם יודעים שמשהו לא תקין בחוקים הקיימים. מצד שני, כל מי שאומר, "פשוט תקחו מהם!" הוא פשוט חסר אחריות. מדינת ישראל לא רוצה להפוך לאוייבת של המגזר העיסקי, מפני שאז לא יעשו איתנו עסקים.

"כועסים בגלל שפוחדים". לפיד (צילום: דן בר דוב)

"כועסים בגלל שפוחדים". לפיד (צילום: דן בר דוב)

האם אתם יודעים שחברת "אינטל" שקלה להקים פה עוד מפעל גדול, דוגמת המפעל שיש לה בקריית-גת, אבל בסוף היא לקחה אותו לאירלנד? הפסדנו מקומות עבודה, הכנסות, שיפור תשתיות, התקדמות טכנולוגית. למה? כי באירלנד קיבלו הטבות מס גדולות יותר. תשאלו את ראש עיריית ערד מה הוא היה מוכן לעשות בשביל שמפעל כזה יגיע אליו, או את ראש עיריית בית שאן.

מעבר לזה, יש גם את השאלה החוקית. הטבות המס של החברות הגדולות לא נקבעו במחשכים או בחדרים אחוריים. אלה חוקים שעברו בכנסת באור מלא (אני לא הייתי שם, אבל רבים מאלה שצועקים עכשיו דווקא כן) וברוב גדול. בעקבות החוקים האלה המדינה עשתה הסכמים עם חברות בינלאומיות גדולות והבטיחה להן הבטחות. גם מבחינה משפטית וגם מבחינת מעמדנו הבינלאומי הפרה של הבטחות כאלה היא עסק מסוכן ומסובך. אני לא אומר שזה בלתי אפשרי, ואנחנו הראשונים שהכניסו את הידיים לבוץ והחלו לטפל בנושא, אבל זה תהליך ארוך, ומורכב, והוא ייקח זמן.

ואי אפשר היה למתן קצת את הגזירות? זה לא מוגזם? איפה הלב שלכם?

לאף אחד אין זכויות יוצרים על הלב. למה אתם חושבים נאבקתי ומנעתי כל קיצוץ בתקציבי הנכים, הקשישים, פגועי הנפש? למה בתקופה קשה כל כך דאגתי להעלאת התקציבים לסיוע לניצולי השואה ב-500 מיליון שקל?

וגם את מה שבכל זאת גזרנו אתם באמת חושבים שלא רציתי למתן אילו היתה לנו ברירה?

ובאמת אין ברירה?

ברור שלא. אני לא רוצה לתת יותר מדי דוגמאות עם מספרים, אבל אתן דוגמא אחת: אם לא היינו עושים עכשיו את כל צעדי הייצוב האלה, דירוג האשראי שלנו היה יורד. הבעיה היא שהמילים "דירוג אשראי" נשמעות לאנשים משעממות מאוד, כי הם לא מכירים את הסיפור מאחוריהן.

מה הסיפור?

אם יורידו לנו את דירוג האשראי לרמה שהיתה בישראל לפני עשר שנים, נצטרך לשלם הרבה יותר ריבית על החוב הלאומי.

כמה יותר?

37 מיליארד שקל יותר.

מה זה אומר?

מה זה אומר? זה אומר שהיינו צריכים להכפיל (להכפיל!) את כל הגזירות. השירותים החברתיים היו קורסים, עסקים היו בורחים, חברות בינלאומיות לא היו מגיעות, האבטלה היתה מזנקת. אני לא מוכן שזה יקרה במשמרת שלי. נכון שלאדם העובד יהיה יותר קשה עכשיו, אבל לפחות הוא בטוח שתהיה לו עבודה.

אתה נשמע כמו שטייניץ, שמדבר על יוון וספרד….

בזה הוא צדק. היו אצלי נציגי משרד התיירות, כדי לשכנע אותי לא לבטל את הפטור על מע"מ התיירות. אמרתי להם שהם צודקים בכל, חוץ מדבר אחד: אף אחד לא נוסע ליוון. במדינות שיש בהן התפוררות כלכלית אין תיירות בכלל. עדיף לשלם עכשיו קצת, במקום לשלם בעוד שנה הרבה יותר.

ואם המצב ישתפר, תחזירו את ההקלות?

תפסיקו עם ה"אם", המצב ישתפר. הרי הנתונים הכלכליים שלנו טובים – יש צמיחה, האבטלה נמוכה – עכשיו נתכווץ קצת, ואחר כך נוכל להרחיב, וברור שאז נתחיל להחזיר לאנשים. זה הרי הכסף שלהם. כל מה שצריך הוא סבלנות, ואפילו לא המון סבלנות.

היתה לי שיחה על זה עם השגריר הגרמני, אנדריאס מיכאליס. שאלתי אותו, "איך זה שגרמניה צלחה בשלום את המשבר הכלכלי?" והוא ענה: "פשוט מפני שהאזרחים אצלנו הבינו שיש תקופות שבהן צריך להוציא פחות ולעבוד קשה יותר." המדינות שהתפרקו הן אלה שבהן התושבים אמרו לעצמם, "זו בעיה של המדינה, לא שלי."

יש גזירות שעוד ישתנו?

ברור. זה תמיד התהליך מול תקציב, והוא יימשך מול הכנסת גם אחרי האישור שלו בממשלה. זו אגב הסיבה שאתם שומעים עכשיו כל כך הרבה זעקות וטענות. כי הפוליטיקאים רוצים לוודא שאם יבטלו משהו הם יוכלו לטעון שזה רק בזכותם והם הטובים (למי שלא הבין, הרעים זה אני). צריך לציין למען ההגינות שאני לא חושב שכל השכל הוא במשרד האוצר, ותמיד צריך להקשיב. התקציב הוכן בזמן קצר (מדי), ואנחנו תמיד צריכים להיות מסוגלים להגיד "טעינו". אתן לכם דוגמא: בספר התקציב היה סעיף של השתתפות עצמית בטיפולים בקופות החולים. גם אחרי שהתקציב הוגש, יעל גרמן ואני עדיין לא אהבנו את הסעיף הזה. המשכנו לשבת על תקציב הבריאות בלילות, עד שמצאנו פתרונות אחרים וביטלנו את ההשתתפות העצמית.

הכל נשמע כל כך הגיוני, ובכל זאת האנשים כועסים.

הם כועסים מפני שהם פוחדים. ככל שיעברו השבועות, הם יפחדו פחות. הם יפתחו את התלוש ויגלו שירד להם מהנטו הרבה פחות ממה שאמרו להם. הם יילכו לקניות ויגלו שהמחירים יורדים. הם יבינו שתקציב החינוך לא קוצץ אלא עלה ב-6 מיליארד שקל. הם יראו שהרכבת לכרמיאל מתקדמת. הם יגלו שתוכניות הדיור שלנו אפקטיביות והדירה נראית פתאום בהישג יד. ובעיקר, הם יגלו שיש חזון ויש מצפן ויש משרד אוצר שמבין שהאדם העובד הוא מרכז החברה הישראלית.

שלכם

יאיר לפיד 

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, חדשות כלכלה, כלכלה, מדיני-פוליטי | עם התגים , | תגובה אחת