מאות אנשי ביטחון פלסטינים פעלו בג'נין לעצור מבוקשים

כשלוש מאות אנשי ביטחון של הרשות הפלסטינית התפרסו בג'נין מיום רביעי האחרון ועד הבוקר (שבת),  כשמטרתם המוצהרת היא חיפוש ומעצר חשודים. טאללה דוויקאט, מושל ג'נין מסר היום כי שוטרי החטיבה התשיעית ויחידות של הכוחות המיוחדים פועלים בעיקר במחנה הפליטים בג'נין, בחלק משכונותיה של העיר ויישובים סמוכים לג'נין וסורקים אחר מבוקשים. הוא ציין כי נעצרו כמה אנשים אך לא נקב בסיבות המעצרים ובמספר העצורים.

jenin

כוחות הביטחון בג'נין (צילום: מען)

 

לדבריו, המבצע אינו קשור לנסיבות פוליטיות פנימיות או בינלאומיות, אלא להפרות סדר שאירעו באזור מאז מותו של פעיל הג'יהאד האסלאמי, אסלאם  אל-טובאסי, בידי כוחות הביטחון הישראלי ב-17 בספטמבר האחרון בעת פשיטת צה"ל ומג"ב על ביתו שבמחנה הפליטים בג'נין. בעת ביצוע המעצר נזרקו לעבר כוחות צה"ל חפצים כבדים ובקבוקי תבערה מגגות הבתים הסמוכים ורימוני יד מאולתרים. במהלך העימות נורה טובאסי, נפצע קשה ונלקח לטיפול בבית חולים בישראל. מאוחר יותר הוא מת מפצעיו. פעיל ג'יהאד נוסף נעצר ותוך כך נפצע קלות.

אירוע זה התקבל בזעם על ידי הארגונים הפלסטיניים השונים והוביל לגל של מעשי אלימות והפרות סדר בג'נין וביישובים הסמוכים לה. דוויקאט הוסיף כי כוחות הביטחון הפלסטיניים נתקלו בעת כניסתם למחנה הפליטים בג'נין בירי מצד חמושים שפתחו באש. "כשכוחות הביטחון נכנסו למחנה הפליטים בג'נין", אמר המושל, "חמושים אלמונים השליכו לעברם מטעני נפץ וירו יריות אזהרה באוויר. אבל תוך זמן קצר ביצעו כוחות הביטחון את משימתם והשלימו אותה". בין השאר, כך נודע,  ביצעו הכוחות סריקות בביתו של ראש הג'יהאד האיסלמי – באסם א-מור. עוד נמסר כי כוחות הביטחון הפלסטיני חשפו ולכדו אמצעי לחימה מגוונים במהלך הסריקות.

בחודש אוגוסט האחרון נהרגו שלושה פלסטינים מאש כוחות הביטחון וצה"ל במהלך פעילות שהסתבכה במחנה הפליטים קלנדיה מצפון לירושלים. הכוח, מיחידת המסתערבים של מג"ב איו"ש, נכנס לקלנדיה על מנת לעצור מבוקשים במחנה. במהלך הפעילות החלו הפרות סדר אלימות שכללו יידויי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה לעבר הכוחות. מג"ב וצה"ל הגיבו בירי גז מדמיע וירי כדורי גומי. במקום התפתחו עימותים קשים בין הכוח למקומיים והאירוע הידרדר לירי אש חיה שממנה כאמור נפגעו ונהרגו הפלסטינים. דו"ח השב"כ שפורסם אתמול במגפון הבחין בעליה חדה של הפרות סדר הכוללות יידויי אבנים, בקבוקי תבערה ושימוש במטעני נפץ מאולתרים במהלך חודש ספטמבר האחרון.

פורסם בקטגוריה אקטואליה, בטחוני, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , , , | סגור לתגובות

קברניט מטוס רוסי יישלח לכלא

בית משפט רוסי גזר בשבוע שחל, ארבע וחצי שנות מאסר על קברניט בגלל חלקו בגרימת התאונה של מטוס אנטונוב 24, שבה נהרגו 12 אנשים ב-2010.

שרידי מטוס אנטונוב 24. מאחוריו העצים שהוא הפיל בדך להתרסקותו

שרידי מטוס אנטונוב 24. מאחוריו העצים שהפיל בדרך להתרסקות

ב-3 באוגוסט 2010 התרסקה טיסה 57 של חברת קאטקאביה (Katekavia) מקרסנויארסק, העיר השלישית בגודלה בסיביר, בעת גישה סופית לשדה התעופה איגרקה, בשעת לילה ובתנאי ראיה לקויים. המטוס פגע בעצים, שהיו במרחק של 477 מטר לפני המסלול ו-234 מטר מימין לקו האמצע המורחב שלו. המטוס נבלם לאחר שחלף 140 מטר בין העצים. פרצה אש והמטוס נהרס לחלוטין. כל עשרת הנוסעים ואחד משלושת אנשי צוות נהרגו בתאונה.

ועדת התעופה הרוסית (MAK) שבדקה את נסיבות התאונה הגיעה למסקנה, כי תנאי מזג האוויר היו מתחת למינימום הדרוש והצוות לא קיבל החלטה בזמן להפסיק את הגישה לנחיתה, כאשר המטוס ירד מתחת לגובה המינימאלי הבטוח (100 מטר) ואיבד קשר עין עם אורות הגישה ואורות מסלול.

ועדת התעופה הרוסית קבעה עוד, כי דיווחי מזג אוויר שגויים שהועברו לצוות היוו גם הם גורם משמעותי בתאונה.

בית המשפט בעיר קרסנויארסק, סיביר, קבע, כי קברניט הטיסה יכול היה למנוע את התאונה, אם היה מפסיק את גישת הנחיתה בתנאי ראות לקויה. הקברניט האשים את בקרת התעבורה האווירית והמטאורולוגיה של שדה התעופה, ואמר כי הם הטעו את צוות הטיסה, אך השופט דחה את טענותיו.

הקברניט מתכוון לערער על פסק הדין.

פורסם בקטגוריה ב, תעופה | עם התגים , , , , | סגור לתגובות

המקום היחיד ששמו בית

לפני הרבה שנים הוצע לי בביקור בקהילה היהודית המאוד מבוססת בוושינגטון לעשות תואר שני ושלישי במשפט מגדרי, במימון מלא, מגורים וכו'. הייתי אז לאחר סיום התואר הראשון והשתתפתי במסע ייחודי של ה-AJC, ארגון יהודי אריסטוקרטי ששם לו למטרה לקרב בין יהדות ארצות הברית להנהגה הצעירה בישראל.

המחשבה הראשונה שעלתה בראשי הייתה שמזג האוויר בבירה האמריקנית לא מוצא חן בעיני. היה חם ולח אז במיוחד ואפשר היה לחתוך את האוויר בסכין. המחשבה הבאה הייתה שאין לי עניין לעסוק במשפט מגדרי, נושא שהיה אז בחיתוליו וכנראה לא ממש הבנתי במה מדובר. כשהגעתי למלון אחרי יום מטורף של פגישות וכיבודים ויותר מדי אוכל, חשבתי שאני פשוט לא רוצה לחיות שם. היה לי ברור שהצעה כזו היא מהסוג שמשנה חיים ויש בה הרבה פיתוי. שנתיים-שלוש במרכז הכוח הפוליטי היהודי-אמריקני ונסיבות החיים עשויות להשאיר אותי שם.

הרגשתי אז בעצמה רבה שאף פעם לא אהיה שם בבית, שתמיד יראו בי מהגרת, שתמיד אהיה חלק מקהילה סגורה, משויכת, מסומנת. רציתי הביתה. רציתי לחיות במדינה שלי, למרות שהיה ברור לגמרי שזו הצעה נדיבה וייחודית. למרות שבארץ היה צפוי לי מאבק קיום לא קטן, ללא תמיכה משפחתית. לא עלה על דעתי לקבל את ההצעה.

אני מספרת את הסיפור הזה, שיש שיראו בו החמצה, בהקשר לשיח על ה"יורדים" והלגיטימציה ל"ירידה" ונדמה לי שיש כאן סטייה מהעניין העיקרי. נראה לי שאיש לא עוזב את ארצו לתמיד ברצון ובשמחה. מדובר בצעד כואב, בקריעה מהמשפחה, מהחברים, מהתרבות ומנהגי החיים, מהשפה, מנופי הילדות, מהערכים עליהם גדלנו. עזיבת המולדת כמעט תמיד נעשית בלית ברירה. לפעמים היא נעשית בתהליך סטיכי, למשל נסיעה למטרת לימודים ואז הישארות בשל הנסיבות, משרה טובה, נישואין. לפעמים זו בריחה ממשפחה, מסיוטי המלחמה, מהפחד להישאר עני. רוב בני האדם לא בוחרים במודע להיות מהגרים. גם אלה שמכונים "משפרי חיים" עושים זאת בדרך כלל בשל סיבות עמוקות ומורכבות יותר. רבים מהם לא ירגישו בבית עד יומם האחרון. חלק מהם יצליח, חלק קטן.

חבר קרוב שהיגר עם משפחתו לקנדה בעקבות עבודה ואחר כך שב לישראל, אמר לי פעם: "בישראל אני וואספ, WASP: White-Anglo-Saxon-Protestant (בהשאלה – בן למשפחה ותיקה ומבוססת, בן המקום, בעל ערך, מלח הארץ), שם תמיד אחשב לזר, ליהודי".

סטפן צוויג (מקור: ויקימדיה)

סטפן צוויג (מקור: ויקימדיה)

מעבר לזה, כשאני חושבת על חייהם של הורי והוריהם, שנאלצו להגר, ועל המחירים הקשים ששילמו על כך, אני מודה על כך שאיני חייבת לעשות זאת, שיש לי ברירה. התנתקות מהמולדת, לאו דווקא הפיזית, היא סוג של מיתה. הסופר היהודי-אוסטרי סטפן צוויג שלח יד בנפשו בברזיל ב-1942 כי נלקחה ממנו "מולדתו הרוחנית אירופה".

עיקר הביקורת לגבי עזיבת הארץ נובע מההנחה שאין קיום לעם היהודי ללא מדינה ולכן על היהודים לקחת חלק בקיומה של מדינה זו, לתרום לה או לקיים אותה בגופם וברוחם. כלומר, מי שעוזב את המדינה – מישהו אחר עושה בשבילו את העבודה. אלה שנשארים שולחים את ילדיהם לצבא, משלמים מיסים וכו'. אני מניחה שכך הרגישו בעבר אנשי הקיבוצים – מי שנטש נחשב למי שנמלט והשתמט מהעבודה החיונית והמקודשת של בניין הארץ, מהמאמץ המשותף. אני מניחה שאז, גם עזיבה לעיר הגדולה נחשבה ל"ירידה". אחת המסקנות מהנחה כזו היא שהחיים כאן (בארץ, בקיבוץ) הם עונש, מילוי חובה. מבחינתי, לחיות כאן זו זכות יתר ובחירה, למרות המחיר, למרות השלטון, למרות המצב הכלכלי. שורשי כאן, אהוביי כאן (החיים והמתים) וזה המקום היחיד ששמו בית. שנים רבות, רבות מדי, הרגישו היהודים פליטים בארצותיהם, עצים עקורים, סרח עודף. ניתנה לי הזכות להרגיש אחרת.

גם אם אנחנו מאמינים שכך הוא הדבר, כלומר שאין קיום ליהודים ללא מדינה (ומותר לחלוק על הנחה זו), יש דרכים רבות לתרום לקיומה ושגשוגה. הקהילה היהודית בארה"ב תורמת כסף רב למוסדות שונים בישראל, בתי חולים, אוניברסיטאות, ומקדמת אינטרסים ישראליים, לפחות לפי הבנתה. רבים מחבריי שהיגרו מישראל תורמים לה בדרכים שונות ומגוונות, מחוברים אליה ומביאים לה תועלת וכבוד. אחרים שהתנתקו מכאן לגמרי עשו בחירה אכזרית – זכותם לבחור לא לחיות כאן וכנראה שיש להם סיבות טובות, אחרת לא היו משלמים את מחיר ההגירה.

פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה | עם התגים , | 2 תגובות

קודם ניקח את מנהטן, אחר-כך נגור בברלין

 

1. בסוף כל משפט שאנחנו אומרים בעברית יושב גרמני עם צלב קרס

אם אחרי התקומה וההקמה והעצמאות והשחרור .
ומלחמות סיני וששת הימים וההתשה והכיפור וכל הלבנוניות.

אם אחרי העליות והבנייה והסלילה וכושר ההמצאה המופלא.
ואם אחרי כל ההייטק והרפואה ושלל פרסי הנובל.

והעלייה והקליטה והסלילה והבנייה והתשתיות וההתפלה וההפלרה וההתמרה וההפרחה וההשקיה.

אז אם אחרי כל אלה כל הטיעון שלנו מתחיל ונגמר בגבולות אושוויץ – אז זה מי שאנחנו. גלותיים ומפוחדים. מבועתים. עלובים.

כי התנועה הציונית אולי הוציאה אותנו מהגולה, אבל שום דבר לא יוציא את הגולה מאיתנו.

נתניהו מנסה לשכנע. שוב ושוב ושוב (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

מדינת ישראל שולחת אל העולם אדם מקובע, רדוף פחדים, נשלט על-ידי אנשים מעורערים בבית ובחוץ, חיים ומתים.

אף אחד בעולם לא מקשיב לאיש הזה, שאנחנו שולחים לייצג אותנו. אף אחד בעולם לא סובל אותו. אף אחד. הוא דוחה אותם, הוא מבייש אותנו.

הוא מייצג אותנו ע"פ רוחו שלו: מדינה סגורה ומסוגרת; אחוזה בטראומות ופראנויות ששולטות עליו ומקרינות עלינו.

לעולם ממש לא אכפת אם הוא צודק או מגזים; אף אחד בעולם לא שם עליו; זה לא מזיז לאף אחד אם הזאב זאב שלו הוא תחזית אפוקליפטית מדויקת או פאניקה של אדף רדוף רוחות של אנשים מתים וגם כמה שחיים.

העולם למד לחיות עם מעצמות גרעיניות וגם עם מדינות עולם שלישי שאוחזות ביכולות כאלה. העולם הסתגל למאזן אימה נוסח צפון קוריאה, שהוא מחריד עשרות מונים יותר מכל איראן, שיכולה להיחשב למעצמה אזורית לא פחות מכמה שמחשיבות את עצמן כאלה. בצדק או מתוך יוהרה או מתוך היסטוריה שעבר זמנה.

גם אם איראן תגיע ליכולת גרעינית צבאית – ולגמרי לא ברור שזה מה שהיא באמת רוצה – היא לא תפציץ את מדינת ישראל. זה לא יקרה כי אין סיבה שזה יקרה. הם יודעים את זה, העולם יודע את זה. גם האיש שלנו יודע את זה.

תזכורת כואבת: זוכרים מי הייתה המדינה היחידה בהיסטוריה שהפציצה מדינה אחרת בפצצות אטום? זוכרים. בטח זוכרים.

ויותר מזה: אם איראן תחליט שהיא רוצה פצצה – תהיה לה פצצה. ואף אחד לא יוכל לעצור את זה. לא ארה"ב, לא רוסיה, לא סין, לא בריטניה ולא צרפת. כי בפועל, הן בדיוק המדינות שמסייעות לה בפועל ועוד יסייעו לה להגיע לשם. הן לא יעצרו את הגלגל הזה; גם כי הן לא רוצות לעצור אותו – וגם כי הן פשוט לא יכולות. הן למדו לחיות עם הודו ופקיסטן וקוריאה הצפונית, וגם עם… ישראל; איראן תהיה עוד אחת ברשימה.

וגם ראש ממשלת ישראל יודע שהוא לא יכול לעצור את הגלגל הזה. לא בכוח ולא במוח. הוא מברבר והוא יודע את זה. אבל זה חזק ממנו. לא בדיבורים ובטח לא בפעולה צבאית. אין לו את היכולת הזאת. הוא מנופף באקדח ריק. עקר.

אנחנו שולחים אל העולם אדם מנותק: מבוחריו, מעמו, מהעולם – וגם מעצמו. האדם שאנחנו שולחים שייצג אותנו בעולם הוא אדם רדוף; אדם שהרטוריקה שלו היא ההיפוך וגם הזהה והמזעזע של אלה שנגדם הוא מטיף כל חייו.

האדם שאנחנו שולחים אל העולם שייצג אותנו הוא פרודיה. ואם הוא לא היה הפרודיה שלנו, הפרודיה עלינו – היינו צוחקים.


2. לא טוב לכם? לא נעים לכם? לא נוח? חבל. תתרגלו, כי זה מה שיש

יוקר המחייה, מחירי הדיור, הקיפאון המדיני, נטישת הצעירים, ריסוק הביטחון האישי, אובדן הביטחון התעסוקתי. מוטרדים? בעיה שלכם.

במילה אחת: תתרגלו.

תתרגלו, כי זה מה שמחכה לכם. לנו. כי אולי יש עתיד, ואפילו עתיד טוב – אבל הוא מחכה בדיוק לאלה שגם ההווה שלהם לא רע. מי שיש לו – יהיה לו יותר; מי שאין לו – לא יהיה לו; ומי שיש לו קצת, לא יהיה לו בכלל.

הייתה מחאה? תשאלו את דפני ליף (צילום: דן בר דוב)

תתרגלו, כי מה שהיה הוא שיהיה. לא תמצאו דירה שתתאים לכם, ומה שתמצאו לא תוכלו לרכוש; תתרגלו שהעבודה שיש לכם היום, אם בכלל יש לכם כזאת, לא תהיה לכם מחר. או מחרתיים. והכסף שאתם מקבלים עכשיו, יהיה לכם הרבה פחות ממנו. אם בכלל. לא תמצאו דירה נורמלית במחיר נורמלי בשכר דירה נורמלי במקום נורמלי שתתאים לחיים נורמליים. לא תוכלו לשכור כזאת ובטח לא לקנות אחת כזאת.

תתרגלו לאלימות, כי היא לא תלך לשום מקום. תתרגלו לזה שתראו יותר משטרה, שתהיה יותר גדולה ויותר מצוידת בעוד אלות ואקדחים וטייזרים ואמצעים לפיזור הפגנות מתקני וגז – אבל כל אלה לא יגנו עליכם מפני האלימות. במקרה הטוב תראו אותם מרחוק, אם בכלל; במקרה הכואב תחטפו מהם מכות רצח באחת מעצרות המחאה שלכם, בהפגנות הלא אלימות שלכם. הגנה לא תקבלו ממנה. אז תתרגלו.

תתרגלו למחשבה שעוד נשים ועוד ילדים יירצחו. ולא, זה לא שייך לזמינות כלי הנשק, לאדישות המשטרה, לרפיסות מערכת המשפט וגם לא להזנחה הפושעת של כל מוסדות הרווחה. תתרגלו, כי זה מה שיש וזה מה שיהיה. תתרגלו לזה שרוע מביא עוד רוע, שאלימות מביאה עוד אלימות ובעיקר תתרגלו לכך שהרג אכזרי נהפך לכלי ביטוי יומיומי. תיקחו להם את האקדחים – הם יטביעו באמבטיה או בים; תיקחו להם את הסכינים – הם ירדימו וירעילו וידרסו; תיקחו להם את הרעל – הם ישרפו באש, ישליכו ממכונית דוהרת ויפילו מבית גבוה. תתרגלו לזה שהמוות יהיה בן בית.

תתרגלו לרמיסת הצדק. הוא מטריד אתכם – אותנו – ביומיום. ומה שההמון לא רואה, לא קיים. הוא לא רוצה לדעת, הוא לא דורש לדעת. מטר מאחורי המחסום החיים מתנהלים כסדרם. קילומטר מעבר לחומת הכלא לא שומעים את זעקות המעונים. זה קורה שם ואנחנו כאן. התרגלנו להיות אטומים. לקבל קירות אטומים.

תתרגלו לכיבוש כי הוא לא הולך לשום מקום. תתרגלו לעושק, כי הוא יעמיק; תתרגלו לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה ועד סוף החיים, כי אחרת לא יהיה לכם איפה לגור ומה לאכול גם אחרי שלא תהיו מסוגלים לעמוד על רגליכם; תתרגלו לאדישות, לציניות, לרוע, להתאכזרות, לעוני, לחוסר הצדק.

תתרגלו למחשבה שאתם יודעים בדיוק מאיפה מגיע האור שבקצה המנהרה.


3. בברלין הייאוש אולי לא יותר נוח, אבל הוא הרבה יותר זול

גם אם סדרת הכתבות של מתן חודורוב (חדשות 10) הייתה מעט שטחית; גם אם הטלוויזיה מראה רק את רוחב הזווית של הפריים וגם אם התמונה היא קצת (הרבה) יותר מורכבת; וגם אם לא הכל זהב בברלין, בלונדון, בפריז או באמריקה – עדיין יוקר המחייה והיחס לאזרח הישראלי מן השורה מדכא עד עפר.

ותנוח דעתכם: המחירים לא יירדו. השירותים לא ישתפרו. העתיד אפור ומשחיר מיום ליום. הם לא סופרים אותנו. לא אכפת להם. מעגל מקבלי ההחלטות, שולחיו, מיטיביו ומוטביו – כל אלה ממש לא מוטרדים ממחירי הדיור, הדלק, המזון, המים, האנרגיה, החינוך, הבריאות. לא אכפת להם. הם בכלל לא מבינים את הצעקה. את הזעקה.

כי הדלקן שתקן.

כי מצידם שמיטב בנינו יילכו מכאן. מה אכפת להם. זה ישאיר להם יותר הון ויותר ממון לחלק בינם לבין חבריהם, ופחות נזקקים לדאוג להם. את השלל הם מחלקים ויחלקו בינם לבין המממנים שלהם ובינם לבין בני ביתם. הם ימשיכו לצעוק איראן ויצחקו כל הדרך לבנק, לארמונות בקיסריה, למגדלי רמת אביב, למכוניות השרד, ללשכות המפנקות.

הדור שלנו כבר ילמד לדבר גרמנית, אפילו לא צרפתית. רובנו חיים וחושבים וחולמים – מקצתנו גם מתפרנסים מהעברית. מה כבר מחכה לנו. מי בכלל מחכה לנו.

אבל יש מספיק צעירים שיש להם דרכון אירופי, ולאף אחד מאיתנו אין זכות לעצור אותם בדרכם החוצה. זו זכותם, זו אולי חובתם.

מרגלית, קיסריה, ישראל, היום

 

4. להיות פטריוט בישראל. בישראל היום

דן מרגלית הוא מלח הארץ. הוא עיתונאי בכיר. בעל טור עם ותק. עבר בהרבה עיתונים, מגיש נצחי של תוכנית אקטואליה יומית בטלוויזיה. יש לו מה להגיד. בסדרת הכתבות על היורדים החדשים (מתן חודורוב, חדשות 10), הוא הגיב לתופעה: "בריחה"… "אין להם זכות מוסרית לעזוב"… "כישלון אישי"… "נטישה"… "עוזבים בגיל 21 אחרי שקיבלו מהמדינה את כל מה שהיא נתנה להם"… תזכורת: לרובם המדינה נתנה את הזכות לתת לפחות שלוש שנים מחייהם בתנאי עבדות. אין ספק, מגיע למדינה שעכשיו הם יחזירו לה.

כמה חוצפה, עזות מצח וניתוק יכול אדם לגייס בשביל שייצאו לו מהפה כאלה הבלים. באיזה עולם הוא חי? מאיזו פלנטה הוא נפל עלינו? מאיפה בא החושך הזה?

מה לכל הרוחות זה היה?

תזכורת: דן מרגלית הוא הפרשן הבכיר של עיתון ישראלי יומי, שהבעלים שלו הוא צבר ישראלי מסור ונאמן, תושב קבע בישראל. אה, רגע…

ועוד משהו שראוי להיזכר בו: דן מרגלית הוא הפרשן הבכיר בעיתון הבית של אחד, בנימין נתניהו, ראש ממשלה כאן, שמשפחתו היגרה (סליחה – "ירדה") מישראל, בהנהגת אביו ההיסטוריון הפטריוט, בגלל שהממסד לא סבל אותו ולא כיבד אותו ואולי גם קיפח אותו. ובניגוד להטפה של פרשן הבית, הוא (ההיסטוריון) בחר לרדת ולא להילחם על דמות חברת המופת של מרגלית. וכדאי מאוד לזכור שהילד ביבי גדל, התחנך ובגר בגולה.

רק בשביל הקטע המטורלל הזה, רק בשביל לראות הפארסה הזאת, רק בשביל שדן מרגלית יונצח כפי שהונצח – הכל היה שווה.

ואין, אין על הכותרת שנתן אחד המרואיינים של חודורוב, מבלי משים כמעט: "יודעים מה? תקראו לי נפולת של נמושה". מדויק.


5. חמורו של משיח ובניו

הרב קם לתחייה בירושלים, ביבי ניצח את העולם באמריקה, יאיר מדבר על השואה באנגלית בהונגריה, מיטב הנוער חוגג בברלין. המשיח בדרך, החמורים שלו כאן.

הרב עובדיה יוסף. התפילות עזרו (צילום: ויקיפדיה)

 

פורסם בקטגוריה א, מאמר מערכת, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , , , , , , | תגובה אחת

הרוגים בתחריר וכוננות גבוהה במצרים לקראת 6 באוקטובר

חמישה הרוגים ועשרות פצועים, בעימותים שפרצו אתמול (שישי) בבירה המצרית קהיר ובערים אחרות ברחבי הארץ בין תומכי הנשיא המודח, מוחמד מורסי, שרובם מהזרמים האסלאמיים, לבין מתנגדי האחים המוסלמים וכוחות הביטחון. מקור רפואי במשרד הבריאות המצרי אמר לסוכנות הידיעות הטורקית "אלאנאדול" שמספר ההרוגים הגיע לחמישה. שניים מהם נפלו בעימותים שפרצו סמוך למשרד ההגנה המצרי בשכונת אלעבאסיה, "ארמון  אלאתחאדיה" וכיכר "ראבעה אלעדויה", ושלושה אחרים מתו מפצעיהם לאחר שהועבר לבית החולים "מנשיה אלבקרי".

אחמד אל-אנסארי, ראש צוותי האמבולנסים אמר ל- BBC  שארבעה בני אדם נהרגו ושמספר הפצועים הגיע ל-40 בכל חלקי המדינה. מקור רפואי הודיע לרשת אל-ג'זירה שיש 18 פצועים בקהיר, מהם שמונה פצועים המקבלים טיפול רפואי בבית חולים "קצר אלעיני" בקהיר, שהפציעות שלהם נעות בין ירי באש חיה לחבלות.

המפגינים הפרו-אסלאמיים נענו לקריאה שפרסם "אלתחאלף אלוטני לדעם אלשרעיה", (הקואליציה הלאומית לתמיכה בלגיטימציה), התומך באחים המוסלמים ובנשיא המודח מוחמד מורסי, שקרא להחזרת המשטר של האחים המוסלמים ובראשם הנשיא המודח מוחמד מורסי לנשיאות, וביטול כל תוצאות ההפיכה הצבאית שלוותה בתמיכה עממית רחבה ממתנגדי האחים במוסלמים ב-3 ביולי 2013.

המפגינים תומכי האחים המוסלמים ניסו להתקרב לכמה כיכרות חשובות במדינה, שהבולט בהם הוא כיכר "אלתחריר". המפגינים של האחים המוסלמים ניסו להיכנס אליו מכמה כניסות, אולם כוחות הביטחון בעזרת הצבא סגרו את הכניסות אליו  ומנעו מהם להתקרב באמצעות ירי גז מדמיע  ואש חיה, כפי שדווח ברשת BBC. כמן כן ניסו תומכי האחים המוסלמים להתקרב לאזור "ראבעה אלעדויה", המקום שבו התבצרו תומכי הנשיא המודח, מוחמד מורסי, לאחר הדחתו עד שפוזרו בכוח, על ידי כוחות הביטחון בחודש אוגוסט, אירוע שגרם למאות הרוגים. כשלא הצליחו להתאסף במקום, משום שכוחות הצבא חסמו את הדרכים שמובילות למקום, תפסו עמדה במקום קרוב והביאו איתם מצבה לזכר ההרוגים שמתו במקום בחודש אוגוסט, כפי שאמר עמרו סלאמה מנהל החדשות ברשת "רסד" לידיעות, הידועה בתמיכתה באחים המוסלמים ובנשיא המודח מוחמד מורסי.

הפגנות אחרות יצאו בערי תעלת סואץ, אסמאעיליה וסואץ, ובמחוזות אלמניא, אלפיום, דמיאט ובאלכסנדריה שבה יצאו שמונה צעדות לאחר תפילת יום שישי. המפגינים הפרו אסלאמים, קראו קריאות נגד ההפיכה הצבאית, כמו "ההפיכה היא הטרור", הניפו דגל מצרים, תמונות של הנשיא המודח מוחמד מורסי ושל "הגיבורים האמיתיים" של מלחמת הכיפורים 1973, גינו את המעצרים היום-יומיים של המתנגדים למשטר החדש במצרים וקראו לתומכי הנשיא המודח להתאסף מחדש  ב-6 באוקטובר 2013  (יום ראשון) כהמשך למאבק שלהם נגד ההפיכה הצבאית.

tahrir

המהומות בכיכר תחריר (צילום: חדשות תחריר)

מזכיר האו"ם,  באן קי-מון, הביע אתמול (שישי), דאגה עמוקה מהמתרחש במצרים על רקע ציון יום מלחמת הכיפור שיחול מחר, ה-6 באוקטובר. מחר מתכננים האחים המוסלמים לחזור לכיכרות להפגנות נגד המשטר החדש שהביא לסילוקו של מוחמד מורסי ביולי השנה. עיקר מאמצי התנועה המוסלמית יתמקדו לא רק בקהיר אלא בערי השדה בהן לדעת האחים המוסלמים  יתקשו כוחות הביטחון המצריים להשיג שליטה על הנעשה בהן. על רקע ההפכנות הממתוכננות למחר החלו העימותים כבר אתמול (שישי)  בניסיון תומכי האחים המוסלמים לחזור לכיכר תחריר, כמדווח. בתוך כך התפתחו תגרות אלימות בין עוברי אורח תומכי סיסי לתומכיו של מורסי בערים אלכסנדריה ואסיוט.

באו"ם קוראים את המפה ומביעים דאגה: "לנוכח הודעתם המוקדמת של תומכי מורסי בדבר כוונותיהם לציין את חג  ה-6 באוקטובר ביום ראשון הקרוב, מדגישה המועצה הכללית של האו"ם את חשיבות המחויבות לאי אלימות. המזכיר הכללי מביע דאגה לארועים האלימים שקרו אתמול", צוין בהודעה שפורסמה באתר האו"ם.

צבא מצרים וכוחות הביטחון  נערכים בכוחות מתוגברים למניעת השלתטות האחים המוסלמים על מרכזי ערי השדה וערי התעלה. תנועת האחים המוסלמים העבירה הנחיות חשאיות באמצעות רשת המסגדים ברחבי המדינה ובהן הוראה למיליוני מצרים מוסלמים לצאת לרחוב ביום ראשון כתחילת המרד הגדול נגד הצבא המצרי. מטרת האחים המוסלמים היא להשתלט בעיקר על ערי השדה ולא על הערים המרכזיות כמו קהיר, סואץ ואלכסנדריה, שם מרוכזים כוחות משטרה וצבא רבים. ה-6 באוקטובר, יום תחילת מלחמת יום כיפור לפני ארבעים שנה, הוא היום בו חצה הצבא המצרי את תעלת סואץ והשמיד את קו בר לב המבוצר על גדותיה שהיו בידי ישראל.

בכוונת האחים להזרים לרחובות עשרות אלפים פעילים מקומיים, שאינם מוכרים לשלטונות הביטחון והמודיעין המצריים, ואלו יתקשו לעוצרם. באותה שיטה נקטו מתנגדי מורסי בתנועת "תמרוד" (Tamarod) רק חצי שנה קודם לכן, כאשר החלו לגייס את ההמונים לצאת לרחובות במטרה להפיל את שלטון האחים המוסלמים.  אם יצליחו האחים להוציא אל הפועל את תכניתם, יעברו לשלב השני שבו ינסו לכבוש את כיכרות הערים הגדולות.

 מפקד משמר הגבול המצרי: אנו עוברים לישורת האחרונה בקרב על סיני

במקביל לכך אמרו גורמים בכירים בצבא מצרים כי הצבא המצרי נמצא למעשה בישורת האחרונה במלחמתם להשגת שליטה בחצי האי סיני. לדברי הגורמים הצליח הצבא המצרי להרוס כ75% מתשתיות הטרור בסיני. מפקד משמר הגבול המצרי, מייג'ור ג'נרל אחמד איברהים התראיין אמש לכלי התקשורת במצרים ואמר כי  הצבא  המצרי חסם 794 מנהרות הברחה בין רפיח לעזה מתחילתת  השנה, כשסה"כ נהרסו 1,055 מנהרות מאז הדחתו של חוסני מובראק במהפיכת 2011.  הוא ציין כי הצבא המצרי הציב ציוד טכנולוגי חדיש לאורך 13 קילומטרים המהווים את גבול רצועת עזה עם מצרים, המאפשר לצבא לעקוב אחרי כל פעילות לחפירות מנהרות והברחות  ולעצרן מבעוד מועד.  לדברי גורמי הצבא עשרות מחבלים סלפיים נהרגו עד כה ומאות נאסרו.

ahmad ibrahim

אחמד איברהים, מפקד משמר הגבול המצרי (צילום: חדשות תחריר)

פורסם בקטגוריה אקטואליה, ב, בעולם, מזרח תיכון | עם התגים , , , , , , , | סגור לתגובות

COFIX כמשל

תמיד, כששמעתי סיפורים על קוראים בקפה הייתי סקפטי (וסקפטי זה בלשון המעטה), אבל "נו מור". השבוע הרגשתי שגם בי נגע כנראה מטה הקסם המעניק כוחות וגם אני יכול לקרוא בקפה. טוב לא ממש בכוס קפה ,אני רק מתחיל, אז בתור התחלה אני קורא בתי קפה.

ומי העניק לי את ההארה הזו? קופיקס (Cofix), בית קפה חדש שנפתח בתל-אביב ומבטיח כוס קפה (וכל פריט אחר בתפריט כגון מאפים, כריכים ,שתייה קרה וכד') ב-5 שקלים בלבד. כן, כן, חמישה שקלים בלבד. היזם מבטיח שזו רק הסנונית הראשונה של רשת שתמנה מאות נקודות מכירה. והצרכנים? כאילו מוביל המים הגיע לכפר מוכה בצורת, צובאים בתורים ארוכים על החנות הקטנה.

הקפה, מבחינתי הוא החלק השולי שבסיפור. קופיקס למעשה נותן לנו שיעור על החברה הישראלית. הישראלים לא אוהבים להיות פראיירים. עובדה, תראו את התורים הארוכים ואת קפה אילן'ס הסמוך הנטוש. אבל הם פראיירים. מה זה פראיירים?! משך שנים הם שילמו בשקט את המחירים המפולפלים שגובות רשתות הקפה. הרי כולם ידעו ויודעים שהמחירים מופקעים, כי כשאתה יושב בבית קפה באיטליה אתה משלם משהו כמו יורו לכוס קפה. אגב מקדונלד'ס מוכרת כבר תקופה ארוכה קפה ב-4.90 שקל. אבל הצרכן הישראלי הוא פראייר – כך היה גם עם הסלולר. עד שלא בא מישהו שהחליט לשבור את העושק המאורגן וזעזע את השוק, שילמנו חשבונות יקרים פי כמה מהיום, אבל מסתבר שאפשר אחרת. רמי לוי גם הוא הראה עד כמה אנחנו פראיירים וזעזע את עולם הקמעונאות.

התור לקופיקס, הסניף הראשון (צילום דן בר-דוב)

התור לקופיקס, הסניף הראשון (צילום דן בר-דוב)

נכון, לא אוהבים להיות פראיירים ומקבלים באהבה כל פסבדו רובין הוד צרכני, אבל כצרכנים אנחנו לא עושים דבר. אף פעם לא היה מרי צרכני רציני. היה איזשהו מרד קוטג' קטן, וכן הייתה לו השפעה (מסוימת) אך גם היא התפוגגה מהר מאוד כי גם מנהלי החברות יודעים שאפשר לסמוך על הצרכן הישראלי, הוא ימשיך להיות פראייר.

מי שיכול "לגנוב" את הצרכן יעשה זאת אז למה למכור בזול אם אפשר למכור ביוקר? מי שראה את סדרת הכתבות על הישראלים היורדים בערוץ 10 וראה את השוואות המחירים מבין שאם אפשר למכור קוטג' ב-2.50 שקלים בגרמניה, הוא לא צריך לעלות 6 שקלים בישראל. ואם שקית קפה טחון עולה באיטליה יורו, היא לא חייבת לעלות 40 שקלים בסופר. אבל מי שיכול חותך לו את הקופון השמנמן שלו עד שבא מישהו שמשנה את כללי המשחק.

ואיך שלא נסובב את כוס הקפה, "הגנבת" הגדולה ביותר היא הממשלה, כי גם אם אתה גנב גדול ומוצלח יש לך שותף בכיר, ואתה לא כזה אז כל דרך אפשרית למצוץ את לשדך וכל מחאה חברתית תיבלע בתהום הנשייה של ועדות למיניהן. הוזלת מחירי הדיור היא בידי הממשלה. היא זו שברצותה יכולה לשחרר לשוק אדמות במחיר מוזל ולשנות את המצב, אבל למה לה? היא מעוניינת בהכנסה הגבוהה, ולמה להוריד מכסים או מסים שונים? הרי רשימת ההוצאות גדולה.

בארה"ב היה פעם מסע פרסום בסיסמה  wake up and smell the coffee. באמת הגיע הזמן שנתעורר ונריח את הקפה.

 

פורסם בקטגוריה ג, חברה וסביבה, חיי חברה, כלכלה, מאמרי עמדה, מחאה, צרכנות, קיימות | עם התגים , , | תגובה אחת

מפר שמחה

בנימין נתניהו עורר בי חמלה. אחרי 10 שנותיי בכנסת אני יודע עד כמה זה מביך לנאום לפני אולם ריק. חסידיו השוטים – חבורה פתטית של בעלי בתי-קזינו וציונים ימניים עבשים – ישבו ביציע, ומשלחת ישראלית מנופחת ישבה באולם. הם רק הדגישו את החלל הריק. ממש מדכא.

כמה שונה הייתה קבלת הפנים לנשיא איראן חסן רוחאני! האולם היה גדוש ומלא. המזכ"ל ונכבדים אחרים קפצו ממקומותיהם ורצו לברך אותו בסוף נאומו. התקשורת הבינלאומית לא שבעה ממנו. נכון, חלק גדול ממצבו הגרוע של נתניהו נבע פשוט ממזל רע. הנאום שלו נקבע לסוף המושב, כאשר כל חברי העצרת מיהרו לחזור הביתה או לעשות שופינג. לאיש לא היה מצב-רוח להקשיב לעוד שיעור בהיסטוריה יהודית.

גרוע מזה, הנאום של נתניהו הועמד בצל על-ידי מאורע מטלטל-עולם: סגירת שערי הממשל האמריקאי. קריסת הממשל המהולל של ארצות-הברית ריתקה את תשומת-הלב הכללית. נתניהו לא היה יכול להתחרות. ייתכן שהייתה גם שמחה-לאיד ביחס נציגי האומות לראש ממשלתנו.

בנאומו בעצרת הכללית בשנה שעברה לבש נתניהו אצטלה של מחנך בינלאומי, שהביא עמו לדוכן-הנואמים עזרי-לימוד פרימיטיביים ומתח בדיו אדומה קו על לוח קרטון, כמו מורה בכיתה ג'. זה שבועות מספרת התעמולה הישראלית למנהיגי העולם שהם נאיביים, ילדותיים או סתם טיפשים. ייתכן שהם לא אהבו לשמוע את זה. אולי זה חיזק אצלם את האמונה שהישראלים (או גרוע מזה: היהודים) הם יהירים, שחצנים ופטרוניים. ייתכן שזה היה נאום מתנשא אחד יותר מדי.

כל זה עצוב מאוד. עצוב לנתניהו. הוא השקיע כל-כך הרבה מאמצים בנאום הזה. בעיניו, נאום לפני העצרת הכללית של האו"ם (או הקונגרס האמריקאי) הוא כמו קרב למצביא מהולל, אירוע היסטורי. הוא חי מנאום לנאום, שוקל מראש כל משפט, מתרגל שוב ושוב את שפת-הגוף ונימת הקול, כמו שחקן מושלם. והרי זה מה שהוא. והנה הוא עמד, השחקן השייקספירי הגדול, מדקלם "להיות או לא להיות" מול אולם ריק, מופרע רק על-ידי הנחירות של ג'נטלמן יחיד בשורה השנייה.

האם היה קו ההסברה שלנו יכול להיות פחות משעמם? מובן שכן. לפני שדרך על אדמת אמריקה ידע נתניהו שהעולם כולו חש הקלה עמוקה מול העמדה האיראנית החדשה. גם אם היה משוכנע שהאייתוללות מרמים, האם היה זה חכם להיראות כמקלקל-שימחה? נתניהו היה יכול להגיד: "אנחנו מקדמים בברכה את הקולות החדשים הבאים מטהראן. הקשבנו באהדה רבה לנאומו של הנשיא רוחאני. יחד עם כל העולם, המיוצג על-ידי עצרת רמה זו, אנחנו מקווים שהמנהיגות האיראנית היא כנה, ושניתן להשיג פיתרון הוגן ויעיל במשא-ומתן רציני.

"ואולם, איננו יכולים להתעלם מהאפשרות שמתקפת-דבש זו אינה אלא מסך-עשן, שמאחוריו ממשיכים יריביו מבפנים של הנשיא רוחאני לבנות את הפצצה הגרעינית, המאיימת על כולנו. לכן אנחנו מצפים שכולנו ננהג בזהירות מרבית במהלך המשא-והמתן". הצלילים עושים את המוסיקה. במקום זה איים ראש-הממשלה שלנו שוב  – וביתר חריפות – בהתקפה ישראלית על איראן. הוא נופף באקדח – וכולם יודעים שהוא ריק מכדורים.

כפי שציינתי פעמים רבות, האפשרות של התקפה צבאית על איראן מעולם לא הייתה קיימת. היא בלתי אפשרית בגלל הגיאוגרפיה, הכלכלה העולמית והנסיבות המדיניות. אך אפילו הייתה אפשרית בזמן כלשהו – היא לא באה בחשבון עכשיו. העולם כולו מתנגד. דעת-הקהל האמריקאית מתנגדת באופן מוחלט. התקפה צבאית של ישראל לבדה, מול התנגדות אמריקאית נחרצת, אפשרית כמו הקמת התנחלות ישראלית על הירח.

אינני יודע מהי ההיתכנות הצבאית. האם ניתן לבצע פעולה כזאת? האם יכול חיל-האוויר שלנו לעשות זאת בלי עזרה אמריקאית? אפילו הייתה התשובה חיובית, הנסיבות המדיניות מונעות זאת. נראה שגם ראשי מערכת-הביטחון שלנו מתנגדים, ולא במקרה.

השיא של נאום נתניהו היה הצהרתו המהדהדת: "אם נצטרך לעמוד לבד, נעמוד לבד!". מה זה מזכיר לי? בסוף 1940 הופיעה בארץ –  ומן הסתם בכל רחבי האימפריה הבריטית – כרזת-תעמולה נהדרת. זה היה אחרי שצרפת נפלה, לפני שהיטלר פלש לברית-המועצות ולפני כניסת ארצות–הברית למלחמה. הכרזה הראתה של פניו הנחושות של וינסטון צ'רצ'יל מעל לסיסמה האנגלית: "בסדר, אז לבדנו!".

נתניהו לא יכול היה לזכור זאת, למרות שזיכרונו התחיל לפעול כבר לפני הולדתו. אני קורא לזה "אלצהיימר הפוך" – לזכור דברים שלא קרו מעולם. (פעם סיפר ארוכות על ויכוח שהיה לו כילד עם חייל בריטי ברחוב ירושלמי – אף שהחייל הבריטי האחרון עזב את הארץ שנה לפני שנולד.) המליצה שנתניהו חיפש נולדה ב-1896 – השנה שבה פורסם "מדינת היהודים" של בנימין זאב הרצל. מדינאי בריטי טבע את הסיסמה "בדידות מזהרת" כהגדרה למדיניות הבריטית בימי בנימין דישראלי ויורשיו. למעשה נולדה הסיסמה עוד קודם לכן בקנדה, כאשר דיבר פוליטיקאי מקומי על בדידותה של בריטניה בימי מלחמות נפוליון. "מעולם לא נראתה ממלכת-האי כל-כל זקופה ומרשימה – היא עמדה לבדה, ולבדידות זו היה זוהר מיוחד!".

האם נתניהו רואה את עצמו ככפילו של צ'רצ'יל, העומד בגאווה חסרת-פחד מול היבשת שנפלה בידי הנאצים? ואם כן, מה מקומו של ברק אובמה בתמונה זו? אנחנו יודעים מה מקומו. נתניהו וחסידיו מזכירים לנו ללא הרף. אובמה הוא נוויל צ'מברלין המודרני. צ'מברלין הפייסן. האיש שנופף ב-1938 בפיסת-נייר והכריז "שלום בימי חיינו!", המדינאי שכמעט הביא את ארצו לאבדון.

לפי גרסה היסטורית זו, אנחנו עדים עכשיו למינכן שנייה. חזרה על ההסכם המביש שהושג בין אדולף היטלר, בניטו מוסוליני, אדוארד דלדייה הצרפתי ונוויל צ'מברלין. הסכם זה מסר לגרמניה הנאצית את חבל הסודטים, מחוז צ'כוסלובקי שתושביו היו גרמנים. בעקבות ההסכם נותרה צ'כוסלובאקיה הקטנה חסרת-מגן. כעבור חצי שנה פלש היטלר אליה, וכעבור כמה חודשים נוספים פלש לפולין והחלה מלחמת-העולם השנייה.

יש סכנה רבה באנאלוגיות היסטוריות, בייחוד בידי פוליטיקאים ופרשנים שידיעתם בהיסטוריה קלושה ושטחית. באנאלוגיה זו, עלי חמנאי (או חסן רוחאני) תופס את מקומו של היטלר. האומנם? האם עומדת לרשותם המכונה הצבאית המשוכללת ביותר בעולם, כפי שהייתה אז להיטלר? והאם נתניהו עצמו נראה כמו אדוארד בנש, הנשיא הצ'כי המסכן, שרעד מול היטלר? והנשיא אובמה, האם הוא באמת דומה לצ'מברלין? המנהיג הבריטי  עמד בראש מדינה שהייתה למעשה חסרת-מגן, ושהייתה זקוקה באופן נואש לזמן כדי להתחמש. האם נכנע אובמה לרודן קנאי? או שמא דווקא איראן היא המדינה המוותרת – או המעמידה פנים כמוותרת – על שאיפותיה הגרעיניות, אחרי שהוכנעה על-ידי הסנקציות הבינלאומיות החמורות שהוטלו עליה ביוזמת ארצות-הברית?

אגב, האנלוגיה של מינכן הייתה אף יותר מטורפת כאשר הושמעה בישראל לא מכבר לגבי סוריה, כאשר ארצות-הברית ורוסיה השיגו הסכם ביניהם. בהשוואה זו היה אובמה הג'נטלמן הנאיבי בעל המטריה. אבל במציאות דווקא אסד הוא שנכנע ונאלץ לוותר על מאגרי הנשק הכימי שלו, בעוד שאובמה לא נתן לו דבר מלבד דחייה של הפעולה הצבאית. איזו מין "מינכן" היא זו?.

נחזור למציאות: אין שום דבר זוהר בבדידותה הנוכחית של ישראל. הבדידות הזאת מחלישה אותנו, גורעת מכוחנו, מפחיתה את ביטחוננו. תפקיד המדינאי הוא לרכוש בעלי-ברית, לבנות שותפויות, לחזק את המעמד הבינלאומי של מדינתו. לאחרונה אוהב נתניהו לצטט מ"פרקי-אבות" את דברי חז"ל: "אם אין אני לי, מי לי?". הוא שוכח את החלק השני של אותו משפט: "וכשאני לעצמי, מה אני?"

 

פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה | עם התגים , , , , , | סגור לתגובות

ספרד: אדם נמחץ למוות מענבי יין

במהלך חגיגות עונת הבציר, אדם נמחץ למוות תחת עומס של ענבי יין. האירוע התרחש אתמול במחוז קסטילה לה מאנשה בצפון ספרד.

קבוצת טחנות רוח בלב קסטילה לה מאנשה (ויקימדיה)

קבוצת טחנות רוח בלב קסטילה לה מאנשה (ויקימדיה)

עובד חילוץ מקומי סיפר כי גופת האדם הוצאה מתוך מאיזור קליטת הענבים, ולהערכת המשטרה – כנראה נפל לבור הקליטה יום קודם לכן. באותו הבוקר, משאית רוקנה כ-5.5 טון ענבי יין לבור הקליטה – מקום ריסוק הענבים בטרם הכנתם לתירוש וליין.

עובדי ההצלה וכבאי אש ניסו לבצע החייאה באדם, אשר זוהה רק בראשי תיבות AO על חולצתו, אך הוא הוכרז מת במקום.

בקסטילה לה מאנשה נטועים יותר שטחי כרמים, ביחס לגודל המחוז, מאשר כל מקום אחר בעולם – כחמישה מיליון דונם של ענבי יין.

פורסם בקטגוריה אוכל, ג, יין ואלכוהול, כתבות אוכל | עם התגים , , , | סגור לתגובות

נשות הכותל: רב הכותל משתמש לרעה בסמכותו כדי לפגוע בנו

יותר ממאה נשים הגיעו הבוקר (שישי) לתפילת ראש חודש חשוון לרחבת הכותל המערבי. נשות הכותל לא שעו להצעתו של שר הכלכלה נפתלי בנט להתפלל במתחם סגור בצד הכותל והגיעו כשאר הנשים לשטח "עזרת נשים", הצמוד לכותל. הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, החליטו נשות הכותל להגיע למקום באורח עצמאי ולא במאורגן. הן פרסמו את דבר ההחלטה בדפי הקשר ובדף הפייסבוק שלהן והסבירו כי אינן רוצות "להיכלא" במתחם צדדי סגור כפי שאישר והציע בנט.

בימים שחלפו פנה רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ', אל הנשים וביקש מהן לא להגיע לעזרת הנשים שם מתפללות כל הנשים. לדבריו, הן לא שעו לבקשתו. יתרה מכך, הנשים מצאו עצמן בקרב קהל של אלפי תלמידות חרדיות שהובאו למקום להתפלל לשלומו של הרב עובדיה יוסף ואלו הפריעו בצעקות לנשות הכותל להתפלל.

מתפללות עם אבטחה (צילום: מרים אלסטר)

מתפללות עם אבטחה (צילום: מרים אלסטר)

נשות הכותל טענו כי רב הכותל עשה שימוש לרעה בסמכותו כאשר איפשר לגברים להתפלל באמצעות מערכת ההגברה והכריזה של כותל במטרה להפריע להן להתפלל וכדי שלא יישמע קולן.

ענת הופמן, מנהיגת נשות הכותל, אמרה בתגובה: "רב הכותל עושה שימוש לרעה בסמכויותיו הבלתי מוגבלות, בכך שהוא מאפשר למקורביו להשתמש במערכת ההגברה, כדי להפריע את תפילת נשות הכותל. באורח פלאי הוא מאפשר זאת בדיוק במועד ובשעה כאשר מקיימות נשות הכותל את תפילתן החודשית. אני תוהה אם בחודש הבא יאשר גם לנו להשתמש במערכת ההגברה והאם ייענה לבקשתנו מלפני כחודשיים להכניס ספר תורה לעזרת הנשים".

במהלך התפילה עצרה נטלי לסטרז'ר, שליחת הציבור של נשות הכותל, את התפילה פעמיים והינחתה את המתפללות להצטרף לתפילת מי שבירך לחולים ולקריאת פרקי תהילים של הרב הראשי לישראל, יעקב יוסף, לרפואתו של אביו.

לסטרז'ר: "הייחוד של קבוצתנו, שהיא כוללת נשים מכל הזרמים, אורתודוקסיות, קונסרבטיביות ורפורמיות, המאוחדות בהיותנו אוהבות ישראל ואוהבות התורה. גם כשלא מכבדים אותנו, מקללים אותנו ויורקים לעברנו, אנו מאמינות כי על כולנו להתעלות מעבר לכל המחלוקות ובמיוחד כאשר בן מבקש על אביו".

צעירים חרדים ומקללים קרדיט (צילום: מרים אלסטר)

צעירים חרדים ומקללים קרדיט (צילום: מרים אלסטר)

בצאתן מהמקום, קרא קומץ של צעירים חרדים קריאות גנאי לעבר הקבוצה. עקב כך פינתה המשטרה את נשות הכותל דרך יציאה צדדית לאוטובוסים שהמתינו במקום. משטרת הבירה עצרה צעיר חרדי בחשד שקילל וירק על נשות הכותל.  מדוברות נשות הכותל נמסר כי "נשות הכותל נאבקות לחופש דת ולזכויות נשים בכותל המערבי. הן מבקשות להתפלל בקבוצה ובקול, לקרוא מן התורה, להניח תפילין ולהתעטף בטליתות, בחלק הידוע כ"עזרת הנשים" בכותל המערבי".

בחודש הבא, תציין הקבוצה 25 שנים לתפילה מדי ראש חודש בכותל. יותר  מאלף נשים צפויות להגיע אל הכותל, חלקן מארצות הברית, לכבוד אירוע זה.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, דמוקרטיה, דת ומסורת, מדיני-פוליטי, פליליים | עם התגים , , , | סגור לתגובות

חומש: אתמול חזרו הפלסטינים, היום שבו המתנחלים

זה לא יגמר בטוב – שמונה שנים מאז פינוי ההתנחלות חומש בשומרון, ו-35 שנה מאז הקמתה, חזרו אתמול (חמישי) בעלי הקרקעות הפלסטינים במקום לעבד את אדמותיהם. בטקס שמח הם הניפו את דגלי פלסטין מעל מבנה אמת המים שנבנה במקום, מחקו את סיסמאות המתנחלים וציירו מעל את דגל פלסטין. יממה אחת לאחר מכן, היום (שישי), עלו לחומש פעילי ימין, מחקו את דגלי פלסטין וציירו מחדש את מנורת שבעת הקנים על מתקן המים.

לאחר מאבק משפטי ארוך, בו נקבע כי אלו הן אדמות פרטיות שהופקעו מידי התושבים, מרביתם מהכפר בורקא הסמוך, ולאחר הסרת הצו הצבאי שהגדיר את המקום כשטח צבאי סגור, חזרו אתמול הבעלים החוקיים של הקרקע למקום. בצעד הפגנתי וגם מתוך הבנה שעליהם לקבע את בעלותם על הקרקע, שתלו אתמול הפלסטינים עשרות עצי זית. הם ידעו כי הסיכוי ששתילים אלו יצמחו ויניבו פרי, נמוכים מאוד.

(צילום: חיים לוינסון)

תושבי בורקא מוחקים אתמול את סמלי המתנחלים בחומש (צילום: חיים לוינסון)

המתנחלים שבים היום לחומש (צילום: בועז העצני)

המתנחלים שבים היום לחומש (צילום: בועז העצני)

מאז הפינוי שנעשה בעת ההתנתקות נמצאים בשטח צעירים המכנים עצמם "ישיבת חומש". הם לנים במערות סמוכות ומנסים לקיים אחיזה יהודית רציפה בשטח. התנחלות חומש במקורה לא הייתה התנחלות בעלת צביון דתי. היא הוקמה בידי פעילי ימין חדורי אידיאולוגיה ימנית והתקיים בה אורח חיים חילוני עם נטייה למסורת. אלא שבעת ההתנקות הגיעו לשטח פעילי ימין אמוניים וניסו לעבות את ההתנחלות לקראת פינויה אז. הם התיישבו בבתים הריקים אותם עזבו רוב אנשי חומש, שהעדיפו לקבל את הפיצוי שהציעה המדינה ולעזוב מרצונם.

פעילי הימין מ"ישיבת חומש" לא קיבלו בהבנה את הכרעת בית המשפט ולא את החזרת השטח על ידי צה"ל לבעליו הפלסטינים באמצעות הסרת צו הסגר הצבאי שהוטל על המקום. בעקבות עליית הפלסטינים לחומש, נמסר אתמול ממטה "חומש תחילה" בעקבות עליית הערבים לחומש בבוקר: "למרות ההפגנה הדלה שקיימו הבוקר הערבים, חומש שלנו, הייתה שלנו ותמשיך להיות שלנו. ישיבת חומש ממשיכה בהתמדה באחיזה היהודית בחומש וקוראת לציבור לבוא להיות שותף בלימוד, שמירה ובתרומה. בעזרת ה' יהודים, אנחנו ננצח".

 ההתנחלות בצפון השומרון הוקמה בשנת 1978 על אדמות הכפר בורקא הסמוך. בכפר היה הסדר מקרקעין, והבעלות על החלקות נרשמה בטאבו, אך האדמות נתפסו "לצרכים צבאיים" ונמסרו לצרכי התיישבות תוך ידיעה כי אלו אדמות פרטיות השייכות לתושבי בורקא. לאחר פינוי חומש ב-2005 נשאר צו התפיסה על כנו וגישת הפלסטינים למקום נמנעה. חמש שנים מאוחר יותר, ב-2010, עתרו בעלי האדמות וארגון "יש דין" לבג"ץ, באמצעות עורכי הדין מיכאל ספרד ושלומי זכריה, בדרישה לבטל את הצו. לפני שהתיק הגיע לדיון החליט לפני כחמישה חודשים מפקד פיקוד מרכז, אלוף ניצן אלון, לבטל את צו התפיסה ולפתוח בכך את הדרך בפני הבעלים לחזור למקום.  ל

הפלסטינים שותלים עצי זית בחומש אתמול (צילום: חיים לוינסון)

הפלסטינים שותלים עצי זית בחומש אתמול (צילום: חיים לוינסון)

פני שבועיים נגרעה חומש מרשימת ההתנחלויות, ובכך בוטל גם צו הסגירה על השטח שהוטל על המקום. בעקבות כך הורה אלוף הפיקוד כי השטח הופך לשטח פלסטיני הסגור לכניסת ישראלים.
אלא שאת המתנחלים זה לא עניין. הבוקר שבו המתנחלים לחומש והעימות הפיזי בין הצדדים עוד יגיע.

"חומש הייתה ותשאר יהודית"

אתמול, במקביל לחזרת תושבי בורקא לאדמותיהם, התלוננו הפלסטינים כי 50 עצי זית עמוסי פרי לקראת המסיק, שיחל הימים הקרובים, נעקרו על ידי מתנחלים שהגיעו מהתנחלות סוסיה הסמוכה לחברון. במשטרת ש"י מסרו כי הנושא הועבר לחקירה. הפלסטינים כבר לא מצפים מהמשטרה  למצוא את האשמים. הם יודעים כי כמו מאות תלונות על ונדליזם והשחתת עצים ומבנים בידי מתנחלים שנותרו בלתי פתורות, כך גם מקרה זה ישאר בלתי פתור.

באתר הקול היהודי של המנחלים נמסר כי "ערבים מדווחים כי 48 עצי זית נכרתו בכפר הבלתי חוקי מגוויף בין סוסיא למצפה אביגיל בהר חברון. כוחות משטרה גדולים הגיעו למקום. עונת המסיק אמורה להיפתח בזמן הקרוב ואנשי שמאל קיצוני וערבים נוהגים להתקרב בחסות המסיק ליישובים היהודים ביהודה ושמרון".

אחד מפעילי קבוצת הצעירים שחזרו הבוקר לחומש, בועז העצני, אמר: "מייד לאחר שהפורעים הערבים ואנשי ארגון השמאל הקיצוני 'יש דין' סיימו אתמול את הפגנת ההסתה בחומש עם שלטים הקוראים לרצח יהודים, נערכנו לנקות את כתובות הנאצה שנותרו על בריכת המים", הוא סיפר כי "מנורת שבעת הקנים עם הכיתוב "חומש תחילה", מתנוססת כעת לתפארה על ראש ההר הצופה מחיפה בצפון ועד אשקלון. בחורי הישיבה הלומדים בחומש זה שש שנים יושבים כעת ולומדים בישיבה (ספסלים תחת אחד העצים א.מ). לדברי העצני, "חומש הייתה תמיד אדמה יהודית, תישאר אדמה יהודית ובעזרת השם בקרוב ייבנה עליה ישוב חדש".

נמאס לנו להתנצל על ריבונותנו

על האש האוחזת בשטחים אפשר ללמוד מדבריו של גרשון מסיקה, ראש מועצה אזורית שומרון, אחת הדמויות הפעילות ברחבי השומרון. מסיקה גינה לא פעם את התנהלות המדינה ובתי המשפט בענייני ההתנחלויות. מסיקה הוא גם אחד מאישי הציבור הבולטים שתמך בבועז אלברט, מתנחל המצוי עתה במעצר לאחר שהפר צו הרחקה שהוצא נגדו. מסיקה שהה בביתו ביצהר ועודדו בעת שזה הפר ביודעין את הצו.

"כל קשקוש, כל גרפיטי זוכה לפסטיבל תקשורתי"

נמאס לו להתנצל. גרשון מסיקה בבנייני האומה (צילום הלל מאיר)

נמאס לו להתנצל. גרשון מסיקה בבנייני האומה (צילום הלל מאיר)

אמש נאם מסיקה בבנייני האומה בירושלים, שם התכנסו פעילי הימין תחת הסיסמה "עם אחד, ומדינה אחת", בניגוד לשתי מדינות לשני עמים. "נמאס לנו להתנצל על ריבונותנו בארץ הזו", אמר מסיקה, "לצערי רבים מדי מתוכנו, ביניהם מנהיגים, אינם מאמינים בזכותנו על הארץ הזו. דומה, כי מוסדות המדינה נתקפו במחלה אוטו-אימונית", הוא טען כי "לבניית בתים יש צורך בחתימה ובהסכמתה של אותה יד שחותמת על שחרור של אלפי מחבלים עם דם על הידיים, שכל מטרתם להרוג יהודים. כל קישקוש, קו או גרפיטי נגד ערבים זוכה לפסטיבל תקשורתי, פסטיבל הנמשך כמה ימים".

על התנהלות משטרת ישראל, משטרת מחוז ש"י בכלל והיחידה לפשיעה לאומנית בפרט הוא אמר:  "אנו עדים להקמת יחידה עתירת שוטרים ההופכת מתיישבים לעבריינים".

על פי דו"ח השב"כ שפורסם אתמול נרשמה בספטמבר עלייה חדה במספר הפיגועים ברחבי השומרון. אפשר להבין ממנו וממכלול האירועים המתוארים כאן, כי אם לא תהיה מדיניות של יד נחושה שתעצור את השתלשות האיחעים, תפעל בנוקשות לשמירת החוק בשטחים ולהרגעת הרוחות, הדיבורים על אנתיפאדה שלישית לא יישארו בחזקת מילים. בשני הצדדים, אצל הפלסטינים ואצל המתנחלים, יש תחושות של זעם, נקם ורצון לקבע עובדות בתוך הוואקום המדיני-פוליטי וחוקי שקיים בגדה, בירושלים המזרחית ובבקעת הירדן.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , , | סגור לתגובות