הפגנה אינה עשייה. היא הדרך למטרה, לא מטרה

הפגנות המוניות שיש מאחוריהן נושא וסיסמה כמו "מהפך התודעה החברתית" הן אמצעי יעיל, אבל לא זו בלבד שהן לא התכלית, אלא גם לא מלוא הפוטנציאל הטאקטי – האמצעי להשגת המטרה. הכלי היעיל להביא לשינוי מיוחל הוא בזירה הפוליטית, כאן ובכול מקום, ואת זאת דפני ותומכיה במחאה החברתית פיספסו. עוד רעש קטן הוא פורקן לתסכול, אבל הפעם גם אני ספקן לגבי התועלת. לכן, זאת הפעם הראשונה שלא השתתפתי בהפגנה למען צדק חברתי. 

ישראל גוריון וכותב שורות אלה בהפגנה קודמת

אני מודע, כאחרים שמקדישים תשומת לב רבה להשלכות של ההפגנות לפני שנתיים, שהן לא היו לשווא. השתתפתי בכולן, ואף היה לי הסיפוק להופיע במאהלים בשדרות רוטשילד ולהביא את המסר שלי לדור הצעיר. ההפגנה הגדולה, העממית, שהקיפה אנשים מכול הארץ, הפיחה בי תקווה והזכירה לי מעמד כמו עצרת ההמונים בכיכר מוגרבי בשנת 1947 לאחר החלטת האו"ם על הקמת המדינה. זה היה לי רגע מפָעֵם ומהמם שהדור הצעיר סוף סוף מרים את הדגל, לאחר שנים של אדישות. 

בתחום התודעה הרחבה, ההפגנות והעצרות לפני שנתיים הביאו בין היתר לחשיפת רעות חולות בחיינו הכלכליים, החברתיים והציבוריים. אך גם זו אינה התכלית. המטרה היא להביא למהפך לא רק בתודעה,  אלא בשטח. ומהפך זה לא הגיע מכיוון  שיוזמי המחאה לפני שנתיים ביקשו להיות קונצנזוס, לתפור בגד לכול. זה אפשרי היה לפני כמה עשורים, אבל לא כיום. עניין אחד הוא לצעוק שכואב ועניין אחר הוא למצוא מזור לבסיס התחלואים. 

דפני ליף, סלבריטי ומבוקשת בתקשורת, ניסתה לחמם את האווירה לקראת ההפגנה בתל אביב במוצ"ש  ה-13 ביולי. היא הופיעה בראיון עם מרב ארלוזורוב בדה מרקר ומככבת ברשימה ארוכה של אשר שכטר במגזין הזה. "החדשות הטובות הן ששנתיים אחרי שהתחילה את המחאה הגדולה בתולדות ישראל, ליף מרגישה הרבה יותר טוב עם התפקיד שהיא ממלאת כסמל המחאה. גם כשנהג מונית מגיע ומנסה להטריד אותה מילולית באמצע צילום, בצעקות 'תראי איך את עומדת, כמו קוף בגן חיות. שאני אתן לך בננה?', היא מתעלמת ממנו – ומבקשת ממנו, בנימוס, להציק לה בזמן אחר." לאחר עוד כמה פסקאות על הכרותה מקרוב ועל מה שקרה מאז ההפגנות הגדולות וקצת מריחה של אגו ("וזאת אני אחרי שלא ישנתי שלושה ימים. אני ערה, ערה לגמרי")  מבהיר שכטר מקצת ממשנתה:

"ליף, עקשנית כתמיד, מתעקשת להילחם באדישות, גם כשהאדישות אדישה למאבק בקיומה". 'לא אכפת לך מהחיים שלך?', היא שואלת את הנהג. 'ביבי נבחר שוב', הוא אומר. 'הוא ירד בעשרה מנדטים', היא משיבה לו. 'נו, אז לפיד יהיה, אותו דרעק', הוא אומר. הוא עצמו לא הצביע בבחירות האחרונות, והעדיף לעבוד. 'אתה תשכח את העובדה שהייתה מחאה חברתית באותו קיץ?', מנסה ליף להסביר לו. 'אנשים שכחו כבר', אומר נהג המונית. "אנחנו עם ששוכח מהר. המע"מ עלה ל-18% – כשיתיישר קצת המצב הוא יוריד אותו ל-16%, ואנשים ישכחו והוא יהיה נסיך. אם לא תהיה פה מהפכה, לא יקרה כלום'. 'נו, ואיך תהיה מהפכה אם לא תצא להפגין?', מתעקשת ליף. 'יש לך שאלות שמאוד קשות לתשובות', אומר נהג המונית, רגע לפני שהוא מבטיח שוב לא לבוא בשבת, וממליץ לה לרוץ לכנסת במקום."

גדולה מהחיים, דפני זאת. ז'אן דארק היא אפס לעומתה

דפני ליף

דפני ליף בקונגרס החברתי הראשון, 2011 (צילמה: שרית פרקול)

אותו נהג מונית הוא בשבילי סמל להיגיון בריא. "את רוצה להשפיע, דפני, לכי למקום ששם משפיעים – לכנסת, לפוליטיקה". חלק מהצעירים הלכו לשם והם עושים. ולי, אף שיש לי דעות פוליטיות, אין זה משנה לאיזו מפלגה הצטרפו. בכול סיעה הם יכולים לפעול כדי להיאבק למען אלה שיצאו להפגנות הגדולות ואת אלה שהם ייצגו. דפני לא מסתפקת בראיונות. היא פונה  לקוראי בטאון המחאה J14.

"שני דברים חשובים שמרגשים את כל מי שקורע את התחת על ההפגנה: אנחנו עובדים מתוך דבקות במטרה, משולבי ידיים ומרגישים את הלימוד ואת הדרך שעברנו כפעילים בשנתיים האחרונות. היצירה המשותפת ממלאת את הסיפוק האישי והאגו בשיח פשוט לא קיים. האנרגיה שיש כאן היא מלהיבה, היא מרגשת, היא מראה בעיני על התפתחות ועל אמון שנבנה. יש לנו המון מה לעשות. אנחנו זקוקים לא לעזרה שלכם, אלא לשותפות שלכם. בחיאת, שימו את הקטנוניות בצד – יש לנו כאן הזדמנות אמיתית לייצר מומנטום מחדש ואולי להציל את המדינה הזו מהכיוון בו היא צועדת. למרות הכל ובזכות הכול, אני אוהבת את כולכם וכולכן".

אחלה של שפה ציורית, שפת העם והנוער, גדולה מהחיים, דפני זאת. ז'אן דארק היא אפס לעומתה. מת עליה. אני כבר הערתי בשעתו על סגנון "הנעורים" הזה. אבל גם שפה, כמו כל מסר, היא אמצעי. המטרה היא האדם, הציבור. ומה לעשות, גם כאן, וגם במצרים, הציבור דורש מעשים. ואלה מקצת מן הדברים שהושמעו במוצ"ש בעצרת. צ׳רלי ביטון, ותיק "הפנתרים השחורים", אמר כי המחאה צריכה לעלות מדרגה. "צריך להגיד לשלטון שחומס, גונב, מושחת ודואג לטייקונים שהוא שוכח את הדל והעני". ביטון הזכיר שבשנות ה-70, הפנתרים השחורים היו מוכנים גם לשבת בכלא כדי להיאבק על רעיונותיהם. גם אחרים חזרו על אותו מסר נכון וצודק שהושמע לפני שנתיים.

צ'רלי ביטון בהפגנה (צילם: דן בר-דוב)

צ'רלי ביטון בהפגנה במוצ"ש (צילם: דן בר-דוב)

אין קונצנזוס, ולא יהיה, בתחום חלוקת הנטל והמשאבים

בתחום הזה כמו בתחומים אחרים, כמו כלכלת הבית, אין משל דומה יותר מאשר של השמיכה. זה הגודל הנתון שלה, ואתה חייב להחליט את חשוב לך לכסות את הראש או את  הרגליים. אם תמתח אותה יתר על המידה, היא תיקרע. זה הכלל במשק בית וזה כלל ברזל במשק המדינה. פשוט מאוד.

אשר לחלוקה נכונה של המשאבים, משאבים אדירים מופנים להתנחלויות, שאת חלקם נאלֵץ לעזוב. לא מדובר רק בתחום הדיור, שגם כאן הבנייה לא רק גדולה יחסית לבנייה בקו הירוק אלא גם מסובסדת במידה ניכרת. מוציאים מאות אלפי שקלים על כבישים בנתיבי ההתנחלויות, המשרתים קומץ תושבים. עוד מסגרת שראויה לפרימה הוא תקציב הביטחון, שחלקו הארי הולך לכוח אדם, ולאו דווקא לכלי מלחמה. זאת פרה קדושה שמזמן ראויה לדיון ציבורי. וכל מי שמנסה לרדת לשורשי הבעיה, לא יכול להתעלם אצלנו מההבטים האלה. גם באמריקה הגדולה והעשירה, המלחמות בפקיסטאן או באפגניסטאן, מלבד אובדן חיים, עולות ממון מכספי משלם המסים. על פי נתונים שונים המשכורת של מפקדים בכירים בצה"ל עלתה ב-14 השנים האחרונות ב-94%, בעוד שהשכר הממוצע במשק עלה ב-27% בלבד.

ומה עם הגרעין האיראני

העובדה שראש הממשלה שוב הוציא את הגרעין האיראני מהמגירה מלמדת שהכתובת היא לא רק אמריקה, אלא גם בתוך הארץ, בין היתר נגד תנועות המחאה. בבחינת – אנחנו חיים באיום מתמיד, ולכן יש  לשמור על צבא חזק על חשבון דברים אחרים. אני מוכן להיות שוטה הכפר ולומר  שהאיום האיראני גדול לאין ערוך כלפי העולם הערבי, ובעיקר כלפי סעודיה ומדינות המפרץ, וגדול יותר כלפי האינטרסים  האמריקניים הגלובליים מאשר כלפינו, אף שאנחנו קרובים יותר לאיראן. כאילו בעידן של היום המרחק קובע, או "המשלט" של פעם, או  מרום החרמון "העיניים של המדינה", או תותח  בהשוואה לטילי שיוט. מה שמזל"ט לא רואה, לוויין רואה. אך ביבי מנסה להדביק אותנו בפחד הזה שעליו נחייה בארץ הזאת. והוא, הפחד, תשובה לכול המדווים החברתיים, כלכליים, מוסריים, בטחון הפנים ועוד.

גם בהפגנת ההמונים לפני שנתיים ראיתי מעט שלטים בנושא ההתנחלויות ותקציב הביטחון. וזה לא היה מקרה. מארגני ההפגנות, ובראשם, דפני ליף, רצו קונצנזוס, ובנושאים אלה אין קונצנזוס. בדיוק כמו שאין קונצנזוס בכנסת.  אבל בתחום הפרלמנטרי עושים את המלאכה, פחות טוב או יותר טוב. שם נמצאת נציגות הריבון – העם.

וכאן ברצוני להדגיש כי גם בפן הזה, תנועת המחאה לא עמלה מספיק כדי להגיע לקהל באמצעות התקשורת. ניקח לדוגמה את השידור הציבורי, שלפי החוק חייב "לשקף את הדעות שרווחות בציבור".. מדוע אין לתנועת מחאה דוברים שיתייצבו מול הכתב הצבאי של ערוץ 1 כאשר הוא משמש פה לראשי צה"ל ולמערכת הביטחון בשאלה מה יקרה אם יקוצץ התקציב? היה פעם בערוץ זה גם פרשן צבאי, יואב לימור, שהיה פרשן מעולה, ודחקו אותו החוצה. או להעמיד מול הפרשן הכלכלי, החברתי מאוד, עודד שחר, מישהו שיאמר מה צריך לעשות, שכן שחר מותח ביקורת על מה שלא נכון ואינו קובע מה כן נכון. הוא יעסוק בנמלים, בעבודה המאורגנת, בעוולות, אבל מתרחק כמטחי טיל שיוט מנושא הביטחון וההתנחלויות.

לכך נוסף השבוע איום אחר, מצד האיחוד האירופי, שההסכם שלו עם ישראל לא יכלול מוצרים המיוצרים בשטחים הכבושים. ומה עם אותו גורם "זניח" ששמו שלום, שאם יבוא אמנם לא ישים קץ מיידי לעיוותים החברתיים כלכליים, אבל יביא לפחות לתיקון חלקי מיידי של המצוקה הכלכלית? על כך שמענו מעט. גם לא מדפני ליף – כדי שלא לקלקל את הקונצנזוס.

נוח לו, לשידור הציבורי, שיש דפני ליף אחת, ולא צריך לשבור את הראש בהבאת  מומחים כלכליים פוליטיים שחולקים על מדיניות הממשלה. כישלון מהדהד גם של האופוזיציה הפוליטית. באנגליה, לדוגמה, יש דוברים בכול תחום לאופוזיציה מול השרים בממשלה, ונראה את הבי. בי. סי שלא נותן להם פתחון פה. יש להם מקום מכובד בכול השלוחות של השידור הציבורי הבריטי.

במאמר "הכמיהה הישראלית לא-סיסי" כותב  הפרשן הפוליטי של "הארץ" ארי שביט:  "מדוע נגנבה המחאה החברתית של 2011? – בדיוק משום כך כי בישראל לא נמצא לפני שנתיים גנרל שיממש את מרי רוטשילד כפי שא-סיסי  מימש את מרד תחריר, ומשום שהמורדים הישראליים לא ידעו לממש את מרידתם באופן דמוקרטי. בעוד הפגנות המחאה היו מרשימות, התרגום המפלגתי שלהם היה עלוב".

א-פוליטיקה בתחפושת פופוליסטית

דניאל כהן בנדיט (צילמה: שרית פרקול)

דניאל כהן בנדיט, "דני האדום", בקונגרס החברתי, 2011 (צילמה: שרית פרקול)

"דני האדום", דניאל כהן בנדיט, בא לארץ בספטמבר 2011 על רקע המחאה החברתית והמליץ לסטודנטים ישראליים להשפיע בכול מקום אפשרי, אך ורק בזירה הפוליטית. בנדיט הוא שהנהיג בשנת 1968 את מחאת הסטודנטים הגדולה בצרפת, וכיום הוא חבר בפרלמנט האירופי מטעם מפלגת הירוקים. הוא המליץ בפני הסטודנטים לפנות לפוליטיקה, משום שרק משם יוכלו להשפיע. והוא צדק.

המפלגות, על כל הרע והנכלולי  שבהן, הן בסיס לדמוקרטיה. מדינה ללא מפלגות יכולה להיות הכול, אבל לא דמוקרטיה. ואשר לפזילה הזאת כלפי הכול, ראינו אותה במערכת הבחירות, כאשר שלי יחימוביץ',    מנהיגת מפלגת העבודה, נמנעה בהתמדה מלגעת בנושא ההתנחלויות או בתקציב הביטחון, בתקווה למשוך מצביעים מן הימין, כאלה שבוחלים בשותפות עם "ישראל ביתנו" . היא אכזבה והכזיבה, ואיבדה כמה מנדטים.

זהו בדיוק מה שעושה דפני ליף, אלא שליף אינה נציגת מפלגה ואינה צריכה לתת את הדין. כל מה שהיא רוצה ועושה זה לקבל במה – וזאת היא מקבלת. במה היא דבר חשוב להעברת מסרים. אבל במה היא במידה רבה תיאטרון, גם בפוליטיקה וגם בבחירות. למחרת הבחירות, כמו למחרת ההפגנות, צריך לצאת לעבודה, לפעול למען המטרות שסימנת על הדגל.

העובדה שבהפגנה, או בעצרת הזיכרון, השתתפו  3,000 איש, אינה מעלה ולא מורידה. הייתי  כותב זאת אילו השתתפו 330,000 איש. זאת הפגנה צודקת, משקפת תסכול אמיתי, כאב, מרורים וחרדה לעתיד. אבל הפגנה אינה עשייה. היא הדרך אל המטרה, לא המטרה.

לכול היותר המוחים והמפגינים יוכלו לשמש שדולות לחברי הכנסת שמנסים לשנות את המציאות. אבל גם שדולה צריכה להתארגן. במקור הכתרתי את הרשומה בכותרת: הפגנה ומחאה אינן פעמון. נזכרתי בשירו של נתן אלתרמן, לחן משה וילנסקי, ששרה שושנה דמארי, ועיקרו, שבפעמון: צריך לצלצל פעמיים כדי שהלב ייפתח. הנה  הפזמון החוזר:

צריך לצלצל פעמיים,
צריך לחכות רגע קט,
ואז נפתחות הדלתיים
ואז נפגשים במבט

ואכן הפגנה אינה פעמון, ואלה בפנים – אוזניהם אטומות. הפוליטיקה, דפני ליף ואוהדייך, אינה בפייסבוק.

זרקור – האתר של צבי גיל | דף הפייסבוק של צבי גיל

פורסם בקטגוריה ג, דמוקרטיה, חברה וסביבה, מאמרי עמדה, מחאה | עם התגים , , , , , | תגובה אחת

שני קצינים בצבא המצרי נפצעו בהתקפת חמושים ליד רפיח

שני קציני צבא מצריים וחמישה חיילים נפצעו הלילה (רביעי) בתקיפת חמושים המצוידים בטילי כתף נגד מטוסים, טילי RPG ומכונות ירייה נגד מוצב צבאי הסמוך לגדר הגבול בין מצרים לעזה. כך מסר מקור ביטחוני בצבא המצרי. עדי ראיה סיפרו, כי קולות הנפץ מהמחנה הצבאי נשמעו היטב ברפיח המצרית. המקור הביטחוני לא מסר דבר על זהות התוקפים.

הצבא המצרי מתגבר כוחות בסיני (צילום: סוכנות אנאדולו)

הצבא המצרי מתגבר כוחות בסיני (צילום: סוכנות אנאדולו)

קבוצות ג'יהאד אסלאמיות, ארגוני פשיעה וארוני טרור המגובים על ידי החמאס, פועלים זה שנתיים באזור סמוך לגבולות ישראל-מצרים ועזה-מצרים. הוואקום שנותר מאז נפילת משטרו של חוסני מובראק  ב-2011 התמלא על ידי פורעי החוק וקבוצות טרור. במהלך זמן זה הותקפו חיילים, שוטרים, כלי רכב ומוצבים מצריים בירי רקטות, מכונות ירייה ומטעני חומר נפץ. האלימות פרצה ביתר עוז לאחר הדחתו של מוחמד מורסי.

העימותים במקום גבו עד היום את חייהם של 13 חיילים ואנשי כוחות הביטחון המצריים. אתמול העלה מייג'ור קולונל אוסמה עסקר את רמת הכוננות בקרב חיילי הארמייה השלישית הפרוסה באזור תעלת סואץ, לאחר שמידע מודיעיני התריע על תקיפה אפשרית של בסיסים ונקודות צבאיות באזור.

סוכנות הידיעות הטורקית אנדולו דיווחה היום, כי הצבא המצרי הזרים אתמול 13 שריוניות, 13 טנקים, שני נגמ"שים (ברד"ל רוסי) ושני ג'יפים צבאיים לאזור אל עריש לתגבור כוחותיו במאמץ לטהר את האזור. כוחות החי"ר, השריון והמשטרה נערכים בליווי ארבעה מסוקי קרב מדגם אפאצ'י, שכניסתם לאזור הותרה על ידי ישראל.

פורסם בקטגוריה אקטואליה, ב, מזרח תיכון | עם התגים , , , , , , , | להגיב

רשת "קפה קפה" מצטרפת למיזם "יום שני ללא בשר"

רשת "קפה קפה" הצטרפה למיזם "יום שני ללא בשר", אותו מובילה אשת התקשורת, מיקי חיימוביץ'. הרשת תציע מדי יום שני, בכל 140 סניפיה, מבחר מנות צמחוניות וטבעוניות. ברשת מציינים, כי המנות מהוות חלופה איכותית וטעימה למנות הבשריות.

התפריט הצמחוני החדש פותח על ידי שף הרשת, חיים אסולין. רונן נמני, בעלי קבוצת "קפה קפה": "לאחר שמיקי הציגה בפני את מיזם 'יום שני ללא בשר' והשפעותיו הבריאותיות, ראיתי לנכון להציע לכלל לקוחותינו לוותר על בשר פעם אחת בשבוע. זאת על ידי הרחבת מגוון המנות הצמחוניות שלנו, אשר יוצעו מדי יום שני בכל סניפינו ויאפשרו ללקוחותינו אופציות צמחוניות טעימות ואיכותיות, שלא נופלות בטעמן ממנות בשריות להן הקהל רגיל".

נועם צימרמן, רונן נמני, מיקי חיימוביץ' (צילום: רפי דלויה)

נועם צימרמן, רונן נמני, מיקי חיימוביץ' (צילום: רפי דלויה)

מיקי חיימוביץ': "אני רואה במהלך ההצטרפות של רשת 'קפה קפה' נדבך חשוב ביותר בהפצת קמפיין ’מיטלס מאנדיי'. העובדה שרשת ארצית בעלת פריסה רחבה כל כך מקדמת את הרעיון, תסייע לנו רבות בהגברת המודעות לקמפיין ולהשפעות הרבות שיש לצריכת היתר של מזון מן החי".

קציצות עדשים כתומות וירקות שורש (צילום: יח"צ)

קציצות עדשים כתומות וירקות שורש (צילום: יח"צ)

חיימוביץ' הוסיפה כי "מהלך כזה מצד הרשת, מעיד על כך שבעליה רואים לנגד עיניהם לא רק היבטים ברורים וחשובים בניהול רשת כזו (כמו תודעת שירות או מגוון מנות טעימות), אלא מסתכלים בראייה רחבה יותר ומוכנים להתחייב למהלך חדשני לטובת הסביבה, הבריאות ורווחת בעלי החיים. העבודה עם אנשי הרשת הייתה נעימה במיוחד לכל אורך התהליך ושמחתי לגלות סטנדרטים גבוהים ביותר של מקצוענות ומחויבות. אני בטוחה ששיתוף הפעולה הזה יצליח".

התפריט החדש של "קפה קפה" שיוצע בכל יום שני, משלב שלוש מנות:

  • קציצות עדשים כתומות וירקות שורש (52 שקל) –  קציצות עדשים כתומות, המוגשות על מצע של חיטה ואריסה, שום קונפי ואפונה ברוטב עגבניות שרי, סלרי ולימון.
  • ניוקי "חצי חצי" (49 שקל) –  ניוקי חצי מטוגן חצי מבושל, בשילוב שום קונפי, עגבניות שרי, זיתי קלמטה, פולי סויה, פלפל קלוי, ממרח ארטישוק, טימין ובזיליקום.
  • שניצל דלעת וחצילים (46 שקל) – פרוסות חציל ודלעת בציפוי פריך על מצע פירה תפוח אדמה, מוגש בליווי איולי צ‘ילי.
פורסם בקטגוריה אוכל, כתבות אוכל | עם התגים , , , , , | להגיב

מטוס מדגם זמיר נחת על גחונו בנתב"ג

מטוס מדגם זמיר של חברת התעופה עיט ובו תשעה נוסעים ואנשי צוות נחת, בשעה 09:20, על גחונו בנמל התעופה בן גוריון. כל האנשים שהיו בו חולצו בשלום. מסלול הנחיתה היחיד הפועל בנתב"ג נסגר לפעילות אווירית. כל המטוסים שהיו בדרכם לנתב"ג הופנו לנמלי תעופה אלטרנטיביים. כל הטיסות שהיו אמורות להמריא המראתן בוטלה. החוקר הראשי יצחק רז ואנשי צוותו הגיעו למטוס והחלו בחקירה.

המטוס לאחר הנחיתה (צילום: באדיבות רשות שדות התעופה)

המטוס לאחר הנחיתה (צילום: באדיבות רשות שדות התעופה)

כמה דקות לאחר השעה תשע בבוקר הודיע טיס מטוס זמיר, שהיה בדרכו לשדה התעופה בראש פינה, על חיווי של תקלה בגלגל הקדמי של המטוס. המטוס, שבו היו 9 נוסעים ואנשי צוות, הופנה לנתב"ג כדי לבצע נחיתה ובנמל התעופה הוכרז מצב חירום 3, שבו הוזנקו לצד מסלול הנחיתה כוחות הצלה, כיבוי ומד"א, שכללו עזרה מישובי הסביבה.

בשעה 09:15 החל המטוס להנמיך לקראת נחיתה במסלול 26 (ממזרח למערב). שני גלגליו הראשיים היו פתוחים וגלגל החרטום היה מקופל. בשעה 09:20 נחת המטוס על שני גלגליו הראשיים ובגלל שגלגל החרטום היה מקופל הוא המשיך בנסיעה על גחונו, הפרופלורים התקפלו ולבסוף הוא נעצר באמצע המסלול. כוחות ההצלה והכיבוי נסעו במהירות לעברו וחילצו בשלום את כל האנשים שהיו בתוכו. הפעילות האווירית בנתב"ג הופסקה.

לאחר שהחוקר הראשי סיים את הבדיקות הראשוניות ונתן היתר לגרור את המטוס מהמסלול כדי לחדש את הפעילות האווירית בנתב"ג. פונה המטוס ונתב"ג נפתח לתנועה אווירית החל משעה 10:54. המראה ראשונה הייתה של מטוס טורקיש איירליינס.

החלטת הטייס לבקש לנחות בנתב"ג נעשתה בגלל המסלול הרחב והצוותים המיומנים והמקצועיים של נתב"ג. במשך כל האירוע  פיקד מנהל נתב"ג שמואל זכאי על כל הפעילויות.

עיט היא חברת תעופה פרטית, העוסקת בתעופה משנת 1984. היא מפעילה טיסות בין שדה דב בתל אביב לשדה התעופה ראש פינה, בתדירות של שתיים או שלוש טיסות ליום, בימי העבודה. בנוסף מפעילה החברה טיסות, לפי בקשה, למטרות צילום, פיקוח וסיור, טיסות תובלה בארץ וטיסות בעולם, טיסות מנהלים ומוניות אוויר, "טיסות כיף" ו"טיסות רומנטיות", טיסות צניחה וטיסות היכרות ללימודי טיס. עוד מפעילה החברה בית ספר לטיס, מועדון דאיה ומכון בדק מטוסים.

פורסם בקטגוריה ב, תעופה | עם התגים , , , | להגיב

צמיגי 12 מכוניות נוקבו בשכונת אבו תור

חשד לתג מחיר – צמיגיהן של 12 מכוניות בשכונת אבו תור בירושלים נוקבו הלילה (רביעי) בידי אלמונים. רוב המכוניות שייכות ליהודים. בעלי המכוניות גילו הבוקר את המעשה והזעיקו את המשטרה. עתה בודקת המשטרה אם מדובר בפשיעה ונדליסטית או בפשיעה לאומנית. החשד הוא כי מדובר בפעולת תג מחיר.

צמיגים מנוקבים באבו גוש

צמיגים מנוקבים באבו גוש

לפני שלושה שבועות נוקבו צמיגי 21 מכוניות בשכונת בית חנינא בירושלים. על רכב אחד רוסס מגן דוד ועל קיר בשכונה רוססה הכתובת "לא שותקים על ידויי אבנים". לפני מספר ימים נעצר מתנחל שהגיע לבקר בבית קרוביו בירושלים, ניקב בעצמו את צמיגי מכוניתו וריסס כתובת המהווה כביכול תג מחיר ערבית: "איטבח אל יהוד". לאחר  שהזעיק את המשטרה, הודה בחקירתו כי ביצע בעצמו את הדבר על מנת לעורר את דעת הקהל היהודית בנוגע לידויי אבנים של הפלסטינים בשטחים.

שבוע קודם לניקוב הצמיגים בבית חנינא, נוקבו צמידי 28 מכוניות ורוססו כתובות "גזענות או התבוללות", "ערבים החוצה", על גבי קירות ביישוב אבו גוש.

על פי נתוני משרד המשפטים במהלך השנה וחצי שחלפו נפתחו 788 תיקים בנושא הפשיעה הלאומנית ורק ב-154 מתוכם הוגש כתב אישום. השבוע עצר האגף לפשיעה לאומנית במשטרת ש"י ששה צעירים יהודים, חלקם קטינים, בהתנחלות יצהר, בחשד שהשליכו אבנים על כוחות הביטחון. אתמול הוארך מעצרם.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, בטחוני, חדשות בארץ, פליליים | עם התגים , , , , | להגיב

מילים: כמו אלף סיכות קטנות שדוקרות ודוקרות

הכואב הולם ללא מנוח (צילום: Ambro / freedigitalphotos.net)

פעם אחר פעם אנחנו נפגעים ממילים. מילים שנזרקו אלינו, מקולגות, מחברים, מבני משפחה. בוויכוח, במצב של חוסר הסכמה, גם כשנדמה שהכל בשליטה, בבת אחת הדברים עלולים להתלקח, ומשם הדרך לתהום הפגיעות קצרה מאוד.

מילים עלולות להיות כואבות ופוצעות ולהשאיר אותנו עם לב פגוע ומדמם, כמו אלף סיכות קטנות שדוקרות ודוקרות, יוצרות חור ענק שנפער וממאן להתמלא. מילים מטלטלות אותנו בחוזקה וגם משתקות אותנו. הכאב הולם בנו ללא מנוח, לא נותן לשכוח. אנחנו מרגישים מרומים, מנוצלים, ורוב הזמן, כדי לא להרגיש את הכאב, אנו מדחיקים.

מה יש בה, במילה, שיכול לזעזע את עולמנו? איך אנחנו נותנים למילים כואבות לחדור ישר לתוך הלב ולא יכולים להצמיח "עור של פיל"? לא להתייחס, להתעלם, לתת לזה פשוט לעבור מעלינו? אנחנו נופלים פעם אחר פעם למלכודת הפתאים הזאת, הניזונה ממילים פוגעות. הרי היינו שם כבר, אנחנו מכירים את ההרגשה ויודעים שהיא משרתת את הפחדים הטבועים בנו, את חוסר הביטחון שלנו, את הגוש שתקוע לנו בגרון. ובכל זאת, הדרך ללב קצרה,  ואין לנו שליטה ואפשרות למנוע את הפגיעה.

להבין שאין לנו שום שליטה על דבריהם של אחרים

הרגע הזה, שבו מילה זדונית מפילה את רוחנו כמגדל קלפים ואי אפשר להשיב את הזמן לאחור, אין לאן לברוח. אין לנו ברירה אלא להתמודד עם המצב, להסתכל עמוק פנימה ללא חשש ולשאול את עצמו מה פגע בנו כל כך, מה הביא אותנו לשרשרת ארועים זאת, ומעל הכל – להבין שאין לנו שום שליטה על דבריהם של אחרים.

המטרה כאן היא לרפא את עצמנו ולדלל ככל שאפשר את הזיכרון המריר, ע"י שליחת יד ללב והוצאת הסיכות המכאיבות, אחת אחת. חובתנו לעצמנו  להיאבק ברוע הגזירה ולהשאיר את הלב זורם ככל שניתן, פתחים של איוורור שאסור שיסתמו, אחרת לא נרגיש יותר ונחייה חיים ריקניים ללא אהבה.

אסור לתת לרוע לנצח.

למרות הכל, נפש רגישה ואמיתית עולה עשרות מונים על ציניות מאוסה שעלולה להשתלט עלינו, אם לא נדע לעצור אותה בזמן. לא נדע להבדיל בין טוב ורע, בין חם וקר. ה"שיתוק" הזה, אם לא נדע איך לצאת ממנו – התוצאה תהיה שהאדם שפגע בנו קיבל את מה שביקש: עצירה פתאומית בחיינו, בלבול, עצב ובריחה.

אהבה וסבלנות, במיוחד לעצמנו, יחזירו אותנו אט אט לתלם, גם אם המילים היו פוגעות מנשוא. אפשר להתגבר על זה, ללכת עם הכאב יד ביד באצילות ובאורך רוח, לא לוותר. הכי קל זה לוותר ולחשוב שאם נשכח ולא נחשוב זה יתפוגג מעצמו.

אחר כך, בעזרת העבודה העצמית הכבירה שעשינו, הרוב יחזור לפרופורציות, הנשימה תהייה קלה יותר, הלב פתוח. ובכך שהיינו איתנים מספיק להביט לפגיעה בלבן של העיניים מבלי להשפיל את עינינו, למדנו שיעור גדול מאוד בחיים: זה בכלל לא הוא, מי שפגע בנו, הוא אדם קטן. זה אנחנו, מה שמכיל אותנו, הנתינה והאהבה בקרבנו.

למדנו לקבל את עצמנו למגינת ליבם של אחרים, לא להיתקע בעבר, ללכת יד ביד עם ההווה ולהיות פתוחים לכל שיקרה לנו בעתיד.

אין לנו רשת ביטחון כלשהי, שתמנע מאיתנו בעתיד להיפגע ולקבל את "סטירת הלחי" המילולית שוב. יש פגיעות קשות יותר וקשות פחות, יש כאלו שאנחנו מתאוששים מהן מהר, יש יותר לאט. האמון שלנו באנשים יכול להתערער לזמן מה, אך יש רק שביל אחד נכון לנו, שביל האמת. ומי שלא ראוי לנו להלך ביחד בשביל הזה, הוביל אותנו לשיעור שהיינו צריכים ללמוד, ללא קיצורי דרך והנחות.

גם לפוגעים בנו יש מקום בחיינו. ובעזרת המילה הכי כואבת שנאמרה לנו, למדנו עוד ועוד על עצמנו.

אז תודה לכם אנשים ספורים שפגעתם בי פה ושם בחיים. גם בזכותכם אני מי שאני. לא הצלחתם, למרות רצונכם, לחסל אותי. להפך, רק קירבתם אותי יותר לעצמי. לליבי.

פורסם בקטגוריה ד, יחסים, מאמרי עמדה, עוד יחסים | עם התגים , , | תגובה אחת

האו"ם: משבר הפליטים בסוריה הוא החמור ביותר מאז רואנדה

סוריה, 5,000 הרוגים ו 6,000 פליטים מדי חודש

סוריה, 5,000 הרוגים ו 6,000 פליטים מדי חודש

נציב סוכנות הפליטים של האו"ם, אנטוניו גוטיירס, אמר במועצת הביטחון של האו"ם, כי משבר הפליטים בסוריה הוא החמור ביותר מאז רצח העם ברואנדה. הוא הוסיף כי מדי חודש נהרגים במדינה כ-5,000 בני אדם. ואלרי איימוס, תת המזכיר הכללי של האו"ם לעניינים הומניטריים ומתאמת סיוע חירום, אמרה ש-6.8 מיליון סורים זקוקים לעזרה דחופה.

בסוריה מתחולל מאבק לחיים ולמוות בין כוחות הנאמנים לנשיא אסד לערב רב של יחידות מורדים, שעלה כבר בחיי קרוב למאה אלף בני אדם. מועצת הביטחון של האו"ם נמצאת במבוי סתום בנוגע לסכסוך מיומו הראשון, מאחר שרוסיה וסין אינן מאפשרות לנקוט צעדים נגד אסד ומשטרו.

לדברי גוטיירס, שני שלישים מ-1.8 מיליון פליטים סורים רשומים נמלטו מסוריה מאז ראשית שנה זאת, 6,000 בני אדם בממוצע ליום. "לא ראינו זרימת פליטים כזאת מסלימה בקצב מפחיד כל כך מאז רצח העם ברואנדה לפני עשרים שנה כמעט", הוא אמר במועצת הביטחון.

הוא הוסיף ואמר שהשפעת משבר הפליטים על מדינות שכנות לסוריה היא "הרסנית" אך קבלתם במדינות כלבנון, ירדן ועיראק "מצילה מאות אלפי חיי בני אדם". לדבריו "הסכנה שהעימות בסוריה יצית את האזור כולו, אינה אזהרה ריקה מתוכן".

סגן מזכיר האו"ם לענייני זכויות האדם, איוון סימונוביץ', אמר בישיבה, שכחמשת אלפים בני אדם נהרגים בסוריה מדי חודש במהלך "הידרדרות חמורה בעימות". לדבריו, "הכלל בסוריה היום הוא הפרות קשות של זכויות אדם, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות".

ואלרי איימוס אמרה ש-3.1 מיליארד דולרים נחוצים לספק עזרה בסוריה ובסביבתה עד סוף השנה. היא האשימה את שני הצדדים למלחמה בהזנחה שיטתית של מחויבותם להגן על אזרחים. "לא רק בחורבן מדינה אנו צופים אלא גם בחורבן עמה".

שגריר סוריה לאו"ם, בשאר ג'עפרי, אמר שממשלתו עושה "כל שביכולתה… לטפל בצרכים ההומניטריים והבסיסיים של אזרחיה".

פורסם בקטגוריה אקטואליה, ב, מזרח תיכון | עם התגים , | להגיב

מותג הקפה 'ג'ייקובס' עובר מהפך עיצובי

”קראפט פודס ישראל“ יצאה במהלך שיווקי לבידול מותג הקפה הבינלאומי ”ג‘ייקובס“. בנוסף תצא החברה גם בקמפיין שיתנהל תחת הסיסמה: ”ג‘ייקובס, מחבר אנשים לקפה טוב“. הקמפיין, באמצעות משרד הפרסום JWT ישודר בטלוויזיה ובאינטרנט במשך שלושה חודשים. נמסר כי "קראפט פודס ישראל“ תשקיע בקמפיין כשני מיליון שקל.

קפה ג'ייקובס לאחר המהפך (צילום: יח"צ)

קפה ג'ייקובס לאחר המהפך (צילום: יח"צ)

מהחברה נמסר כי כחלק מהמהלך, האריזה המתומנת של ”ג‘ייקובס“ עד כה, שונתה לצנצנת ומכסה בעלי זוויות ליטוש היהלום, ”כך שהאריזה החדשה משקפת איכות ויוקרתיות של תכשיט מאבן יקרה, כיאה למוצר מובחר מתערובת ייחודית של פולי קפה, הנבחרים בקפדנות ומיוצרים בשיטות ייצור מתקדמות“. כמו כן, בחברה מסבירים, כי ”צורת היהלום של האריזה החדשה, מזכירה בצורתה את גבישי הקפה המיובש בהקפאה, שכחלק מתהליך העיבוד מנותצים לשברים בעלי זוויות, המקנים להם מעין צורת יהלום – והמבדילים אותם מהקפה האבקתי והמגורען“. מהלך שינוי האריזה, הנו מהלך בינלאומי של המותג, נמסר מ“קראפט פודס ישראל“.

ניר איצקוביץ‘, מנהל השיווק של ”קראפט פודס ישראל“: ”כחלק מהרצון להמשיך ולבדל את ’ג‘ייקובס‘ ולאחר שנים בהם כלל עיצוב המוצר אלמנטים גרפיים של כתר, הוספת מבנה היהלום הנוכחי, מסמלת את מיצובו כ‘קפה פרימיום‘ – ו‘כיהלום שבכתר‘“.

לצד שינוי האריזה שיתבטא גם באיחוד מגוון המוצרים תחת הצבע הירוק – המסמלים את הסטנדרט של ג‘ייקובס, יציג המותג גם מיתוג מחדש וקמפיין, תחת הסיסמה: ”ג‘ייקובס, מחבר אנשים לקפה טוב“.

בחברה מציינים כי קפה ”ג‘ייקובס“ מציג כל העת שיפור בתוצאות העסקיות ומגיע לשיאים חדשים של נתח שוק בקטגוריית הקפה המיובש בהקפאה. ”לפי נתוני ’סטורנקסט‘, נתח שוק כספי מצטבר של ’ג‘ייקובס‘ בחציון הראשון של 2013 עומד על כ-24.5% ומציג צמיחה של כ-15% מול אותה תקופה אשתקד. למעשה, ’ג‘ייקובס‘ הינו המותג היחידי בקטגוריה שהגדיל נתח שוק וצמח בשנת 2013. יתרה מזו, לא מכבר, קיבלה הנציגות הישראלית של ’קראפט פודס‘ הוקרה מיוחדת מהתאגיד העולמי על הפגנת אחוזי הצמיחה הגבוהים ביותר של המותג, באזור הגיאוגרפי אליו היא משויכת“.

פורסם בקטגוריה אוכל, חדש על המדף, כתבות אוכל | עם התגים , , , | להגיב

מאה מיליון שקל קנסות על שימוש בנייד בנהיגה

בימים של קיצוצים תקציביים וגזרות כלכליות כל שקל חשוב, ולכן שימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה יכול לעלות לציבור ביוקר רב. הקנס בגין שימוש בטלפון בזמן נהיגה (דיבור ללא דיבורית או קריאה וכתיבת SMS) הוא אלף שקלים, לא סכום פעוט.

סקר חדש של עמותת "אור ירוק" חושף: למרות ההבנה שקריאה ושליחת הודעות בזמן נהיגה מהווה סיכון, אחד מכל ארבעה נהגים מודה כי הוא קורא וכותב SMS בזמן נהיגה. כ-31 אחוז מתושבי אזור הדרום מודים כי הם קוראים וכותבים מסרונים בזמן נהיגה.

שמואל אבואב, מנכ"ל עמותת אור ירוק: "ההתעסקות בטלפון הסלולרי בזמן נהיגה הפכה למכת מדינה מסוכנת. על המשטרה להגביר את האכיפה כנגד נהגים שעושים שימוש בטלפון הסלולרי בזמן נהיגה ומסכנים את כולנו. בד בבד, נציבות המדינה צריכה לאמץ את ההנחיות האמריקניות ולאסור על עובדי המדינה לקרוא או לכתוב הודעות טקסט בזמן נהיגה".

כ-36 אחוז מהנהגים סבורים כי מסוכן לדבר בנייד בזמן נהיגה גם עם דיבורית (צילום: ע"ק)

כ-36 אחוז מהנהגים סבורים כי מסוכן לדבר בנייד בזמן נהיגה גם עם דיבורית (צילום: ע"ק)

סקר שערכה עמותת "אור ירוק" באמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה בחודש פברואר 2013 במטרה לאמוד את היקפי השימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה, מראה כי כל נהג רביעי (23 אחוז מהנהגים) מודה שהוא קורא או כותב SMS בזמן נהיגה. 27 אחוז מהנהגים מודים כי הם מדברים בטלפון ללא דיבורית או אוזנייה במהלך נהיגה, וכשני שלישים (62 אחוז) מודים שהם משוחחים בטלפון בזמן נהיגה עם דיבורית.

עוד עולה מהסקר, כי רובם המכריע של הנהגים (95 אחוז) סבורים כי מסוכן במידה רבה עד רבה מאוד לקרוא או לכתוב הודעות SMS בזמן נהיגה. שיעור גבוה מאוד מהנהגים (83 אחוז) סבור כי מסוכן לדבר בנייד בזמן נהיגה ללא דיבורית או אוזנייה, וכ-36 אחוז סבורים כי מסוכן לדבר בנייד בזמן נהיגה גם עם דיבורית או אוזנייה.

מהסקר עולה כי גברים מדברים יותר בטלפון הנייד בזמן נהיגה מאשר נשים. יותר מארבעה אחוזים מהגברים הודו כי כמעט בכל נסיעה הם מדברים בטלפון ללא דיבורית או אוזניה, זאת לעומת שני אחוזים מקרב הנשים. גם בקריאה או כתיבת SMS, גברים מסתכנים יותר מנשים. בקרב הגברים, שלושה אחוזים מודים כי כמעט בכל נסיעה הם כותבים וקוראים הודעות SMS לעומת אחוז אחד בלבד מהנשים שכותבות או קוראות הודעות כמעט בכל נסיעה.

על פי הסקר ישנו הבדל בשימוש בנייד בעת נהיגה בין אזורי הארץ השונים: כך, באזור הדרום הודו 31 אחוז כי הם קוראים ושולחים הודעות SMS בשעת נהיגה, לעומת 15 אחוז באזור ירושלים. באשר לדיבור ללא דיבורית הודו 30 אחוז מהנשאלים מאזור השרון כי הם עושים זאת, לעומת 20 אחוז מאזור המרכז.

במסגרת הגברת המודעות לכך ששימוש בטלפון בזמן נהיגה הוא מסוכן, חתם נשיא ארצות הברית ברק אובמה על צו נשיאותי בשנת 2009, האוסר על עובדי הממשל הפדרלי לעשות שימוש בהודעות SMS תוך כדי נהיגה. האיסור על קריאת ושליחת הודעות טקסט חל על כל עובד בזמן נהיגת כלי רכב בבעלות ממשלתית, או תוך שימוש בציוד אלקטרוני שסופק על ידי הממשלה, גם בזמן נהיגת כלי רכב בבעלות פרטית, כאשר העובד נמצא בפעילות רשמית מטעם הממשלה. הצו הנשיאותי מעודד גם קבלנים וספקים אחרים, אשר עובדים עם הממשלה, לאמץ ולאכוף מדיניות של איסור על שימוש ב-SMS בזמן נהיגה.

ישנן כיום מספר אפליקציות שנותנות מענה לבעיה, ושולחות הודעה לאדם שמתקשר או מסמס לאדם אחר שנוהג, כי ההודעה התקבלה וכי הנמען נוהג ואינו יכול לענות. אחת הפופולריות מבין האפליקציות היא- פרוטקסט-מי

פורסם בקטגוריה ב, בטיחות בדרכים, מה חדש, רכב | עם התגים , , , , | להגיב

חרדי נדקר בשער שכם בירושלים

חרדי כבן 33 נדקר אמש (שלישי) ברחוב הסולטן בירושלים על ידי שני צעירים ונפצע באורח בינוני עד קשה. הדוקרים נמלטו מהמקום. החרדי פונה על ידי מד"א כשהוא פגוע בזרועו, במותנו ובחזהו לבית החולים שערי צדק בעיר. מבית החולים שערי צדק נמסר כי מצבו יציב והוא נבדק וטופל.

החרדי הגיע לאזור שער שכם לאחר שהתפלל בכותל המערבי והחל לחזור לביתו. בשעה זו מתכנס במקום קהל רב עקב צום הרמדאן. התוקפים ניצלו עובדה זו ככל הנראה , כדי לבצע את הדקירה ולהימלט בחסות הקהל.

המשטרה פתחה בסריקות אחריהם והערכה ראשונית גורסת כי הרקע לדקירה הוא לאומני. יצוין כי הדקירה אירעה ימים ספורים לאחר כניסתו של חודש הרמדאן, וכי בתקופה האחרונה נשמר בירושלים שקט יחסי. ממד"א נמסר כי בסמוך לשעה 21:10 התקבלה קריאה על אדם דקור. צוות פרמדיקים שהגיע למקום, טיפל בפצוע שהגיע לאמבולנס רגלית  וטופל.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, בטחוני, חדשות בארץ, פליליים | עם התגים , , , , , | להגיב