המבוקש הנוסף באונס באלנבי הסגיר עצמו למשטרה

חשוד נוסף במעורבות באונס של הצעירות במועדון "אלנבי 44" בתל אביב הסגיר את עצמו הבוקר (רביעי) למשטרה בתחנת לב ת"א. אל החשוד נלווה עורך דינו, עו"ד עופר אלמוג. בשיחה שערך החשוד עם אחד מכלי התקשורת צוטט החשוד ואמר "ישבתי בספה של המועדון ואחת מהן ניגשה אליי. היה כבר שש בבוקר. היא ישבה לידי והתחילה לנשק אותי. היא אמרה לי שהיא בת 19 וחצי, שאין לה כסף ושהיא מחפשת עבודה. ראיתי את הברמן מתנשק עם חברה שלה והולך איתה לשירותים. אנחנו התנשקנו, שכבנו, הכול היה בהסכמה".

המועדון באלנבי (צילום: גוגל)

המועדון באלנבי (צילום: גוגל)

החשוד הוסיף: "התחלנו לעשות סדר, ראינו שהן כבר עייפות, אחת מהן ישבה תשושה, הצעתי לה מים. אמרתי לה: 'אתן צריכות לצאת, אנחנו סוגרים'. היא שמעה אותי והבינה אותי. אמרה שהיא לא רוצה לצאת מהכניסה הראשית. הצעתי לה להזמין מונית, אבל היא התנגדה ואמרה שהיא רוצה לשבת ולהישאר עם חברה שלה".

תחילת הפרשה ביום ראשון השבוע, כאשר עובר אורח הבחין בשעות הבוקר בשתי הצעירות – האחת בת 17 והשנייה תחגוג בקרוב את יום הולדתה ה-18 – מטלות חסרות הכרה סמוך למועדון ברחוב אלנבי. צוות מד"א שהוזעק למקום הזמין את המשטרה ואחת מהן סיפרה לשוטרים שהיא חושבת שהיא נאנסה. שני חשודים נעצרו, בעל המועדון ועובד המועדון. בעל המועדון שוחרר למעצר בית מלא והשני נותר במעצר. על פי החשד הן נאנסו על ידי עובדי המקום, לאחר שהשקו אותן באלכוהול עד שהגיעו למצב של ערפול חושים.

במהלך הדיון בהארכת מעצר, שנערך בבית משפט השלום בתל אביב,  סיפר חוקר המשטרה כי "לא היה לשתי הנערות כוח להתנגד. הן היו סמרטוט". על פי החוקר, ניתנה להן כמות אלכוהול ניכרת והן לא היו מסוגלות לעמוד על רגליהן. השופט שאול אבינור הגדיר את החשד המתואר כמעשה אונס ואמר כי הנערות נוצלו.

הבוקר עצרו שוטרי תחנת משגב שני חשודים, תושב נצרת בן 23 ותושב הקריות בן 32, בחשד לסחיטת צעירה בת 17 מאזור הגליל המערבי אותה הכירו לפני כמה חודשים. על פי החשד, השניים איימו על הצעירה כי ברשותם תמונות עירום שלה ואם לא תקיים עימם יחסי מין, יפיצו את התמונות ברשת האינטרנט. הם יובאו היום לבית משפט השלום בעכו לדיון בהארכת מעצרם.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, פליליים | עם התגים , , , , , , | להגיב

עד 45 שקל: קולומביה קרסט שרדונה

רפורמת המיסוי על הכוהל המכה גלים בתקשורת, לא פסחה על אף אדם, ובעיקר לא בקרב מי שאוהב לסיים את היום או את השבוע עם כוס משקה ביד. המיסוי שמתמקד במשקאות עם אחוז כוהל גבוה, כמו וויסקי וערק (לבירה יש מיסוי נפרד), השאיר את היינות, בעלי אחוז הכוהל הנמוך באופן יחסי, כאופציה השפויה היחידה. מיינות, כמו גם למשל מבירות, אפשר לשתות כמה כוסות תוך כדי ארוחה טובה, אשר בסיומה תמצאו את עצמכם עם בקבוק ריק.

מחלקת היין בסופרמרקט בצרפת (צילום: שי שגב)

מחלקת היין בסופרמרקט בצרפת (צילום: שי שגב)

אצלנו שותים יין בבית עוד מלפני רפורמת המיסים. משק הבית הצנוע שלנו המאכלס שני בגירים, נהנה ללוות כמעט כל ארוחה עם כוס יין -  ספגטי פשוט ברוטב עגבניות או אפילו שניצל ופתיתים מחוממים בסוף היום. זה ממש לא משנה, לצד הארוחה אפשר למזוג איזו כוסית לא מתוחכמת במיוחד, וככל שעולים מחירי הבירה, אופציית היין הופכת יותר ויותר שפויה. מצד אחר, אי אפשר לרכוש שניים שלושה בקבוקים בסכום של 60-80 שקל לבקבוק מוצלח, כדי לגלות בסוף החודש ששתית ב-800 שקל, לא פחות.

בשנים האחרונות, אני מקפיד לרכוש יין שעולה עד 45 שקל לבקבוק, כמעין גבול עליון שאותו אסור לעבור, ואם יש יותר זול מזה, מה טוב. גם הגיוון משנה, עם כל הכבוד ליינות הסופר הסבירים (וגם אליהם נתייחס בכתבות הבאות) אני מוצא את עצמי מפשפש דקות ארוכות במדפי חנויות היין והמעדניות השונות, במטרה למצוא עוד ועוד יינות ובקבוקים שלא ניסיתי, ושעדיין עומדים בקטגוריית ה-45 שקל לבקבוק. מעניין בפה ולא מכעיס את הכיס – היא המנטרה שעומדת לנגד עיני.

כל טור מארח בקבוק יין אחד, שכמובן לא עלה יותר מ-45 שקל, תוך כדי ביקורת קצרצרה ולא יותר מדי מתחכמת על היין, עם ציון מחיר מדויק, מחיר מבצע אם קיים והמקום שבו הוא נקנה. כבר ראיתי בקבוקים זהים שנמכרים בפער של 20%-30% בין מקומות שונים, כך שגם המיקום שבו הבקבוק נקנה חשוב.

מה שותים?

שרדונה 2010 של קולומביה קרסט מסדרת Two Vines

כמה עולה?

44 שקלים, או במבצע שני בקבוקים ב-80 שקל (לא חייב אותו יקב, רק אותה סדרת מחיר)

איפה?

קארין דלי – טשרניחובסקי 5 תל-אביב

אל תסתכל על הבקבוק

קולומביה קרסט, היקב האמריקני ממדינת וושינגטון, מציג את הבקבוקים שלו על מדפי חנויות היין הישראליות כבר כמה שנים (תמיד הבחנתי בהם בסניפי טיב טעם). ההיגיון שלי אומר לי: לא לקנות יקבים אמריקנים, מתוך מחשבה שאם הם הובלו לפה מהצד האחר של האוקיינוס ונמכרים בזול, כמה טובים הם כבר יכולים להיות? הגיון מטופש, כי כמובן שיש יינות סבירים ואף למעלה מזה שמגיעים לארץ הקודש מארצות הברית, וממדינות דרום אמריקה כמו צ'ילה וארגנטינה. זה בעיקר נובע אצלי מדעות קדומות על יינות אמריקנים. במקרה הזה, הדעות הקדומות התבררו כקצת מוצדקות. זהו יין אמריקני טיפוסי, מה שאומר קולינריה אמריקנית, לא במובן של המסעדות הטובות של ניו יורק, אלא יותר הדיינרים של המערב התיכון, עם מנות צעקניות וכוסות קולה של ליטר. ככה בדיוק היין הרגיש לי בפה – עודף ריח של עץ מעושן באף, שזה יכול להיות נחמד כי במחירים האלו המון פעמים לא מקבלים שום בוקה עוצמתי שעולה לאף, כמה שלא תסובבו את הכוס ותטבלו את החוטם. מתישהו זה התחיל להרגיש לי כאילו היינן קיבל החלטה "לתת תמורה למחיר" בדמות עודף עץ, כמו מסעדה מעצבנת שהחליטה להטביע את הרביולי ברוטב, שלא תחשבו שהיא מתקמצנת על הלקוח. הבעיה מתחילה ברגע שממשיכים אל הכוס השנייה והלאה. למרות שזהו שרדונה יבש הוא מרגיש חצי יבש, כלומר מתקתק טיפה. בסוף הבקבוק הייתי מוכן להישבע שהוא כבר חצי מתוק (שזה יותר מתוק מחצי יבש. הגדרות יין שכאלו…). אוסיף שהיה יום חם במיוחד, כך שכנראה גם לטמפרטורה הגבוהה עם סיום הבקבוק הייתה אשמה בדבר.

המחיר ביחס לתמורה סביר לחלוטין. מצד אחד, בחנות הישירה של היקב באינטרנט (אי אפשר לעשות משלוחים לארץ, זה רק כדי לסבר את האוזן), הבקבוק מוצע במחיר של 8 דולר בלבד, קצת פחות משלושים שקל, מצד אחר, באתר של "הכרם" שמייבאת אותו ממליצים על מחיר של 50 שקל, ככה שהמחיר במעדנייה של קארין (שפית לשעבר שפתחה מעדנייה נהדרת, שווה לקפוץ אם אתם בסביבה), משקף נאמנה את פשרת האמצע האטרקטיבית. זהו בהחלט יין שיתחבב על כולם מסביב לשולחן בתור "משהו מעניין ושונה" מיינות הסופר הרגילים.

פורסם בקטגוריה אוכל, ביקורת, יין ואלכוהול, כתבות אוכל | עם התגים , , , , | להגיב

אתרי אינטרנט חדשים בתיירות בארץ ובחו"ל: tix ו-xplorer

 

קבוצת התיירות אשת טורס, השיקה השבוע אתר תיירותי חדש בהשקעה של מיליוני שקלים – tix.co.il, שמרכז תחת קורת גג אחת את האטרקציות והאירוח הכפרי בישראל. לדברי מנהלת השיווק של אשת טורס, גלית זכאי, "האתר מביא עימו מהפכה כפולה הן לבעלי האטרקציות והנופש הכפרי בישראל והן לקהל המטיילים הישראלי, שעד עתה נעדר יכולת הזמנה אמיתית ומלאה דרך האינטרנט של מוצרי אטרקציה ונופש כפרי".

האתר tix של אשת טורס, שמרכז תחת קורת גג אחת את האטרקציות והאירוח הכפרי בישראל

האתר tix של אשת טורס, שמרכז תחת קורת גג אחת את האטרקציות והאירוח הכפרי בישראל

לקראת עליית האתר ערכו באשת טורס ניתוח שוק ראשון מסוגו, שבחן את קיומה של תשתית להזמנה ישירה באתרי אטרקציות ואירוח כפרי בישראל. הניתוח כלל 1,280 אתרי אטרקציות ואירוח כפרי מהם 625 בצפון, 457 במרכז, ו-198 אתרים באזור הדרום.

מניתוח הנתונים עלה כי 70% מאתרי האטרקציות והאירוח הכפרי בישראל פועלים ללא מערכת להזמנה ישירה. מתוך 625 אתרים בצפון, ל-387 מתוכם אין מערכת להזמנה ישירה. באזור המרכז, מתוך 457 אתרים שנדגמו, ל-359 אין מערכת כזו, ובדרום, מתוך 200 אתרים, רק ל-44 יש מערכת להזמנה ישירה.

זכאי מסבירה כי נתונים אלו הביאו את אשת טורס למסקנה כי ישנו מחסור עמוק של טכנולוגיה מתקדמת בשוק האטרקציות והנופש הכפרי בישראל. "הביקוש לאטרקציות ואירוח כפרי נמצא בעלייה קבועה מצד הלקוח הישראלי, אולם בניגוד למוצרי תיירות כמו הזמנת טיסות לחו"ל, שוק האטרקציות והאירוח הכפרי בישראל הוא שוק מסורתי, בלתי משוכלל, הנשען על קופונים מודפסים".

הזמנת כרטיסים לאטרקציות און ליין

עוד היא מסבירה, כי עד עתה לא הייתה בישראל כתובת אחת שריכזה את ההיצע ואפשרה להזמין בפועל מוצרים מותאמים. "באמצעות tix תתאפשר הזמנת כרטיסים לאטרקציות און-ליין, וקבלה מיידית של השובר לאטרקציה, טרם היציאה מהבית, או אפילו הזמנה באמצעות הסלולרי תוך כדי הנסיעה לטיול. כמו כן, האתר נותן פיתרון משמעותי להזמנה ישירה בתחום של הלינה הלא מסורתית – צימרים, אכסניות נוער, אורחנים, אירוח בקיבוצים, אתרי קמפינג ועוד. בנוסף, האתר מציע חבילות שנתפרו במיוחד על ידי מומחי אשת טורס, המשלבות נופש כפרי, ואטרקציות מגוונות".

באשת טורס ממשיכים לצרף מדי יום אטרקציות רבות למיזם, כאשר המטרה היא להגיע לכל האטרקציות, המוכרות, והפחות מוכרות בישראל, ולהציגם ללקוח הישראלי תחת קורת גג אחת ומסודרת.

האתר אמור גם לפנות לשוק לשוק התיירות הנכנסת ולא רק לשוק המקומי, כחלק מהשאיפה לחשוף את התיירות הנכנסת לישראל להיצע האדיר של אטרקציות, אירוח כפרי ותוכן חווייתי, tix יציע סביבת מכירה מלאה לכל המוצרים בו גם בשפה האנגלית, ויעלה עד סוף 2013 בשלוש שפות נוספות.

עמוד הבית של אקספלורר. אתר קהילתי אשר ממפה את העולם בעיניים של מטייל

עמוד הבית של אקספלורר. אתר קהילתי אשר מתבסס על מידע של אלפי מטיילים

השוואת מחירים בחו"ל בעזרת הגולשים 

ואילו אקספלורר (www.xplorer.co.il) – מיזם התיירות החברתי קהילתי, איפשר עד כה לתכנן טיול לכל מקום בעולם תוך התבססות על מידע שימושי ודיווחים שזרמו בזמן אמת מעשרות אלפי החברים המטיילים. עתה, ניתנת גם האפשרות לקבל באקספלורר באופן מדויק את העלויות הכספיות של מגוון פעילויות ביעד הנבחר, תוך התבססות על מנוע מתוחכם של השוואת מחירים שאוסף סטטיסטיקות בזמן אמת מכל החברים ברשת ומספקי שירותים שונים.

מנוע השוואת המחירים המתקדם מאפשר למטייל לדעת בכל יעד כמה עולה לטוס אליו, לישון בו, לשכור בו רכב, עלויות של פעילויות מקומיות כמו סיורים, הצגות, מופעים ועוד. המנוע יודע להציג את המחיר העדכני הזול ביותר של כל שירות.

כאשר נכנסים לדף מידע של מלון באקספלורר, הגולש רואה לוח שנה שמציג את מחיר החדר מסודר על פי ימים בחודש – בטווח זמן של מספר חודשים קדימה. המידע מגיע מתוך הזמנות שנעשו בתקופה האחרונה לאותו המלון (ולא הזמנה שנעשתה לפני זמן רב ואינה רלוונטית כבר מבחינת התעריף). כך אפשר לדעת אילו ימים יקרים יותר בשבוע, בחודש או בתקופת חגים ותערוכות. לפעמים הזזה של יום אחד של החופשה, יכולה לחסוך כסף רב בהזמנה של אותו מלון ממש.

אקספלורר מציג במקום אחד את הדילים הזמינים לגולשים הישראלים ומחבר אליהם מהרשת החברתית את מלוא המידע על המלון שכלול בחבילה – כולל מיקום מדויק, תמונות אותנטיות ודירוג מטיילים על הניקיון בחדרים, רמת האוכל, איכות המתקנים, השירות ועוד. אפשר לראות דרך אקספלורר גם כמה עולה חדר ללילה באותו המלון בתעריף רגיל בהזמנה ישירה שלא דרך דיל.

במנוע השוואת הדילים, אקספלורר מציג דירוג של המלונות וחוות דעת שניתנו ע"י מטיילים, כך שניתן לראות מה התמורה שאתם מקבלים עבור כספכם ולשפר אותה. מנגנון השוואת המחירים מאפשר להשוות מחיר מול ציון שביעות רצון של מטיילים. במקרים רבים, שווה להוסיף סכום קטן של 20 דולר, למשל, ולקבל בתמורה מלון שקיבל רמת שביעות רצון הרבה יותר גבוהה.

המטייל העצמאי יכול לבצע הזמנת אטרקציות מראש, כמו סיורים מקומיים בתוך ערים וסביבן, כרטיסים למחזות ולמופעים ואפילו העברות משדה התעופה או תחנת רכבת אל המלון המבוקש – במחיר שהוא זול יחסית, למשל החל מ- 13 דולר בלונדון.

בעיניים של מטייל

דף ניו זילנד באתר אקספלורר.המידע על מלונות, למשל, מגיע מתוך הזמנות שנעשו בתקופה האחרונה

החיבור של כל הגורמים הללו הוא מה שמייחד את אקספלורר, נניח שמצאת מלון זול, מה בנוגע לטיסה? שכירת רכב? מזג אויר? המלצות לאטרקציות מקומיות? אקספלורר מספק את כל אלו, במקום אחד. להבדיל מעשרות ומאות אתרים אחרים שמספקים מידע על שירות בודד בלבד.

אקספלורר הוא אתר קהילתי אשר ממפה את העולם בעיניים של מטייל. צוות האתר מיפה במשך שלוש שנים את היעדים והנקודות החשובות למטיילים ופיתח מנגנון אשר שואב מידע על יעדים מכל העולם ומחבר אליהם דיווחים של מטיילים מהשטח.

קבלת עדכונים מהמקום: אתם טסים בעוד חודשיים לתאילנד ורוצים לדעת מה קורה במקום? הרשמו לעדכונים ובכל פעם שמשהו קורה – טיפ חדש, חוות דעת, תמונות, דירוג וכו', זה יופיע בפיד החדשות בפרופיל שלכם.

האתר מציג מידע שימושי על היעדים, כמו מזג אויר (תחזית לימים הבאים ועונות מומלצות לטיול), שעה מקומית, שקעי חשמל, מרחקי נסיעה, כסף ועלויות, תחבורה, הסדרי ויזה, חגים מקומיים, מפה + סיור וירטואלי. הפן הקהילתי מאפשר לגולש לדעת מה הוא פרק הזמן המומלץ לטייל באותו יעד, מה היא העלות הכספית הנדרשת ואילו אטרקציות מרכזיות מאפיינות את אותו אזור / יעד.

את אקספלורר הקימו ליאור קורן, שהדריך בעברו קבוצות ברחבי אירופה, מטייל ותיק בעולם  יזם אינטרנט, הקים פורומים ומנהל קהילות גדולות. איתמר קוטלר גם הוא מטייל ותיק, שביקר במקומות רבים בעולם, מרצה למטיילים בתחום, מתכנת ומפתח אתרים, מכר חברה אינטרנטית לפני שהתחיל במיזם אקספלורר. קורן: "שנינו מכירים היטב את עולם המטיילים דרך הרגליים וגם את אתרי האינטרנט בתחום. בכל פעם שרצינו לתכנן טיול, נאלצנו לעבור דרך עשרות אתרים, לא מצאנו כלי אחד יעיל אשר מרכז הכל, ולכן החלטנו להקים את אקספלורר".

השניים מדגישים כי אקספלורר אינו סוכנות נסיעות ואינו קשור מסחרית לסוכנות ספציפית אלא מציג את המידע הקיים מתוך כלל הסוכנויות הקיימות בשוק התיירות – מושך את המידע מהן ויודע לארגן אותו בצורה מתוחכמת: כלי שמושך את הנתונים מכולם ונותן את יכולת ההעדפה וההחלטה בידי הלקוח על סמך המידע שהוא מקבל. הרווח של החברה הוא מעמלות משירותי ההזמנות אליהם הם מפנים גולשים בארץ ובחו"ל.

פורסם בקטגוריה ג, תיירות, תיירות בארץ, תיירות בחו"ל | עם התגים , , , , , , | להגיב

אוסטרליה ויפן מעבירות להאג את הסכסוך על ציד לווייתנים

רצח למטרות מחקר מדעי

רצח למטרות מחקר מדעי

היום ייפתח שימוע פומבי בנושא החוקיות של ציד הלווייתנים בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. יפן, שצדה עד אלף לווייתנים בשנה, אומרת שמדובר ב"תכנית מחקר מדעית" והיא מוכנה להגן על זכותה לערוך את המחקר.

ציד לווייתנים מסחרי אסור מאז 1986, אבל יפן ממשיכה ב"מחקרה" ואוסטרליה הגישה את התביעה לבית הדין ב-2010.

צי הלווייתנים היפני יוצא מדי נובמבר או דצמבר אל האוקיינוס הדרומי ונהנה ממכסת ציד של לווייתני מינקי ולווייתן מצוי, למה שהם מכנים מטרות מחקר. בשר הלווייתנים נמכר ביפן באופן מסחרי. בשנים האחרונות התמעט הציד משמעותית בגלל הצלחות המתנגדים לשבש את מהלכו.

אוסטרליה טוענת שתכנית המחקר מפרה את החוק הבינלאומי ואינה תורמת דבר לשימור אוכלוסיית הלווייתנים, שלדבריה יותר מ-10,000 מהם נהרגו במהלכה. "עמדותיה של אוסטרליה בנוגע לציד לווייתנים הן חד-משמעיות. אנו מתנגדים בתוקף לציד מסחרי, לרבות זה המכונה ציד "מדעי" על ידי היפנים", אמר התובע הכללי, מרקוס דרייפוס, שייצג את אוסטרליה בהאג, "אנו רוצים שכל העיסוק הזה יופסק אחת ולתמיד".

יפן טוענת שטעמים תרבותיים עומדים מאחורי הציד השנתי וכי הציד עומד בתנאי הקיימות. כמו כן היא טוענת שמחקרה מספק מידע על מספרי הלווייתנים, כדי שאפשר יהיה לבחון בעתיד את חידוש הציד המסחרי. "יפן תתבטא בבירור בשימוע כדי שעמדתה וההיגיון העומד אחריה יובנו היטב", אמר שר החוץ פומיו קישידה.

ניו זילנד תתמוך באוסטרליה בבית הדין. ההחלטה, שתינתן בעוד כמה חודשים, נחשבת מחייבת חוקית.

פורסם בקטגוריה אסיה ואוקיאניה, אקטואליה, ב, בעולם, חברה וסביבה, קיימות | עם התגים , , | להגיב

בכנסת מגבשים את החוק, המנהל ממשיך לפנות בדואים

בעוד הכנסת רוגשת סביב החוק המסדיר לכאורה את ענייני ההתיישבות הבדואית בנגב, פקחי מנהל מקרקעי ישראל ממשיכים לפעול לפינוי וסילוק התושבים מאדמות מנהל בדרום. הממשלה אישרה בצהרי יום א' את המלצות השר בני בגין לשינויים בתכנית להסדרת ההתיישבות. חברי כנסת מהסיעות הערביות קרעו לגזרים, מעל דוכן המליאה, את נוסח הצעת החוק שעברה אתמול בקריאה ראשונה בכנסת.

השבוע הגיעו מפקחי החטיבה לשמירת הקרקע במנהל מקרקעי ישראל, בליווי שוטרים, ופינו מתוקף צו סילוק פולשים מסיג גבול ביישוב חורה, שלטענתם ניסה להשתלט על מגרש בבעלות המדינה המיועד לדיור. "השטח הוחזר למאגר הקרקעות הציבורי", נמסר מהמנהל. לפי המנהל, מסיג הגבול ביישוב חורה פלש למגרש בבעלות המדינה בגודל של כדונם והקים מבנה בשטח כ-100 מ"ר על קרקע המיועדת למגורים לציבור הרחב.

הפינוי ביישוב חורה (צילום: דוברות מנהל מקרקעי ישראל)

השאיר אחריו הריסות. פינוי ביישוב חורה (צילום: דוברות מנהל מקרקעי ישראל)

לאחר שפינו את השטח אמרו במנהל, כי "מסיג הגבול פינה את השטח אך השאיר אחריו רצפות על שטח של כ-100 מ"ר, שפונו על ידי מפקחי החטיבה לשמירת הקרקע ברשות מקרקעי ישראל באמצעות ציוד הנדסי". עקב כך החליטו ברשות, בסיוע פרקליטות המדינה, להיערך במטרה לגבש נגד הפולש תביעה על השבת ההוצאות שנגרמו למדינה בעקבות הפינוי, לרבות שכר המפקחים והשוטרים ועלויות הציוד ההנדסי ששימש לפינוי הפלישה.

אילן ישורון, מנהל מרחב הדרום בחטיבה לשמירת קרקע של רשות מקרקעי ישראל,  סיכם: "מפקחי רשות מקרקעי ישראל פועלים בנגב באופן אינטנסיבי נגד תופעת הבנייה הבלתי חוקית והפלישות לאדמות מדינה. לא נאפשר לעברייני קרקע ופולשים לגזול בכוח אדמות מדינה, בין אם מדובר על שטח של עשרות מטרים ובין של דונמים".

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי, פליליים | עם התגים , , , | להגיב

פעילי מחאה חסמו את צומת נמיר-ארלוזורוב בת"א

הפגנה זוטא בצומת ארלוזורוב (צילום: מעין ראם)

הפגנה זוטא בצומת ארלוזורוב (צילום: אילן ערב)

כשלושים פעילי מחאה חסמו אמש (שלישי) ב-23:30 את צומת הרחובות דרך נמיר וארלוזורוב סמוך לתחנת הרכבת בתל אביב. הפעילים קראו לממשלה לפעול להקפאת ההחלטה המאשררת מכירת 40 אחוז מהגז הטבעי של ישראל לחו"ל ולפעול בדחיפות לחידוש הבנייה של הדיור ציבורי בישראל. לאחר כרבע שעה עזבו המפגינים מרצונם את הצומת ופקק התנועה שהתהווה במקום השתחרר.

(צילום: מעין ראם)

אוהל על הכביש בצומת (צילום: אילן ערב)

קדמה לכך ישיבה של פעילי מחאה במאהל ארלוזורוב – מאהל חסרי דיור הסמוך לתחנת הרכבת. בישיבה נכחו מובילי מחאה מרחבי הארץ שדנו בהמשך פעולות המחאה בארץ ובהתמקדות בפריפריות. סוכם בישיבה כי יוקמו צוותי עבודה שיגבשו דרכי פעילות ברמה הארצית וירכזו הצעות להעברת מסרים לציבור הרחב. בתום הישיבה הוחלט על יציאה להפגנה זוטא, כדי לעורר את מודעות הציבור.

ההפגנה התקיימה מול המתחם של תחנות האוטובוסים הסמוך לרכבת. במקום נוצר פקק תנועה. חלק מהנהגים צפר בהזדהות והיו שכעסו על הנעשה. כמה נהגים אף יצאו מהרכבים והצטרפו למפגינים. בתום זמן קצר עזבו הפעילים את המקום והתנועה חזרה לסדרה.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חברה וסביבה, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי, מחאה, רווחה | עם התגים , , , , , | להגיב

גבר נהרג הלילה ממטען נפץ בגליל המערבי

תאונת עבודה? גבר בשנות הארבעים לחייו נהרג הלילה (שלישי) סמוך למגרש הכדורגל ביישוב ג'דיידה-מכר בגליל המערבי, ככל הנראה כתוצאה מפיצוץ מטען חומר נפץ שהחזיק בידיו. למקום הוזעק צוות רופאי מרפאת "חיאן", הממוקמת בכפר יאסיף הקרוב. הגבר נמצא במצב אנוש והצוות פינה אותו לבית החולים גליל מערבי. במהלך הנסיעה נאלצו הרופאים לקבוע את מותו.

ג'דיידה מכר (צילום: אתר הרשות)

ג'דיידה מכר (צילום: אתר הרשות)

אל זירת האירוע הגיעו כוחות ממשטרת עכו ופתחו  בחקירה. מחקירה ראשונית עולה כי הגבר, תושב הדרום, הגיע ככל הנראה לכפר ברכב וירד ממנו. על פי החשד הוא החזיק בידיו את המטען שהתפוצץ וגרם למותו. במשטרה חוקרים אפשרות שהאירוע התרחש על רקע סכסוך משפחות.

היישוב ג'דיידה-מכר הוא מועצה מקומית המורכבת משני כפרים. היישוב ידוע בריבוי מקרי הפשיעה הפלילית בו. ראש עיריית עכו, שמעון לנקרי, נורה על ידי אלמוני בצומת הסמוכה מאוד ליישוב.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, פליליים | עם התגים , , , , | להגיב

אדוני שר האוצר, דע היכן אתה אוכל

מר יאיר לפיד, שר האוצר, שלום,

אני מניח שלא תקרא את הכתבה הזו. הרי אני אחד מאותם אנשים שאתה לא רוצה לפגוע בהתלהבות הדמוקרטית שלהם. אחד מהאנשים האלה שצועקים אי שם, מחוץ לחדר הממשלה הממוזג, וקולם לא נשמע. אבל אני כותב זאת, כי יש אנשים שיקראו את הדברים האלה. יכול להיות שהם יהיו רבים מכדי שתתעלם מהם, ואם הפעם זה לא יקרה – מי יודע, אולי יגיע יום שתשים לב לקולות המתנגדים לך.

אני כותב על כך שהיום התגאית במספר הישגים חשובים, והנה מה אני חושב עליהם.

חקיקה בנושא עובדי חברות כוח האדם

התגאית בחוק שאמור לעזור לעובדי כוח האדם, או בשמם המקובל: עובדי הקבלן. אמרת שלאחר העברת החוק יהיו אותם עובדים שקופים פחות ונראים יותר.

אדוני שר האוצר,השימוש שלך בביטוי "שקופים" מקומם אותי. אנשים אינם שקופים, גם כאשר לא נחקק בעבורם שום חוק. היה עליך להדגיש כי בעיניך הם לא היו שקופים לפני שנכנסת לתפקידך, אינם שקופים מאז שאתה בתפקיד, ואתה דואג לכך שלא יופרו זכויותיהם הבסיסיות באשר להעסקתם. כלומר, בין השאר, שלא יפטרו אותם מידי שנה, כמו את עובדי מזנון הכנסת המפוטרים בפגרת הקיץ של הכנסת ושבים לעבוד בתום הפגרה. אלה עובדים שאתה פוגש יום יום בעבודה שלך. כך גם עובדי הניקיון במשרד האוצר, שהם משוללי זכויות ופנסיה.

מזנון הכנסת (צילום: אתר הכנסת)

העובדים מפוטרים מידי פגרה. מזנון הכנסת (צילום: אתר הכנסת)

אתה פוגש אותם יום יום בעבודתך, ובמזנון הכנסת, שם הם מגישים לך את ארוחותיך.

האם ביקרת אצל רופא עיניים מומחה בזמן האחרון? אני שואל, כי נראה לי שלקית במחלה נדירה הגורמת לאנשים להיות שקופים, שרק חקיקה מיוחדת תרפא אותה. השאלה פשוטה: האם אינך רואה את העובדים במזנון הכנסת, שם אתה אוכל מידי יום? האם לפני הצעת החוק הם היו כה שקופים בעיניך, עד שלא ראית שהם מפוטרים בכל פגרת קיץ ומוחזרים לעבדותם, משוללי זכויות ופנסיה, למושב החורף? האם המאבטחים ועובדי הניקיון שאתה רואה במסדרונות האוצר הם כה שקופים שעד היום לא הבחנת בהם?

אתה הוא שר האוצר. אם אתה רוצה שאנשים אלו לא יהיו עוד "שקופים", דאג להעסקתם בדרך ישירה. הרי את אמרת שהחוקים כבר קיימים, אבל איש אינו מקיימם. הרשה לי להזכירך, שבתוקף תפקידך כשר האוצר, אתה הוא האחראי על חוזי ההעסקה בשירות המדינה. אין צורך בחקיקה, אלא בהחלטה של שר, שלא להעסיק יותר עובדי כוח אדם.

ההחלטה באשר לייצוא הגז

אמרת שהטענות נגד ייצוא הגז הן חסרות ביסוס, כאלו של דמגוגים פופוליסטים, שלא יודעים דבר וחצי דבר. נראה שהעובדה שדר' ולאד ודר' נתניהו, המדענים הראשיים של משרד האנרגיה והמשרד להגנת הסביבה, אמרו שאסור למכור גז מחוץ למדינה עד שנת 2020, גם היא חסרת ביסוס. הלא כן? מה באשר למה שנכתב בדו"ח הביניים של ועדת צמח בדבר חברת נובל אנרג'י ודומותיה, המקבלות הטבות מס מפליגות, מוגזמות ולא כלכליות? ההערכה הזאת של הוועדה – היא חסרת כל שחר בעיניך? הרי אתה, וגם ראש הממשלה, כמובן, יודעים משהו על פטורים מפליגים במיסוי של חברות גדולות. אולי העובדה שאין אנו יודעים כמה גז קיים בים, כפי שמציינת רשות הגז הטבעי עצמה, פשוט תלושה לחלוטין מהמציאות, לדעתך? יכול להיות שכל המומחים שהביעו דעה שונה משלך ושל ראש הממשלה – הם חסרי ידע? מה באשר לשנים של ניסיון מקצועי ואקדמי של האנשים האלה? ייתכן שרמתם אינה משתווה כלל לשליטתך בחומר המדובר ולרמה המקצועית שלך?

נכון שיש דעות מקצועיות, והממשלה מחליטה גם על פי שיקולים כלליים רבים. חבל מאוד שלא פירטת לציבור מהם השיקולים האלה.

יכול להיות שהדו"ח הנעלם של משרד האוצר, המביע התנגדות לייצוא הגז, הוא פשוט חסר חשיבות? אנחנו מניחים שקראת את הדו"ח הזה. אנחנו יודעים שמנהלי דלק נדל"ן, החברה של מר יצחק תשובה, קראו אותו. נראה שאנחנו, הפופוליסטים חסרי הביסוס, פשוט לא נצליח להבין אותו, כך שאין טעם לפרסם אותו לטובת הציבור הרחב.

בכבוד רב,

ניצן מתן

פופוליסט חסר ביסוס

_______________________________________________________________________________
ניצן מתן הוא סטודנט למדעי הים, חבר במפלגת העבודה, ופעיל בהתעוררות הרשת לשינוי חברתי.

פורסם בקטגוריה ג, דמוקרטיה, חברה וסביבה, מאמרי עמדה, רווחה | עם התגים , , , , , | להגיב

הכביש מסוכן ולא תמיד באשמתך

מצלמות הדש-בורד (dash-cam) או מצלמות לוח-המכוונים, הם אביזר כמעט חובה בכמה מדינות, לא כי יש חוק המחייב התקנת מצלמה, אלא יותר כי אין חוק ואין כמו חומר מצולם שיעיד לטובתך בשעת צרה.

בסרט שלפנינו קובצו עשרות מקרי תאונה וכמעט תאונה, בהם יצאו הנוסעים או הנהג בשלום מהתאונה, אבל המצבים שניחשף אליהם לא פשוטים.

יש לציין שתוך כחודש צפו בסרט כ-2.5 מיליון זוגות עיניים.

פורסם בקטגוריה ב, בטיחות בדרכים, עם חיוך, רכב | עם התגים , , , | להגיב

בכל זאת הגענו למרות הכל. או שלא

בואו נדבר על כוורת: האיחוד האחרון, סדרת המופעים שנערכו בבריכת השולטן בירושלים ואלה שעוד יהיו בפארק הירקון בתל-אביב; ההופעה. התופעה.

כוורת היא אנחנו. כוורת היא מה שרצינו להיות. כוורת היא מה שחשבנו שאנחנו, מה שחשבנו שנהיה, מה שהיינו בטוחים שמגיע לנו. כוורת 2013 היא מה שאנחנו נראים ומי שהיינו רוצים להיות.

מפגן מרהיב (צילום: טובי פולק)

המאמר הזה לא בא להתחנף וגם לא להתלהב. הוא מערבב ביקורת מוזיקלית (ואני לא מוזיקאי ולא מבקר מוזיקה); הוא ייגע בהופעה, אבל בעיקר בתופעה; הוא לא מאמר על מוזיקה. הוא מאמר עלינו. כי כוורת הייתה צריכה להיות הסיפור שלנו: סיפור של כישרון והצלחה והתמדה; סיפור של נעורים שמחים, של צמיחה ופריחה, של התבגרות בשלה, של מימוש והצלחה.

נתחיל מהסוף, מהאיחוד האחרון, שהוא השלישי הרשמי (הראשון היה 10 שנים אחרי הפירוק, ב-1984; השני היה ב-1998). בדרך, בין לבין, הם הופיעו בכל מיני הרכבים, אבל לא ככוורת. לא חשוב של מי הייתה היוזמה (פסטיבל ישראל, 40 שנה להקמת הלהקה) – התוצאה מרהיבה. מושלמת. ולמען האמת – בלתי נתפסת. מכירות הכרטיסים למופעים הראשונים שנקבעו עבור הפסטיבל שברו שיאי היסטריה וביקוש, ומכאן הדרך הייתה קצרה לפסטיבל כוורת הגדול, כנראה האחרון, של קיץ 2013.


יצירה מושלמת של העמדה, עיבוד, קולות, נגינה, סאונד, באלאנס 

רגע לפני שהם עלו על הבמה, קשה היה לדעת מה הולך לקרות. ראיתי, ראינו אותם, מאז 1973 ועד היום, בכל הגלגולים; בסיבוב ההופעות הראשון בערי השדה; בבסיסי צה"ל המאובקים והמרוטים אחרי טראומת יום כיפור; באולמות קולנוע גדולים יותר ופחות; באיחוד הראשון המלהיב בהיכל התרבות; באיחוד השני, הענק, בפארק הירקון. ובכל פעם עלתה מחדש השאלה: האם עדיין יש להם את זה? האם לא הלך משהו לאיבוד בדרך? האם עדיין יש להם את הקולות? את ההרמוניה? את הטכניקה? האם הקסם יעבוד? האם הוא יעבוד שוב?

מי בכלל צריך יחסי ציבור (צילום אילן בשור)

אחרי ההופעות בירושלים, התשובה חד משמעית ובלתי משתמעת: הקסם עובד. בענק עובד. מסתבר שמדובר בקסם ללא תאריך תפוגה. המופע של כוורת מודל 2013 הוא יצירה מושלמת של העמדה, עיבוד, סאונד מושלם, התחדשות של מעיין נעורים ובמידה רבה גם תחיית המתים. כי מי שלא ראה והרגיש יותר מ-6,000 נשים וגברים, ילדים, זקנים וצעירים, עמודים על הרגליים דקות ארוכות ומריעים ליצחק קלפטר, הגיטריסט הרוקיסט האגדי, שכולנו כבר נפרדנו ממנו לא פעם ולא פעמיים -  לא יבין.

בכל זאת הגיעו למרות הכל, לבריכת השולטן: גידי, מאיר, אפרים (צילום: שרון הנשיא)

זו הייתה הופעה מושלמת. מדויקת. מתוזמנת. מאוזנת. לא היה צליל גיטרה שהלך לאיבוד, לא היה טון שהוחמץ, לא הייתה כניסה מאוחרת או מוקדמת מדי; זה היה קונצרט ללא נפילות ועם אינספור שיאים. זו הייתה אקסטזה. זו הייתה אורגזמה.

אבל זה לא היה רק הם; זה היה אנחנו והם. הם ואנחנו. כי הסיפור של להקת כוורת הוא לא רק סיפורה של להקה. כוורת היא הסיפור שלנו. כוורת היא הסיפור שלה ושלנו ביחד. הם, כולם, נולדו קצת אחרי המדינה (ילידי 1950-51); התגייסו קצת אחרי ששת הימים והשתחררו סופית קצת לפני כיפור; הם גדלו עם המדינה, חוו את הצנע והמיתון של שנות החמישים והשישים; חלקם ילידי וילדי הארץ, אחרים עולים עם מבטא ותרבות אחרת. גידי גוב היה המודל של הצבר המושלם, וככזה גם גילם את דמותו של הצבר הישראלי הקלאסי בסרטים, בטלוויזיה, במוזיקה; דני סנדרסון נולד כאן, נסע עם משפחתו לשליחות בארה"ב וחזר עם צליל גיטרה אמריקנית והומור שספג ופיתח בשילוב של כאן ושם; יוני רכטר, בנו של האדריכל של המדינה, גדל באווירה קלאסית והביא איתו את כובד הראש, הרצינות והמצוינות; ואילו יצחק קלפטר, הרוקיסט המופנם, הקפיץ את המועדונים ברמלה ובמסגר עם הצ'רצ'ילים, היה שותף להרכבים מופלאים ופורצי דרך (אחרית הימים, צליל מכוון), עבד עם אריק אינשטיין, הקליט בלי סוף ותמיד הביא איתו את הצליל החשמלי שאין לטעות בו. ומהצד השני – אלון אולארצ'יק ואפרים שמיר שנולדו בפולין והביאו איתם את העומק והקלאסיקה האירופית במלודיה ובגישה לעבודה; ומאיר פניגשטיין, הלא הוא פוגי (שלמרות המבטא הארגנטינאי הפוגיסטי, הוא דווקא יליד ת"א).

הקהל היה איתם לכל אורך הדרך, שתה בצימאון כל תג ותו (צילום: שרון הנשיא)


יצא הנח"ל לשדות. הנח"ל לשדות. בהחלט השקעה לזמן ארוך

הגרעין המייסד של כוורת התגבש בלהקת הנח"ל של אחרי ששת הימים (מירי אלוני, ירדנה ארזי, שיר לשלום, הבן יקיר לי אפרים), ומה היה אז יותר ישראלי, יותר צברי, עוקצני, חצוף, סקסי, חילוני, פתוח – מלהקת הנח"ל. אופרת הרוק סיפורי פוגי, שממנה נגזרה מאוחר יותר כוורת, שנולדה במערכונים ביזאריים ואקסצנטריים בגלי צה"ל (אצל דורי בן זאב), שילבה עוד כמה מיוצאי להקה, כמו מנחם זילברמן ומירי אלוני. אבל האמרגן פשנל שגילה אותם והבין שיש לו יהלום ביד, חיסל את אופרת הרוק ודחף אותם למופע של שירים ומערכונים (מישהו אמר הגשש החיוור?). והשאר הוא היסטוריה.

כוורת – שבעת המופלאים? -  היא בדיוק מה שמקובל להגדיר כסופר-גרופ. היא הייתה ונשארה חיבור חד-פעמי, נדיר, כאילו בלתי אפשרי ובכל זאת מושלם, של מוזיקאים מוכשרים, אנשים צעירים (שבינתיים בגרו וכמעט זקנו), שהביאו איתם את השילוב והמיקס של הסיקסטיז מאנגליה ומאמריקה, את ההווי הארצישראלי הבתולי (של לפני ואחרי ששת הימים), הנח"לאי כנח"ל והנח"לאי כלהקת הנח"ל; המרדנות ורוח השטות (סנדרסון, מערכוני פוגי – חולילו לומברטו, המגפיים של ברוך וסילביה באמפר) שביחד עם הרוק והפופ שחלחלו מחו"ל הפכו אותם לפס הקול שעליו גדלו כאן דורות. מקצתם בזמן אמת, אחרים ברטרו מטורף שנמשך כבר יותר מארבעים שנה. ולא נרגע לרגע. קחו את העיבוד המופתי, המדהים, של הורה היאחזות, שכתבו בתחילת שנות החמישים יחיאל מוהר (אביו של עלי מוהר) ודובי זלצר (המלחין הגדול של שירי הלהקות הראשונות); שיר ההורה הפשוט, שמי יכול לספור כמה כאלה נכתבו בשנים ההן; קחו את גרסת כוורת להורה הזאת, ותזהו בו את כל התום והחדווה והאהבה שבשילוב  של בס דומיננטי וכבד, גיטרות חשמליות מייללות והרמוניה קולית שאין דומה לה נהפך לביצוע המושלם ביותר שהגתה וביצעה כוורת אי פעם; אחד המושלמים בתולדות המוזיקה המקומית. אישית, זה השיר המועדף עלי מבין כל מה שכוורת עשתה. והביצוע במוצאי השבת האחרונה, במופע שסיים את פרק בריכת השולטן, היה השיא. ביצוע מרהיב, מדויק, מושלם. הקאבר של הורה היאחזות הוא המבריק בתולדות המוזיקה שלנו.

היו שלום ותודה על כל השנים. היה ממש נחמד (צילום: שרון הנשיא)


גברים מבוגרים, לא כולם בריאים, אנשים שעברו חתיכת דרך בחיים

על הבמה עמדו אנשים די מבוגרים, בני 62-63, קבוצה לא גדולה של אנשים שהחיים שחקו אותם. אנשים שעברו מסע ארוך ומתיש. אנשים שגופם החל לבגוד בהם; גברים ששיערם הלבין, או מה שנשאר ממנו; חלקם התעבו מאוד, מקצתם מאוד לא בריאים. אנחנו, בני הדור שראה אותם על הבמות בהייתנו ילדים, נערים – פתאום חשים שאנחנו זה הם. שהכוכבים שהערצנו את מה שעשו, את השטויות שכתבו, את המוזיקה שיצרו – הם פתאום בגובה שלנו. בגילנו. פתאום, ממרומי השנים, התחושה היא של כמעט מפגש מחזור. כשאתה באמצע שנות החמישים שלך, מה זה כבר 8-7 שנים. פתאום אנחנו זה הם. הם זה כמעט אנחנו. חוץ מהכישרון, כמובן. כמונו, כמו כולנו, הם מביאים איתם לבמה את כל תלאות החיים. יצחק שכבר כמעט נפרדנו ממנו כמה וכמה פעמים ואפילו לזכה לככב בריאליטי של טיפול נמרץ באיכילוב, ולמרות זאת עדיין מביא איתו את הצליל החשמלי ואפילו נתן סולו אחד שהשכיב את הקהל הדומע; גידי שרק באחרונה שכל את אשתו ענת ולהופעות התייצב עם כתף פרוקה וחבושה; דני, שגם הוא שכל את אשתו לפני כמה שנים; אפרים שעבר כמה וכמה משברים אישיים בחייו האישיים והמקצועיים; וגם אצל האחרים, החיים אחרי גיל שישים עלולים להיות פתאום מעט כבדים.

אבל היי, זה בדיוק אנחנו. ההתבגרות, הכובד של החיים, השמחות והטרגדיות, משברי החיים, החיים בכלל. כולנו היינו רוצים לחזור לחלום שאנחנו הכדורגלנים המקצועיים שחשבנו שנהיה, שחקני הכדורסל שהיינו בטוחים שאנחנו, הכותבים הגדולים, הזמרים, הרוקיסטים, המתופפים.

אנחנו נשארנו עם החלומות – הם עמדו על הבמה והגשימו את החלומות שלהם. ושלנו. הם היו שם בשבילנו. הם היו ועודם הגשר שחיבור ומחבר אותנו לשנים הראשונות שלנו, לנעורים, לחלומות, לשטות ולהשתטות. הם פעלו בקושי שנתיים, אבל צרבו בבשרנו לנצח. המוזיקה שלהם לא עליונה; הם לא ממלאי אצטדיונים כמקובל היום בז'אנרים מסוימים; הם לא אבירי קיסריה כמקצת מבני דורם.

המוזיקה של כוורת היא לא הרוק האולטימטיבי, לא בלוז, לא ג'אז אבל גם לא פופ. המוזיקה של כוורת מצריכה קטגוריה מוזיקלית משל עצמה. כי היא הכל. אין ולא הייתה הרמוניה קולית דומה לזו שלהם; שמעת  כוורת – ידעת שזו כוורת. זו חבילה אחת, אחודה, מגובשת – גם אם היום שאנחנו יודעים ומבינים שיש את היצירות של סנדרסון ואת המלודיות של שמיר ואת העיבודים של רכטר ושל קלפטר ושל אולארצ'יק. ובאמצע, עם הקול והאנרגיות והנוכחות שאין שנייה לה, גוב.


נלך, נחזור, נעמוד שעה בתור

האיחוד הזה, האחרון יש להניח, של החבורה שליוותה אותנו מילדות ועד קמילה, הוא משמח ומרגש ומעציב ומדכא. הכל ביחד. הוא מזכיר לנו אותנו ואותם כשהיינו הרבה יותר שמחים וצעירים ובריאים ויפים; הוא גורר אותנו, בעל כורחנו כמעט, על פני עשרות השנים; הוא גם מסמן לנו את התחנה הבאה.

כי נחמד, נחמד, היה ממש נחמד. היינו אז חזרנו שוב היה ממש נחמד. מאה שנה. דבר לא השתנה. נמשיך לבוא גם אז יהיה נחמד. נלך. נחזור. נעמוד שעה בתור. עזבו שטויות, נמרח קצת יוד.

ונתראה בבור.

 

פורסם בקטגוריה ד, מאמר מערכת, מאמרי עמדה, מוזיקה, תרבות | עם התגים , , , , , , , , , , , | תגובה אחת