המשטרה עצרה את שלום דומרני וחשודים נוספים

שבעה חשודים, ביניהם שלום דומרני, המזוהים עם פעילות ארגון פשיעה נעצרו הערב (שבת) בחשד שסחטו באיומים מספר אנשים בעיר נתיבות. יחידת להב 433 עצרה את האנשים וערכה חיפושים בבתיהם. דומרני נחשד שניסה להתערב במערכת הבחירות המקומיות בנתיבות ונחשב לראש ארגון הפשע הגדול ביותר בדרום.

מחר בשעות הצהריים יובאו החשודים לדיון בהארכת מעצרם בבית משפט השלום בראשון לציון. התיק מתנהל בשיתוף עם פרקליטות מחוז דרום.

מכוניתו של הפרקליט לאחר הפיצוץ בת"א (צילום: משטרת ישראל)

מכוניתו של הפרקליט לאחר הפיצוץ בת"א (צילום: משטרת ישראל)

לפני יומיים הבהיר מפכ"ל המשטרה, רנ"צ יוחנן דנינו, כי "משטרת ישראל תשקיע את מירב המאמצים והכלים העומדים לרשותה במסגרת המאבק הבלתי מתפשר בפשיעה המאורגנת".

השר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ', אמר הערב בתכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2: "בדקות האחרונות נעצר ראש ארגון פשע גדול מאוד שעשה צרות". המעצרים מתבצעים על רקע גל של חיסולים, נסיונות חיסול ואירועים פליליים נוספים, כמו פיצוץ מכוניתו של הפרקליט במרכז תל אביב ביום חמישי השבוע. לפני כן אמר שהמשטרה תתייחס לארגוני הפשע כאל "מחבלים וארגוני טרור לכל דבר". עוד אמר שהמשטרה תפעל  בכל הכלים, כולל מעצרים מנהליים ומעצרי מנע.

ניסיון החיסול באשקלון (צילום: יוסי הופמן)

ניסיון החיסול באשקלון (צילום: יוסי הופמן)

[related-posts]

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, פליליים | סגור לתגובות

הבית של הדוד תום

לא, לא מדובר בעבד שחור באמריקה שמשועבד בחייו לעבודות פרך אצל בעל האחוזה בדרום ולא  בסבל של ייסורים, נפשיים ופיזיים, בהשפלות ובהתייחסות גרועה יותר מאשר לבהמות בית. לא מדובר  בדמות של הסופרת הרייט ביצ'ר  סטו, שהנשיא לינקון תיאר אותה כ "האישה הקטנה שהשפיעה על המלחמה הגדולה" . זאת בעקבות פרסום ספרה רב-המכר אוהל הדוד תום, Uncle Tom's Cabin אשר מתאר את תנאי העבדות המחפירים באמריקה.זאת הייתה העילה למלחמת האזרחים ובעבור המאבק הזה  הנשיא לינקולן שילם בחייו. 

הבית של הדוד תום שלי הוא מעון  בשדרה הידועה ביותר בניו יורק – Park Avenue  שהמרפסת שלה משקיפה על  נוף פנוראמי עוצר נשימה  של  האי מנהאטן, בעיר  המפורסמת ביותר בעולם. שם אפשר למצוא את  תום היימן  ואת רעייתו עוזיאלה לבית בוכמן, כחודשיים עד ארבעה חודשים בשנה, לרוב בחודשי הקיץ והסתיו . בשאר ימות השנה ביתו של תום היימן הוא ברחוב ויתקין בתל אביב, לא רחוק מן הים. בית הרבה יותר צנוע, שנמנה עם הבתים השמורים. מכובד במראהו החיצוני והפנימי. אבל לא מעבר לזה. מכאן, שלא הבית הוא שעניין אותי אלא שני האנשים שגרים בו. 

תום ועוזיאלה היימן בביתם בתל אביב  (צילום צ.ג)

תום ועוזיאלה היימן בביתם בתל אביב (צילום צ.ג)

כפי שאני מעיר מדי פעם ברשומות כמו זאת על הני קריספין קולומבוס, או לא מכבר על הצייר משה כגן – הארץ שלנו משופעת לא רק בצמחיה יפה, אלא יש בה גם קטעים של נוף אנושי. אנשים שהם מיוחדים לא רק במעשיהם ובהיסטוריה שלהם אלא שהם "בני אדם". "בן אדם" או בשפת היידיש "מענטש" הוא  לא סתם אדם. לא העושר הוא שמעצב את דמותו, לא בשל היותו רב יחש או נדיב. זה פשוט באופיו, או לפחות בחלק מהתכונות שהוא אימץ. אפשר שהוא הדוגמה למה שכולנו  צריכים להיות, ואפשר שנולדנו להיות, כדי שהעולם יהיה יפה יותר, טוב יותר. אבל משהו קרה בדרך. 

האיש, אשר אבות אבותיו הגרו לאמריקה מגרמניה בהגירה הגדולה בראשית המאה ה-19 והפכו לאילי הון, למסד ולטפחות של האליטה העשירה באמריקה, החליט יום אחד לעזוב את כול העושר והתפנוקים ולבוא לכאן. ארץ נודעת בקשיי הקיום שלה, באיומים מבחוץ, אזור מדמם בבידוד מדיני, ולקבוע: "זה ביתי". רק עכשיו, לאחר קרוב ליובל שנים שהוא חי כאן, הוא עתיד לפרסם ביוגרפיה שלו. בספר העתידי של תום היימן יהיו כנראה תריסר פרקים עמוסים בסיפורים ונתונים היסטוריים עד לפרטי פרטים. אוצר בלום למי שמעוניין לדעת על ההגירה היהודית מגרמניה לארה"ב, מידע רב להיסטוריונים ודוקטורנטים. לתום זיכרון טוב, ולכן הוא זוכר מה שכתב, או ציטט לי מן הכתובים אי אלה  קטעים, תוך הוספת הערות פה ושם.

כשאתה יושב מול האדם הזה ומתבונן בפניו העגולים הצעירים, כמעט ללא קמט, ועיניים המחייכות, אתה שוכח כי לפניך יושב אדם שחגג את 85 שנותיו, גדושות היסטוריה של עמים ושלו עצמו. בשיחה אתי בביתו ברחוב ויתקין, בחברת רעייתו עוזיאלה, ילידת הארץ  ואישיות מעניינת בפני עצמה, הוא מספר לי את הסיבה לכתיבת הספר. 

למה ומדוע – משם לכאן 

"מדוע טרחתי לכתוב כול זאת. אולי להשאיר איזו שריטה קלה בעתות הזמן. אולי כדי למסור לילדיי ולילדיהם על המה, הלמה, האיפה – כול העניין הזה. לוח השנה אומר שאני עכשיו בן 85 ובידי מישהו אחר – הדקות, השעות והימים, ואולי עם קצת מזל, גם שנים, שנותרו לי. בכול מקרה עלי לספר את הסיפור. אני מבקש שילדיי יקשיבו למה שיש לי לומר, למורשת  שאני משאיר להם.  בדיוק כמו שאני ירשתי את מסורת אבותיי, שבלעדיהם לא היינו מה שאנו." טום מבין עברית אבל שפת הדיבור שלו היא אנגלית. 

"הנתיב שלי הוליך אותי מעידן של עושר,  לציונות ולסוציאליזם חדש. בעצם מדובר כיום בסוציאליזם קפיטליסטי. אני חי בנוחיות רבה, מלבד המשרתים שהיו לי שם. אבל אני כאן ואני מרגיש נוח בקרב  הציבור הרחב. אני לא חי מה שהעושר שלי מאפשר לי. מה שאשתי ואני צריכים לעשות אנו עושים בעצמנו. טיילנו לשוק האיכרים בנמל תל אביב כדי לקנות מזון ירקות ופירות. ומשקנינו את המצרכים הדרושים, הערכנו את השווי של מה שרכשנו, כמו כולם. אנו חלק מן החיים כאן". 

במילים ספורות אלה שבהם פתח בשיחה אתי, מקופלת הגדה היסטורית בת כמאתיים שנה. שני הוריו של תום, דוד ורות (לבית שטיין) היימן, הם  ילידי אמריקה, דור שני ושלישי של מהגרים מגרמניה בתקופה הרפורמיסטית. הם יכולים לעקוב אחר הענף המשפחתי החל בשנת 1492 כאשר יהודים לא מעטים הגיעו לשם. אבל הנתונים הברורים יותר הם מראשית  המאה ה-19, כאשר החיים היהודיים בגרמניה נעשו  קשים יותר ויותר. השלטונות הגבילו את היהודים הן במישור הכלכלי והן בהשכלה ובעצם בכול התחומים בחיי היום יום. מי שחושב שהשואה צמחה על  שדה בור בגרמניה, מקבל כאן עדות שזה לא  כך. הרדיפות והאפליה  הביאו  להגירה הגדולה של 150,000 יהודים מגרמניה לארה"ב בשנים 1820 עד 1860, ביניהם סביו של תום.

הם התיישבו באזורים כפריים, אבל לא כחקלאים אלא כיזמים זעירים. אפשר לכנות אותם סוחרים נודדים – paddlers. הם נסעו למקומות שונים, העמיסו על העגלות מצרכים, כולל מוצרי חיטה, פירות ירקות ועוד אביזרים שימושיים, ומכרו אותם באזורים רחוקים, שם היה מחסור בהם. הגישה התחבורתית הייתה קשה. זאת הייתה עבודה מפרכת של יום ולילה, אבל הייתה פרנסה בצדה. הם התמידו בנחישות והתפתחו. רבים מקרב היהודים עשו זאת. באירופה עשו זאת גם הרוטשילדים. 

אביו  של תום שמע סיפור מתקופת מלחמת האזרחים, כאשר הסב שלו  ישן לצד סוס, עם אקדח מאחורי התרמיל, ושמר על מחסן ציוד ואספקה בעת המצור על העיר אטלנטה במדינת ג'ורג'יה. זה המקום שבו ריכז מפקד חיילות האיחוד (הצפוני), הגנרל שרמן המהולל, חיל של 100,000 חיילים במאמץ להדוף את חיילי הקונפדרציה (הדרום) בראשותו של הגנרל לי המפורסם, לא פחות. זאת ההיסטוריה של המשפחה אשר בעמל, בתבונה, בתחכום ובניצול הזדמנויות הגיעה למאה העשרים עם עושר רב ונכסים מגוונים, כולל בנקאות והשקעות. 

תום נולד ב-1928 עם פרוץ המשבר הכלכלי הגדול, כאשר בורסת ה"וול סטריט" צנחה. בשל סוג ניהול נכון ותחכום, המשפחה לא נפגעה. להיפך, בתחומים מסוימים היא אף יצאה נשכרת. דווקא בשנים שלאחר מכן הייתה שקיעה בעסקים, אך לא עד כדי שינוי כלשהו באורח החיים שלהם. תום למד והתפתח, תמיד תוך שאיפה להיות עצמאי ובלתי תלוי בהוריו או משפחתו. אף שלא היה לו מקצוע מלבד ראשו הקודח, ואחר כך אימץ את המצלמה…

"עץ או פלסטיין" 

בשנת 1950 ותום בן 22 ביקרו אצלם זוג ידידים מלונדון. תום הצטרף אליהם בשובם ללונדון באונייה "קווין אליזבת". הוא רצה לראות את לונדון לאחר ההרס שגרם לה הבליץ הגרמני.

תום היימן, צלם במלחמת יום הכיפורים

תום היימן, צלם במלחמת יום הכיפורים

יום לאחר ההפלגה הוא קבל מברק מאימו שבבית התקבל צו גיוס, וכי המשפחה הודיעה לצבא שתום הפליג, אך יש לו כרטיס הלוך ושוב, ככה שמובטח שהוא יחזור. הימים  הם ימי ראש השנה ויום כיפורים. אבל בראשו צץ רעיון מטורף. את יום הכיפורים הוא רוצה לעשות בישראל. הוא החליט להטיל מטבע, ונראה מה הגורל העיוור יאמר. המטבע נפל על הצד הנכון. 

ברדתו מן האוניה באנגליה הוא ראה את עיי החורבות שגרמו הנאצים בלונדון  ולבו נחמץ. מכיוון שדעתו הייתה נחרצת לנסוע לארץ, וכדי להבטיח שלא יהיה שיבוש כזה או אחר, הוא לא המתין  הרבה וניגש לקונסוליה הישראלית. היה צורך אז לקבל אשרת כניסה, ויזה, לארץ המובטחת, ולחכות ימים, אפילו שבועות, עד שיתקבל אישור מירושלים. הוא התקשר להוריו וביקש שיפעילו  את הפרוטקציה של המשפחה, ויודיעו לראובן רובין, הצייר הנודע, ידיד המשפחה, על בואו. תוך כמה ימים הגיעה הבשורה המיוחלת. העניינים סודרו. תום הזמין כרטיס בחברת התעופה הבריטית, הממלכתית  אז BOAC. בבואו לנמל התעופה לוד, חיכה לו  ראובן רובין שלא מכבר סיים את תפקידו כשגריר ישראל ברומניה.

"אני זוכר כי בליל הסדר, בסוף קריאת ההגדה, סבי הרים את קולו וקרא כמה פעמים: 'בשנה הבאה בירושלים'. והנה אני עומד במדינת היהודים ולא יודע מה לעשות. שמעתי וראיתי בקולנוע שיש כאלה שמנשקים את הארץ בבואם". בדרך משדה התעופה לתל אביב עדיין ניכרו היטב עקבות מלחמת העצמאות. לאורך הכביש היו מחסומים, עמדות של שקי חול, חיילים ורכבים צבאיים. מראה לא מלבב לחובב ציון חדש. אולם במשך שהותו הוא למד להכיר את הארץ והיה חשוב לו להכיר אותה דווקא  זמן קצר לאחר הולדתה. היו לו מדריכים טובים לכול מקום שביקש ללכת – הזוג רובין, שבביתם הוא גם התאכסן.

באחד הימים, לקראת שובו לארה"ב, עלה בראשו של תום עוד רעיון. בבית מחכה לו צו גיוס לצבא האמריקני, אולי הוא יפתור את הבעיה ויתגייס לצה"ל. אסתר רובין ידעה כי הצבא האמריקני לוחם בקוריאה ולכן הרעיון של תום נראה לה רעיון לא רע. בארץ בינתיים הסתיימה המלחמה. לשָבָת בצהריים היא זימנה מפקד בכיר לביתם בתל אביב לארוחה. תום לא זוכר את שמו, אך היו לו כמה פלפלים על הכתף.

"אם לא יקבלו אותי לצבא האמריקני וישנה מלחמה, האם אוכל להתגייס לצה"ל" – שאלתי את הקצין באנגלית, כי לא ידעתי עברית".

"האם אתה יכול לנהוג ברכב?" – שאל הקצין.

"כן".

כנראה שמחינת המפקד הרעיון שצעיר מבית אמריקני עשיר יבוא לכאן ויתגייס לצה"ל, נראה כבדיחה. הוא שאל את תום אם הוא יכול להבחין ברכב  כאשר הוא עומד על ידו. הוא התייחס כנראה לראייה הלקויה של תום.

"ודאי" – אמר לו תום.

" אם ככה אתה יכול להתגייס לצה"ל ולשטוף כלי רכב צבאיים" – פסק.

"שיחה זאת", מספר תום, "לא הביכה אותי. להיפך, התחלתי להבין מה הם הצרכים האמיתיים של מדינה  זאת שרק נולדה". ברגעים אלה החל תום לחשוב ברצינות לעלות לארץ ולסייע במה שדרוש. "חשבתי שאולי אשקיע ברכישת כמה רכבים כבדים, שיש בהם צורך לבנייה ולפיתוח. העניין  חדר עמוק לראשי וללבי, והיה לי ברור כשמש שיום אחד אהיה כאן ולתמיד. אמרתי זאת גם לרובינים". 

לאחר כמה ימים של סיורים בירושלים ובחיפה הגיע הזמן לשוב ונראה שהנסיבות הביאו לכך שהפרידה הייתה קשה. זמן קצר לאחר שהמטוס המריא, הודיע הטייס שיש בעיה עם דליפת שמן והמטוס נאלץ לחזור ללוד, ומכיוון שלא היו אז בתי מלון בסביבה, הנוסעים לנו במטוס, עד שהגיע מטוס חלופי שהטיס אותם. למחרת הגיע ללונדון ומשם הפליג תום באונייה "קורונייה" חזרה לניו יורק. 

כעבור 11 שנה, לאחר שעשה לביתו בארה"ב בתחום הכלכלי, גויס לצבא, נשא אישה והוליד שלושה ילדים, חזר תום לישראל לחגוג מלאות עשור לנישואיו לאשתו הראשונה, סנדי.

אחד הסיפורים הגדולים במחרוזת מתחיל באוקטובר 1973. 

ניו יורק – תל אביב – בדרך לדמשק 

"זה היה אחד מימי אוקטובר החמים מאוד כאשר מצאתי עצמי בטנדר, עמוק בשטח הסורי. בקושי יכולתי להבחין בעצמים סביבי. החול  שהועף מגלגלי רכבים אחרים הסתיר הכול". תום הצטרף במלחמת יום הכיפורים ליחידה צבאית כצלם. "אלה היו הרכבים של חטיבה 7, חטיבת השריון. כול ששמעתי היה צרורות מכלים אוטומטיים, פיצוצים עזים והדי ירי של טנקים. הייתי לבוש במדי צה"ל כמו כולם והייתי  מכוסה שכבה עבה של עפר כמוהם… באותם רגעים שכחתי לרגע את המתרחש סביבי והייתי חדור וכול כולי בתחושה עמוקה של התרוממות רוח, בכך שאני בדרך שלי הופך  לחלק ממולדתי החדשה. זאת הייתה אופוריה מטורפת של המלחמה. אני  בלתי מנוצח, שום דבר לא יכול לפגוע בי. חשבתי שאני  אדם מיוחד, שהגעתי למוקד של התכלית בחיי. כאן, בארצי שלי, כול כך רחוק מן הבועה של העושר, הפאר  ותענוגות החיים, שבה גדלתי במה שנקרא 'בחבורה שלנו' (יוצאי גרמניה  שבאו לארה"ב בראשית המאה ה- 19 – צ.ג). כאשר אני מסתכל לאחור אני יכול לומר לעצמי בחיוך שבואי לארץ היה הדבר הנבון ביותר שאי פעם עשיתי. שיניתי את חיי. אימצתי מורשת חדשה לצד זאת הישנה שלי. שיניתי את עולמי, נולדתי לעולם חדש". 

צילום של תום בחטיבת 7

צילום של תום היימן בחטיבת 7

מי שחושב שעלייתו של אמריקני, בן להורים עשירים, היא חלקה – טועה. תום, אולי במתכוון, רצה לחוש את כול "דרך הייסורים" שעובר עולה חסר כול, חסר שפה, חסר קשרים, חסר רעייה, חסר פרוטקציה – בארץ הקודש. את רשמיו הוא שלח במכתבים ארוכים לאמו, אליה היה קרוב מאוד. ראוי כאן להזכיר שתום לקה בשיתוק ילדים בגיל 23 והוא עשה הכול כדי שנכותו לא תפריע לו בשום דבר, כולל בתקופת היותו צלם במלחמת יום הכיפורים. אם לא די בכך, רעייתו סנדי, לאחר 18 שנות נישואים ושלושה ילדים, החליטה להיפרד ממנו. הבשורה הראשונה  על כך הגיעה אליו דרך אמו. זה היה רעם שהכה בו. בשביל תום הייתה זו הטראומה כפולה: גם הפרידה שלא ציפה לה וגם שבירת המסורת המשפחתית – חרף המשברים שעברו על המשפחה, מעולם לא היו שם גירושים. ולא זו בלבד, אלא  שתום היה חייב להיפרד משלושת ילידיו. 

על הרקע הזה אפשר להבין יותר את הצעד הפתאומי, האימפולסיבי, כאשר ניתק את עצמו מהעבר, לרבות משפחתו, ובא לארץ. הוא חשב על זה לפני כן והראייה לכך היא ביקוריו התכופים בישראל. אבל המכה שקבל עזרה לו לא רק להחליט שהוא עוקר לישראל אלא גם  לממש זאת. שנה לאחר מכן הוא הכיר את בת זוגתו, עוזיאלה בוכמן, והוא חי אתה מאז. 

עוזיאלה 

בכול זמן השיחה ביני לבין תום עוזיאלה ישבה והאזינה. לא שהיא לא דברנית. היא כן. היא לא רק שואלת שאלות בשיחות רעים, היא חוקרת, היא סקרנית, בכול התחומים, ולא תניח לסוגיה עד שלא ירדה לסופה. יש לה זיכרון טוב והיא ידענית ודעתנית. הייתה ועדיין "מנהלת בית ספר". בגיל 81 היא דינמו פעיל בתחומים רבים בארץ, בעיקר בתחומי חברה, תרבות ואומנות. המגבלות הפיזיות של תום, עקב ניתוחים שעבר לאחרונה, מכבידות עליו. עוזיאלה דואגת שהמגבלות האלה לא ישפיעו על הליכות חייהם. אין אירוע,קרוב  לבית או רחוק, שתום לא יתלווה אליה והוא עושה זאת ברצון, כולל קניות בשוק, וכיוצא באלה זוטות.

תום פגש אותה בעת דיון על תערוכת צילומים שהתקיימה בבית ספרה ביפו שאותו ניהלה במשך שנים. היא נקראה לטלפון מחברתה ביושבה ליד אימה החולה בבית החולים: "יש כאן איזה עיתונאי אמריקני, אנא בואי".  עוזיאלה באה, ונשארה עם תום עד היום. 

עוזיאלה  נולדה בתל אביב  ב"שכונת מכבי" או כפי שהייתה ידועה אז "המושבה האמריקנית טמפלרית" על גבול יפו, ליצחק ושרה בוכמן שבאו לארץ בעלייה הרביעית בשנת 1923. בית המסחר שהקים אביה נשרף על ידי פורעים ערבים והמשפחה עברה לגור בשכונת פלורנטין. היא סיימה את לימודיה בגימנסיה הרצלייה בגיל 17 ובטרם גויסה לצה"ל החלה ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1950 היא נישאה, בניגוד לעמדת הוריה, ושנה לאחר מכן נולד בנם הראשון והיחיד דורון.

בין 1960 וראשית שנות ה-70 היא מילאה תפקידים חינוכיים וחברתיים רבים, לרבות ניהול בתי ספר, טיפוח חיים קהילתיים, סיוע לנצרכים בכול התחומים, כולל מימוש צוואתה של אמה לפעול למען ניצולי השואה. עוזיאלה הרחיבה את פעילותה במסגרת "קרן בוכמן היימן"  שיזמה ותום תמך בה בנדיבות רבה. 

גולת הכותרת של הפעילות, שלה ושל בעלה, הייתה בשנות ה-90 כאשר באה העלייה הגדולה מחבר העמים וגם העלייה מאתיופיה. הזוג נרתם לסייע לעולים הן מכספם שלהם והן מקרנות שהקימו. בקרב העולים מרוסיה היו כידוע מוסיקאים מעולים רבים. ההיימנים החליטו  לקיים "קונצרט חגיגי וחלוקת מלגות ומענקים לאנשים שידם לא משגת ללמוד". אירוע זה  הפך מאז לאירוע שנתי. בשנת 2007 עוזיאלה קיבלה את התואר "יקירת העיר תל אביב" על פועלה הרב בתחומים שונים בחיי העיר והמדינה. כיום, בגיל 81, היא נראית ופועלת כאילו העתיד לפניה ובמידה רבה של צדק. כאשר הזוג נעדר מן הארץ למשך חודשיים בשל שהות בניו יורק, הבן דורון משיך בפעילות של הקרן.

היא יוזמת ומתעניינת היכן דרושה עזרתה, התערבותה, פעילותה לקידום צעירים מוכשרים שידם לא משגת לממן את לימודיהם ויש בה חדוות חיים בלתי רגילה. בהכירי את הזוג מכמה מפגשים ומאותה שיחה ממושכת בביתם, אני מתרשם שהעזרה, הנתינה לזולת, ההזדהות, אהבת הארץ, היא חלק מהותי מאופיים ומנסיבות חייהם.

לאחר הריאיון הרטרוספקטיבי עם תום, שאלתי אותו כמה שאלות על המצב בארץ בעיניו. כמי שהחיידק הכלכלי דבק בו מאז ילדותו, שאלתי אותו בנושא זה.

"תראה. העובדה שהשקל חזק יותר מאשר הדולר, השטרלינג, הפרנק, היא חידה. בעצם  זה משהו ללא בסיס קבוע, עם כול העזרה שאנו מקבלים מארה"ב, מהקהילה היהודית ואחרים. אנו גם לא מטפחים מספיק את המשאב החשוב – החומר האנושי. ואם יהיה שינוי דרסטי, מדיני או בינלאומי, גם המציאות הכלכלית תשתנה כאן דראסטית".

- ויש לך משהו לומר על המצב החברתי?

תום חושב, חוכך בדעתו, ולבסוף משיב: "כול הנושא של מיזוג גלויות  בא לדעתי על פתרונו. יש הרבה נישואים מעורבים בין העדות. האפליה היא במקום אחר. אבל יש מצב הרבה יותר עמוק. והוא לא רק נוגע לישראל אלא גם לעולם כולו. העולם הופך לרב גזעי. אם תשאל אותי אם אשמח שהנכדה שלי תינשא לשחור, התשובה היא: לא אשמח, אבל אבין זאת. לא אלחם בזה. אני מודע שהעולם השתנה. מי שבוחר  אלה הנכדים שלי. זה כבר לא בידינו. זאת דינאמיקה".

- ומה בקשר לנושא השלום עם הפלסטינים?

"אתה מכיר את הפתגם ששכנים טובים הם אלה שיש ביניהם גדר. אבל אם צד אחד לא רוצה גדר אלא רוצה הכול, אז המצב לא טוב. אני חושש מאוד שתהיה מלחמה, ולצערי, רק מלחמה גדולה עשויה להביא את השלום, בצורה כזאת או אחרת".

לשמע תרחיש  אפוקליפטי זה לא הייתי בהלם. רק תהיתי לגבי הפשטות שבה נאמרו הדברים. נראה שגם עוזיאלה, שעד לנקודה זאת לא דיברה, החליטה להצטרף ולשאול את בעלה: "אמור לי. אתה יושב כאן כמעט יובל שנים. אין לך מילה טובה לומר על המדינה?"

"אני אוהב אותה", ענה תום.

- "ומדוע אתה אוהב אותה, אם המציאות לא נראית לך?"

"כי זאת מדינה יהודית"

- "גם אם המדינה היהודית לא מתנהלת בסדר?"

"כאן לא שואלים אותי מי אני. באמריקה שואלים. כאן לא. כאן זה הבית שלי. אני אוהב את הבית".

- "וזהו, הרי הבית הוא לא אי מבודד, הוא בארץ".

תום חשב רק לרגע איך הוא מסיים את החקירה המביכה הזאת של אשתו. הושיט את שתי ידיו ושם אותם על ברכי עוזיאלה: "כי אני אוהב אותך!"

גם אם זה נראה לי סיום "הפי אנדי" וקצת שמאלצי – סגרתי את ה"רקורדר" ואני סוגר גם  את הרשומה.

זרקור – האתר של צבי גיל | דף הפייסבוק של צבי גיל

 

פורסם בקטגוריה חברה וסביבה, מאמרי עמדה | עם התגים , , | סגור לתגובות

יחימוביץ' על ההסכם המסתמן בז'נבה: "התמונה מדאיגה"

יו"ר האופוזיציה, ח"כ שלי יחימוביץ', אומרת כי התמונה המצטיירת מהשיחות בז'נבה עם הפלסטינים – מדאיגה. אך, במקביל, היא מותחת ביקורת על על האופן שבו מנהל ראש הממשלה נתניהו, את המו"מ עם הפלסטינים ואת יחסיו עם ארה"ב.

שלי יחימוביץ'. "פוזיציה מוזרה". (צילום: ציפי מנשה)

שלי יחימוביץ'. "פוזיציה מוזרה". (צילום: ציפי מנשה)

"אני מוצאת עצמי בפוזיציה מוזרה שאני מגינה על עמדת ראש הממשלה אבל מסתמנת תמונה מדאיגה מז'נבה", אמרה אמרה יחימוביץ' באירוע שבתרבות במועצה האזורית דרום השרון. "ההסכם המסתמן הוא פעימה ראשונה להסדר כולל בו לא יהיה פירוק של איראן מיכולת לפתח את הפצצה אלא לכל היותר הקפאה. כרגע מסתמן שבבסיס ההסכם הביניים לא יהיה פירוק של יכולת איראנית לפתח את הפצצה, אלא הקפאה בלבד – וזה לא מספיק, כי בינתיים מופחתות הסנקציות איראן נושמת לרווחה ויכולה בכל רגע לחדש את ההתחמשות.

"יש עדיין נעלמים רבים: מה תהיה רמת הפיקוח, והאם ניתן יהיה להחזיר מייד את הסנקציות", אמרה יחימוביץ'. "עלינו לעקוב אחרי שיחות שרי החוץ בזהירות. אין חילוקי דעות במערכת הפוליטית: אסור שתהיה לאיראן יכולת גרעינית".

 יחימוביץ' הביעה דאגה מהעובדה שישראל מגיעה אל תוך הזירה המורכבת הזאת בעיצומו של משבר עם האמריקנים. "דבריו של קרי השבוע היו חריפים ביותר, ונתניהו חייב לזכור שהידידות והברית עם ארה"ב היא הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שלנו. עלינו להתניע את השיחות ברצינות, וגל בניה בשטחים הוא ההיפך המוחלט מזה. ככל שהתהליך תקוע וארה"ב מתרחקת – כך אנחנו גם מאבדים השפעה בסוגיית איראן", אמרה יחימוביץ'.

 על קריאתה של לבני לעבודה להיכנס לממשלה, אמרה יחימוביץ': "על מה נכנס לממשלה? על גל בנייה בהתנחלויות? על הרחבת הפערים בין עניים לעשירים? על כך שאפילו בתוך החדר לבני ומולכו מתקוטטים בינם לביות עצמם?  הקריאה של לבני היא קריאת מצוקה פוליטית, לא קריאה למען השלום. הרי כניסת העבודה כעת לקואליציה פרושה חיסול כל סיכוי להתקדמות, כי עם עלה תאנה מצוין כזה בתוך ממשלתו – למה שנתניהו יתקדם?"

באיגרת מיוחדת ששיגר הערב השר נפתלי בנט, חבר הקבינט המדיני בטחוני, ליהודי התפוצות – הוא קורא ליהודי התפוצות, לנסות ולהשפיע על ההחלטה של ארה"ב בנושא האיראני,

נפתלי בנט: "איפה היית כשהוחלט לאפשר לאיראן פצצה גרעינית?" (צילום: ענבל כהן חמו)

נפתלי בנט: "איפה היית כשהוחלט לאפשר לאיראן פצצה גרעינית?" (צילום: ענבל כהן חמו)

באיגרת שכותרתה – איפה היית כשהוחלט לאפשר לאיראן פצצה גרעינית? – כותב בנט: "העולם החופשי ניצב בפני צומת דרכים: לעמוד חזק ולהתעקש כדי שאיראן תפרק את מכונת ייצור הנשק הגרעיני, או לוותר ולאפשר לאיראן לשמור על 18,500 הצנטריפוגות שלה.

"בעוד מספר שנים, כאשר מחבל אסלאמי יפוצץ מזוודה גרעינית בניו-יורק, או כאשר איראן תשגר טיל גרעיני לרומא או תל-אביב, זה יקרה רק בגלל 'הסכם רע' שבוצע ברגעים מכריעים אלו".

"כמו בזירת אגרוף, המשטר האיראני על הרצפה, הספירה קרובה לעשר, עכשיו הזמן להגביר את הלחץ ולהכריח את איראן לפרק את תכניתה הגרעינית. זה לא הזמן לוויתורים.

"חתימה על הסכם עם איראן תהיה טעות מסוכנת. בעוד שנה, שנתיים או שלוש איראן תפעיל את הצנטריפוגות מחדש ותשיג נשק גרעיני, ואז כבר העולם לא יוכל לעצור אותה.

"המטרה היא אינה להפסיק באופן זמני את ייצור האורניום, אלא לפרק את כל התכנית הגרעינית של איראן. המטרה היא לא להרוויח עוד כמה חודשי שקט. אנחנו עוסקים כאן בעתידם של אומות העולם, בעתיד ילדינו במובן המילולי ביותר של המילה. האחריות של ישראל היא להבטיח את בטחון אזרחיה, וזה מה שנעשה.

"אם העולם התעייף – אזי ידע העולם שעינינו לא תיעצם לרגע כשמדובר בחיינו שלנו. לא נפקיד את בטחון אזרחינו בידי אף אחד. לא עוד".

שר הביטחון, משה בוגי יעלון, אמר הערב בנושא זה: "דווקא עתה, שעה שהמשטר בטהרן נמצא במצוקה כלכלית אדירה וחרד לשרידותו, אסור למדינות המערב למצמץ ולהגיע עימו לעסקה רעה, שתעניק לאיראן אוויר לנשימה והקלה בסנקציות מצד אחד – ולא תגרום לה לוויתורים ממשיים בפרויקט הגרעין. מי שרוצה למנוע צורך בהפעלת כוח מול איראן, חשוב שיידע לנהל דיפלומטיה קשוחה כדי להביא את המשטר בטהרן לצומת המכריע של הישרדותו או המשך פרויקט הגרעין, ולא יסתנוור אל מול מתקפת הנועם והחיוכים האיראנית. איראן היא זו שזקוקה להסכם כדי להיחלץ ממפולת כלכלית מתקרבת, ולכן למדינות המערב אסור להיראות כמי שלהוטות להגיע להסכם, שמשמעותו עלולה להיות הרת אסון לא רק למזרח התיכון, אלא גם לעולם כולו. הסכם עתה, בתנאים הנוכחיים, הוא טעות היסטורית שתאפשר למשטר מחרחר המלחמה מטהרן להמשיך בתוכנית הגרעין המסוכנת שלו ובשאיפתו להפיץ טרור ולחתור תחת משטרים ברחבי המזרח התיכון ובעולם כולו".

ואילו שרת המשפטים, ציפי לבני, כתבה הערב בעמוד הפייסבוק שלה: "בעת הזאת, בה מנהיגי העולם החופשי בוחנים הסכם עם איראן, חשוב לומר שהאחריות מחייבת לנצל את ההזדמנות למנוע מאיראן נשק גרעיני, וזאת ניתן לעשות בהתנהלות נכונה, בלתי מתפשרת ומבלי להקל במאום בסנקציות בטרם הושגה המטרה. אסור לפעול בחופזה. חשוב לנצל את השפעת הסנקציות כדי להגיע להסכם טוב ואפקטיבי, אחרת כל הקלה תנוצל לרעה על ידי האיראנים בדרך להשגת נשק גרעיני".

שר האוצר יאיר לפיד התראיין הבוקר לתכנית Today Program ברדיו BBC  על שיחות הגרעין עם איראן. לפיד התייחס לפיד לעניין הסנקציות הכלכליות על אירן ואמר: "הסיבה היחידה שהאיראנים יושבים כרגע מסביב לשולחן הדיונים בז'נבה היא כי הסנקציות עובדות. ברגע שהקהילה הבינ"ל תסיר חלק מהסנקציות על איראן – הסכרים ייפרצו ללא יכולות לבלום את שטף החברות הבינלאומיות  שרוצות לחזור לשווקים האיראניים, בשל הפוטנציאל הכלכלי שגלום בשווקים אלה. האיראנים יודעים שברגע שתפתח הדלת להורדת הסנקציות, כל החברות הבינלאומיות ירוצו פנימה ולא תהיה דרך חזרה. זה בדיוק מה שהאיראניים רצו.

"אני מדבר עם שרי האוצר של מדינות המערב, וכולם מספרים לי אותו סיפור", אמר לפיד. "החברות הגדולות שלהם רוצות לתפוס נתח מהשוק האיראני. איש אינו רוצה להישאר אחרון במירוץ הזה. ברגע שיתחילו להסיר את הסנקציות, אי אפשר יהיה לשלוט בתהליך".

עוד אמר לפיד כי פריצת הדרך היחידה בשיחות היא של האיראנים, כאשר הצליחו להסיט את השיח מדיון על הצנטריפוגות לדיון על מידת העשרת האורניום, "אם איראן רוצה גרעין למטרות שלום – למה היא צריכה  צנטריפוגות? לקנדה אין צנטריפוגות, למקסיקו אין, לאינדונזיה אין. האיראנים רצו שהדיון יתנהל על עניין ההעשרה, מפני שהם יודעים שאין שום בעיה לעלות מ-3% העשרה ל-90% תוך שבועות. המו"מ מתנהל בדיוק במקום שהם רצו אותו, מפני שהוא מנוהל סביב הנושא הלא נכון."

לפיד הדגיש כי ישראל תומכת בפתרון דיפלומטי, אבל הסנקציות היו הכלי היעיל ביותר נגד הגרעין האיראני. "הם כבר היו במקום שבו רצינו אותם, ולא צריך להפסיק עכשיו את הלחץ".

שר המודיעין, יובל שטייניץ, אמר בארוע שבתרבות בבת ים: "תמורת נזיד עדשים איראן מרוויחה גם בתחום הסנקציות וגם בתחום הגרעין; איראן מקבלת הקלות משמעותיות בסנקציות, ברמה שעלולה להוביל להתפוררותן המוחלטת, ובתחום הגרעין היא השיגה באופן מתוחכם אישור בינלאומי לבצע פעולות שנאסרו עליה ע״י מועצת הביטחון של האו״ם, כמו המשך העשרת האוראניום והמשך בניית כור המים הכבדים.

שטייניץ ציין כי המתווה שהוצג בפני ישראל עד לפני ימים ספורים כולל במהלך הדיאלוג האסטרטגי בוושינגטון היה נראה שונה מהותית מזה שמדובר בו כעת.

שטייניץ אשר שוחח בימים האחרונים עם נציגים בכירים המעורבים במשא ומתן בג׳נבה מצא עידוד מהעובדה כי ישנם שותפים נוספים לדאגותיה של ישראל מההסכם המתגבש".

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , | סגור לתגובות

נוסעי מחלקה ראשונה פינו מקומם לנחתים

קבוצה של 13 נחתים זכתה לקבלת פנים חמה בנמל התעופה הבינלאומי או 'הייר בשיקגו, ושדרוג למחלקה ראשונה במטוס של אמריקן איירליינס.

בעת שקבוצת הנחתים ישבה, ביום שני בשעה 6 בערב, במועדון האגודה למען החייל של אילינוי נודע ללינדה קוזמה, מנהלת באמריקן איירליינס, העובדת עם ותיקי האגודה, כי קבוצה של 13 נחתים העושה דרכה הביתה, במשך חמישה ימי נסיעה מאפגניסטן, תעבור דרך נמל תעופה או'היירו.

אשתו של אחד הנחתים התקשרה מוקדם יותר למועדון האגודה למען החייל והביעה משאלה, אם הארגון יוכל לתת לנחתים בעת הגעתם לשיקגו פיצה או שמפניה. למרות חלון הזמן המוגבל, החלו קוזמה ומתנדבים נוספים להתארגן כדי לקבל את פני הנחתים בחום ובכבוד בנמל התעופה או'הייר.

חלק מקבוצת הנחתים שהגיעו לנמל או'הייר בדרכם למטוס. צילום: יח"צ אמריקן איירליינס

חלק מקבוצת הנחתים שהגיעו לנמל או'הייר בדרכם למטוס. צילום: יח"צ אמריקן איירליינס

"לנמל הגיעו אנשי מינהל התעופה של העיר, כבאים ושוטרים", סיפרה מאוחר יותר מרי פרנסס פייגן (Mary Frances Fagan), דוברת אמריקן איירליינס הפנים הצליחה. בעת שהמטוס שהביא את הנחתים הסיע על המסלול התיזו מכוניות הכיבוי קשתות מים מעליו ואחר כך, כאשר הנחתים  ירדו מהמטוס הם עברו דרך מסדרון שיצרו אנשי אמריקן איירליינס ואחרים, שקיבלו את פניהם במחיאות כפיים סוערות.

"אנחנו רוצים שהילדים האלה כשהם חוזרים הביתה יבינו שהם לא נשכחו ", אמרו חיילים ותיקים מתנדבים, שהיו בין מקבלי הפנים. ברגע שקבוצת הנחתים עשתה דרכה לשער הבא, הביעו גם האנשים ששהו בטרמינל את תמיכתם בהם.

"לאמריקן איירליינס ישנה מדיניות של שדרוג אנשי צבא, אם במטוס ישנם מושבים זמינים במחלקות הפרימיום ולנו היו רק שישה מושבים פנויים במחלקה ראשונה", סיפרה פייגן. היא לא היססה ופנתה לכמה נוסעים שעמדו ליש שער העלייה למטוס וביקשה את עזרתם. שבעה נוסעים במחלקה הראשונה, התנדבו וויתרו על מושביהם לטובת הנחתים, כך שכל קבוצת הנחתים יכלה לטוס במחלקה הראשונה לסן דייגו .

"הנחתים היו מאוד אסירי תודה והעריכו את המאמצים שנעשו עבורם. למרות שהם לא קיבלו במועדון פיצה ושמפניה אני יכולה להגיד, שאין ספק שבמחלקה הראשונה הם יכלו לבחור איזה משקה אלכוהולי שהם חפצו. קבלת הפנים והליווי שלהם היו בסגנון מאוד מכובד, כי אנשים מכבדים את השרות שלהם", ציינה פייגן.

פורסם בקטגוריה ב, תעופה | עם התגים , , , , | סגור לתגובות

FAA הציג תוכנית לשימוש במ"לטים אזרחיים בארה"ב

סוכנות התעופה הפדראלית האמריקנית ( FAA) הציגה תוכנית מפורטת לטיסות מל"טים (מטוסים ללא טייס) אזרחיים במרחב האווירי של ארה"ב בשנתיים הקרובות. התוכנית קובעת את חודש ספטמבר 2015 כתאריך יעד לשילוב מל"טים במרחב האווירי של ארה"ב, והפעלה עד סוף 2013 של שישה אתרי ניסוי למל"טים, שנבחרו מתוך 26 הצעות.

מל"ט הרמס 450 של אלביט מערכות, המופעל על ידי המכס האמריקני, לסיורים בגבולות

מל"ט הרמס 450 של אלביט מערכות, המופעל על ידי המכס האמריקני, לסיורים בגבולות

בחודש מרס השנה, לקראת הצעד הבא של שילוב מטוסים ללא טייס במרחב האווירי של ארה"ב, ביקשה סוכנות התעופה הפדראלית (FAA) לקבל תגובות והערות מהציבור על הליך הבחירה של אתרי ניסוי למל"טים. בחקיקה שהתקבלה השנה בקונגרס האמריקני, התבקשה הסוכנות להקים שישה אתרי ניסוי כאלה במטרה לשלב, בשנת 2015, את המל"טים באופן מלא במרחב האווירי הלאומי של ארה"ב.

מייקל הוארטה מנהל FAA

מייקל הוארטה מנהל FAA

"בתוך חמש שנים הבאות, לאחר שהתקבלו התקנות המתאימות, יפעלו כ-7,500 מל"טים קטנים במרחב האווירי של ארה"ב", אמר ביום חמישי מייקל הוארטה, (Michael Huerta) מנהל ה-FAA, במסיבת עיתונאי תעופה וחלל בוושינגטון.

הנהגה עולמית

הוארטה גם סיפר, כי המטרה הסופית של תעשיית המל"טים האמריקנית, תהיה להישאר מנהיגה עולמית בתחום, שתקבע את הסטנדרטים לתעשייה כולה ברחבי העולם. "אנחנו מכירים בכך שהשימוש הנרחב של כלי טיס בלתי מאוישים יספק הזדמנויות אדירות, אבל באותה מידה, שילובם של המטוסים האלה מציבים בפנינו אתגרים משמעותיים. "תקנות התעופה וכללי הבטיחות של ארה"ב יישארו 'תקן זהב' לשאר העולם. יש לנו מטרות מבצעיות ובעיות בטיחות שאנחנו צריכים לקחת בחשבון, כשאנו באים להרחיב את השימוש בכלי טיס בלתי מאוישים", הוא הדגיש.

ביקושים למל"טים אזרחיים

איגוד התעשיות האוויריות (Aerospace Industries Association) בארה"ב, צופה ביקושים רבים למזל"טים אזרחיים לשימושים שונים. בחקלאות, בלחימה באש, במעקב אחר תחזיות מזג האוויר ובמעקב אחר בעלי חיים בסביבתם הטבעית. לאור זאת שדולה של האיגוד מלווה ברציפות את ההתפתחות של המהלך הזה.

מריון קליפטון בלייקי (Marion Clifton Blakey), נשיאת איגוד התעשיות האוויריות הבטיחה במסיבת העיתונאים, כי "המל"טים יביאו הרבה הטבות לחברה האמריקנית וכי כלי הטיס הבלתי מאוישים מייצגים את גבול התעופה הגדול הבא של אמריקה".

קבוצת טיל (Teal Group), יועצים וחזאי תעשייה, מעריכה, כי 6.6 מיליארד דולרים כבר הושקעו השנה ברחבי העולם במחקר ופיתוח מל"טים, ושסכום זה יגדל בשנת 2022 ל-11.4 מיליארד דולרים.

יתרונות המל"טים

לאחר שמל"טים הוכנסו לשימוש בצבא ארה"ב, היה צפוי זמן רב, כי יהיה מעבר לשימוש נרחב במל"טים אזרחיים בתוך ארה"ב. למל"טים ישנם כמה יתרונות ברורים לעומת מצלמות מעקב קבועות על עמודי תאורה ובמקומות אחרים, בעיקר כאשר הם נדרשים להעביר ברציפות תמונות וידאו במערכת טלוויזיה במעגל סגור (Closed-circuit television). כך למשל, מל"טים יכולים תמיד להיות ממוקדים על האובייקטים הרצויים של המפעילים, בכל זמן נתון, כאשר למזל"טים הקטנים יש יחס עלות-תועלת מצוין בעת הפעלתם.

התנגדויות

כבר עתה ישנם כמה התנגדויות להתקדמות המהלך. אבל, תוכנית הממשל להשתמש במזל"טים לצורכי מעקב, עשויה בשלב מאוחר יותר להעלות חששות בנושאי הפרטיות.

סוכנות FAA טענה בעבר שאין לה עניין לאשר בזמן הקרוב שימוש במל"טים נושאי נשק, כמו מל"ט הפרדאטור (Predator), המצויד בטילים, במרחב האווירי של ארה"ב. עד כה איש לא דיבר על הרקיע העירוני בארה"ב שבו טסים מטוסים ללא טייס חמושים. אבל רעיונות של פקידי הגנת המולדת בתחום הזה, כבר הבהילו כמה עורכי דין פרטיים במדינה.

היתרים שניתנו

נכון לעכשיו אסור למזל"טים לטוס במרחב האווירי של הלאומי ארה"ב, אלא עם אישור מיוחד של ה-FAA. הסוכנות טוענת, כי למטיסים מרחוק אסור להטיס מזל"טים במרחב האווירי, בקנה מידה רחב, היות ואין להם מספיק טכנולוגיית התחמקות הולמת, כדי למנוע התנגשויות באוויר.

בעניין זה מסר הוארטה, כי ישנן היום כ-80 סוכנויות אכיפת חוק, המפעילים מזל"טים קטנים לצורכי מעקב באזורים אזרחיים. ההיתרים ניתנו על בסיס בחינה של כל מקרה ומקרה. "אם אנחנו הולכים לנצל את מלוא היתרונות של הטכנולוגיות עליהם אנחנו מדברים, אנחנו צריכים להיות קשובים לחששות הציבור הנוגעות לפרטיות", אמר הוארטה .

מתברר שלא רק ה-FAA, אלא גם בפנטגון – המחלקה לביטחון מולדת (Department of Homeland Security ) ומשרד המשפטים משתתפים בקבוצה רבת נציגויות, שגם היא פרסמה תוכנית מקיפה להאצת שילובם של מל"טים במרחב אווירי הלאומי של ארה"ב.

פורסם בקטגוריה ב, תעופה | עם התגים , , , , | סגור לתגובות

היהודיזציה של מדינת ישראל: משבר זהות לאומי?

ביום הולדתי ה-16, ב-1939, מיהרתי למשרד הרישום של ממשלת-המנדט כדי לשנות את שמי  באופן רשמי. החלפתי את השם הגרמני שניתן לי בלידתי ואימצתי לעצמי את השם הפרטי ושם המשפחה שבחרתי.

לא היה זה סתם שינוי שם. זאת הייתה אמירה: התגרשתי מעברי בגולה, ממסורת אבותיי היהודים-גרמנים ומכל דבר שהיה "גלותי".

אמרתי: אני עברי, חלק מההרפתקה הגדולה של יצירת אומה עברית חדשה, תרבות עברית חדשה והמדינה העברית החדשה שתקום ברגע שנצליח לגרש את האנגלים מארצנו.

זה היה מעשה לגמרי נורמלי. כמעט כל ידידיי ומכריי עשו כך ברגע שהייתה אפשרות חוקית.

כאשר קמה המדינה, שינוי השם הפך למדיניות ממשלתית. לבעלי שם לועזי כמעט אי-אפשר היה להצטרף לשרות-החוץ או לעלות בדרגה בצבא אלא אם כן שינו את שמם לעברי.

ואכן, האם ניתן היה להעלות על הדעת ששגרירנו בגרמניה ייקרא ברלינר? או ששגרירנו בפולין ייקרא פולונסקי? או שראש-ממשלה ישראלי יישא את השם גרין (שמו הקודם של בן-גוריון)? או שיהיה רמטכ"ל בשם קיטייגורודסקי (שמו הקודם של משה דיין)?

בן-גוריון היה קנאי בעניין זה. אולי היה זה העניין היחיד שבו היינו תמימי דעים.

החלפת השמות סימלה עמדה אידיאולוגית יסודית. הציונות התבססה על שלילה טוטאלית של הגולה, דרכי-החיים שלה, מסורותיה וביטוייה.

אבי הציונות, בנימין זאב הרצל, "חוזה המדינה", חזה את ההיעלמות הגמורה של הפזורה. ביומנו חזה שאחרי הקמת "מדינת היהודים", כל היהודים שירצו בכך יבואו לישראל. משם והלאה, הם – ורק הם! – ייקראו יהודים. כל האחרים יתבוללו סוף-סוף באומות המארחות ויחדלו מלהיות יהודים. (חלק זה של תורת הרצל הושכח בכוונה. אין מלמדים אותו בבתי-הספר, ואין הוא מוזכר בנאומי הפוליטיקאים.)

ביומנו לא העלים הרצל את הבוז התהומי שרחש ליהודים בגולה. יש ביומן קטעים בעלי גוון אנטישמי ממש. (אגב, המונח "אנטישמיות" נטבע בגרמניה בימי חייו של הרצל.)

כתלמיד בית-הספר היסודי בתל-אביב ספגתי את הבוז הזה. כל דבר "גלותי" היה בזוי. לקרוא למישהו "גלותי" היה העלבון הנורא ביותר. העיירה היהודית הייתה גלותית, וכך גם הדת היהודית, המסורת היהודית, האמונות הטפלות והדעות הקדומות. למדנו שהיהודים הגלותיים עסקו בעסקי-אוויר והיו ספסרי-בורסה טפיליים, שלא יצרו שום דבר מוחשי, שהיהודים הגלותיים התרחקו מעבודה גופנית, שהחברה שלהם הייתה "פירמידה הפוכה" ושאנחנו נקים חברה בריאה של חקלאים ופועלים.

בפלוגה שלי באצ"ל, ואחר-כך בצה"ל, לא היה אף לא צעיר אחד שחבש כיפה, אם כי אחדים חבשו כובעי-מצחייה. ריחמנו על הדתיים.

הדעה המקובלת הייתה שהדת אכן מילאה במשך מאות שנים תפקיד חשוב בהישרדות העם היהודי, אך עכשיו עבר תפקיד זה לידי הלאומיות העברית. הלאומיות היא הדבק החדש. הדת הפכה מיותרת, ותעלם בקרוב.

כל דבר טוב ובריא היה עברי – היישוב העברי, החקלאות העברית, הקיבוצים העבריים, "העיר העברית הראשונה" (תל-אביב), המחתרת העברית, המדינה העברית שעתידה לקום. הדברים היהודיים היו בגולה – דת יהודית, מסורת יהודית ושאר דברים מיותרים.

רק כאשר נודע ההיקף המלא של השואה, לקראת סוף מלחמת-העולם השנייה, השתנתה גישה זו והפכה לחרטה עמוקה. השתררה תחושת-אשמה על כי לא עשינו די למען הצלת אחינו הנרדפים. פתאום הפכה השטעטל למקום רווי געגועים, האנשים נזכרו בילדותם, בבית היהודי החם, בחיים האידיליים בגולה.

אבל גם אז סירב בן-גוריון לקבל את הרעיון שיהודים יכולים לחיות מחוץ לארץ-ישראל. הוא סירב להתייחס למנהיגים הציוניים שחיו בחו"ל. רק כאשר נקלעה המדינה החדשה למצוקה כלכלית קשה והייתה זקוקה נואשות למטבע זר הסכים בן-גוריון לבסוף לטוס לארצות-הברית ולבקש סיוע מההנהגה היהודית שם.

מאז עשתה היהדות קאמבק מדהים.

הקבוצה הקטנה של דתיים שהצטרפו לציונות מלכתחילה הפכה לתנועה דתית-לאומית גדולה ורבת-עוצמה, גרעין המתנחלים והימין הקיצוני, סיעת-מפתח בממשלה.

החרדים האנטי-ציוניים צברו עוצמה רבה עוד יותר. למרות שכל הרבנים החשובים בימי הרצל גינו וקיללו אותו ואת תומכיו, החרדים משתמשים עכשיו בכוחם הפוליטי כדי לסחוט מהמדינה סכומים עצומים. הכספים נועדו בעיקר לקיום מערכת-חינוך נפרדת, שם אין לומדים דבר מלבד טכסטים דתיים. הם מונעים את גיוס בניהם לצבא כדי למנוע מהם לבוא במגע עם צעירים אחרים, ובעיקר עם צעירות. הם חיים בגטו.

השבוע שודרה בערוץ 10 סידרה דוקומנטרית, שבה ניבאו דמוגרפים שבגלל הריבוי הטבעי העצום שלהם יהוו הדתיים בעוד 30 שנה את רוב הציבור היהודי בישראל. אז תהיה מדינת-ישראל מעין איראן או סעודיה יהודית.

כבר היום שולטים החרדים בכמה ערים ושכונות. במקומות האלה אין כל תחבורה בשבת. נשים חשופות-זרוע מותקפות ברחוב ביריקות, ולפעמים אף במכות. מטוסי "אל על" אינם טסים בשבת, ואין גם תנועת אוטובוסים ורכבות בשבת.

אם יהיה במדינה רוב חרדי, זה יהפוך לכלל. שום תחבורה מכל סוג שהוא לא תהיה בשבתות ובחגים. הכבישים יהיו ריקים כמו ביום-כיפור. כל החנויות תהיינה סגורות. לא יהיה אוכל טרף בחנויות ובמסעדות. לא יהיו חוקים חילוניים. לא תהיה שום דרך עוקפת לנישואים בין יהודים ולא-יהודים, בין כהן וגרושה. המשטרה תפקח על המוסר.

החילונים, המהווים כעת רוב, יברחו מהמדינה ויעדיפו להיות יהודים טובים בברוקלין ובברלין.

הכנסת מטפלת עכשיו בהצעת-חוק האמורה להחליף את האמירה שישראל היא "מדינה יהודית ודמוקרטית" בקביעה שישראל היא "מדינת-הלאום של העם היהודי".

נאמר שזוהי הגשמת הציונות, אך למעשה זוהי השלילה הגמורה של הציונות. התהליך הסתובב ב-360 מעלות וחוזר למקום שבו התחיל. במקום הגטו בשטעטל, ישראל עצמה תהפוך לגטו. תחת שלילת הגולה, הגולה כולה תהיה לחלק מישראל. כל זה מבלי לשאול לדעתה, כמובן. המדינה לא תהיה עוד שייכת לאזרחיה, יהודים וערבים כאחד, אלא ליהודים בלוס-אנג'לס ובמוסקווה.

הרעיון עצמו הוא, כמובן, מגוחך. היהודים מהווים עדה אתנית-דתית עולמית, שהתקיימה במשך 2500 שנים בלי מולדת. אפילו בתקופת הממלכה החשמונאית חיו רוב היהודים מחוץ לארץ. הקשר המופשט שלהם עם ארץ-ישראל דומה לקשר של המוסלמים באינדונזיה או במאלי עם העיר מכה – מקום קדוש שיש להזכירו בתפילות ולעלות אליו לרגל, אך לא מולדת שבה יש להם ריבונות. במרוצת מאות השנים, עד לעליית הלאומנות באירופה, היהודים לא עשו שום מאמץ להתנחל בארץ. אכן, הדת היהודית אוסרת בפירוש "לעלות בחומה" (בצורה מאורגנת) לארץ-ישראל.

הלאומיות הישראלית, לעומת זאת, מושרשת במולדת מוחשית. היא קשורה בריבונות ובאזרחות – מושגים שהם זרים לדת.

אמנם, הציונים הראשונים נאלצו מכוח הנסיבות לאחד את שתי התפיסות המנוגדות. לא הייתה קיימת אומה יהודית. הארץ הייתה שייכת לעם אחר. בלית ברירה הם המציאו את הפיקציה שאצל היהודים, בניגוד לכל שאר האומות, הלאומיות והדת הם היינו הך. כדי לבסס את תביעתם לארץ, טענו – ועדיין טוענים – הציונים האתיאיסטים שאלוהים הבטיח את הארץ ליהודים בעיסקה מלפני 3500 שנים (בערך).

עכשיו דורשת ממשלת ישראל, כתנאי לשלום, שהפלסטינים יכירו ב"מדינת-הלאום של העם היהודי". אם הם מסרבים, הרי זה מוכיח שמנוי וגמור עימם להשמיד את ישראל, כמו היטלר, ושעל כן לא נעשה איתם שלום.

בעיניי זה אבסורד. לדעתי על הפלסטינים להכיר במדינת-ישראל כמות שהיא (תמורת הכרתנו במדינת-פלסטין). זה לא העניין שלהם איך המדינה מגדירה את עצמה (כשם שלא יהיה זה ענייננו איך תגדיר את עצמה המדינה הפלסטינית).

אנחנו, ורק אנחנו, נחליט אם מדינתנו היא יהודית או ישראלית.

נחזור לעניין השמות.

באחרונה רק מעטים מאמצים לעצמם שמות עבריים. רוב הישראלים דבקים בשמותיהם הגרמניים, הרוסיים, הערביים. אני רואה בכך נסיגה אל הגטו.

כאשר רואיינתי השבוע בגלי צה"ל, תקפו אותי המראיינים הצעירים על עמדתי בעניין זה. הם רואים בכפיית השמות העבריים, כפי שהייתה נהוגה בשנים הראשונות של המדינה, מעשה של דיכוי, הפרת הפרטיות, כמעט אונס.

רוב הישראלים מסתפקים עכשיו בשמות  הפולניים, הרוסיים, המרוקאיים והעיראקיים של אבותיהם. בעיניי זה מסמל את היהודיזציה החדשה של ישראל.

 

פורסם בקטגוריה א, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , | תגובה אחת

הדור השלישי של עקורי אקרית נוטעים במקום העקירה

עשרות מבני הדור השלישי של עקורי אקרית עלו ביום שישי אל הכפר שבצפון הארץ וקיימו במקום טקס במהלכו נטעו עצי זית לציון 65 שנים לפינוי הכפר על ידי צה"ל, שהתרחש ב- 8/11/1948. בתאריך זה פינה גדוד 92 של הצבא את הכפר אקרית כחלק ממבצע "חירם", תוך הבטחה שתושבי אקרית יוכלו לשוב למקום בתוך שבועיים. עד היום, למרות המלצת בג"ץ והבטחות חוזרות ונשנות של מנהיגי המדינה, טרם זכו עקורי אקרית לשוב אל הכפר ממנו פונו. בשעות הבוקר עלו נציגי הקהילה ובני משפחותיהם לשטח הכפר כדי לטעת בו חיים מחדש. 

טקס הנטיעות על אדמת אקרית (צילום: יח"צ)

טקס הנטיעות על אדמת אקרית (צילום: יח"צ)

נעמי אשקר נציג קהילת אקרית: "בשנת 1951 הורה בג"ץ – בהחלטה היסטורית – לשר הביטחון להחזיר את תושבי אקרית לכפרם, לצערי הרב החלטה זו לא מומשה עד עצם היום הזה. במשך שישה עשורים אנו נאבקים לשוב אל אדמתנו והיום, 65 שנה בדיוק לאחר הפינוי, שבנו לנטוע באדמת הכפר, שממנו נעקרנו, במטרה לשים סוף לעוול המתמשך שנעשה לנו". 

לפני כחודש הפגינו העקורים מול משכן הכנסת ביום פתיחת מושב החורף. במהלך ההפגנה נשאו דברים חברי הכנסת דב חנין (חד"ש) ועמרם מצנע שאמר למפגינים: "קהילות הכפרים איקרית ובירעם, הוכחתן את נאמנותכן למדינה ולא נלחמתם בחיילי צהל במלחמת השחרור. ההבטחות כלפיכם, התושבים המוחים, לא קוימו למרות הפניות לבתי המשפט והעוול כלפיכם גדול ומתמשך. אני תומך במאבקכם שכן הוא מאבק צודק ויש להפרידו מהפוליטיקה, ומצטרף לקריאתכם לצדק. עוד לא מאוחר".

חברי כנסת נוספים, ביניהם משה מזרחי (העבודה) וזהבה גלאון (מרצ) הביעו אף הם תמיכה במאבקם ארוך השנים של עקורי אקרית.

פורסם בקטגוריה אקטואליה, בארץ, ג, חברה וסביבה, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי, מחאה | עם התגים , , , | סגור לתגובות

סופש בטלוויזיה: ארץ אוז, סופרמן וגלן קלוז

שישי – 08 בנובמבר, 2013

20:00 ספיישל יום הולדת לגורדון רמזי, ערוץ האוכל

ערוץ האוכל חוגג את יום הולדתו של השף הנודע עם ערב שידורים מיוחד. בין התכניות שתשודרנה: "גורדון רמזי – סדנת הבישול השלמה"; "מאחורי הסורגים עם גורדון רמזי"; "גורדון רמזי – בשידור חי" ועוד. מזל טוב, גורדון.

21:30 האחות של אחותך | Your Sister's Sister, ערוץ .Yes1 בשבת 22.00 ערוץ Hot דרמה

דרמה קומית עצמאית וקטנה אודות אייריס (אמילי בלאנט), המציעה לחברה הטוב (מארק דופלאס) להתאושש ממות אחיו בבקתה מבודדת. בהגיעו לבקתה המרוחקת הוא מגלה שהוא לא לבד, כאשר הוא פוגש לפתע את אחותה של אייריס, שהגיעה לשם כדי להחלים מפרידה מבת זוגה. במהרה השניים מוצאים את עצמם מבלים לילה רווי כוהל וסקס. בבוקר למחרת, כאשר האנה מגיעה לבקתה ומגלה לאחותה סוד קטן, העיניינים מסתבכים אף יותר.

שחקנים: אמילי בלאנט ("השטן לובשת פראדה"), מארק דופלאס ("על אחריותכם בלבד"), רוזמרי דוויט ("פיסת גן עדן"). במאית: לין שלטון ("האמפדיי").  ארה"ב, 2011. אמילי בלאנט ורוזמרי דוויט משכנעות ומרגשות, מארק דופלאס פחות אמין כגבר נחשק. קומדיה רומנטית וחביבה.[rating=3] 

22:00 סופר 8 | Super 8, ערוץ Yes2

סרט התבגרות סוחף המשלב פנטזיה, מתח והרפתקאות בסגנון "אי.טי." ו"הגוני'ס", מבית היוצר של סטיבן ספילברג. ג'ו הצעיר, שהתייתם לאחרונה מאמו, רוצה להיות במאי קולנוע מפורסם. הוא אוסף את חבריו לצלם סרט אימה ועל הדרך מנסה להרשים גם את אליס היפה מכיתתו.

החבורה יוצאת לצלם סצנה לילית בתחנת הרכבת בעיירה בה הם גרים, ובעת הצילומים הם עדים לתאונת רכבת קטלנית. כאילו שזה לא מספיק, כבר באותו לילה מתחילים להתרחש בעיירה עוד דברים משונים במיוחד, וחבורת הילדים מבינים שהרכבת הביאה עימה משהו שאיש לא ראה מעולם – יצור מכוכב אחר שהממשלה מנסה בכל הכוח לשמור בסוד.

 שחקנים: קייל צ'נדלר ("אורות ליל שישי"), אל פאנינג, ג'ואל קורטני, רון אלדרד ("בית של חול וערפל"). במאי: ג'י.ג'יי. אברמס ("משימה בלתי אפשרית 3"). ארה"ב, 2011. סרט עם אינספור ריגושים, עומק ויזואלי ולא מתקמצן גם ביצירת מתח. [rating=4]

22:00 ארץ אוז | Oz The Great and Powerful, ערוץ Hot גולד, בשבת 22.00 ערוץ Yes1

פנטזיית הרפתקאות שמתארת את האירועים שקדמו לספר האהוב "הקוסם מארץ עוץ": אוז הצעיר הוא קוסם זניח ואנוכי עם חלומות גדולים ביריד נודד בקנזס. סופת הוריקן שתוקפת את האזור מעיפה אותו לעולם פלאי, כפי שלא ראינו מעולם. אוז מתרסק בנופיה הפראיים של הממלכה ומתגלה על ידי מכשפה צעירה, שמשוכנעת כי הוא יגאל אותם מאימתה של מכשפה רעה, ואף מתאהבת בו. אוז מוצא את עצמו במרכזה של מזימה מרושעת להשתלט על הממלכה ונאלץ לראשונה לחשוב לא רק על עצמו, אלא גם על האחרים. מבלי שתכנן הוא הופך להיות הגיבור של הממלכה.

שחקנים: ג'יימס פרנקו ("פיינאפל אקספרס"), מילה קוניס ("טד"), רייצ'ל ווייז ("הגנן המסור"), מישל וויליאמס ("השבוע שלי עם מרילין"). במאי: סם ריימי ("ספיידרמן"). ארה"ב, 2013. להוציא את הצדדים הויזואליים המדהימים, הסיבה שלא ניתן לשבח את "ארץ אוז", היא שהקהל מתקשה להיקשר לסיפור. קטעי ההומור מבליחים ולא מצליחים להגניב צחוק, מקסימום חיוך. [rating=3]

שבת – 9 בנובמבר, 2013

11:20 סופרמן נגד יחידת העילית | Superman vs. The Elite, ערוץ Hot פאן

סרט אנימציה נוסף על עלילות סופרמן, גיבור-העל האולטימטיבי. הפעם האפקטיביות של סופרמן כגיבור כל-יכול עומדת בסימן שאלה, לאחר שהוא יוצא להילחם בצוות חדש של גיבורי-על מרושעים במיוחד. החבורה בראשותו של מנצ'סטר בלאק, בזים לאידיאלים של סופרמן ואינם נרתעים לחסל את כל העומד בדרכם. קולות: גורג' ניוברן, פאולי פארט, די ברדלי בייקר, רובין אטקין דואנס. בימוי: מייקל צ'אנג. ארה"ב, 76 דקות, 2012. יש לא מעט אלימות, אבל ברקע מסתתר גם סיפור טוב עם כמה ערכי מוסר. [rating=3] 

17:50 אלברט נובס | Albert Nobbs, ערוץ Hot גולד

דרמה תקופתית בכיכובה של גלן קלוז, שהיתה מועמדת לפרסי האוסקר וגלובוס הזהב על תפקידה המרשים. באירלנד של סוף המאה ה-9, אלברט נובס (קלוז) הוא גבר בגיל העמידה שעובד כמשרת בבית מלון מפואר. מה שכולם אינם יודעים זה שאלברט הוא בעצם אישה, אשר בחרה להתחפש באופן קבוע לגבר על מנת לברוח מחיי העוני ולשרוד כלכלית. חייו של אלברט עומדים להשתנות כאשר למלון מגיע עובד חדש, צעיר ונאה.

שחקנים: גלן קלוז, אהרון טיילור ג'ונסון, ג'נט מקטיר, ג'ונתן ריס מאיירס, ברנדן גליסון, מיה וואסיקובסקה, מרק וויליאמס. בימוי: רודריגו גרסייה ("דברים שאפשר לדעת עליה"). בריטניה, 2011. סרט יפה ורגיש, הבוחן את אופי האדם. גלן קלוז הולכת עד הסוף ומגלמת בעת ובעונה אחת דמות קומית וטראגית. [rating=4]

22:00 האחד-עשר של דני אושן | Ocean's Eleven, ערוץ MGM

פעולה. הגרסה המקורית מ-1960 של הלהיט הענק מ-2001, עם חברי ה-Rat Pack: פרנק סינטרה, דין מרטין וסמי דייויס ג'וניור – שלושה מתוך אחד עשרה שזוממים לשדוד חמישה בתי קזינו בליל הסילבסטר. במאי: לואיס מיילסטון. סצינת השוד טובה, אבל הגירסה משנת 2001 הרבה יותר מוצלחת. [rating=2]

פורסם בקטגוריה ד, טלוויזיה, תרבות | עם התגים , , , , , , | סגור לתגובות

מנהיג הטליבאן בפקיסטן דוחה אפשרות לשיחות שלום עם הממשל

פאזלולה - נשבע לנקום את מות קודמו

פאזלולה - נשבע לנקום את מות קודמו

מולה פאזלולה, מנהיג הטליבאן בפקיסטן הידוע באכזריותו, נבחר להנהיג את הטליבאן בארצו שישה ימים אחרי מות קודמו, חכימוללה מחסוד. מחסוד נהרג בתקיפת מטוסים בלתי מאוישים בראשית החודש. אנשיו של פאזלולה הם אלה שירו בתלמידה מלאלה יוספזאי, התלמידה שנורתה בראשה על ידי הטליבאן לאחר שקראה לבנות לרכוש השכלה. 

בשנת 2009 הוא הנהיג את כיבוש עמק סוואט, ולאחרונה ניהל מערכה אלימה נגד חיסון ילדים נגד מחלת הפוליו. בעת האחרונה נמנה פאזלולה עם המתנגדים הקולניים ביותר לשיחות שלום עם ממשלת פקיסטן, שאליהן התחייב ראש ממשלתה נוואז שריף כאשר נבחר לתפקידו בחודש מאי.

מולה פאזלולה המכונה "מולה רדיו" נוהג לשדר ברדיו קריאות להנהגת משטר שריעה מחמיר. באחת מהן הוא התחייב : "לחסל כל דבר העומד בדרך להשגת המטרה: אב או אח, חייל ושוטר".

ממשלת פקיסטן עמדה לשגר משלחת למחוז צפון וזיריסטן לשיחות עם חכימוללה מחסוד, אך הוא נהרג בתקיפת מל"ט אמריקני ב-1 בנובמבר. הממשלה הגיבה בזעם. שר הפנים הפקיסטני, חודרי ניסאר עלי חאן, אמר שתקיפת המל"ט "לא הרגה רק אדם אחד, אלא המיתה את כל מאמצי השלום".

מועצת ההנהגה של הטליבאן הפקיסטני, השורה, שבחרה בפאזלולה איימה: "לנקום בפקיסטן על מות הקדושים של חכימולה. שיחות השלום בין פקיסטן למנהיגי הטליבאן הן רק מלכודת של אויבינו ופיתיון להמונים. כל המפלגות החברות בממשלה נחשבות אויבות שלנו".

פורסם בקטגוריה אסיה ואוקיאניה, אקטואליה, ב, בעולם | עם התגים , , | סגור לתגובות

סקר: 21% מהיהודים באירופה חוו לפחות תקרית אנטישמית אחת

66 אחוזים מאוכלוסיית היהודים באירופה סבורים כי האנטישמיות היא בעיה גדולה בארצם ו-76% מהם אומרים כי המצב החמיר בחמש השנים האחרונות. כך עולה מסקר מקיף שערכה סוכנות האיחוד האירופי לזכויות יסוד (FRA).

הסקר מציג את הנתונים ההשוואתיים הראשונים לגבי התנכלויות, אפליה ופשעי שנאה על רקע אנטישמי, כפי שהם נחוו על ידי יהודים באיחוד האירופי. הסקר פורסם היום – ה-8 בנובמבר, ערב יום השנה ה-75 ל"ליל הבדולח" ולפוגרומים שנערכו אז נגד היהודים.

הסקר נערך על 5,847 יהודים בשמונה ממדינות האיחוד האירופי. על-פי הערכת עורכי הסקר הוא מייצג כ-90% מן האוכלוסייה היהודית באיחוד האירופי – למרות שלא נערך בכל 28 מדינות האיחוד.

ואלו הם ממצאי הסקר העיקריים:

•           21% מכל המשיבים חוו תקרית או תקריות אנטישמיות שהתבטאו בפגיעה מילולית, התנכלות או תקיפה פיזית ב-12 החודשים שקדמו לסקר. שני אחוזים מן המשיבים היו קרבנות להתקפות אנטישמיות פיזיות במהלך אותה תקופה.

•           דיווח חֶסֶר: 76% מן הקרבנות שחוו התנכלות אנטישמית לא דיווחו על התקרית החמורה ביותר למשטרה או לכל ארגון אחר.

•           תיעוד חסר: מנגנוני איסוף הנתונים במדינות רבות של האיחוד האירופי מוגבלים, ופירוש הדבר שהתקפות אנטישמיות אינן מתועדות במלוא היקפן.

•           שלושה רבעים מן המשיבים רואים באנטישמיות באינטרנט בעיה. הסקר הראה בנוסף הבדלים משמעותיים בין מדינות, המשקפים לא פעם את ההבדלים ביניהן מבחינת היסטוריה ומסורות, וכן דפוסי הגירה בעשורים האחרונים. לדוגמה: בבריטניה, 9% מן הנשאלים אמרו כי שמעו לעתים קרובות את האמירה "היהודים הם האחראים למשבר הכלכלי הנוכחי"; בהונגריה הגיע מספרם ל-59%.

•           הסקר מצא כי בעוד שבלטביה רק 8% מן הנשאלים אמרו שהסכסוך הישראלי-ערבי משפיע במידה רבה על תחושת הביטחון שלהם, הנתון עלה ל-28% בגרמניה וזינק ל-73% בצרפת.

צעד חשוב נגד האנטישמיות. לארס פאבורג אנדרסן, ראש משלחת האיחוד האירופי בישראל (צילום: באדיבות משלחת האיחוד האירופי בישראל)

צעד חשוב נגד האנטישמיות. לארס פאבורג אנדרסן, ראש משלחת האיחוד האירופי בישראל (צילום: באדיבות משלחת האיחוד האירופי בישראל)

בתגובה לממצאי הסקר, גיבשה ה-FRA מספר הצעות למקבלי ההחלטות, ובהן תיעוד אפקטיבי  ומקיף של מקרים, שבהם יהודים חוו הפרה של זכויות יסוד והטלת חובה על אישי ציבור לגנות בפומבי אמירות אנטישמיות. עוד ממליצה הסוכנות כי האיחוד האירופי והמדינות החברות בו יפעלו בדחיפות, למציאת דרכים אפקטיביות, להילחם בתופעה המתפשטת של אנטישמיות באינטרנט. בין השאר מוצע לבדוק את האפשרות להקים יחידות משטרה מיוחדות שיעקבו אחר פשעי שנאה באינטרנט ויחקרו אותם, ועל ידי עידוד אנשים לדווח על תכנים אינטרנטיים אנטישמיים למשטרה.

בתגובה אמר היום לארס פאבורג-אנדרסן, ראש משלחת האיחוד האירופי למדינת ישראל: "עבודת איסוף הנתונים של הסוכנות בנושא האנטישמיות בשנים האחרונות מדגישה את המחסור בנתונים רשמיים ברי-השוואה על תקריות אנטישמיות ברחבי אירופה. בנוסף לכך, בהרבה מן המדינות החברות באיחוד האירופי, לא מתבצע איסוף נתונים שיטתי על תקריות אנטישמיות על ידי ארגונים יהודיים או ארגוני חברה אזרחית אחרים. האיחוד האירופי עשה, אפוא, צעד חשוב בביצוע הסקר הנוכחי, האוסף זו הפעם הראשונה נתונים השוואתיים על התנסויותיהם ותפיסותיהם של אנשים סביב אלימות, התנכלויות ודברי שטנה על רקע אנטישמי".

מנהל ה-FRA מורטן קיירום: "העובדה שכל כך הרבה יהודים אירופיים ממשיכים להיתקל באנטישמיות בחיי היומיום שלהם היא מטרידה ביותר. הדו"ח הנוכחי מהווה עבורנו כלי עזר חיוני בבואנו להגביר את המאמצים המתמשכים להתמודד עם אנטישמיות כיום, באשר היא מתחרשת ועל כל צורותיה.

"אנטישמיות היא דוגמה מטרידה לאופן שבו דעות קדומות יכולות להמשיך ולהתקיים לאורך מאות שנים, ואין לה מקום בחברתנו כיום. במיוחד מדאיג לגלות שהאינטרנט, שאמור להיות כלי לתקשורת ולדיאלוג, משמש ככלי להתנכלויות אנטישמיות", אמר קיירום. "זאת, בעוד שממשלותיהן של מדינות רבות באיחוד האירופי עשו מאמצים ניכרים כדי להיאבק באנטישמיות, דרושים צעדים ממוקדים יותר".

יצויין כי הסמינר השנתי השביעי לאיחוד האירופי ולישראל בנושא המאבק נגד גזענות, שנאת זרים ואנטישמיות ייערך בבריסל ב-16-17 בדצמבר. דו"ח ה-FRA יהיה מושא מרכזי לדיון באירוע זה, המביא יחדיו מומחים אירופיים וישראליים בתחומים אלה.

פורסם בקטגוריה א, אירופה, אקטואליה, בעולם, מדיני-פוליטי | סגור לתגובות