בית מלון יבנה בנמל התעופה בן גוריון

בעתיד אמורה להתחסל בעיית הנוסעים הנתקעים בנמל התעופה בן גוריון עם הקמתו של מלון בנמל, כפי שיש בנמלי תעופה מרכזיים בעולם. לאחרונה אישרה מועצת רשות שדות התעופה (רש"ת) בראשותו של היו"ר עובדיה עלי ויו"ר וועדת הפיתוח יורם שכטר את הקמתו של בית מלון בנתב"ג עם תוכנית בינוי מאושרת להקמת בית מלון ברמה A, או B (בהתאם להגדרות משרד התיירות) אשר יוכל להכיל מאות חדרים, שיבנו מודולארית, כדי להקל ולקצר את הליך הקמתו.

הדמיית בית המלון בנתב"ג. אמור למשוך אליו אנשי עסקים, צוותי אוויר, נוסעים בטיסות מתעכבות ותיירים

הדמיית בית המלון בנתב"ג. אמור למשוך אליו אנשי עסקים, צוותי אוויר, נוסעים בטיסות מתעכבות ותיירים

 

מיקום אטרקטיבי

בניית המלון תתבצע בשיטת מכרז DBOT לתכנון הקמה, ההפעלה ומסירה (Design Build Operate Transfer) של בית המלון. מיקומו האטרקטיבי של בית המלון צמוד לטרמינל 3 ובמיקום אסטרטגי בין ירושלים לת"א, אמור, לדעת ראשי רש"ת, למשוך אליו אנשי עסקים, צוותי אוויר, נוסעים בטיסות מתעכבות ותיירים.

בתי מלון בנמלי תעופה מרכזיים בעולם הם שירות מקובל ומהווים חלק ממערך השירותים הנוספים, הקשורים לניהולו והפעלתו של נמל התעופה.

פלח אנשי עסקים

הקמת בית מלון בנתב"ג יספק מענה לפלח משתמשים שעד היום לא קיבל ביטויי בתחום השירותים בנתב"ג – פלח אנשי העסקים, אשר מעוניינים להגיע לביקור קצר בישראל, לכנס, אירוע, או לפגישת עסקים, ואחר כך לטוס חזרה לחו"ל, משיקולים של ניצול יעיל של זמנם.

על פי שיטת DBOT התכנון המפורט של מבנה המלון יעשה על ידי הזוכה במכרז, שיאפשר לו גמישות תכנונית, בהתאם לתפיסתו המסחרית, לרבות נתונים כמו: גודל המלון, רמת המלון והיקף הפעילויות הנלוות. כל עלויות התכנון וההקמה יהיו על חשבון הזוכה במכרז, כמו גם הניהול, ההפעלה והאחזקה.

מנכ"ל רשות שדות התעופה יעקב גנות ציין, כי :"פרויקט בניית בית מלון בנתב"ג תצעיד את נמל התעופה בן גוריון לשורה אחת עם נמלי תעופה מובילים בעולם שבהם קיים בית מלון".

פורסם בקטגוריה ב, תעופה | עם התגים , , , , | להגיב

מי סגר את הברז למשה איבגי

הסרט "מנתק המים" מתחיל נהדר: שוט סטטי בו גבי (משה איבגי) מחכה לבשורה על משרה מיוחלת בביטוח הלאומי. לאחר תקריב ארוך מאוד על פניו, כמעט נצחי, מגיע סוכן ומבשר לו כי מצא עבורו עבודה כמנתק מים בעירייה. פה בעצם, נגמרת עלילת הסרט. במהלך הסצנות חסרות התוכן אנו רואים את גבי נע ונד כזומבי סהרורי בין חצרות בתים ומנתק מים לאנשים קשיי יום, ובשביל לשבור שיגרה מהעבודה, הוא מגיח לצפות בבנו הצעיר משחק כדורגל.

אז מה קורה? כלום. איבגי

הסרט הבנוי מאסופה ארוכה של שוטים סטטיים, שבהם גבי מתהלך בדיכאון עמוק, מנסה לא להיקשר רגשית לאלו שאינם יכולים לשלם את חשבון המים, ונכשל גם ביצירת אמפתיה בקרב הצופים. מאוד מוזר, כיוון שמשה איבגי זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בחיפה שנה שעברה, עבור תפקידו בסרט זה. הטקסט של איבגי ב"מנתק המים" מוגבל לשורות בודדות בלבד, ומלבד מספר מבטים הזויים וחסרי מבע, כבר ראינו אותו משחק הרבה יותר טוב בשלל תפקידים אחרים.

במהלך הסרט, המצלמה הנייחת צופה באריכות בהליכתו האינסופית של גבי חוצה שדות, חצרות, ושבילי עפר, מתוך מטרה לנתק מים, אך זו רק יוצרת אי נוחות עבור הצופה. לא בגלל תוכן עוכר קרביים חס וחלילה, נהפוך הוא, בגלל שזה פשוט משעמם.

כסרט הביכורים של הבמאי הצעיר עידן הובל, אפשר להבין שהוא ניסה לחדור למארג הקולנוע האירופאי הקלאסי, הבנוי בצידו הטכני משוטים ארוכים ואיטיים. בפנתיאון זה נמצאים, בין השאר, הבמאי היווני תיאו אנגלופולוס ("מבטו של יוליסס") והבמאי הטורקי נורי בילגה ג'יילאן ("היו זמנים באנטוליה"), אך גם בשביל להגיע לקבוצת איכות זו, יש לדעת ליצור עניין, צבע, מיזנסצנה, אי שימוש בקירות לבנים כרקע, או הימנעות מוחלטת משימוש בהקשת קליד פסנתר בודד ורועם כנעימת הסרט.

בשנה שעברה הסרט "ההתחלפות" נחשב לאסון אמנותי של הקולנוע הישראלי, כיוון שגם שם היה מחסור בעלילה והסרט נחשב לעינוי הבוחן את סבלנות הצופים. לבמאי של "מנתק המים" יכול היה לצאת סרט מדהים, אם היה ממשיך לפתח את הרעיון. זה גאוני לקחת מקצוע כה יוצא דופן, כמו מנתק מים, ולהדביק שם איזושהי התרחשות. חבל שלגיבור לא קורה כלום, ויותר מכך, לצופה לא קורה כלום, מלבד אולי איזו קללה עסיסית בסיום, או מלמול של המשפט "בזבוז יקר של 76 דקות".

פורסם בקטגוריה ד, סרטים, תרבות | עם התגים , , , | להגיב

כדורסל: נבחרת ישראל מצדיעה לילדי על"ה

נבחרת ישראל בכדורסל החלה אתמול (יום שלישי) בהיכל נוקיה את אימוניה לקראת אליפות אירופה 2013 שתתקיים בתחילת ספטמבר בסלובניה. הנבחרת תשחק בבית א' של אליפות אירופה ותפגוש בערב ראש השנה את נבחרת בריטניה. בהמשך תשחק נגד אוקראינה, צרפת, בלגיה וגרמניה כשהמטרה היא לסיים בין שלוש הראשונות בבית ולעלות לשלב הבא.

צילום קבוצתי. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל

צילום קבוצתי. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל

אימוני הנבחרת יתקיימו בתל אביב ובהרצליה. לנבחרת מתוכננים שני טורנירי הכנה. הראשון – באיטליה, שם תשחק הנבחרת מול פולין, גיאורגיה ואיטליה. השני – בבלגיה, שם תשחק הנבחרת מול פולין, איטליה ובלגיה. לאחר מכן, בסוף אוגוסט, תקיים הנבחרת שני משחקי אימון בארץ – באילת ובחיפה.

לאחר האימון הראשון החגיגי ומסיבת עיתונים, עלו שחקני הנבחרת והמאמן אריק שיבק לירושלים, לתפילה בכותל המערבי. 

ליאור אליהו מתפלל. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל

ליאור אליהו מתפלל. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל

אריק שיבק מטמין פתק בכותל. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל

אריק שיבק מטמין פתק בכותל. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל

ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, אירח את הנבחרת בטקס פתיחת טורניר הסטריטבול (כדורסל רחוב). שחקני הנבחרת נטלו חלק במשחק הצדעה למען ילדי על"ה – ילדים בעלי פגיעות פסיכומוטוריות קשות.

שיבק והלפרין מעניקים לברקת חולצה חתומה. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל

שיבק והלפרין מעניקים לברקת חולצה חתומה. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל

צילום קבוצתי יחד עם ילדי על"ה ומתנדבים. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל

צילום קבוצתי יחד עם ילדי על"ה ומתנדבים. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל

בטורניר, שמתקיים השבוע בכיכר ספרא בירושלים, עתידים להתקיים 100 משחקים, וייטלו בו חלק למעלה מ- 1,000 שחקנים. היום, יום המשחקים השני, יתקיים משחק ראווה בכדורסל בכיסאות גלגלים בהשתתפות שחקני בית הלוחם מרחבי הארץ. בנוסף, תיערך אליפות צה"ל וכוחות הביטחון בסטריטבול 3X3 שהפכה עם השנים למסורת מבורכת בהשתתפותם של יחידות העילית של צה"ל וכוחות הביטחון. 

משחקים סטריטבול. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל

משחקים סטריטבול. צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל

* * *

 

פורסם בקטגוריה ב, כדורסל, ספורט | עם התגים , , , , | להגיב

מלחמת הבריונים של השכונה: ידיעות מול ישראל היום

נתוני סקר מהשבוע (TGI) נמרחו בכל האתרים עם הכותרת "מעריב מתרסק".  סקר שמצביע על צניחה של 40% בחשיפה לעיתון במהלך המחצית הראשונה של שנת 2013: תקופת כניסת המו"ל החדש שלמה בן צבי לעיתון.
נתוני הסקר גם מצביעים על תיקו מחודש בין ידיעות אחרונות וישראל היום, לאחר שעיתון החינם של שלדון אדלסון עקף בעליה את ידיעות.

בשבועות האחרונים מתנהלת מלחמה יצרית בין שני העיתונים המובילים. מלחמה אלימה ובוטה שבמהלכה עושים שני הענקים שגיאות טקטיות החושפות את חולשותיהם הגדולות.

שלדון אדלסון: נותן לנערים לרקד לפניו (צילום: ויקיפדיה)

 מה שקורה במאבק האיתנים בין ידיעות אחרונות וישראל היום יכול לאושש את הטענה שהאדם הוא האויב הגרוע ביותר של עצמו.
כמה שגונן גינת ישוב ויפמפם כותרות שערורייתיות על מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס, וככל שמאמרים אלה יזכו להפניות בעמוד הראשון של ישראל היום, כך חושף העיתון הזה את מסכת מניעיו המתמצית במלים "להגן על ביבי ושרה" וגם את סגנון הכתיבה המיושן והחופר בנוסח "אמרתי לכם" ו"נו נו נו". קוראים פעם, קוראים פעמיים, ואחר כך אומרים: "אוקיי, הבנו. אז מה חדש?" ועוברים הלאה. כתבת תחקיר אחת טובה על ידיעות אחרונות ועל מוזס, אולי מבית היוצר של מוטי גילת, תחקירן ידיעות אחרונות בעבר, בוודאי היתה עושה את המלאכה הרבה יותר טוב מאשר כותרות כמו
 "אימפריית הרשע של נוני מוזס" המלווה תדיר בתמונתו ולצדה "חשיפה, של המחדל התורן: "ידיעות והבדרנית הבדואית המזויפת: והם עוד חושבים שמישהו יאמין להם? אמרנו שהם מפרסמים דברים בלי קשר לעובדות?.." (7.7.13) או: "הידיעות המוטעות שידיעות צריך להתנצל עליהן" (עמוד 1, 9.7.13) ובה הפירוט של ידיעות המעידות, כדברי הכותרת על "שחצנות וגבהות לב", ועוד קודם ב-1 ביולי, תחת הכותרת הקבועה "אימפריית הרשע של נוני מוזס" , הפעם מבית היוצר של דרור אידר: "כישידיעות אחרונות מנסה להחליש את נתניהו מול קרי" ועוד ועוד ועוד.  

חלוקת חינם של ישראל היום (צילום: חובב שירה, ויקימדיה)

 מן העבר השני, ידיעות אחרונות מגלה סימני היסטריה מתקדמת שאינה מונעת ממנו להמשיך ולהתנהל באותם קודים של ניכור וזלזול בציבור הקוראים ובאינטליגנציה שלו. עכשיו, הניכור הזה הגיע אל הציבור ביג טיים. די להביט בעמוד הבית של האתר מבית העיתון Ynet. מה יש שם? יש שם, באתר שהיה פעם המוביל במדינה ועתה ניצב עדיין במקום השני, אולי מפאת ההרגל, אתר של פרסומות. בין הפרסומות החולשות על העמוד בבוטות, צצה לה פה ושם ידיעה בהחלט לא בלעדית אלא מסוג הידיעות המתפרסמות בכל האתרים, כתובה באותה צורה נוסחתית מבית ידיעות ואם אתם רוצים להכנס אליה ולקרוא אותה עד תומה, אתם נדרשים להצביע 'לייק' לאתר העיתון בפייסבוק, גם אם אתם לגמרי dislike את ההתנהגות הסחטנית, הבריונית, האלימה והכפייתית הזו. "מציעים" לכם להצביע, באופן מלאכותי לחלוטין, בעד העיתון שאם לא כן, לא תוכלו לקרוא את הידיעה עד תומה.

אגב, ה- like הזה שווה בדיוק כמו 99% מהלייקים בפייסבוק: נאדה. גורנישט, אפס, כלום.

אתר ידיעות אחרונות, כמו הממשלה, כמו ראש הממשלה, כמו שר האוצר, סומכים על העדר כושר השיפוט שלנו, על הרפיסות שלנו, על כך שנגיד, "אוקיי, נלחץ לייק, מה יכול להיות?" זה כנראה יותר קל למרבית הציבור ללחוץ לייק מאשר לחפש בדיוק את אותה ידיעה עצמה באתרים אחרים.

ואולם עבור בית מוזס כל הלייקים הללו מיתרגמים לכסף: לייקים,כרייטינג, משמעותם עמדת מיקוח טובה יותר אצל המפרסמים.

מחאה חברתית, או צרכנית, יכולה להתבטא גם בעזיבת אתר שמכריח אותנו לעשות מה שאיננו רוצים. הציבור יכול כמובן להתכופף בכל פעם שמכוונים לו אקדח לרקה, או להשתחוות למלך, או למולך שאיננו אוהב. ההיסטוריה הוכיחה זאת בעבר. מצד שני, שווה לנסות ולראות אם כוח ההרגל, או פיתויי החינם של ישראל היום, ימשיכו לאחז את עינינו באמצעות סקרים שגם באמינותם מותר לפקפק.

 

פורסם בקטגוריה א, ביקורת התקשורת, מאמרי עמדה, מדיה, פנאי, תקשורת-הון-שלטון | עם התגים , , , , , , | 4 תגובות

מו"מ מתקדם למכירת 30% ממניות כלל ביטוח לסינים

אי.די.בי פתוח הודיעה, כי היא מצויה במשא ומתן מתקדם עם קבוצת משקיעים הממוקדת בסין, למכירת החזקות, בשיעור של כ-30% בכלל ביטוח, לפי שווי חברה של כלל ביטוח של 4.6 מיליארד שקל.

אופציית מכר – אופציית רכש

החברה דיווחה, כי על פי תנאי העסקה הרוכשים הגוף הרוכש ירכוש שליטה בכלל ביטוח והצדדים יחתמו על הסכם בעלי מניות, ובמסגרתו, בין היתר, לחברה תוקנה אופציית מכר, המקנה את הזכות למכור את נכס הבסיס (OUT) למכירת יתרת החזקות החברה בכלל ביטוח לגוף הרוכש, ולגוף הרוכש תוקנה אופציית רכש, המקנה את הזכות לרכוש את נכס הבסיס ((CALL לרכישת יתרת ההחזקות האמורות.

יחד עם זאת הבהירה אי.די.בי פיתוח, כי בשלב זה אין ודאות שייחתם הסכם מחייב בין הצדדים או שייחתם בתנאים המתוארים לעיל. החברה גם לא פירטה את התנאים הנלווים לעסקה.

זמן מוגבל

מן הראוי לציין, כי לאי.די.בי פיתוח לא נותר זמן רב ליישם את הוראתו של שופט בית המשפט המחוזי בת"א, איתן בורנשטיין, להציג עד 22 באוגוסט 2013 הסכם מחייב למכירה של לפחות מחצית ממניות כלל ביטוח לפי שווי של לפחות 4 מיליארד שקל.

פורסם בקטגוריה ביטוח, ג, כלכלה | עם התגים , , , , | להגיב

ענבל רביב – מעצבת שמלות כלה: להחזיר זוהר ליושנו

מעצבת שמלות הכלה ענבל רביב החלה ללמוד תקשורת. לאחר הלימודים היא עבדה בשידורי קשת ובמקביל למדה קורסים לעיצוב ב"שנקר" עד שהחליטה לנסוע לניו-יורק ולהגשים חלום – להירשם לקורסים במכון הנודע FIT לאופנה ועיצוב. עם חזרתה לארץ בשנת 2007 החלה רביב לעבוד כמלבישה בערוץ 2 ובנתה את מותג האופנה "ענבל רביב". תוך כדי עבודתה התיידדה עם יונית לוי, חברות שלימים הובילה את רביב לעצב את שמלת החתונה של לוי.  

ענבל רביב ומודל הנשיות- מרלין מונרו. ענבל רביב: צילום אינסטגרם

ענבל רביב ומודל הנשיות - מרלין מונרו. ענבל רביב: צילום אינסטגרם

בשנת 2010 החליטה רביב לעבור מתחום עיצוב האופנה לעיצוב שמלות כלה וערב. לשאלתי אודות הסיבה למעבר בקריירה היא עונה בהומור: "עבודת תפירת העילית, הכוללת תפירה של שמלה על גוף של בחורה, היא כל כך שונה מלהתקשר לספקים ולהזמין מהמפעל שבעים שמלות 'שפרה'. אותה שמלת פסים צבעונית וקצרה שהתפרסמה כשהזוכה בעונה הראשונה של ה"אח הגדול" – שפרה קורנפלד – לבשה אותה בכמה אירועים מיוחצנים."

מאווירת הסטודיו החדש. צילום אינסטגרם: ענבל רביב

מאווירת הסטודיו החדש. צילום אינסטגרם: ענבל רביב

האם הגלגול הקודם כמעצבת אופנה השפיע על עיצובי שמלות הכלה שלך?

"כמובן שהדגמים שעיצבתי בתחילת הדרך היו שאובים מהסגנון של דגמי האופנה שלי. באותם ימים התמקדתי מאוד בשמלות בגזרות בובתיות עם המותן הצרה והחצאית המתרחבת. אלו גזרות שמאוד מזכירות את שנות החמישים וזה גם סגנון שהרבה ישראליות מתחברות אליו. היום הגזרות שלי הן פשוטות יותר, ישרות ונשפכות על הגוף בסגנון שנות ה-30, והדגש הוא על הפרטים הקטנים בשמלה: סוגים שונים של עיטורים ותחרות, ואפילו שיבוץ עדין מאוד של אבני סברובסקי על השמלה שאני והתופרות שעובדות כאן עושות יחד בעבודת יד עדינה. אבל סגנון הרטרו הרומנטי שלי עדיין נשאר יציב וניכר בדגמים."

את מעדכנת את הקולקציות בהתאם לטרנדים המתחלפים?
"אני לא קוראת מגזיני אופנה ולא מסתובבת בדיזינגוף כי אני מנסה לשמור על טעם אישי. אני מאוד נמשכת לאייקונים של שנות העשרים והשלושים וגם לסרטים שמתארים את התקופה. למשל לאחר שראיתי את הסרט "מים לפילים" התחלתי לעצב שמלות בהשראת דמות נערת הקרקס מהסרט, שגילמה השחקנית ריס ווית'רספון. פה בסטודיו גם מונחים ספרי אופנה מעשורים שונים, למרות שלאחרונה אני קוראת בעיקר את 'מעשה בחמישה בלונים' ו'איפה פינוקי?' – ככה זה כשמגדלים תינוק בן שנה וחצי. את ההשראה לקולקציה הבאה אני יודעת שאשאב מהביקור שאני מתכננת בעוד שבועיים אצל אחותי בהונג-קונג, כי אני מתכננת להסתובב בהרבה שווקים מקומיים. אבל לא משנה לאיזה מקום או תקופה אני נמשכת, ההשראה הנצחית היא מרילין מונרו שגם מקועקעת לי על הגב."

כמו בסרט ישן. צילום: אלה אוזן

כמו בסרט ישן. צילום: אלה אוזן

ההתמקדות שלך בשנות העשרים והשלושים בלטה גם בעיצובי האופנה שלך. כיצד את מתרגמת אותם לדגמי שמלות כלה?
"כמו שאמרתי, אני מקפידה על גזרות פשוטות וישרות כמו אלו שאפיינו את התקופה, בעלות נפילת בד רחבה בחלק התחתון. את הזוהר ההוליוודי של אותם ימים אני מקנה לשמלות על-ידי שילוב עדין ומדויק של מלמלות ושיבוץ של פנינים ואבנים. זו משימה לא פשוטה כי עבור הרבה כלות צמד המילים 'אבני סברובסקי' ישר מעלה דימויים של מחוך נוצץ."

"אולמי בונבון?"
"בדיוק. עם פחזניות פטריות למנה ראשונה. גם אני פחדתי מזה מאוד אבל בהדרגה הבנתי ששיבוץ נכון של אבנים על תחרה עתיקה יכול ליצור מראה זוהר ונוסטלגי."

פשטות זוהרת. מימין: שמלה בהשראת מרלין מונרו בסטודיו של ענבל רביב. צילום: אריאלה גויכמן-גארבר; משמאל: מרלין מונרו. צילום: ויקימדיה

פשטות זוהרת. מימין: שמלה בהשראת מרלין מונרו בסטודיו של ענבל רביב. צילום: אריאלה גויכמן-גארבר; משמאל: מרלין מונרו. צילום: ויקימדיה

"אני חושבת שזה שינוי שמתבטא בי ובקהל שלי בו זמנית. אם עד לפני כמה שנים כולן פחדו מאוד מעיטורים וקישוטים ורצו רק שמלות שיפון נשפכות ועדינות, היום הפחד נעלם. הכלה הישראלית של 2013 לא פוחדת יותר לבלוט באירוע בשמלה צמודה בחלק העליון עם בד קצת מבריק. גם אני וגם הקהל שלי לומדים להגדיר מחדש את המושגים 'פשוט' ו'זוהר', כי גם הפשוט יכול להיות מאוד עשיר עם המון 'גלאם'. המסר הוא לחלוטין חזרתו של הגלאם בעונה הזו."

משמאל: שמלה צמודה המתרחבת כלפי מטה בסגנון שנות ה-30. צילום: אלה אוזן; מימין: ההשראה- כוכבת שנות ה-30 מרלן דיטריך. צילום: וויקימדיה

משמאל: שמלה צמודה המתרחבת כלפי מטה בסגנון שנות ה-30. צילום: אלה אוזן; מימין: ההשראה- כוכבת שנות ה-30 מרלן דיטריך. צילום: וויקימדיה

מגישת החדשות וחברתך יונית לוי הייתה למעשה המפורסמת הראשונה שעיצבת לה שמלת כלה, בשנת 2011. מבחינת דימוי, העיצובים שלך משדרים חושניות ונשיות עדינה ואילו ליונית יש דימוי של אישה מודרנית, מרוחקת ו…טוב נו, קרייריסטית.

"דווקא בגלל שהיא אישה קרייריסטית ואינטליגנטית מאוד, היא התחברה לסגנון שנות העשרים שהוא פחות מצועצע ואינו מאופיין בתחרות ומלמלות. שתי השמלות שעיצבתי לה לאותו הערב היו שמלות בסגנון ארט-דקו. האחת עם שרוולים ארוכים ומחשוף וי עמוק, והשנייה הייתה כולה מחוסה בפייטים וחיתוכים לאורך הגוף. זה היה כל-כך שונה ממה שעיצבתי באותם ימים ואני חושבת שדווקא בזכותה ניצתה אצלי המשיכה לסגנון הזה. יונית מאוד עדינה באופי וגם מבחינת המראה הקלאסי שלה היא הייתה לגמרי צריכה להיוולד בתחילת המאה הקודמת."

המעצבת האמריקאית רים אקרה הציגה בקולקציית שמלות הכלה שלה לשנת 2013, שמלות קצרות ומתוקות עם חצאיות טול כמו של בלרינה. היית מנסה לעשות משהו כזה פה?

"פעם הייתי עושה הרבה. דווקא בשנה שעברה כלות רבות רצו חצאיות קלוש באורך הברך בסגנון שנות החמישים, ועיצבתי עבורן דגמים כאלה. היום אופנת ה'היפסטרים' כבר נגמרה, ואם כלה תבקש שמלה קצרה אעצב לה שמלת פייטים קצרה בסגנון הרקדניות של שנות העשרים. משהו שמאוד יזכיר את הסרט 'גטסבי הגדול'."

מי מפחד מאבנים נוצצות? חזרתו של ה"גלאם" ההוליוודי. צילום: אריאלה גויכמן-גארבר

מי מפחד מאבנים נוצצות? חזרתו של ה"גלאם" ההוליוודי. צילום: אריאלה גויכמן-גארבר

* * *

בימים חמישי וששי תתקיים בסטודיו של ענבל רביב מכירת שמלות הכלה השנתית מקולקציות 2011-2013. רחוב אבן-גבירול 24 א', תל אביב.

פורסם בקטגוריה אופנה, אופנה ועיצוב, ד | עם התגים , , , , , , , | להגיב

רוקדים, סיפור אהבה

מצבו של המחול המודרני הישראלי לא היה מעולם טוב יותר. בחו"ל. להקת "ורטיגו", משלנו, כחול לבן, מבוקשת מאוד בפסטיבלי מחול בינלאומיים. עכשיו היא חזרה מסבב הופעות בחו"ל ומופיעה במסגרת פסטיבל "מחולוהט" במרכז "סוזן דלל" בת"א. המחול המודרני הישראלי נודע בעולם כיצירתי, פרובוקטיבי וחדשני. בארץ הוא פופולרי פחות. אין נביא בעירו.

רוצים ופוחדים. "ורטיגו 20". צילום: ענבל כהן-חמו

גם הסיפור האישי של נעה ורטהיים, מייסדת הלהקה, הוא מין סיפור סינדרלה. ורטהיים, שחוללה בלהקת "תמר", שכבר מזמן איננה קיימת, רקדה שם עם עדי שעל, כיום המנכ"ל של הלהקה. השניים חוללו יחד, התאהבו, התחתנו והקימו יחד את "ורטיגו". נעה לא באה לבד. היא הביאה אתה את שתי אחיותיה, טלי ורינה, וכולם יחד, עם בעליהן של האחיות, הקימו כפר אקולוגי, שמשמש גם כסדנת המחול שלהם, בקיבוץ הל"ה.

ורטהיים, מייסדת, מנכ"לית שותפה ומנהלת אמנותית של "ורטיגו", מספרת ל"מגפון" על דרך היצירה של הלהקה, שחוגגת בימים אלה 20 שנה, על הקול הייחודי שלה ועל הדרך בה היא תופשת את התפתחותה העתידית.

הקשר בין אדם לאדם

אחד הקווים המשותפים ליצירות האחרונות של להקת "ורטיגו" הוא מערכות יחסים. ב"ורטיגו 20", יצירתה האחרונה של הלהקה, ניתן לראות את ניסיונות התקרבות של אנשים זה לזה, הזרות, המפריד והמפחיד. התנועה של התקרבות-התרחקות מומחשת בקו התנועתי. במחול אנו רואים את כולם, את האנשים שמצליחים להשתלב בקלות, את אלה שמתקשים, ואת אלה שאחרי הכל, נותרים בחוץ. אנו רואים זוגות שמתקוטטים וגם את אלה שאחרי כל המכשולים, מצליחים לתפקד בהרמוניה.

"אני לא שואפת, אני חיה את ההווה". ורטהיים. צילום: מירי ינאי שמעונוביץ

"הדגש ב'ורטיגו 20' הוא על דיאלוג ותקשורת", מספרת ורטהיים. "על נתינה, על ההומור שבמערכות יחסים בכלל ובזוגיות בפרט. אני שואלת את עצמי שאלות: האם ועד כמה אנחנו בוחרים. במשפחה, עם ילדים, יש מאמץ גדול לשמור על דיאלוג אמיתי. כיום, כשקל כל כך לפרק זוגיות ומשפחה, צריך לבחור בכל פעם מחדש במערכות יחסים".

לא רק במשפחה צריך לבחור בכל פעם מחדש. גם במערכות היחסים עם הרקדנים. "אני לא באה אליהם מלמעלה, אני משתפת. זה עושה את העבודה למורכבת יותר. בדיאלוג יש הרבה רווחים, אבל יש לו גם מחיר. בדרך צריך להתמודד עם האגו".

ורטהיים מתחבטת הרבה. יצירות המחול שלה באה מעבודה על קונפליקטים פנימיים, על מיזוג של הפכים, כמו חומר ורוח. זה ניכר במיוחד כשאנחנו עוסקים בגוף ובשינוי הצורה שלו לעומת הרוח והשינויים בה. כך נולדה התנועה הייחודית, הא-סימטרית של הלהקה. "אני לוקחת  חוק פיזיקלי, שהוא חומר, ומתחילה לתת לו צורות שונות. אני יכולה לעבוד עד אין קץ על תנועה מעגלית, למשל. איך זז כל מפרק, באיכויות ובצורות שונות. לכל תנועה אפשר לעשות reset, זה האינסוף. כל תנועה מתחברת לרגשות, כל תזוזה היא ביחס למשהו. לעולם, לאחרים".

ואז באה נקודת האפס. לעמוד בשקט, כמו בצ'י קונג. לחפש איזון בו כמעט לא מרגישים את הגוף. ורטהיים מאמינה שנקודת האפס חיונית לעבודת הרקדן. היא נקודת ההתחלה.

הקשר אדם לאדמה

הקשר בין האדם לטבע הוא אחד הבסיסים של היצירה "לידת הפניקס", אשר מתרחשת בחוץ, על חול שיכול להינתז לעיני הצופים אם הם יושבים קרוב מדי. ורטהיים מספרת על קשר קרוב לטבע, על תהליך של התקרבות לאדמה שהגיע לשיאו בהקמת הכפר האקולוגי המשפחתי, ועל הרצון לעשות משהו אחר, שהגיע כשבאה לחזרות עם הבן השלישי שלה, כתינוק. "רציתי ליצור כשהרעש לא מפריע, אלא להיפך. תינוק בוכה, ציפור מצייצת, והכל משתלב. זהו מצב יותר פגאני ושבטי, הקשר שבין אדם לאדמה. הבמה היא עגולה. יש לזה מטרה: להחזיר את האדם למעגל השבט".

לחזור למעגל השבט. "לידת הפניקס". צילום: ענבל כהן-חמו

האם למחול יש מספיק השפעה בחברה שלנו?

"חשוב לי הקשר ביני לבין הקהל, חשוב לי שהקהל יקבל ערך מוסף. אבל השפעת המחול לא מספיקה. זאת בדיוק הסיבה שבגללה הקמנו את הכפר האקולוגי, שמחנך לקשר בין האדם לסביבה, ומנסה לתרום גם לאנשים עם מוגבלויות שמשתלבים בפעילויות שלנו".

מדוע יש למחול מקום נחות יחסית לתיאטרון, למשל?

"הקהל מחפש משהו מובן, לכן הוא מעדיף את התיאטרון. המחול לא נחשב בין המובילים באמנויות, אך ידוע כאחד האיכותיים. הוא לא פופוליסטי ופחות מוכר לקהל הרחב, וזאת אולי גם הסיבה לכך שהוא נשאר יותר אמנותי".

עשיתם דרך ארוכה, זכיתם בפרסים רבים. למה את שואפת עכשיו?

"אני לא שואפת, אני חיה את ההווה. יש לי בעל שדואג לשאיפות. יש לנו גם מרכז ירושלמי ומגיעים מכל הארץ ללמוד אצלנו. הגשמנו כבר את כל החלומות שהיו לנו, אנחנו אנשים שיודעים גם לחלום וגם להגשים. השיחה שלי עם עצמי השתנתה. אני עומדת על ההר שרציתי להגיע אליו ושואלת את עצמי מה הלאה. אבל בחיים אף פעם לא באמת מגיעים, תמיד יש הר חדש. לכן נמשיך לעשות ולהתפתח".

פורסם בקטגוריה ד, מחול, תרבות | עם התגים , , , , , , | להגיב

נשים מאפריקה, שהוכרו כנפגעות סחר בנשים – תקבלנה אשרת עבודה

רשות האוכלוסין וההגירה תעניק לראשונה אשרות עבודה גם לנשים יוצאות אפריקה שהוכרו כנפגעות סחר בנשים. כך אמר היום לוועדה  מנכ"ל רשות האוכלוסין במשרד הפנים, אמנון בן עמי.

בתשובה לפנייתו של יו"ר הוועדה לסחר בנשים ח"כ דוד צור, אמר בן עמי: "אנו שוקלים בחיוב להעניק לנשים השוהות כיום במקלט אשרות עבודה מסוג ב' 1, במקום 'מכתב למעסיק' שניתן להן עד היום – שהתברר שהתקבל בחשדנות על ידי המעסיקים והבנקים".

"איננו הולכים לפתור את כל בעיות הזרים, אלא רק את עניינן של מי שנפלו קורבן לסחר בבני אדם ולזנות", אמר יו"ר הוועדה ח"כ דוד צור ששיבח את מנכ"ל הרשות על הפתיחות: "זה לא נושא שאפשר לטפל בו במחי יד, אבל פתיחות מנכ"ל הרשות ראויה לציון".

"ההסכמים הבילטרליים הם הדרך הבטוחה למנוע תופעות שליליות", אמר יו"ר רשות האוכלוסין וההגירה אמנון בן עמי, "על פי הנחיית ראש הממשלה הסמכות למתן אשרה המאפשרת הגעת עובדים זרים היא של שר הפנים שמאציל את הסמכות לפקידי המשרד. גם בעת עיצומי עובדי משרד החוץ אנו נערכים לתת אשרות לעובדים זרים ככל שנגלה מצוקה בענפים השונים".

עו"ד יסמין קונפינו, מנהלת מקלט מעגן לנפגעות סחר בנשים: "מתוך 30 נשים במקלט, 17 עובדות. לחמש יש מכתב למעסיק והן אינן מוצאות עבודה, ושמונה נשים חדשות. התחלופה גבוהה. רוב הנשים מאתיופיה או מאריתריאה. תשע מהן קורבנות יוצאות חבר העמים, להן יש אשרת עבודה ב' 1 לאחר שנפתח תיק חקירה בעניינן".

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ | תגובה אחת

ישראל שלישית במספר מענקי המחקר של האיחוד האירופי

32 מדענים מישראל, מתוכם שמונה חוקרים מהאוניברסיטה העברית, יקבלו את מענקי המחקר של האיחוד האירופי לחוקרים צעירים (ERC). כך הכריז האיחוד האירופי. 32 המענקים המוענקים לחוקרים בישראל, הם מתוך 287 מענקים שניתנו למדענים ברחבי העולם. כל מענק נע בין 1.5 ל-2 מיליון אירו.

האוניברסיטה העברית - 8 ממדעניה הצעירים קיבלו מענקי מחקר מאירופה

האוניברסיטה העברית - 8 ממדעניה הצעירים קיבלו מענקי מחקר מאירופה

ישראל מדורגת במקום השלישי במספר המענקים אחרי בריטניה וגרמניה ובמקום הראשון, בהפרש ניכר, ביחס שבין מספר מקבלי המענקים לגודל האוכלוסיה. בין עשרת המוסדות המובילים באירופה נמצאים שני מוסדות  מישראל: האוניברסיטה העברית ומכון ויצמן למדע.

סגן נשיא האוניברסיטה העברית למחקר ופיתוח, פרופ' שי ארקין, מעריך כי החלטת האיחוד האירופי, לפיה ההתנחלויות והמוסדות מעבר לקו הירוק אינן שייכות לישראל הריבונית – לא תשפיע על שיעור מקבלי מענקי המחקר היוקרתיים, של האיחוד האירופי. "למיטב ידיעתי, לא תהיה השפעה על שבע האוניברסיטאות הנמצאות בתוך תחומי הקו הירוק – כולל האוניברסיטה העברית, שחלקה נמצא על הר הצופים. הר הצופים היה מובלעת ישראלית גם לפני מלחמת ששת הימים והוא מוכר כישראלי בכל פרמטר. הגוף האקדמי היחיד שעשוי לעמוד בפני בעייה הוא המוסד האקדמי באריאל. המחקר שנעשה באוניברסיטאות אינו מתייחס ליהודה ושומרון. המחקר שלנו הוא מחקר בינלאומי ומצטיין בפרמטרים בינלאומיים. בשלב זה אני לא רואה בעיה".

ובינתיים, נתונים שפרסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים כי חלה עלייה של 5.3% בהוצאה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי בשנת 2012. ההוצאה למו"פ הסתכמה בשנה זו ב-39.4 מיליארד שקל, המהווים 4.2% מהתמ"ג. על פי הנתונים, עיקר הגידול בהוצאה הוא תוצר של גידול בפעילות מרכזי מו"פ בין-לאומיים במגזר העסקי בישראל.

השר יעקב פרי (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

השר יעקב פרי (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי בירך על הנתון החיובי, אך התייחס גם למשמעות החלק של פעילות מרכזי המו"פ הבין-לאומיים בעלייה זו: "יש להמשיך לעודד את מרכזי המו"פ הבין-לאומיים בישראל אשר בין השאר מייצרים מקומות עבודה, אך יש לזכור כי רוב הידע הנצבר במרכזים אלו  אינו נשאר בארץ ולכן אין להסתמך רק על מגזר זה".

ההוצאה הלאומית למו"פ במגזר הממשלתי עומדת על פי הסקר על 5.3 מיליארד שקל – הוצאה הכוללת ביצוע מחקרים, הזמנת מחקרים וכו' באוניברסיטאות ובטכנולוגיה תעשייתית. הוצאה זו נמצאת עד לשנה זו במגמת עצירה ובירידה ביחס לכלל ההוצאה הלאומית למו"פ. השר התייחס לנתון זה ואמר: "הקיצוצים התקציביים האחרונים בתקציבי המו"פ עשויים להביא בטווח הארוך והקצר לקיפאון בתחום. בכוונתי לקדם החלטת ממשלה שתגדיל את תקציבי המחקר והפיתוח הממשלתיים מדי שנה. חייבים להבטיח את עתודות הפיתוח והמחקר של הכלכלה והאקדמיה הישראלית. ללא תכנית אסטרטגית תאבד ישראל במהרה את נכסי ההון האנושי והידע שצברה לאורך השנים והמשק כולו ייפגע".

ועוד נתון: סקר של המועצה הלאומית למו"פ במשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל שבוצע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראה כי בשנים 2011-2010 חל גידול של 11% במספר הבקשות לפטנטים שהוגשו לחברות מסחור הידע שליד אוניברסיטאות המחקר, בהשוואה לשנים 2009-2008.

"מגמה חיובית". פרופ' יצחק בן ישראל (צילום: ויקיפדיה)

"מגמה חיובית". פרופ' יצחק בן ישראל (צילום: ויקיפדיה)

הסקר עסק בפעילות חברות מסחור ידע שליד שבע אוניברסיטאות המחקר ובחברות שליד בתי-חולים ומכוני מחקר ממשלתיים. תפקיד החברות הוא לגייס, לשווק ולפתח את הידע המצטבר באוניברסיטאות ובבתי חולים, להגן על ההמצאה באמצעות רישום פטנט ולהפוך את הפטנט למוצר מסחרי.

מדי שנה מגישים חוקרי האוניברסיטאות כ-500 המצאות לחברות מסחור הידע שליד האוניברסיטאות. בשנים 2010 ו-2011 הוגשו על ידי חברות המסחור 430 בקשות לפטנטים.  מספר הבקשות של פטנטים שהוגשו על ידי חברות המסחור שליד האוניברסיטאות עלו מ-395 ב-2008 ל-438 ב-2011 – גידול של כ-11%.

נוסף להמצאות שנבחנו באוניברסיטאות, בחן הסקר גם את ההמצאות שהוגשו על ידי חוקרים ורופאים לחברות מסחור הידע שליד בתי החולים ומכוני המחקר הממשלתיים. במגזר זה, הוגשו כ-200 המצאות בשנים 2010 ו-2011. מספר הבקשות של פטנטים שהוגשו על ידי חברות אלו עומד על 120 בשנים אלו.

שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי אמר כי ״הסקר מוכיח כי האוניברסיטאות ובתי החולים העוסקים במחקר מביאות תרומה כלכלית של ממש לצמיחת המשק, נוסף למחקר האקדמאי הבסיסי. האוניברסיטאות ובתי החולים חייבים להמשיך לתמוך הן בידע והן באנשי מחקר כדי להמשיך מגמה חיוביות זו, מגמה שגם מגדילה את הכנסותיהן״.

פרופ' שי ארקין: האוניברסיטה העברית ומכון ויצמן - בעשיריה הראשונה

פרופ' שי ארקין: האוניברסיטה העברית ומכון ויצמן - בעשיריה הראשונה

מהשוואה בין-לאומית עולה כי מספר הבקשות לפטנטים באוניברסיטאות באוסטרליה עומד על כ-580 לשנה ובארה"ב יותר מ-6,000 בשנה.  ביחס בקשות לפטנטים לעומת ההוצאות של האוניברסיטאות עצמן למו"פ במדינות אלו, עולה כי בישראל יחס זה גבוה ועומד על 0.72 לעומת 0.22 באוסטרליה ו-0.19 בארה"ב. "המשמעות של הנתון הוא שביחס להשקעה הישראלית למחקר ופיתוח באוניברסיטאות, מקבלים אחוז גבוה מאוד של המצאות שמוגנות כפטנט" מסביר חיים רוסו, יו"ר הוועדה לקשרי אקדמיה-תעשייה במועצה הלאומית למו"פ של משרד המדע.

בחינת הבקשות לפי תחום מראה כי התחום הדומיננטי בהגשת בקשות מקוריות לפטנטים  (הן של האוניברסיטאות והן של בתי החולים ומכוני המחקר) היה ביו-טכנולוגיה, תרופות ומכשירים רפואיים  – 464 בקשות בשנתיים האחרונות. בשנת 2010 כ- 47% מסך כל הבקשות היו בתחום זה, ובשנת 2011 כ- 49% מסך כל הבקשות. בתחום כימיה וננו טכנולוגיה הוגשו בשנים אלה 137 בקשות; במתמטיקה ומדעי המחשב הוגשו 103 בקשות; בפיזיקה ואלקטרו-אופטיקה 72 בקשות; בטכנולוגיה "נקייה" ואיכות הסביבה 64 בקשות; בחקלאות וגנטיקה של צמחים 44 בקשות; בביו- אינפורמטיקה 2 בקשות; ובקשות אחרות – 77.

הדרך המקובלת ביותר למסחור הידע היא באמצעות הסכמי רישיון. מספר הסכמי הרישיון החדשים שנחתמו בשנת 2011 עמד על 171 הסכמים, רובם (123) עם חברות מסחור ידע שליד האוניברסיטאות. זאת, לעומת 305 הסכמי רישיון באוסטרליה ו-5,398 בארה"ב. מספר הסכמי הרישיון בישראל, ביחס לסך ההוצאות על מו"פ, גבוהים מארה"ב ואוסטרליה.

מתוך כלל הסכמי הרשיון שהיו בתוקף בישראל בשנת 2011, הניבו 138 תמלוגים בשנת 2011, מתוכם 70 חברות בארץ ו-68 חברות בחו"ל. הכנסות חברות הידע (הן של האוניברסיטאות והן של בתי החולים ומכוני המחקר) ממכירת קניין רוחני – כולל מכירת פטנטים, תמלוגים, אופציות או דמי רישיון – הסתכמו בשנת 2010 ב-1,642 מיליוני ש"ח ובשנת 2011 ב-1,680 מיליוני ש"ח. על פי נתונים אלו היתה עלייה של כ- 2.3% בשנת 2011 לעומת 2010. רוב ההכנסות הגיעו מחברות מישראל שהשתמשו בפטנטים: 72% בשנת 2011 ו-64% בשנת 2010.

בשנת 2011 הוקמו 16 חברות ההזנק על פי טכנולוגיה שפותחה ע"י החוקרים באוניברסיטאות ובבתי החולים. זאת, לעומת 15 באוניברסיטאות באוסטרליה, 134 באוניברסיטאות בבריטניה ו-617 באוניברסיטאות בארה"ב. ביחס להוצאה הלאומית למו"פ באוניברסיטאות, המצב דומה לזה של ארה"ב וגבוה יותר מאשר באוסטרליה ובבריטניה.

יו"ר המועצה הלאומית למו"פ במשרד המדע פרופ' יצחק בן-ישראל סיכם את הדו"ח ואמר: "הדו"ח מצביע על מגמות חיוביות הן בהצפת רעיונות חדשים על ידי החוקרים, הן בכמות הנושאים בעלי פוטנציאל המסחור והן בהיקף המסחור בפועל בדגש למסחור בתעשייה הישראלית. הנתונים מהווים הוכחה נוספת למשקל המכריע של המחקר באוניברסיטאות בכל הקשור בעצומתנו הטכנולוגית, הביטחונית והכלכלית".

פורסם בקטגוריה א, אירופה, אקטואליה, בארץ, בעולם, חדשות בארץ, טכנולוגיה, מדע | עם התגים , | להגיב

מקרה טביעה שלישי השבוע, הפעם באשקלון

גבר בן 70 טבע הבוקר (רביעי) למוות בחוף הפרק הלאומי באשקלון, לאחר שנכנס לשחות השכם בבוקר עוד לפני פתיחת תחנת ההצלה בחוף. אישה שעברה בחוף הבחינה בגופתו שצפה סמוך לקו המים והזעיקה את המצילים, שמשו אותו וניסו להחיותו תוך שהזעיקו את מד"א. דובר מד"א זכי הלר מסר כי דקה לפני שבע הוזעק צוות פרמדיקים של מרחב לכיש לטפל בגבר שנמשה מהים ללא דופק וללא נשימה. הצוות עשה בו פעולות החייאה במשך 45 דקות, אך מאמציהם עלו בתוהו ומותו נקבע במקום.

אתמול בערב טבע צעיר כבן 20 בחוף צ'ארלס קלור בתל אביב. הצעיר טופל על ידי מד"א והועבר כשהוא במצב בינוני לבית החולים איכילוב בעיר. שלשום טבע למוות גבר בן 45 בחוף אשדוד, לאחר שהבחין בשני בניו (15 – 16),  שנכנסו למים ונסחפו למעמקים ונחלץ לעזרתם. שני הבנים יצאו ללא פגע והוא נסחף. לאחר כשעה נמשתה גופתו על ידי שוטרי השיטור הימי כקילומטר מדרום לנקודה שבה נכנס למים.  לפני כשבועיים טבע למוות בחוף אשקלון גבר בן 53, תושב העיר, שבילה על החוף עם אשתו וחבריו. בסביבות 22:30 הוא נכנס למים ונעלם. לאחר סריקות של שוטרי תחנת אשקלון והשיטור הימי, נמצאה גופתו במרחק של כחמש מאות מטרים מהנקודה בה נכנס למים.

ashkelon

חיפושים אחר גופת טובע בחוף אשקלון (צילום: דוברות המשטרה)

פורסם בקטגוריה אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ | עם התגים , , , , , | להגיב