מורשת הנשיא טרומן ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני

שר החוץ האמריקני ג'ון קרי קבע בנאום שנשא בבית הנבחרים האמריקני ב-17 לאפריל כי חלון ההזדמנות להשגת פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני עלול להיסגר תוך שנתיים. לפני 62 שנה הנשיא טרומן פתר בעיה חמורה שדרשה פתרון כמעט מידי. גם ביכולתו של הנשיא אובמה ליישב את הסכסוך הישראלי-פלסטיני שעל פניו נתפס כבלתי פתיר במידה שילך בעקבותיו של אחד מקודמיו.

הרקע לפתרון שהופעל על ידי הנשיא טרומן ב-1951 היה הפלישה של צפון קוריאה לדרום ביוני 1950. לאור המצב הקשה שנוצר עקב הניצחונות שהצפון קוריאנים נחלו, ממשל טרומן חתר לשתף בדחיפות את יפן בקואליציה הכוחות המזוינים שלחמו נגד התוקפים. בכדי לאפשר ליפנים להצטרף לכוחות הקואליציה הכרחי היה להסיר את סעיף "לא עוד מלחמה" בחוקה היפנית. לאור ההתקפות ואיום הפלישה מצד יפן במלחמת העולם השנייה, אוסטרליה וניו-זילנד התנגדו בתוקף לשינוי החוקה ולהתחמשות המחודשת של אויבתן מן העבר הלא רחוק. תנאי לביטול התנגדותן של שתי המדינות היה מטריית ביטחון באמצעות ברית הגנה עם ארה"ב. ההתנגדות לחימוש מחדש של יפן הוסרה בראשון לספטמבר 1951. בתאריך זה נחתמה ברית הגנה בין שלושת המדינות, ארה"ב ניו-זילנד ואוסטרליה-ברית ANZUS, שבה נכתב שהתקפה באזור האוקיאנוס השקט על כל אחת מן החותמות תיחשב כאיום ביטחוני על האחרות.

נשיא ארה"ב הארי טרומן מקבל חנוכייה מדוד בן גוריון ואבא אבן בחדר הסגלגל, 1951 (צילום: ויקימדיה/הארכיון הלאומי של ארה"ב)

נשיא ארה"ב הארי טרומן מקבל חנוכייה מדוד בן גוריון ואבא אבן בחדר הסגלגל, 1951 (צילום: ויקימדיה/הארכיון הלאומי של ארה"ב)

הזיקה בין אוסטרליה וניו- זילנד מ-1951 לישראל מ-2013 היא האיום הקיומי לעתיד מדינותיהן שנחרט בתודעה של אוכלוסיות שלושת המדינות. בישראל חוסר הביטחון לעתיד המדינה נאמד בסקר מאפריל 2012, שבו 43% מהמשיבים היהודים הביעו את חששותיהם בדבר הקיום הפיזי של המדינה.

כאמור סקר נוסף שנערך על ידי מכון "דחף" בדצמבר 2010 בחן את הנכונות של האוכלוסייה היהודית בישראל לקבל את מתווה קלינטון כבסיס ליישוב הסכסוך הישראלי-פלשתיני בתנאי שתחתם ברית הגנה בין ישראל לארה"ב. בסקר זה 70% מהציבור היהודי תמך בחלופה זו. כאשר נוסף פירוק הנשק שבידי החמאס מספר התומכים עלה ל-81%. במילים אחרות ממצאי הסקר מצביעים על כך שאחוז גבוה של הציבור היהודי מסכים שברית ההגנה עם ארה"ב היא כלי מועדף להבטחת הביטחון של מדינת ישראל. אגב – תחושה דומה הובעה ב-1951 בקביעה שברית ההגנה עם ארה"ב הקנתה לעם האוסטרלי את "דרגת הביטחון הגבוהה ביותר בהיסטוריה".

ברית ההגנה בין ישראל וארה"ב מהווה כעין ניסוח פורמאלי של יחסים הקיימים בפועל. נזכיר את הנשיא הרפובליקני ג'ורג' בוש הבן שב-2006 הצהיר: "הבהרתי יותר מפעם אחת – ביחס לאיום האירני – נפעיל את העוצמה הצבאית של ארה"ב להגן על ישראל" ואת דברי הנשיא אובמה שאמר ב-2012 "שההתייעצויות הצבאיות והמודיעיניות בין שתי המדינות הן הקרובות ביותר עד עתה, והעדיפות הראשונה ממשיכה להיות הביטחון של ארה"ב וגם של ישראל" ובמרס 2013 הצהיר "שכל זמן שארה"ב קיימת אתם לא לבד."

הרעיון של ברית הגנה הועלה בעבר על ידי בן-גוריון ועל ידי שמעון פרס ב-2001. מעטות המדינות שאינן חתומות על ברית ההגנה. בנוסף לברית ANZUS ארה"ב חתומה על בריתות הגנה עם בריטניה, מדינות נאט"ו, טאיוואן, יפן, פיליפינים ומדינות במרכז ודרום אמריקה במסגרת ברית RIO.

על פי ממצאי הסקר של "דחף" מ-2010 וסקרים רבים אחרים השאיפה לשלום במסגרת "שתי מדינות לשני עמים" חוצה קווים פולטים ואינה נחלת השמאל בלבד. חבילה הכוללת סיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מתווה קלינטון וברית ההגנה עם ארה"ב תהווה כלי שעשוי להניב מקסימום ביטחון – כדרישת ראש הממשלה נתניהו – לצד הבטחת עתידה של ישראל כמדינה יהודית תוך יישוב הבעיה הפלסטינית.

פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה | עם התגים , , , | תגובה אחת

המשטרה פרצה למסיבת סמים בפארק קנדה וביצעה מעצרים

במבצע מתוזמן פרצה משטרת ש"י למסיבת סמים שהתארגנה בפארק קנדה, בין לטרון למודיעין.  בעקבות מידע מודיעיני שהגיע לתחנת בנימין של מחוז ש"י התארגנו בלשי המשטרה ושוטרי הסיור לפעילות נגד מסיבת סמים, שהתקיימה היום (שבת) בשעות הצהריים בפארק.

צוות בילוש, במסווה של בליינים, הסתנן לתוך המסיבה ואיתר את מארגניה ומספר סוחרי סמים. כוחות  בילוש וסיור של התחנה המתינו לזהוי ודאי שאכן יש סמים במסיבה וכי הם נסחרים. רק לאחר שווידאו כי אכן נמכרים סמים במסיבה, הכוחות פרצו פנימה.

הבלשים התחזר לבליינים. מסיבת סמים בפארק קנדה (צילום: משטרת ש"י)

הבלשים התחזר לבליינים. מסיבת סמים בפארק קנדה (צילום: משטרת ש"י)

כספים במזומן ובלון בז צחוק שנתפסו במתחם (צילום: משטרת ש"י)

כספים במזומן ובלון בז צחוק שנתפסו במתחם (צילום: משטרת ש"י)

שלושה בני אדם החשודים בסחר בסמים ובארגון המסיבה נעצרו וארבעה בליינים נוספים נעצרו בחשד של שימוש ואחזקת סם. ברכב השייך ככל הנראה לאחד החשודים נתפסו 15 אלף שקלים ובלון גז צחוק, ששימש את אחד הסוחרים.

בין הסמים שנתפסו זוהו סמי הידרו, חשיש, LSD ומריחואנה. העצורים הובאו לתחנת בנימין שם הם נחקרים. הערב או מחר תביא אותם המשטרה להארכת  מעצר.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, פליליים | עם התגים , , , , , , , | להגיב

רכב אבטחה של רה"מ הפלסטיני התנגש ברכב ישראלי

רכב אבטחה בפמליית ראש הממשלה הפלסטיני, ראמי חמדאללה, התנגש לפני שעה קלה חזיתית ברכב ישראלי בצומת תקוע. היום (שבת) סמוך לשעה 15:00 התנגש רכב אבטחה, שנע בפמליית ראש הממשלה הפלסטיני, ברכב ישראלי, בו נסעה משפחה ובה אב, אם, בשנות ה-40 לחייהם וילדיהם (4,5,6 ו-10). כתוצאה מהתאונה נפצע האב באורח קשה. האם והילדים נפצעו קל עד בינוני.

רכב מהפמליה כנראה חצה קו לבן. התאונה בצומת תקוע (צילום: משטרת ש"י)

רכב מהפמליה כנראה חצה קו לבן. התאונה בצומת תקוע (צילום: משטרת ש"י)

בתאונה נפצעו קל  שלושה מאבטחים פלסטינים שהיו ברכב הפמליה. הם פונו על ידי הסהר האדום, כוחות ההצלה הפלסטיניים. ראמי חמדאללה, שהיה ברכב אחר, לא נפגע.

ראש הממשלה הפלסטיני עוזב ברגל את מקום התאונה (צילום: מען)

ראש הממשלה הפלסטיני עוזב ברגל את מקום התאונה (צילום: מען)

שוטרי משטרת אי"וש הוזעקו לתאונת דרכים והופתעו למצוא במקום רכב מפמליית ראש הממשלה הפלסטיני. הם הזעיקו כוחות רפואה ובשלב ראשוני טופלו הפצועים בשטח ואז הועברו להמשך טיפול בבית החולים שערי צדק בירושלים.

חמדאללה, ראש הממשלה הפלסטיני, הורה לשיירה לא להמשיך והמתין בשטח עד לאחר שכל הפצועים פונו. לאחר מכן עזב את המקום ברגל.

בוחני משטרת איו"ש חוקרים את נסיבות התאונה. מבדיקה ראשונית עולה כי ככל הנראה רכב האבטחה הפלסטיני עקף קו הפרדה לבן ואז אירעה התאונה.

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, בטחוני, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , , , | להגיב

קווי הלילה תורמים לירידה בתאונות הדרכים

החופש הגדול החל ואלפי בני נוער פוקדים את מקומות הבילוי, בכל לילה. דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, אשר נכתב על ידי ד"ר יניב רונן, קובע כי בערים שבהן מופעלים קווי הלילה, הייתה בשנים האחרונות ירידה משמעותית במספר תאונות הדרכים עם נפגעים. הדוח מתבסס על תאונות קשות (תאונות עם הרוג או פצוע קשה), ומתבסס על נתוני המשטרה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

הדוח מצביע על האפקטיביות הרבה של "קווי הלילה" בצמצום תאונות הדרכים בערים בהן הם פועלים. בין היתר, המחקר ערך השוואה בין מספר תאונות הדרכים עם נפגעים בשנת 2010 במקומות בהם ישנם קווי לילה, לעומת מספר תאונות הדרכים עם נפגעים באותו המקום בשנת 2006, כאשר עדיין לא היו קווי לילה. המחקר לקח בחשבון גם את הירידה במספר התאונות הכללי בשנים אלו.

על פי התוצאות, אפשר לראות כי בכל הארץ הייתה ירידה במספר תאונות הדרכים (ירידה של 15%) אולם הירידה בשיעור התאונות בירושלים, תל אביב-יפו וחיפה – ערים בהן פועלים קווי הלילה – הייתה גדולה יותר באופן מובהק (ירידה של 21%). לכן, יש להניח כי לקווי הלילה יש תרומה לירידה בתאונות עם נפגעים באזורים בהם הם מופעלים, ומכאן גם להפחתה במספר הנפגעים בנפש. המשמעות היא כי בערים בהן מופעלים קווי הלילה, הייתה ירידה במספר תאונות הדרכים הגדולה בכ-40% מהירידה במספר התאונות בכלל הערים.

מהדוח עולה כי בחיפה מתקיים הפער המשמעותי ביותר בנתונים, כלומר – השפעת קווי הלילה על ירידת מספר תאונות הדרכים בעיר היא הגבוהה ביותר בארץ. בסה"כ, ירד מספר תאונות הדרכים בחיפה ב-39% בתאונות עם נפגעים בזמן הפעלת קווי הלילה. גם בירושלים חלה ירידה משמעותית של 11% בתאונות עם נפגעים בזמן הפעלת קווי הלילה.

שמואל אבואב, מנכ"ל אור ירוק: "על המדינה מוטלת האחריות לדאוג לתחבורה ציבורית בשעות הלילה כדי שכל מי שיוצא לבילוי בלילה יוכל לחזור בבטחה לבתו. פרויקט קווי לילה הוכח כמפחית באופן דרמטי את מספר תאונות הדרכים. לקראת הקיץ בו עולה משמעותית מספר המבלים בשעות הלילה, אני קורא לכל ראשי הערים והרשויות המקומיות שבעריהם עדיין לא פועלים קווי הלילה, להצטרף לפרויקט ולהציל חיים".

מנתוני אור ירוק המבוססים על נתוני הלמ"ס עולה:

• בשעות הלילה, בין השעות 22:00-04:00, נפגעים מדי שנה בממוצע 2,328 בני אדם בגילאי 15-34, בערים (הנתונים מתייחסים לשנים 2003-2012).
• מדי שנה נהרגים בממוצע כ-19 בני אדם בגילאים 15-34, בתאונות דרכים בשעות הלילה (22:00-04:00), בערים.
• בשנת 2012 נפגעו בתאונות דרכים בשעות הלילה 1447 בני אדם (15-34), מתוכם 18 בני אדם נהרגו ועוד 90 בני אדם נפצעו קשה.

מניתוח הנתונים בהתפלגות לפי ערים בגילאים 15 עד 34 עולה:

• בתל אביב נפגעו 239 צעירים בתאונות דרכים בשעות הלילה, שניים מהם נהרגו ועוד 19 נפצעו קשה.
• בירושלים נפגעו 158 צעירים בתאונות דרכים בשעות הלילה, מתוכם 14 נפצעו קשה.
• בחיפה נפגעו 85 צעירים בתאונות דרכים בשעות הלילה, מתוכם שני בני אדם נפצעו קשה.
• בבאר שבע נפגעו 70 צעירים בתאונות דרכים בשעות הלילה, אדם אחד נהרג ועוד שלושה נפצע קשה.
• באשדוד נפגעו 50 צעירים בתאונות דרכים בשעות הלילה, אדם אחד נהרג ועוד אחד נפצע קשה.

בחודשי הקיץ רבים נוהגים לפקוד את מרכזי הבילוי. חופשת הקיץ ואווירת החופש אצל הצעירים טומנות בחובן סכנות גדולות, בהן נהיגה תחת השפעת אלכוהול ונהיגה בעייפות.

בשנת 2007 החל לפעול שירות "קווי לילה" של משרד התחבורה, שנועד לאפשר לצעירים לצאת ולבלות ואף לשתות אלכוהול ללא צורך לנהוג הביתה. קווי הלילה מציעים נסיעה בתחבורה ציבורית בשעות הקטנות לאזורי הבילוי ובחזרה.

כיום בפרויקט ישנם 41 קווי לילה הפועלים ב- 55 ערים ורשויות מקומיות מעפולה ועד לבאר שבע. הקווים מופעלים על ידי משרד התחבורה וחברות התחבורה הציבורית והנסיעה בהם היא בעלות של נסיעה רגילה בתחבורה הציבורית, בכל אמצעי התשלום התקפים בשעות היום, כולל הנחות, כרטיסיות וכרטיסי "חופשי חודשי".

קווי הלילה פועלים בלילות חמישי ומוצאי שבת מחצות עד 04:00 כאשר בחופשת הקיץ ובימי חופשות התלמידים, מתבצע תגבור הקווים לכל ימות השבוע.

את רשימת הערים בהן פועל שירות 'קווי לילה' ניתן למצוא באתר קווי לילה

פורסם בקטגוריה ב, בטיחות בדרכים, מה חדש, רכב | להגיב

בחירתו של ראש ממשלת ישראל

 

תסריט מס' 1:

קרי לוחץ. היוקרה של אובמה בסכנה. מאירופה עולים סימנים ברורים של חוסר סבלנות. החרם על תוצרת השטחים גובר הולך ומעמיק. סוכנויות הדירוג מורידות את דירוג האשראי של ישראל. הרוסים  מאיימים. הסינים לוחצים. אירופה מתוסכלת. הרמטכ"ל מזהיר מפני סיר הלחץ שעלול להתפוצץ בכל רגע. היועץ לביטחון לאומי מציג תמונת מצב קודרת על האיומים הצולבים – מאיראן, דרך סוריה, דרך לבנון ועד לאנדרלמוסיה במצרים. ראש אמ"ן מציג את מפת האיומים. ראש השב"כ משרטט את תמונת המצב: אם לא יהיה שינוי דרמטי הטרור יחזור גם לגדה. אבו מאזן מאיים בהתפטרות והליכה לבחירות כלליות, שבהן החמאס ינצח בוודאות. בירדן מתחדשות המהומות וההפגנות נגד ישראל. הן  מאיימות על המשך שלטונו של המלך. רצועת עזה שוב על סף פיצוץ.

בנימין נתניהו (צילמה: ציפי מנשה)

בנימין נתניהו (צילום ארכיון: ציפי מנשה)

המצור מתהדק. הטבעת נסגרת.

ראש הממשלה יודע שאין מנוס. רק פריצה מדינית משמעותית תרגיע את השטח. הבלון האיראני איבד את כל האוויר עם בחירתו של הנשיא המתון לכאורה; העולם איבד עניין. בסוריה לא מסתמנת הכרעה ולאף אחד אין חשק להכניס את הראש שלו למיטה הסורית הרצחנית. הרוסים שומרים על אסד לעצמם, האמריקנים שומרים על התחת של עצמם, הטורקים עסוקים בעיקר בעצמם, אירופה רועדת מפחד.

הנושא הפלסטיני נשאר הנושא היחיד בראש סדר היום הבינלאומי.

ראש הממשלה מתחיל לבדוק את השטח. הליכוד לא איתו, הוא יודע. גם לא חבורת ליברמן. בכל פורום מפלגתי הוא מובס בהצבעה. הדנוניזם-חוטובליזם-לוויניזם השתלט על התנועה הגדולה. ראש הממשלה מבודד במפלגתו. בן חורג למפלגה שהוא עומד בראשה. למפלגה שהוא הרים מ-12 מנדטים אחרי הפיצול הגדול, לשתי קדנציות רצופות בשלטון.

אז הוא עושה מעשה. נכנס לאוהל הווירטואלי עם ג'ון קרי ואבו מאזן, מקיים מו"מ אינטנסיבי להסדר מדיני ארוך טווח על בסיס גבולות 67', שליטה רב-לאומית ורב-דתית משותפת בהר הבית; פירוק ירושלים רבתי וחזרה לירושלים הגרעינית בשליטה ישראלית, עם החזרת הכפרים המסופחים למעמדם הפלסטיני (ירדני); הכרה סמלית בזכות השיבה על בסיס איחוד משפחות; מו"מ על השארת מספר מצומצם של גושי התנחלויות  בתמורה להחלפת שטחים מתוך הקו הירוק.

ראש ממשלת ישראל, עם ראש הרשות הפלסטינית, מזכיר המדינה האמריקני, בגיבוי האיחוד האירופי, רוסיה וסין, מגיע לקווי מתאר להסדר מדיני בשלבים, עם תחנות למימוש בטווחים של חמש עד עשרים שנה.

ואז הוא מביא את עיקרי ההסכם לאישור מרכז הליכוד. הוא מובס ללא תנאי. בישיבה סוערת ואלימה נדחית הצעת ראש הממשלה לאשר את ההסדר המוצע. 90% מקולות חברי המרכז מצביעים נגד.

נתניהו נואם. שוב (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

נתניהו נואם. שוב (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

מיד עם סיום הישיבה מודיע ראש ממשלת ישראל על פרישה לאלתר מהליכוד והקמת מפלגה חדשה. הוא מכריז על הפרישה וקורא לכל מי שמבין, כמוהו, שאין מנוס מפשרות היסטוריות, מוויתור כואב על חבלי מולדת היסטוריים מקודשים וסלעי קיום נצחיים – לצאת יחד איתו ולהיכנס להיסטוריה.

ואז הוא יורד מהבמה, אוחז בידה של רעייתו, מוקף בעשרות מאבטחים, שומרים, שוטרים, שבקושי מחלצים אותו מזעם ההמון.

עוד באותו הלילה מודיעה מפלגת הבית היהודי על פרישה מיידית מהקואליציה וקריאה להפלת הממשלה וקיום בחירות חדשות.

למחרת בבוקר מתכנס בכנסת מערך כוחות חדש: שאריות הליכוד, יחד עם יש עתיד, התנועה, קדימה – ומפלגת העבודה. המפלגות החרדיות מצטרפות לקואליציה החדשה, מרצ מודיעה שתתמוך מבחוץ בכל החלטה על הסדר מדיני והמפלגות הערביות  מאותתות שלא ימנעו את המהלך.

התקשורת משדרת בגל פתוח. תחנות ורשתות שידור מכל העולם מגיעות עם צוותים ענקיים וקווי שידור רצופים מכל מוקדי האירועים: משכן הכנסת, משרד ראש הממשלה, משרדו של אבו מאזן ברמאללה, מרכזי המפלגות, כיכר הבימה בתל אביב, הרובע היהודי בחברון, הקסבה בשכם, רבת עמון, קהיר, עזה.

העולם רואה ושומע היסטוריה.

בנימין נתניהו (צילם: רפי מיכאלי)

עושה שלום. עושה שלום? נתניהו (צילום ארכיון: רפי מיכאלי)

תסריט מס' 2:

בנימין נתניהו עולה לשידור בשעה 8 בערב. יושב מאחורי שולחן כתיבה כבד עשוי עץ כהה. מאחוריו דגל. מדף של ספרי היסטוריה. מדף של ספרי קודש. תמונה משפחתית עם אישה ושני בנים. כפות ידיו מונחות, משולבות על השולחן. הוא מדבר אל המצלמה בפנים קודרות. הוא מאופר היטב. שיערו זוהר לאור התאורה הבוהק. אין עיתונאים. אין שאלות. אין תשובות. אין בשורות.

קאט.

 

 

 

פורסם בקטגוריה א, מאמר מערכת, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי | עם התגים , , , , , , , , | 3 תגובות

ארצות הברית: ההגירה תביא לצמיחה כלכלית

הלשכה האמריקנית היספאנית למסחר ומכון ג'ורג' בוש הבן פירסמו מחקר מקיף, הכולל ניתוח מעמיק על הקשר החיובי בין הגירה וצמיחה כלכלית. מחברי המאמר דנו בשאלה שמעסיקה אמריקנים רבים: כיצד להשיג צמיחה כלכלית גבוהה? המחברים בטוחים כי הפתרון למיתון, הוא עידוד הגירה אל תוך ארצות הברית.

טופס הגירה לארצות הברית (באדיבות: BrandonSigma, http://www.freedigitalphotos.net)

טופס הגירה לארצות הברית (באדיבות: BrandonSigma, http://www.freedigitalphotos.net)

אחד הממצאים המרתקים של המחקר מראה, כי 41% מהחברות מתוך רשימת "פורצ'ן 500”, נכון לשנת 2010, הוקמו על ידי מהגרים או בני מהגרים. הרשימה כוללת חברות מפורסמות כמו יאהו, אי-ביי וגוגל. המהגרים מצליחים להפגין כישורים כיזמים, כפי שהמחקר הראה: 83.5% מתוך המהגרים בשנת 2011 עבדו כעצמאים.

צמיחה של 4% בשנה

מהגרים לא רק מצליחים לעשות עסקים בארצות הברית, הם גם אחראים לחלק הארי מכוח העבודה האזרחי. מתוך המחקר עולה, כי אחוז המהגרים מתוך כוח העבודה האזרחי בשנת 2011 עמד על כמעט 16%, למרות שמספר המהגרים עמד על כ-13% ממספר התושבים האמריקנים בשנה זו. הגירה, על לפי המאמר, יכולה להביא את הכלכלה האמריקאית לצמיחה של קרוב ל-4% בשנה.

המחקר מצביע על נתון מעניין נוסף: צמיחה ממוצעת של 3.1% בשנות ה-60 היא הצמיחה שהייתה בארצות הברית, אילו היתה מאמצת רפורמות שהיו מקלות על הגירה אל תוך ארצות הברית. הדו"ח מציין, כי באופן זה, התוצר המקומי הגולמי של ארצות הברית היה גבוה ב-2 טריליון דולר בשנת 2011, ממה שהוא היה בפועל.

המחקר נערך על-ידי מתיו דנהארט, סופר וחוקר עמית במכון המחקר על שם ג'ורג' בוש הבן, שאמר כי: "צמיחה כלכלית מהירה, היא הדרך המהירה ביותר להשיג שגשוג ושפע של הזדמנויות”. המהגרים ואזרחי ארצות הברית לדברי דנהארט הם התשובה לשאלה: כיצד להשיג צמיחה כלכלית גבוהה.

ומה בישראל?

אם זה עובד בארצות הברית, זה לבטח יכול לעבוד גם בישראל, שיודעת לתרגם ולהעתיק כמעט כל דבר מהתרבות האמריקנית. האם השקעה בהגירה לישראל, במקום קיצוצים וגזרות כלכליות על בני מעמד הביניים, תעודד צמיחה בצורה יעילה הרבה יותר? יש יסוד להאמין שכן. בכל מקרה עדיין לא מאוחר להקצות השקעה לכך. נקודה למחשבה לשר האוצר, לפחות עד לתקציב הבא.

פורסם בקטגוריה ג, חדשות כלכלה, כלכלה | עם התגים , , , | 3 תגובות

ההסתדרות הכריזה על סדרת סכסוכי עבודה

לקראת סוף השבוע שחלף הכריזה הוועדה לתיאום וביצוע של ההסתדרות על כמה סכסוכי עבודה: במרכז לשלטון מקומי, בשלוש הערים הגדולות ובמועצות הדתיות, ברשות המסים, במשרד התקשורת. במועצה הדתית לוד ובמועצה הישראלית לצרכנות. כמו כן, הוכרז סכסוך עבודה בחברת תל אביב טלקום. 

(צילום: ציפי מנשה)

יו"ר ההסתדרות עופר עיני (צילום: ציפי מנשה)

סכסוך העבודה במרכז לשלטון מקומי, בשלוש הערים הגדולות ובמועצות הדתיות הוכרז בעקבות העסקה "קבלנית" של עובדים הפוגעת בעבודה מאורגנת, לרבות העסקת עובדים באמצעות חברות/תאגידים, חברות כלכליות, עמותות וכו'.

סכסוך העבודה ברשות המסים הוכרז בעקבות החלטה חד צדדית של ההנהלה לבצע שינויים מבניים וארגוניים וללא כל ניהול מו"מ, לרבות איחוד פעילויות אגף המכס והמע"מ, מס הכנסה ושע"ם ועוד.

סכסוך העבודה במשרד התקשורת הוכרז בעקבות כוונת המשרד לאחד בין מועצת הכבלים והלוויין לבין הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ולהקים רשות תקשורת, וזאת ללא כל קיום של מו"מ עם נציגות העובדים. לשינוי מבני זה, כאמור, השלכות משמעותיות על זכויות העובדים, תנאי עבודה וביטחונם התעסוקתי.

סכסוך העבודה במועצה הדתית לוד הוכרז בעקבות ההחלטה החד צדדית של ההנהלה לערוך תכנית הבראה ללא כל ניהול מו"מ עם העובדים.

סכסוך העבודה במועצה הישראלית לצרכנות הוכרז בעקבות סחבת של יותר משנה במו"מ על הסכם קיבוצי. כמו כן, על חשש ממשי לפיטורי עובדים ולפגיעה בזכויותיהם כתוצאה מקיצוץ משמעותי בתקציב המועצה.

פורסם בקטגוריה בארץ, ג, יחסי עבודה, כלכלה | עם התגים , , , , , , | להגיב

ח"כ כבל ליועהמ"ש: מנע מועמדות הרב שמואל אליהו לרב ראשי

ח"כ איתן כבל (עבודה) קורא ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, לפסול את מועמדותו של הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, לתפקיד הרב הספרדי הראשי. זאת, לאחר שמועמדותו עלתה לאחרונה ולאחר שמפלגת הבית היהודי החליטה לתמוך בו לתפקיד.

לפסול מועמדות את הרב שמואל אליהו לרב ראשי. איתן כבל (צילום: דן בר דוב)

לפסול מועמדות את הרב שמואל אליהו לרב ראשי. איתן כבל (צילום: דן בר דוב)

אתמול שיגר ח"כ כבל מכתב ליועץ המשפטי לממשלה ובו הוא מאשים את הרב אליהו כי במהלך השנים האחרונות הטיף לגזענות ויישם אותה הלכה למעשה בפסק הלכה האוסר על מכירה או השכרת דירות לערבים.

"הרב אליהו מנצל באופן עקבי את משרתו הציבורית על מנת להסית כנגד מיעוט במדינת ישראל, המונה חמישית מאוכלוסיית המדינה", כותב ח"כ כבל. "זאת, תוך שימוש בכל במה אפשרית על מנת להפיץ אמירות נוטפות גזענות, דוגמת 'יהודי לא צריך לברוח מערבים – יהודי צריך להבריח ערבים'.

"תעודת עניות למדינת ישראל ולערכיה הדמוקרטיים". הרב שמואל אליהו (צילום: ויקיפדיה)

"תעודת עניות למדינת ישראל ולערכיה הדמוקרטיים". הרב שמואל אליהו (צילום: ויקיפדיה)

"העובדה כי חרף אמירות אלו נותר הרב אליהו בתפקידו, כרבה של העיר צפת, היא תעודת עניות למדינת ישראל ולערכיה הדמוקרטיים", כותב ח"כ כבל. "היא גם תעודת עניות לכל מי שחפץ ביקרה של היהדות וביצירת זיקה בינה לבין כל חלקי העם. העובדה ששמו של איש זה מוזכר כמועמד לתפקיד הרב הראשי הספרדי היא שערורייה שהדעת אינה סובלת".

ח"כ כבל מתייחס גם לרעיון שהועלה במפלגת הבית היהודי, שהרב אליהו יתנצל על התבטאויותיו בעבר בטרם יציע את מועמדותו. "האפשרות שיתנצל על דבריו כלפי הציבור הערבי, על מנת להכשיר את מועמדותו לתפקיד הרב הראשי, היא לעג לרש. את הנזק לו גרמו אמירותיו לא תתקן שום התנצלות. את הקרע שיצר בין היהדות לבין הציבור הערבי לא ניתן לאחות במתק שפתיים.

"הרב אליהו פסול מכל וכל מלהתמודד על תפקיד הראשון לציון", כותב ח"כ כבל. "זהו תפקיד חשוב מדי מכדי להפקידו בידי אדם המונע משנאה לאחר, מלאומנות ומגזענות".

פורסם בקטגוריה א, אקטואליה, בארץ, דת ומסורת, חדשות בארץ, מדיני-פוליטי | עם התגים , , | להגיב

מהפך ב"מד מן": דון דרייפר פותח את הכל

חלומות וקונספירציות. "מד מן", הכוכבים הגדולים בתמונה קבוצתית. צילום: יח"צ

ביום ראשון הגיעה בארה"ב לסיומה העונה השישית והלפני אחרונה של סדרת המופת מבית AMC, "מד מן". בישראל ישודר פרק הסיום הערב, מוצ"ש, ב"הוט".

העונה נפתחה באמביוולנטיות מסוימת הן מצד הצופים והן מצד המבקרים. התחושה הרווחת היתה שנקבל עוד הרבה ממה שכבר קיבלנו. אמנם מה שקיבלנו היה טוב, מצוין אפילו, אבל קשה היה שלא להבחין בחזרתיות מסוימת, הגובלת בבנאליות. שוב דון בוגד, שוב הוא משקר לכולם ושוב זה אוכל אותו. שוב בטי מתחבטת בין אהבה לקריירה, שוב פיט מרגיש את העולם קורס סביבו ושוב "דרייפר פרייס ושות'" עוברת תהפוכות עסקיות שונות.

נכון, קיבלנו קצת סיפורים מעניינים, כמו ההתמקדות המעניינת למדי בתהליך ההתבגרות של סאלי דרייפר, משהו שהתחיל בעונה הקודמת ובעונה הזו המשיך ללכוד את ליבם של הצופים. גם המהפך שעברה בטי, מדמות שהפכה בעונה הקודמת למעצבנת ומעיקה, בחזרה לאישה החלשה והמבולבלת שהיא, היה מעניין. העונה גם התווספו לא מעט דמויות חדשות, כמו טד טוב הלב אך המבולבל ובוב בנסון המסתורי, ואפילו סנדי, מהפרקים הראשונים, שאנחנו עדיין ממתינים לדעת מי היא ומה הסיפור שלה.

אבל למרות כל אלה, העלילה היתה חלשה, איטית ולא מעניינת, עד לפרק הסיום מלא התהפוכות, שמשאיר פתח של תקווה לעונה השביעית והאחרונה, שתשודר בשנה הבאה. הפרק הזה התעסק הרבה באופן בו כל אחת מהדמויות רואה את עתידה, וסיפקה לכל אחת מהדמויות הצצה על החלום הגדול שלה ואל ההשלכות שבו.

איבד את סאלי, יאבד גם את מייגן? דרייפר. צילום: יח"צ

לראשונה, דון פותח את עברו בכנות בפני הציבור הרחב, ופועל באופן אלטרואיסטי לחלוטין, אך במקום לקבל את ההקלה לה הוא ואנחנו ציפינו, הוא מפוטר בבושת פנים, וככל הנראה עומד לאבד את מייגן, אחרי שאת סאלי הוא כבר איבד.

עם זאת, כשנסגרת דלת נפתח חלון, וקרן אור נכנסה למערכת היחסים בין בטי ודון – מעניין אם זה יוביל לאנשהו. פגי, שחטפה מהלומה קשה מאד מטד, הבינה את מה שאנחנו הבנו כבר מזמן, שהיא אשת קריירה, ולא אשת איש. הפרק האחרון הסתיים ברמיזה לפיה השיא של פגי עוד לפניה, כשהיא יושבת על הכיסא של דון כמחליפה שלו למשך "תקופת הצינון" אליה נשלח.

 ג'ואן, אולי דמות המראה של בטי החל מהעונה הראשונה, דווקא מגיעה למסקנה ההפוכה, ומנסה ליצור לעצמה חיי משפחה נורמטיבים, אחרי שניסתה לקדם עסקים בעצמה, וקיבלה נזיפה והשפלה בציבור. פיט, שראה באימו הלוקה בשטיון מטרד של ממש ומועקה על חייו, מאבד אותה כשהיא טובעת בלב ים, ומוצא את ידיו מלאות עוד יותר מהתקופה בה היתה בחיים. מעבר לכל אלה עושה רושם שבעונה הבאה צפוי להיפתח קו עלילה נוסף וחוצה חופים, כאשר הדמויות מתחלקות בין ניו יורק האפורה ללוס אנג'לס שטופת השמש.

למרות אווירת השגרה של עלילת העונה השישית, עדיין עולות לא מעט תאוריות קונספירציות מעניינות מכיוון המעריצים, כמו למשל שבוב בנסון הוא סוכן ממשלתי שמנסה לתפוס את דון על ההתחזות, או שמייגן בכלל מתה. אבל למרות הכל, קשה להאמין שהעונה הבאה והאחרונה תחזיר את "מד מן" לימי התהילה של שלוש העונות הראשונות, למרות ניסיון להכניס שינויי כיוון מהותיים בעלילה.

הסדרה, שהחלה כיצירת מופת, אמנם נשארה ברשימת הסדרות האיכותיות, אבל ככל שהעונות מתקדמות, היא ביססה את עצמה יותר כיצירת אמנות ופחות כסדרת טלוויזיה. בעונה הזו הדמויות והאינטראקציות ביניהן הפכו לפחות מעניינות מאי פעם, בעוד הרקע ההיסטורי תפס מקום יותר ויותר בולט. הפן ההיסטורי תמיד היה חזק מאד ב"מד מן", אך העונה הזו עניינה פחות בגלל משרד הפרסום במנהטן, ויותר בזכות הרקע, שנת 1968, עם המלחמה, הבחירות המתקרבות, הקריאות לשלום, מאבקי המיעוטים, המהומות, והאופנה המתחלפת. בראיון שנתן יוצר הסדרה, מת'יו מרפי, לאתר The Wrap, הוא הסביר כי העונה הזו הושפעה רבות גם מצריכת הסמים שהיתה אופנתית במיוחד באותה התקופה, מה שמסביר את ריבוי הסצנות הנעות בין מציאות להזיה.

לכן, בסופו של דבר, יכול להיות שהעלילה, שהולכת ומאבדת עניין, לא תפגע בשם הטוב שצברה "מד מן" בשש השנים האחרונות. אחוזי הצפייה עדיין גבוהים, ועדיין קשה לומר שיש סדרה כמו "מד מן" בטלוויזיה כיום. סדרה מושקעת, מהוקצעת, מקצועית ומעמיקה בכל פריים מחדש. "מד מן" נשארת אותה מופת שהיתה. העובדה שהעונה הבאה תהיה גם האחרונה לא מפתיעה מצד אחד, ועם זאת, קצת מעציבה. אחרי הכל, מה נעשה בלי דון דרייפר?

פורסם בקטגוריה ד, טלוויזיה, תרבות | עם התגים , , , | להגיב

ג'ון קרי צריך להשביע את הזאב ולהשאיר את הכבש שלם

אורי אבנרי (צילמה: ציפי מנשה)

אורי אבנרי (צילמה: ציפי מנשה)

אם יזדמן לך להיתקל בג'ון קרי בנתב"ג, אתה עשוי לתהות אם הוא בא או הולך. ייתכן שגם הוא עצמו תוהה.

זה  שבועות רבים הוא מקדיש את רוב זמנו היקר לפגישות עם בנימין נתניהו ואבו-מאזן, בניסיון להפגיש אותם פנים אל פנים.

הנסיעה ממשרד ראש-הממשלה בירושלים למוקטעה ברמאללה אורכת כחצי שעה. אך השניים רחוקים זה מזה כמרחק כדור-הארץ מהמאדים.

קרי קיבל על עצמו לסדר פגישה בין השניים – אולי אי-שם בחלל החיצון. על הירח, למשל.

פגישה – לשם מה?

זה העוקץ. נראה שהמטרה היא פגישה לשם פגישה.

חזינו במחזות כאלה במשך שנים רבות. בזה אחר זה השתדלו נשיאים אמריקניים להפגיש את שני הצדדים. אמונה אמריקנית בסיסית, המושרשת עמוק במסורת האנגלו-סקסית, אומרת שאם שני אנשים הגונים וסבירים נפגשים ודנים בחילוקי-הדעות שביניהם, הכול מסתדר. זה כמעט אוטומטי: להיפגש, להידבר – להסכים.

קרי ונתניהו (צילום: משה מילנר/לע"מ)

עצם ההתחלה של משא-ומתן חדש יהיה ניצחון פוליטי עצום לנתניהו. קרי ונתניהו (צילום: משה מילנר/לע"מ)

למרבה הצער, זה לא עובד כך בסכסוכים בין אומות, סכסוכים שיש להם לפעמים שורשים היסטוריים עמוקים. כששני מנהיגים לאומיים נפגשים, הם באים לרוב רק כדי להטיח זה בזה האשמות ישנות, כשהמטרה היא לשכנע את העולם שהצד השני הוא שפל ונתעב.

קורה שלאחד הצדדים, או לשניהם, יש עניין במשיכת הפגישות לנצח. העולם רואה שהמנהיגים נפגשים, שהמתווך והצלמים עובדים קשה. כולם מדברים בלי סוף על שלום, שלום, ועוד פעם שלום.

אני נזכר בג'נטלמן סקנדינבי בשם גונאר יארינג. זוכרים אותו? לא? לא נורא. הוא היה דיפלומט שוודי בעל כוונות טובות, שהתבקש על-ידי האו"ם בשנות ה-70  המוקדמות להפגיש את המצרים עם הישראלים ולהביא לשלום ביניהם.

יארינג התייחס ברצינות רבה לשליחותו ההיסטורית. הוא טס בלי הרף הלוך וחזור בין ירושלים וקהיר. שמו הפך לבסוף לבדיחה בישראל, וכנראה גם במצריים.

היריבים באותם הימים היו אנואר סאדאת וגולדה מאיר. כפי שגילינו בזמן אמת, סאדאת העביר באמצעות יארינג מסר גורלי: אם ישראל תחזיר את כל חצי-האי סיני, הוא מוכן לעשות שלום עם ישראל. גולדה דחתה את ההצעה על הסף. מובן שלא הייתה פגישה.

(בימים ההם התהלכה בדיחה: גולדה וסאדאת עומדים זה מול זה משני עברי התעלה. גולדה צועקת: "עשה אהבה ולא מלחמה!" סאדאת מסתכל בה מבעד למשקפת ומשיב: "יותר טוב מלחמה!")

הכול יודעים איך נגמר הפרק הזה. אחרי שגולדה דחתה את הכול, סאדאת תקף לאורך התעלה והשיג ניצחון התחלתי מפתיע. העולם המדיני התחיל לזוז. גולדה סולקה, ואחרי הפסקה של ארבע שנים עלה מנחם בגין לשלטון ועשה שלום עם סאדאת – אותו השלום שסאדאת הציע עוד לפני המלחמה. שלושת אלפים החיילים הישראליים ועשרת אלפי המצרים שנהרגו במלחמה לא זכו לראות זאת.

אותו השלום, אחרי המלחמה ההיא (צילם: יעקב סער, לע"מ)

אגב, יארינג מת ב-2002,  מבלי להשאיר אחריו זכר במקומותינו.

כריזמה מצוחצחת של מגיש-טלוויזיה היודע את כוחה של תמונה

ג'ון קרי אינו גונאר יארינג. קודם כל, מפני שאיננו מייצג גוף בינלאומי חסר-שיניים כמו האו"ם, אלא את מעצמת-העל היחידה בעולם. מאחוריו עומדת מלוא העוצמה האדירה של ארצות-הברית של אמריקה.

האומנם?

הוא יהיה זקוק להרבה עוצמה כדי להשיג את משאת-נפשו: לארגן פגישה בין נתניהו ואבו-מאזן. לא סתם פגישה, אלא את הפגישה בהא הידיעה.

זה נראה כמשימה קלה. נתניהו מכריז, בכנותו הרגילה, שהוא רוצה להיפגש. מה זה רוצה, ממש משתוקק! בכריזמה המצוחצחת של מגיש-טלוויזיה היודע את כוחה של תמונה, הוא הציע להקים אוהל במחצית הדרך בין ירושלים ורמאללה (במחסום קלנדיה?) ולשבת שם עם אבו-מאזן וקרי עד שייצא עשן לבן ויושג הסכם מלא על כל פרטי הסכסוך.

מי יכול להתנגד להצעה נדיבה שכזאת? למה, לכל הרוחות, אבו-מאזן לא מתנפל על ההצעה וחוטף אותה בשתי ידיים?

בגלל סיבה פשוטה: עצם ההתחלה של משא-ומתן חדש יהיה ניצחון פוליטי עצום לנתניהו. למעשה, זה מה שהוא רוצה, זה ולא יותר – הטקס, ההמולה, לחיצת-הידיים של המנהיגים, החיוכים, הנאומים המלאים ברצון טוב, הדיבורים הרמים על שלום.

 ואז? ואז לא כלום. המשא-ומתן יימשך בלי סוף – חודשים, שנים, עשורים. כבר היינו שם. יצחק שמיר התפאר, כזכור, שהוא היה מושך את המשא-ומתן לעד.

 הרווח לנתניהו יהיה ברור ומיידי. הוא יצטייר בעולם ובארץ כאיש-השלום. הממשלה הנוכחית, הימנית והלאומנית ביותר מאז קום המדינה, תשפץ את תדמיתה. זה יבייש וישתיק את האנשים בעולם המבקשים להטיל חרם על ישראל. הפחד הגובר בירושלים מפני "דה-לגיטימציה" ו"בידוד" יתפוגג.

 מדוע לחזור על אותה השגיאה בפעם השנייה?

ומה ירוויח הצד הפלסטיני מהמהלך הזה? אפס, לא כלום. לא הפסקת ההתנחלויות. אפילו לא שחרור מראש של האסירים הקשישים הכלואים עוד מלפני הסכם-אוסלו (כמו אלה ששוחררו לידי חמאס תמורת גלעד שליט). מצטערים, אין "תנאים מוקדמים"!

אבו-מאזן דורש שמטרת המשא-ומתן תוגדר מראש: הקמת המדינה הפלסטינית בגבולות שיתבססו על קווי 1967 עם חילופי שטחים. השמטת הצהרה כזאת מהסכם-אוסלו דנה אותו מראש לכישלון. מדוע לחזור על אותה השגיאה בפעם השנייה?

חוץ מזה רוצה אבו-מאזן להגביל את המשא-ומתן לשנה אחת, למשל.

נתניהו מסרב, כמובן. כרגע מנסה קרי המסכן לחבר משהו שישביע את הזאב וישאיר את הכבש שלם. למשל, לתת לאבו-מאזן ערובות אמריקניות מבלי שתהיינה ערובות ישראליות.

בכל המקח-והמכר הזה נשכחת עובדה אחת: זה שוב הפיל. הפיל במרכז החדר, שנתניהו מכחיש את עצם קיומו, ושקרי מנסה להתעלם ממנו.

הכיבוש.

בדרך כלל מניחים שמשא-ומתן מתנהל בין שווים. בקריקטורות נראים נתניהו ואבו-מאזן בגובה שווה. התמונה האמריקנית של שני אנשים סבירים, המסדירים את העניינים ביניהם, מניחה גם היא ששני השותפים שווים, פחות או יותר.

אך כל התמונה הזאת כוזבת. האם אפשר לקיים פגישה בין זאב וכבש? מובן שכן – בתנאי שמביאים כל יום כבש חדש.

צה"ל פועל בגדה המערבית כאוות-נפשו. גם ברמאללה. אם נתניהו ירצה בכך, אבו-מאזן יכול למצוא את עצמו מחר בבוקר בכלא ישראלי, בחברת אותם קשישים שנתניהו מסרב לשחררם.

ברמה פחות קיצונית, ממשלת ישראל יכולה בכל רגע, כרצונה, להפסיק את העברת הכספים שהיא גובה למען הפלסטינים, כפי שכבר עשתה מספר פעמים בעבר, ולהביא את הרשות הפלסטינים לסף קריסה.

יש מאה ואחת דרכים, כל אחת מתוחכמת יותר מרעותה, שבהן יכולים שלטונות הכיבוש למרר את חייהם של הפלסטיניים, של כולם יחד ושל כל אחד מהם לחוד.

מה יכולים הפלסטינים לעשות כדי להפעיל לחץ נגדי על ממשלת ישראל? מעט מאוד. יש האיום באינתיפאדה שלישית. זה מדאיג את צה"ל, אבל לא ממש מפחיד אותו. תשובת הצבא תהיה הגברת הדיכוי ושפיכות-הדמים. יש גם איום בפנייה נוספת לאו"ם כדי להשיג עוד החלטה של העצרת הכללית, שתעלה את מעמדה של פלסטין כחברה מלאה בארגון. זה ישגע את נתניהו, אך הנזק הממשי יהיה מצומצם.

כל הכוח וכל הלחץ הדרושים כדי להביא להתחלת משא-ומתן משמעותי שיביא לשלום צריכים לבוא מארצות הברית.

זה כל-כך מובן מאליו, עד שכמעט אין טעם לחזור על כך.

כאן קבור הכלב.

קרי יכול להביא כסף כדי לשחד את הפלסטינים, או ללחוש באוזניהם איומים מסמרי שיער, כדי לשכנעם להיפגש עם נתניהו באוהל המדומיין. לא תהיה לזה שום משמעות.

שילוב של מתווה קלינטון ויוזמת-השלום הערבית

הסיכוי למשא-ומתן אמיתי תלוי כל כולו בכך שברק אובמה יחליט לשים את כל כובד משקלו על כף המאזניים, יתעמת עם הקונגרס ועם השדולה הפרו-ישראלית האדירה, ויכתיב לשני הצדדים את תוכנית-השלום האמריקנית. כולנו יודעים מה צריך להיות בתוכן שלה: שילוב של מתווה קלינטון ויוזמת-השלום הערבית.

אם ג'ון קרי אינו מסוגל לספק את הלחץ הזה, מוטב שלא יתחיל בכלל. מה הטעם לבוא ולעורר מהומות, כשאין לך האמצעים לכפות פיתרון?

למען האמת, זו די חוצפה.

פורסם בקטגוריה א, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, מזרח תיכון | עם התגים , , , , , | 5 תגובות