Skip to content

"אין נפגעים בנפש", מדווח הקריין. ומה עם נפש פגועה?

משני צידי הגבול, ללא הבדלי דת, לאום או צבע, מנגנון פסיכולוגי גובה מחירים גבוהים של דור ועוד דור הגדלים לתוך מצבי חרדה בלתי פוסקים, כאשר הגוף והנפש הולכים ונשחקים. עוד ועוד אזעקת "צבע אדום", אובדן אנשים יקרים, מחסור במצרכי יסוד ובהכנסה בטוחה, הופכים חלק גדול מהילדים והמבוגרים שזו שיגרת חייהם לאנשים שסובלים, לאנשים מוחלשים, שיזדקקו […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

מה ההבדל בין פחד לחרדה? האם כל מי שמפחד הוא "נפגע חרדה"? האם כל מי שמשתתף בקרב סובל מטראומה? ומהי פוסט-טראומה?

בעיתות מלחמה ואיום בטחוני, מלווה אותנו פס קול קבוע של מונחים פסיכולוגים. בנוסף על הפרשנים והדיווחים, המבזקים והשירים המרגיעים, מגוייסים גם שלל פסיכולוגים להסביר, להרגיע ולהנחות כיצד להתמודד עם המצב. בתוך השיח הפסיכולוגי של מצבי משבר, מלחמה ואיומים בטחוניים, כדאי להתעכב ולהכיר את המושגים המקצועיים ומשמעותם.

חרדה, נפגעי חרדה: לכל יצור חי יש מנגנוני הישרדות בסיסיים שמאפשרים לו לזהות סכנה, ולהבדיל בין אובייקט או מצב מסוכן לבין יצורים או מצבים בטוחים ומושכים כמו מזון וחברה. לנוכח גירוי חדש, בולט ולא רגיל, תופיע תגובה אוטומטית; אם זו סכנה התגובה תהיה בריחה או תקיפה (Fight-flight) ואצל יצורים מסויימים גם שיתוק, קיפאון (Freeze). אם זה אובייקט בטוח או מושך, נתייחס אליו בהתאם לתפקידו (מזון – נאכל, ידיד – נתיידד וכו').

אך מלבד התגובה האוטומטית, הרפלקס, שמשותף לנו ולשאר היצורים החיים, לבני אדם יש גם רגש, הרגשה סובייקטיבית שמתלווה לתגובה, לפעמים מופיעה לפניה אך בדרך כלל אחריה. שימו לב לתגובתכם ברגע האזעקה – מה בא קודם? דפיקות הלב? הליכה לממ"ד? או רגש כללי יותר שאנו מכנים אותו בשם "אני פוחד" "אני מרגישה חרדה".

כשאנו נמצאים מול סכנה, לא תמיד נגיב בהתנהגות של בריחה, תקיפה או קיפאון, אבל איננו יכולים להימנע מלהרגיש משהו, ובדרך כלל, זהו רגש הפחד. אנחנו יכולים להיות "גיבורים" ולנסות שלא לברוח ולנהוג באומץ, אבל את הרגש קשה מאד להחניק.

אזעקה בעזריאלי (צילמה: רחל-זיונץ)
את הרגש קשה מאוד להחניק. אזרחים בזמן אזעקה במגדלי עזריאלי (צילמה: רחל-זיונץ)

ברור שרגשות של פחד הם בעלי תפקיד חשוב בקיום האנושי, הם מאותתים לנו שצריך לפעול ומאפשרים לנו להקדיש מחשבה ולמצוא פתרון, כיצד לפעול מול הסכנה. אבל מלבד השימוש החשוב של הרגשות, שמכוונים אותנו ומסייעים לנו לזהות מצבים במהירות, הרגש הוא גם תופעה מציפה ולא נעימה. במיוחד רגשות שליליים כמו פחד, כעס, חוסר אונים או עצב.

בפסיכולוגיה מקובל להבחין בין 'פחד' ל'חרדה', כאשר פחד מדבר על מצב שבו יש גירוי ברור והגיוני, כמו פחד מנחש או מסכנה ממשית אחרת. חרדה מתארת פחד שהוא גם חריף יותר וגם לעתים קרובות מעורפל, לא קשור בדבר מסויים. החרדה היא תגובה נפשית וגופנית כאחת, מלווה בדופק מהיר, קוצר נשימה, ועוד מדדים פיזיולוגיים, כמו גם מחשבות של אסון מתקרב, חוסר אונים ועוד. כאשר מנגנון הפחד סיים למלא את תפקידו כ"אזעקה" והניע אותנו לפעול, להגן על עצמנו, כל התופעות הולכות ופוחתות: הדופק נרגע, הנשימה חוזרת להיות סדירה ומדדים פנימיים כמו לחץ דם והצפה הורמונלית פוחתים וחוזרים לאיזון. במקביל גם המחשבות חוזרות להיות יותר הגיוניות, ואדם בריא בעל כוחות נפש מוצא דרכים להרגיע את עצמו, במחשבות כמו "הנה זה נגמר", "הצלחתי להגן על עצמי ועל היקרים לי", "הצבא שומר עליי" ועוד.

זה יכול להיות בגלל איום גדול, שמעורר פחד בלתי נסבל, או בגלל תדירות גבוהה של מצוקה

אך יש מצבים שבהם המעגל הנורמלי הזה משתבש, העלייה והירידה ברמות החרדה אינה מתאפשרת. זה יכול להיות בגלל איום גדול, שמעורר פחד בלתי נסבל, או בגלל תדירות גבוהה של מצוקה. זה יכול להיות גם בשל גורמים אישיים – ילדים יותר פגיעים ממבוגרים, אנשים עם עבר של טראומות ובעיות רגשיות עלולים להיות יותר פגיעים, ועוד מצבים שמחלישים את מערכת ההתמודדות הטבעית של אדם עם מצבי סכנה וחרדה.

כשמדווחים על "נפגעי חרדה" הכוונה לאותם אנשים שמידת הפחד והחרדה אצלם עברה את הסף והם הגיעו למצב שבו אינם מצליחים להוריד את רמת החרדה, להרגיע את עצמם או להרגע בעזרת אחרים. הם חווים עקה (סטרס) ממושכת, שאינה שוככת וגורמת להצטברות של מתח עד לעוצמות בלתי הפיכות.

"נפגעי חרדה" הם אנשים שאינם מצליחים לחזור לאיזון, אם מבחינת מחשבות של פחד וסכנה, או רגשות, או שתגובותיהם הגופניות אינן מתאזנות והם סובלים מדיכאון, לחץ דם גבוה, פחד בלתי פוסק, רעד ועוד מצוקות גוף-נפש חריפות.

טראומה ופוסט טראומה: ככל שהסבל חוזר על עצמו, וככל שהוא חריף בעוצמתו, יש סכנה להגיע למצבים בלתי הפיכים, שקיבלו כינויים שונים במהלך הזמן. "הלם קרב" פוסט-טראומה (PTSD), או בעברית "תגובת דחק". כל אלו מושגים שמתארים הפרעה נפשית קשה, שמלווה בפלאשבקים (זכרונות ומראות שחוזרים) חוסר שליטה ברגשות, התפרצויות זעם, בכי, קשיי שינה, סיוטים ועוד.

גם שחיקה מכרסמת של חיים ליד גבול בוער יכולה לגרום תגובת דחק פוסט-טראומטית

גם הפרעת הפוסט-טראומה יכולה להתפתח באופן הדרגתי. יותר מוכרים המצבים האקוטיים (חריפים) בהם אדם חווה אסון כמו השתתפות בקרב קשה, אונס או תאונת דרכים, ומאותו רגע הוא הופך לפוסט-טראומטי. אבל גם שחיקה מכרסמת של חיים ליד גבול בוער, של פחד והצפה ברגשות זעם ותסכול, עוד פעם ועוד פעם, יכולה להביא לתגובת דחק פוסט-טראומטית.

משני צידי הגבול, ללא הבדלי דת, לאום או צבע, מנגנון פסיכולוגי הרסני זה פועל וגובה מחירים גבוהים של דור ועוד דור הגדלים לתוך מצבי חרדה בלתי פוסקים, כאשר הגוף והנפש הולכים ונשחקים. עוד ועוד אזעקת "צבע אדום", הפגזות שחוזרות על עצמן, אובדנים של אנשים יקרים, מחסור במצרכי יסוד ובהכנסה בטוחה, הופכים חלק גדול מהילדים והמבוגרים שזו שיגרת חייהם לאנשים שסובלים, לאנשים מוחלשים, שיזדקקו לעזרה ויתקשו לתפקד בצורה מיטבית.

טור זה אינו מדבר על טיפול, אלא על המחיר הגדול והבלתי נסבל שמשלמים עמי האזור, שאולי הוא יקר יותר ממיליארדי הדולרים ומפגיעות הגוף. על כל פצוע בגוף, יש עשרות קרבנות שקטים, שקופים, שחייהם יהפכו למסכת של התמודדות עם סיוטים ועולם פנימי אפל ומיוסר. "אין נפגעים בנפש", מדווח הקריין, אבל יש הרבה נפשות שנפגעות. הרבה ילדים שלא ידעו טעמם של שלווה, ביטחון ושינה רגועה.

בכאב על אובדן חיי הנפש,

עירית קליינר-פז, פסיכולוגית קלינית

ניתן לשלוח לעירית שאלות בנושא יחסים, ואולי נוכל להתייחס אליהן כאן. לצערנו, לא יתאפשר לנו להשיב לכל שאלה.
האתר של עירית פז

[related-posts title="מאמרים נוספים בנושא פסיכולוגיה"]

1 Comment

  1. פנינה כץ
    20 בנובמבר 2012 @ 11:16

    צודקת. בישראל של 2012 טרם הפנימו את המהות שמוגדרת :נפגעי נפש!! זו חולשה שאינה מתכתבת טוב עם החיספוס הצברי, עם הקשיחות המצופה מהישראלי המצוי אחרי מאות מלחמות, מבצעים ופיגועים. אגב, גם אחרי שהדוחות הראשונים של מלחמת ויטנאם חשפו את סבלם של החיילים ואת הפוסט טראומה שלקו בה, לקח מספר שנים נוספות להפנים להכיל ולהכיר בנפגעים. נפגעי החרדה שלנו [פגועי הטילים] הם לא מתיישבים בשום קטגוריה כחיילים שעברו טראומה. במדינה שיש צפירות עולות ויורדות פעמים בשנה לפחות הבאות לסמל אירועי זיכרון, מתייחסים בקלות בלתי נסבלת לצליל הנוראי של הצפירה ולא עושים עניין גדול מנפילות רנדומליות של טילים. הדוח על ילדי קרית שמונה חשף תוך כדי מעקב אחריהם פגיעות קשות.
    http://www.shatil.org.il/organization/39819
    יש להניח שהפערים גדולים בין המגועים אך ככלל המדינה קטנה מדי והחיים האינטנסיביים בצל אימת המוות הקבוע גם זו שהממשלה זורה פה מביא מוקדם יותר את האנשים לטיפולים קליניים ולהזדקקות לכדורים המטפלים בחרדות.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן