הגדרת מטרות מבצע עמוד ענן, כפי שנוסחו על ידי  הדרג המדיני, יצרה מלכתחילה בעיות. המונח היפה הזה בעינינו, הרתעה, נראה בעל משמעות חלקית עד מאוד בקרב ארגוני הטרור האסלמי למיניהם, עד כדי ביטולו לחלוטין. הפסקת ירי הטילים והחזרת השקט לדרום הייתה הגדרה כללית עד מאוד, שגלום בה יסוד חזק של בריחה מאחריות הדרג המדיני ושל דחיינות, והיא סבלה משיקול דעת פגום ומתהליך קבלת החלטות לקוי.

נדמה לי שהגיע הזמן לנסח את הדברים באופן שונה. מדינת ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה ישות עוינת – המחומשת על ידי איראן – המתקיימת לצידה ומאיימת על בטחונה ועל עצם קיומה. מטרת מבצע עמוד ענן הייתה צריכה להיות מוגדרת כך: ”להכריע את הישות הזאת ולהביא לכניעתה". משא ומתן על הפסקת האש וניסיון לתרגם את הצעדים הצבאיים למהלכים דיפלומטיים הם בהחלט דבר נכון וראוי, אך צעדים אלה חייבים היו לענות על מטרת המבצע לפרז את רצועת עזה, למנוע את התחמשותה החוזרת ולייצר תהליכים אזוריים ובינלאומיים שיערבו לביסוסו.

נדמה כי הכתישה מן האוויר לא הספיקה, וכדי להכריע את החמאס היה נדרש לבצע גם מהלכים צבאיים קרקעיים. אין בכניסה קרקעית בהכרח ניסיון לרדוף את החמאס עד לאחרון אנשיו ועד לפיצוץ כל מחפורות משגרי הטילים שברצועה. הכרעה יכולה להיעשות גם בהרבה פחות מכך. ההנחה כי כניסה קרקעית היתה מחייבת את מדינת ישראל לשהות תקופה ארוכה בשטח מתעלמת מאפשרויות אחרות.

הפסקת ירי הטילים והחזרת השקט לדרום אינם הולכים ידי ביד עם קיומה של ישות עוינת ומחומשת מכף רגל ועד ראש, כפי שרצועת עזה נראית כיום.

הרצון הנכון והמוצדק להימנע מקורבנות של חיילנו והזהירות המתחייבת מכך אינם יכולים לבוא במקום הפעלת הרגל הקרקעית של צה"ל כשעליה לעשות כן. העולם האסלמי כולו, ובפרט גורמי הטרור בו, מסתכלים עלינו בזכוכית מגדלת. כפי שכיפת ברזל שינתה את פני הזירה כך גם היה קורה עם הכרעה דרך כניסה קרקעית לעזה. החששות שלנו מפני כניסה למהלך קרקעי מתורגמים על ידם מיד לחולשה לאומית, ובוודאי שפוגעים במרכיב ההרתעה שאנחנו רוצים לייצר.

במובן הזה מלחמת עזה הנוכחית הייתה מלחמת אין ברירה, וכך צריך להתייחס אליה. הישות החמאסית-איראנית הזאת היא איום ממשי על קיומנו, ומה שלא עשינו עתה יילך ויחמיר עוד יותר. בעבר השליכו עלינו אבנים, ועתה יורים עלינו טילים. תחת שם הקוד "התנגדות" צומחת בחצר האחורית שלנו ישות השואפת להשמידנו.

בעוד נתניהו וברק מכינים ארמדה של מטוסים כדי להלום בתשתית הגרעינית האיראנית, הם הפגינו חולשה בטיפול בבעיה העזתית. מי יאמין עוד לאיומיהם. כבר עתה האיראנים עומדים בצד ולועגים לנו.

המציאות היא מורכבת, אך דווקא משום כך אנו נזקקים לחשיבה אסטרטגית ברמה לאומית גבוהה. רק כך נוכל לטפל באופן מיטבי בבעיות היסוד שלנו. גם אנשים רגילים מן השורה אינם משוחררים ממנה, וביכולתם לעשותה בצורה טובה, גם אם לא מקצועית ועד תומה.

גם במלחמת לבנון השנייה לוותה כניסתם של כוחות הקרקע לפעולה בחששות כבדים עד כדי הססנות ורשלנות, ועתה בכלל נמנענו מהכנסתם למערכה. אם זו תמונת המצב – אז אולי אין למדינת ישראל צורך במחנה עצום ורב של כוחות קרקע. ואולי הגיע העת לצמצמו כנדרש.

אני אינני סבור כך, כמובן.  ואם ישנם בתוכנו הסבורים שלא ניתן להכניע את הישות העזתית העויינות הזו, אז יש לכך השלכות מרחיקות לכת על רצוננו ויכולתנו לחיות בשכונה המזרח-תיכונית הקשה הזו.

[related-posts title="עוד בנושא עמוד ענן"]

_____________________________________________________________________________

נמרוד נוי עוסק בפיתוח עסקי ובייעוץ ארגוני ואסטרטגי, הוא בוגר הטכניון בחיפה בהנדסת תעשייה וניהול ובוגר לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב. נמרוד עבד בתעשייה המתקדמת בארץ, היה פעיל במועצה הציונית בישראל והשתתף במשך מספר שנים בפורום האסטרטגי שלה בראשותו של פרופסור יחזקאל דרור. הספר שכתב, "לקראת פרדיגמה חדשה", (הקליקו לקריאת הספר בפורמט דיגיטלי) מציג תפיסה חדשה לחיים פוליטיים במדינה. הוא ניסיון לפענח את צופן חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל, הוא מניח תשתית למחשבה סדורה ומושכלת באשר לחיינו הפוליטיים, והוא מתווה עקרונות, עיקרים וקווים מנחים מעצבי מדיניות לפרדיגמה חדשה של חיים פוליטיים במדינת ישראל.