[rating=4]

"בתוך הבית" הוא אחד הסרטים החינניים והחכמים ביותר שיצאו לאקרנים השנה. המחזה "הילד מן השורה האחרונה" של המחזאי הספרדי, חואן מיורקה, הוא הבסיס לדרמה קומית השחורה החדשה של הבמאי פרנסואה אוזון ("8 נשים", "בריכת שחייה"), עם עלילה מלאת תבונה והומור על: איך לספר סיפור.

המורה לספרות השבע מן החיים, ז'רמיין (פבריס לושיני, "מולייר", "נשים בקומה השישית"), מגלה יהלום גלם בין התלמידים הגלמים בכיתתו, כשקלוד (ארנסט אומהאואר) מבריק באחת ממשימות שיעורי הבית. הכיתה התבקשה לכתוב בפשטות מה עשו במהלך סופהשבוע, וכך ז'רמיין מגלה שקלוד כתב על חייו הפרטיים של חבר אחר לכיתתו, בסיפור השזור ברעיונות בוגרים ובמטאפורות עתירות ניסיון.

הסיפור מסתיים בשורה: "המשך יבוא"…, שגורם לתוכן להפוך למסקרן עוד יותר עבור המורה וגם עבור אשתו ז'אן (קריסטין סקוט תומאס, "הפצוע האנגלי", "ארבע חתונות ולוויה אחת") – ושניהם מתחילים לעקוב אחר הסיפור בשקיקה, כמו גם הקהל הצופה בסרט.

ז'רמיין מבקש מתלמידו להמשיך ולכתוב, וזה מסעף את הסיפור לתוך מסות ספרותיות נוספות. אך כשחלק מן הסצנות הופכות לריאליסטיות, ההתפתחות בסיפור משפיעה גם על המורה ואשתו, וגם על אחרים.

ניסיון רופס וחלש לבצע סרט בתמה קולנועית דומה, על אופן היצירה של סופר, יצא לאקרנים מוקדם יותר השנה: "המילים", שנחשב כהחמצה גדולה. בסרט "בתוך הבית" הסיפור של קלוד הצעיר הוא כה מרתק, סאטירי ומאיים, שזה רק מסייע להפוך את סרטו של אוזון למשעשע ושנון.

ככל ש"בתוך הבית" מתקדם בעלילתו, גם בעיניי הצופה מטשטשים הקווים בין אמת לבדיה, והמרחק ששומר ז'רמיין מן הסיפור הכתוב לחיים האמיתיים, מתבטל לחלוטין. הסיפור של הנער נכתב כמעין ביקורת על מעמד הביניים, תוך שילוב של הרבה דרמה, תשוקה, הומור וגם רוע.

למרות התחושה של גורל בלתי נמנע בעלילה, אוזון עושה עבודה יוצאת דופן בפיתוח הסיפור, באופן שחושף לאט לאט פיתולים חדשים, תוך שהוא שומר על התעלומה. וזאת מבלי לאבד כיוון, עובדה שנאבק איתה בחלק מסרטיו בעבר.

המשחק הנהדר של אומהאואר הצעיר, בהופעתו השנייה בלבד בקולנוע, מחזקת את הסיפור באופן הדוק ומקצועי. גם הופעתה של עמנואל סנייה ("פרנטיק", "ירח מר") כאם המפתה, גדוש בניואנסים המעצימים את המסתורין שבעלילה.

ניכר שאוזון מושפע בסרט מן הבמאים היצ'קוק ופולנסקי: התסריט חד כתער, והסיפור זורם באופן יעיל ועדין, תוך הופעות מרשימות של כל השחקנים המובילים, המספקים הנאה באחד מסרטיו הטובים, אם לא הטוב בהם, של פרנסואה אוזון. מומלץ מאוד.