לאברהם טל היה חשק עז לצאת מהאולפן ולהתאוורר עם קהל באווירה טובה. לכן החליט על עריכת מסע הופעות כדי למלא את מצברי הנפש והנשמה לפני הכניסה הבאה לאולפן כדי ליצור אלבום נוסף.

זה הגיע לאחר שנתיים מוצלחות בקריירה המוזיקלית של טל, לאחר שכבר חרש את הארץ, שלשל לכיסו את תוארי הכבוד "זמר השנה" ו"שיר השנה", ומכירות שיא של כ 60,000 עותקים (פלטינה פלוס). ההחלטה נפלה על משהו שונה, כמעט ספונטני ולא שגרתי, ג׳אם לייב, במקומות מגניבים, "האזור"  בתל אביב ו"הפטריה" בצפון, סיבוב הופעות לשם המוזיקה והכיף בלבד, רגע לפני האלבום החדש.

הבחירה ב"האזור" בתל אביב הייתה אחת המוצלחות במסע הזה. המקום, הצעיר יחסית בסצנת מועדוני ההופעות, כבר הספיק לרכוש לעצמו מוניטין. מידי ערב, לאחר ההופעות הרגילות, מתאספים שם מוזיקאים לג'אם ארוך אל תוך הלילה, ג'אז, רוק, פיוז'ן, סול וכל ז'אנר אפשרי. האווירה המיוחדת, השונה לחלוטין מהמראה האופייני של מועדוני הופעות – ספות, קירות בהירים ואווירת שאנטי באנטי תמידית, מהווים את התפאורה המתאימה לנחיתתו של אברהם טל וחברי הלהקה לסט של ג'אם בן שלושה ימים רצופים.

התזמון של המופעים על רקע הלוחמה בדרום היווה הזדמנות לצעירים רבים מהדרום להיענות להזמנתו של טל להתארח בהופעות בתל אביב: "בשביל רובנו זה חדשות, בשבילכם זו מציאות, תהיו חזקים, זה יעבור, חיבוק גדול".

כאשר הגעתי למועדון הוא כבר היה מלא בקהל רב שהמתין לתחילת המופע, שינויים קלים במתכונת, במקום השטיחים שמסמנים את מתחם ה"במה" הוקמה במה נמוכה, הרחבה לפניה יועדה לישיבה על הפרקט, הספות נדחפו אחורה, "הערב הזה באמת תבלה, יהיה פאן אמיתי", הבטיח לי אברהם.

וכן, המופע היה פאן אחד גדול. סט של 14 שירים המכסים את הקריירה של טל מימי "שוטי הנבואה", "עבודה עברית" ואלבומיו, כולל חומרים חדשים, היוו למעשה את התירוץ לג'אם סשן אנרגטי אחד ארוך של מעל שעתיים במהלכן טל לא נח לרגע, שר, פרט על גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית, עודד את חבריו להרכב, רכן לעבר הקהל, ניתר מהבמה ואף הסתובב בין הצופות המאושרות שהציפו את הרחבה. אברהם טל הוא זמר נשמה, מלא שמחה וטעון  באנרגיות. כל שיר נמתח עד גבול היכולת כבסיס לאלתור מוזיקלי.

המופע נפתח עם "דקה בפרדס" מהאלבום הראשון של "שוטי הנבואה", מסמן את הערב כחגיגה של נינוחות, ריקודים וחיוכים, אמונה בשלום ובאהבה. טל עובר ל"פסטיבל" עם "מלכות החרמון" – "כל המילים השמחות…", החגיגה בעיצומה, הוא "לא מרים ידיים" – שיר אהבה פשוט ממלא את הלב.

אברהם עוצר לרגע קט, פונה לקהל, קצת אקטואליה, "לא, אני לא ימני, אני לא שמאלני, רק שכל המלחמה הזו תעבור", וממשיכים הלאה, חוזרים לאלבום הבכורה "אני לא מרים ידיים" ולשיר "אם את הולכת", הריגוש בקהל מתחזק, מסביבי כולם שרים, והנה זה מגיע – "אדם צובר זיכרונות", השיר הכי מפורסם של טל, שירו הראשון כזמר עצמאי, גרסתו לשיר של דורית ראובני למילים של יונה וולך ולחן של שמעון גלבץ.

הלאה. טל ממשיך אל אלבומו האחרון "אורות" – "שוב חזרו הקולות" ומיד עושה קפיצה בחזרה ל"שוטי הנבואה", מתוך האלבום השני "מחפשים את דורות", אל השיר הפותח את האלבום – "קול גלגל".  ואחר כך "מי" גם הוא מהאלבום, ממש מסע בזמן, קפיצות אחורה וקדימה, אך השירים כולם משתלבים ברצף מצוין ומהווים כר פורה לג'אם המתנגן.

השירים, שבדרך כלל זמנם הממוצע הוא שלוש וחצי דקות מתמתחים הערב ומהווים למעשה תירוץ טוב לנגן ולשמוח. יוני אמבר עם הגיטרה החשמלית עושה כאן עבודה מצוינת, אלון רדאי צוחק כל הדרך על הקלידים והמחשב, עפר אשד בגיטרת בס ואיל נסנבוים על התופים – מנצלים היטב את ההזדמנות שאברהם נותן להם להשתעשע ויוצאים למסע מוזיקלי.

עם השיר "הזמן עושה את שלו", להיט נוסף של אברהם שבמהלכו כבר לא נשאר אדם אחד במועדון מחובר לכיסא או לספה, מסיים אברהם את המופע, או יותר נכון את חלקו הראשון. לאחר הפוגה קצרצרה הם חוזרים להדרן ארוך ומקפיץ – "בא כמו שאתה", "אורות", "עיניים", "הילדים קופצים" ו"מחוזקים לעולם".

ג'אם של שלושה לילות מגיע לסיומו, את המשך המסע יעשו אברהם וחברי הלהקה במהלך דצמבר בסבב משולש ב"פטריה" בקיבוץ דן ולאחריו ירידה לצאלים וסיום ב"צוללת" בירושלים. תעקבו, תנסו לתפוס את אחד המופעים, לפני שהחבורה מסתגרת באולפן.