Skip to content

האקדח שעל שולחן המטבח

בהפגנה שנערכה בתל אביב לציון היום הבין-לאומי למניעת אלימות קראו נשים וגברים להקציב משאבים למאבק באלימות נגד נשים ולשיקום נפגעות אלימות, ומחו על אוזלת היד של המשטרה. הדוברות על הבמה סיפרו באומץ על תקיפות מיניות שעברו, על מכות מבן הזוג ועל חיים ברחוב ללא הגנה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אתמול בערב (א') הפגינו כ-300 נשים וגברים בתל אביב לציון יום המאבק הבין-לאומי למניעת אלימות נגד נשים. שתי קבוצות של מפגינים יצאו – מצפון העיר ומשכונת נווה שאנן בדרום – והתאחדו ברחבת הסינמטק כדי למחות על דיכוי משותף לנשים באשר הן: נגד אלימות מינית, תקיפה ורצח של נשים, נגד הדרה ונגד העוני שבו חיות נשים. בקהל היו גם חברי הכנסת נינו אבסדזה, ניצן הורוביץ, מוסי רז וזהבה גלאון. על הבמה עלו לדבר נשים ממגזרים שונים, חלקן נחשפו באומץ ובפתיחות יוצאות דופן, וסיפרו על האלימות שחוו.

את לא לבד. נשים בהפגנה (צילום: ש"ל)

מנחת ההפגנה, לינוי בר גפן, הקריאה כמה נתונים של מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית: "ב-40 אחוז ממקרי התקיפה המינית, הפוגע הוא בן משפחה. 65 אחוז מהנפגעים הם קטינים וקטינות. רק חמישית הסכימו להגיש תלונה. ומה הפלא, כשכמעט 3/4 מהתיקים נסגרים בגלל חוסר ראיות או אי ידיעה מי העבריין. הבחירות בפתח אנחנו עומדים לשמוע הרבה הבטחות. אל תאמינו למי שלא הראה רקורד מוכח של טיפול בבעיה הזאת".

דפנה ארגמן סיפרה כי בילדותה נאנסה על ידי אביה. היא הקריאה קטעים מהצגת היחיד שהיא מעלה בימים אלה, "אף אחד לא ישמע", ובה היא מתארת את האלימות, הבושה והבדידות. היא פנתה לקהל וביקשה לפקוח עיניים ולשים לב לילדים, לשאול ולהתעניין.

"אני רוצה שתדעו שילדה שנאנסת היא בו זמנית מתה ובו זמנית קמה לתחייה. היא בו זמנית ילדה ואימא של עצמה. היא כל כך רוצה להאמין שהחיים הם הבטחה ויופי ושמחה, אבל היא לא יכולה להרשות זאת לעצמה. אם תאמין בכך, היא תבגוד בעצמה. הבושה והאשמה היו כל כך גדולים שלא העזתי לספר. אני מבקשת שתהיו ערים לילדים שמסביבכם. שאלה קטנה יכולה להציל חיים ושנים של סבל וכאב. בינינו מסתובבות ילדות רבות שנפגעות, זה אינו תרחיש דמיוני".

ח"כ זהבה גלאון סיפרה על מאבקה לחוקק חוקים התומכים בנשים נפגעות אלימות חוק שמאפשר מענק תגמולים לנשים שיוצאות ממקלטים, וחוק שמבקש לא לשלול מנשים את קצבת הבטחת ההכנסה בזמן שהן שוהות במקלט: "חוק נוסף העברתי עם ח"כ נינו אבסדזה שנמצאת פה, חוק שמאפשר לנשים מוכות להעיד בדלתיים סגורות כדי שלא תצטרכנה לחטוף את המכות פעם שנייה בבית המשפט. העברנו את החוקים וזה היה מאבק קשה נגד האוצר, כי באוצר יושבים אנשים שלא רואים את הנשים האלה בעיניים. אנחנו עומדות כאן היום ואומרות: תשריינו כסף ייעודי למאבק של נשים נגד אלימות. אני קוראת לשר המשפטים ולשר לביטחון פנים לנקוט מדיניות חדשה ומחמירה נגד גברים שמקבלים צווי הרחקה ומפרים אותם. גברים שמפרים צווי הרחקה צריכים להיעצר לאלתר עד תום ההליכים ולשבת במתקני משמורת בבתי כלא".

קוראת להקצות משאבים לנפגעות אלימות. ח"כ זהבה גלאון (צילום: ש"ל)

עביר זייבאק חדד, יוצרת הסרט "דומא" על נפגעות תקיפה מינית בחברה הערבית סיפרה: "משמעות השם 'דומא' בערבית הוא 'בובה'. בחברה שלי מצפים מאישה שתהיה כממו בובה בחלון ראווה, יפה, שותקת וצייתנית. רבות מאיתנו נאבקות כדי שנראה בחברה שלנו נשים חזקות שעומדות בזכות עצמן בלי שמישהו יפעיל אותן, כדי שיוכלו לקחת אחריות ושליטה בלעדית על הגוף שלהן – זו גם התקווה של הנשים שהסכימו להתראיין לסרט".

סילבי ביטון, פעילה חברתית מקבוצת ה"לא נחמדים" הפעילים בשכונות, סיפרה על האלימות המתמשכת שספגה מבן זוגה כשהיתה נשואה. "להיות אישה מוכה זה לא חיים. זה מישהו שמנהל אותך עם שלט: תקומי, תשבי, תעשי, תקחי, את תקבלי מכות, את אשמה בכל דבר, את חייבת לעמוד דום בכל פעם שהוא מצייץ. אני מצאתי את עצמי עם עינים נפוחות, איברים שבורים, יש לי צלקות עד היום בכל הגוף. מישהו הציל אותי, ואני הצלחתי לצאת, אבל במחיר שוויתרתי על הבית שלי, והיום אני ברחוב. אני ברחוב אבל אני חופשייה, אני הרווחתי את החיים שלי… ויצ"ו הציל את החיים שלי, ויצ"ו פתח לי את העיניים. הייתי במקלט והשתתפתי שם בקבוצת תמיכה, החזירו לי את החיוך, לימדו אותי לאהוב את עצמי מחדש. פתחו לי את העיניים וגרמו לי להתעורר, והיום אף גבר לא יכול לגעת בי, גם אם הוא תת-ניצב במשטרה".

ביטון קראה למשרד החינוך להכניס לתוכנית הלימודים תוכנית שתלמד ילדות להגן על עצמן מפני פגיעה, ותלמד בנים "כשאישה אומרת לא, היא לא רוצה! ואף אחד לא יעשה לי מה שאני לא רוצה. אף אחד לא יגיד לי איך להתלבש ושאני 'מזמינה משהו'. כשאני אזמין מישהו, אני אגיד לו והוא יידע". היא סיפרה על ניסיון אונס שעברה בגינת לוינסקי וכי המשטרה סגרה את התיק "מחוסר עניין לציבור". בדבריה תקפה את ראש העירייה והמשטרה: "ראש העיר, רון חולדאי תתבייש לך שאתה לא ממגר את הזנות בעיר, אני בזה לך! ולמשטרה, ילדות בנות 15 ברחוב, סחר בנשים בתחנה המרכזית, תתביישו!".

"נשק אבטחה נשאר בעבודה" (צילום: ש"ל)

רלי חייל סיפרה על 45 שנים של חיים ברחוב, ללא קורת גג וללא הגנה, על חמש פעמים שנאנסה ברחוב, ותקפה גם היא את המשטרה על אי-ביצוע תפקידה. "כשהלכתי למשטרה והתלוננתי אמרו לי 'יש לי עוד אירוע, והאירוע הזה יותר חשוב ממך'. האנשים שאנסו אותי מסתובבים חופשי. שלוש חברות שלי נרצחו בשנה, ואף אחד לא עושה שום דבר.

"לפני חודשיים, בזכות החברות הפמיניסטיות, עברתי לדירה. סוף סוף יש לי בית. ועם כל זה, בכל יום שישי אני מדליקה נרות ומתפללת בשביל אלה שעדיין סובלות כמוני. באה חברת הכנסת ואומרת 'חוקקנו חוק', אבל חוקקתם חוק בשביל אלה שנמצאות במקלטים. מה איתנו, שאנחנו נמצאות בשטח. למה, כי אנחנו מזרחיות? זו אחת הסיבות שלא מטפלים בנו".

אחת המפגינות, טניה אלוהה, פעילה חברתית מדרום תל אביב, התלוננה על אפליה כלפי נשים משכונות הדרום, מזרחיות, פליטות, נשים בזנות. היא סיפרה כי לפני שנה התלוננה על אונס והפרקליטות סגרה את התיק. בדרום תל אביב, היא מספרת, יש הרבה אלימות, 13 נשים בזנות נרצחו בשנה האחרונה. אבל מרכז לנפגעות תקיפה נמצא במרכז תל אביב, ולנשים מהדרום אין גישה אליו, הן אפילו לא יודעות על קיומו.

היא סיפרה כי היא מרגישה גזענות של נשים כלפי נשים וכי לא בקלות הסכימו הנשים שאירגנו את ההפגנה לתת במה גם לדוברות מדרום העיר. טניה לא "קונה" את ההבטחות של ח"כ זהבה גלאון לנשים ורואה בדבריה תעמולת בחירות: עבורה ועבור חברותיה החוקים חסרי משמעות מאחר שאין להן נגישות להגנה ולמימוש זכויות.

"האקדח על שולחן המטבח". אלמנש זלקה ורלה מזלי (צילום: גלית לובצקי)

לבמה עלתה אלמנש זלקה, שסיפרה באמהרית שנורתה שמונה פעמים על ידי בן זוגה שעבד כמאבטח וירה בה בנשק העבודה שלו. היא ניצלה בנס והיום משתתפת בקמפיין "האקדח על שולחן המטבח". רלה מזלי מהקמפיין עלתה לצידה, וסיפרה כי יש חוק המחייב את חברות האבטחה לאסוף בסוף כל יום את כלי הנשק מהמאבטחים שהן מעסיקות, אך החוק לא נאכף. בעשר השנים האחרונות נרצחו 14 נשים בידי בני זוגן בנשק שמקורו במקום העבודה, ומזלי הזכירה גם את אלפי הנשים שחיות באימה בשל הנשק שנמצא אצלן בבית בידי בן זוג אלים.

נוף בר נתן, פעילה בקהילה הטרנס-ג'נדרית סיפרה על הפגיעה היום-יומית שממנה סובלות טרנסג'נדריות: "הקהילה שלי היא לפעמים שק החבטות של כולם, נשים וגברים. יש יחס מזלזל לנשים בכלל ולטרנסג'נדריות אפילו יותר, אין ספק שהשונות שלנו מאתגרת את כולם. אתמול אני וידידה שלי הלכנו ברחוב, משטרה עצרה אותנו והתחילה לתחקר אותנו, לבדוק לנו את התיקים, לשאול אם אנחנו לוקחות סמים, סתם… בכל מקום לועגים לנו, מנסים לגעת בנו, מזלזלים בנו. ואנחנו בסך הכול רוצים להיות כמוכם, כמו כולם".

בדוברות היו גם תמר זנדברג, חברת מועצת עיריית תל אביב-יפו, מכי נאמן, מנכל"ית עמותת "רוח נשית", ומרים שילר, מנהלת המרכז לסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. הזמרת דנה ברגר הופיעה ונעלה את ההפגנה.

[related-posts]

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן