האם דן מרידור יחבור עתה לציפי לבני?

כאשר קיימת תרבות פוליטית של אי נאמנות אנשי ציבור לערכים או מסגרות שאינם משרתים את האינטרסים שלהם – ממילא אין מהלך ציני שלא ניתן לצפות לו, ודומה שאיש כבר אינו מתרגש

Print Friendly

אין לי כוונה לפלוש לתחומם של עיתונאים ופרשנים פולטיים ואין לי מושג אם דן מרידור, שזה עתה נכשל בבחירות המוקדמות בליכוד, יחבור לציפי לבני ולרשימתה החדשה. הרעיון עצמו לא נראה מופרך כלל, על רקע המציאות הפוליטית ועל רקע ההזנייה (אם ייסלח לי הביטוי) של החיים הפוליטיים והמפלגתים בישראל.

כאשר קיימת  תרבות פוליטית של אי נאמנות אנשי ציבור לערכים או מסגרות שאינם משרתים את האינטרסים שלהם – ממילא אין מהלך ציני שלא ניתן לצפות לו, ודומה שאיש כבר אינו מתרגש. דן מרידור, לדוגמה, היה בליכוד, עבר למפלגת המרכז, פלירטט עם קדימה, וכשלא קיבל בה את מה שרצה – חזר לליכוד. כעת, אם יחבור לציפי לבני תחת הדגל של "שלום ושלטון החוק", זה ייראה צעד מתבקש.

ציפי לבני (צילם: רפי מיכאלי)

מקום ראשון או לא כלום. ציפי לבני (צילם: רפי מיכאלי)

ציפי לבני עצמה לא היססה לעזוב את מפלגתה מיד כשהפסידה בבחירות לראשות התנועה ולא העמידה עצמה לרשות התנועה כדי לסייע לה בבחירות הקרובות. מקום ראשון או כלום, זו עמדתה העקבית של לבני ביחס למפלגתה, וכפי שטוענים בלהט במפלגת העבודה ובמפלגת יש עתיד – גם ביחס למפלגות אחרות. אחר כך הסבירה לנו סמל היושרה שאין כאן שום דבר אישי ושום שיקול של אגו ושאלמלא בער נושא השלום בעצמותיה היא הייתה מעדיפה לפרוש מהפוליטיקה.

איזה דין? איזו תנועה?

פעם לעגו לגולדה מאיר שקיבלה על עצמה את רשות הממשלה בשם "דין התנועה". היום המושג נשמע אנכרוניסטי לגמרי. איזה דין? איזו תנועה? ציפי לבני מוכנה לקבל דין אחד, והוא דין התנועה בראשות לבני, שזהו שם רשימתה הטריה, שם חם מתהנור של ראובן אדלר ומשרד יחסי הציבור שלו. רשימות קמות ונופלות והאדלריזם איתנו לנצח.

למי תצביע בבחירות? שאלה אותי בתי הלומדת את השיעורים הראשונים בפוליטיקה ארץ ישראלית. הפעם, עניתי, בהחלט ייתכן שלא אצביע. לא תמלא את חובתך האזרחית? שאלה אותי הבת בטון חמור (זה מה שמלמדים היום בשיעורי אזרחות?) אין בישראל חובה חוקית להצביע, עניתי, ומבחינה מוסרית על רקע מה שמתחולל היום בפוליטיקה הישראלית נכון יותר לדבר על חובה מוסרית שלא להשתתף בבחירות.

כדאי לפתח את הטיעון הזה. אנחנו עדים לכך שאישי הציבור שלנו אינם נאמנים לכלום – לא לרעיון, לא לדרך ולא לתוכנית פוליטית. הם בוודאי אינם נאמנים לשותפים, או לתנועה פוליטית, ואין שם צעד שאינם מוכנים לנקוט בו ובלבד שיישארו על הגלגל הפוליטי. בעצם הצבעתו האזרח מביע אמון בשיטה ובאנשים נפסדים שאין לתת בהם אמון. השתתפות בהצבעה הופכת כל אחד מאתנו לשותף לדבר עבירה. אי השתתפות בבחירות משמעה שבבוקר שאחרי נוכל לפחות להביט בראי במצפון נקי.

________________________________________________________________________________

משה גולדבלט הוא עו"ד עצמאי העוסק בתחום נזקי גוף, רשלנות רפואית, זכויות חולים ונפגעים. ציוני, סוציאל-דמוקרט תושב נהריה.
 [related-posts title="מאמרים קודמים מאת משה גולדבלט"]
Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג, דמוקרטיה, חברה וסביבה, מאמרי עמדה, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.