שלגי הקילימנג'רו: שיעור באהבה

הסרט "שלגי הקילימנג'רו" הוא יצירה רגישה, רומנטית ובלתי נשכחת, שמחממת את הלב בימים הקרים של החורף ומעלה כמה שאלות על משמעות החיים במסגרת הנישואים, המשפחה והחברים

Print Friendly

[rating=4]

"שלגי הקילימנג'רו" הוא כותר הסרט, המושאל מהשיר הצרפתי הקלאסי והרומנטי: Les Neiges du Kilimandjaro. לפני כמה חודשים זכה הסרט בפרס עוגן הזהב בפסטיבל חיפה וכן כסרט השנה של הפרלמנט האירופאי.

העלילה מתרחשת ברובע מגורים שטוף שמש במרסיי, צרפת, אך לב הסרט הם הפועלים הדואגים לשים לחם על שולחנם, כסוורים וכעובדי מחלק הספנות של נמל העיר. סרטו של הבמאי רוברט גדיגיאן גורם לקהל להזדהות עם מעמד הסתדרותי זה ישר עם כותרות הפתיחה.

פתאום המציאות משתנה. ז'אן-פייר דארוסן ואריאן אסקאריד. באדיבות סרטי נחשון

אנו פוגשים את חבר ועד הפועלים הוותיק, מישל (ז'אן-פייר דארוסן, "חוף מבטחים"), חסיד נלהב של האדם העובד, המתעקש להכניס את שמו להגרלת הפיטורים הנערכת במסגרת צמצומים במספנה, למרות שיכול היה לפסוח על השתתפות באירוע זה בשל מעמדו הבכיר בוועד. מישל מצטרף לחסרי המזל שנבחרים בהגרלה, ונכנס לגל המובטלים. "סֶה לָה וי" (אין מה לעשות) הוא מנחם את עצמו, הוא כבר עשה את שלו – בניגוד לצעירים, שחייהם נהרסו בעקבות צמצומים אלו.

אשתו, מארי קלייר (אריאן אסקאריד, "העדינות", "אלגנטיות של קיפוד" – המשחקת נהדר, כמו גם רעייתו של במאי הסרט), עובדת כסייעת לאישה מבוגרת. היא לא מרוצה מהמצב, אבל מה אפשר לעשות? אחר הצהריים ליד הים, שתיית פסטיס בבר, לילות של משחקי קלפים בבית אחותה, כך היא מעבירה את ימיה. בנוסף, מארי קלייר ובעלה מתכננים לצאת לטיול שתמיד תכננו לטנזניה, הודות למתנת יום נישואין שהם קיבלו מבני המשפחה ומחברים ועמיתים לעבודה. אולי התחושה הרגעית להיות חלק מהמעמד הבורגני הוא לא דבר כל כך רע אחרי הכל. הם יסתדרו.

סה-לה-וי - אלה החיים. אסקאריד ודארוסן

או שאולי לא. פלישה אלימה לבית בו משחקים מישל, מארי קלייר, אחותה – דניס (מרלין קנטו) ובעלה – ראול (ז'ראר מיילן), נראית כמעשה טרור. הם נכבלים ונשדדים על-ידי שני גנבים במסכה. הכול נגנב: מטבעות הנישואין, כסף מזומן ועד לכרטיסי הטיסה לטיול שלהם. גרוע מכך, דניס נכנסת לטראומה, שנראה כי לא תאושש ממנה.

לאט לאט, מתחילים לצוץ פרטים על הפשע, והמציאות משתנה. מישל ומארי קלייר נאלצים לבחון את בחירותיהם ולהחליט אם אפשר להסביר טוב ורע בגווני שחור ולבן. בהשראת שירו של ויקטור הוגו, "כמה טובים הם העניים", התסריט של גדיגיאן עדין, נעים, רומנטי, אם כי מעט צפוי. הקהל הצופה בסרט לומד לשקול בעצמו מה טוב ומה רע, מה מוסרי ומה לא, והסרט לא עושה לנו טובות.

הודות לעבודה המצוינת של הזוג, דארוסן, ובעיקר אסקאריד המקסימה והבלתי נלאית, אנו מקבלים שיעור באהבה וכבוד במסגרת נישואים, משפחה וחברויות. סרט בלתי נשכח, שיחמם את הלב בימים הקרים של החורף.

Print Friendly

על אודות שי שגב

שי שגב משמש כמבקר הקולנוע והטלוויזיה של מגפון. בעבר הרחוק למד קולנוע ותקשורת, ואף גמע קילומטראז' מכובד כבמאי ותסריטאי טלוויזיה. בשנים האחרונות משמש ככתב היין האלכוהול של Ynet, עורך מגזין יין וגורמה, מגזיני תעופה, תיירות ומלונאות מובילים. בעבר שימש כעורך הכלכלה והמזון של מגפון, עורך ראשי של מגזין הנדסת מים, כתב מסעדות ומבקר היין של ידיעות אחרונות, גלובס, מגזין Timeout ודרך האוכל. שגב כבר הספיק לכתוב ולערוך חלק מאתרי המזון, ביקורת המסעדות והיין המובילים בישראל, תוך היותו שופט יין ומזון בתחרויות בכל רחבי העולם. בזמנו הפנוי, מכהן כיו"ר ועדת היין של האקדמיה העברית ללשון. בזמנו הלא פנוי, משמש ככותב נאומים לבכירי ממשל ולראשי חברות בארץ ובעולם.
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, סרטים, תרבות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.