האירוויזיון לילדים: הפסדנו בתחרות, ניצחנו בקרב

למרות שהשיר הישראלי "תנו למוזיקה לנצח" הגיע אמש (מוצ"ש) רק למקום השמיני באירוויזיון של הילדים באמסטרדם, הוא תרם לתדמית שלנו בעולם יותר מכל המסבירים הרשמיים ואולי תיקן במשהו את הנזק שגרם בסוף השבוע הצמד ביבי וליברמן

הזוכה המאושרת ×× ×¡×˜×¡×™×” ×ž××•×§×¨××™× ×”. צילום מהמסך

אחרי ששבענו מתחרויות פופ בינלאומיות, אחרי שנחנו על זרי הדפנה הזמניים מאוד של יזהר כהן, גלי עטרי ודנה אינטרנשיונל, אחרי שהתבגרנו עם הטראש טי.וי של כוכב נולד ו- TheVoice, אחרי שזפזנו על המתחרות של אייל גולן בערוץ הממוספר, הצטרפה מדינתו לתחרות מסוג חדש – אירוויזיון לילדים, למעשה לבני נוער עד גיל 16.

בחודש יולי האחרון הכריזה מליאת רשות השידור על הצטרפותה כגוף הרשמי הממלכתי לקביעת המועמדים להשתתף לראשונה בתחרות האירוויזיון לילדים – Junior Eurovision Song Contest, שהתקיימה אמש (מוצ"ש) באמסטרדם בהולנד.

התחרות היא האחות הצעירה של תחרות הזמר של האירוויזיון, שמשודרת בכל שנה מאז שנת 1956 ומטרתה לקדם כישרונות צעירים בתחום המוזיקה הפופולרית. מדובר בתחרות שהפכה ללהיט בין-לאומי. נושא התחרות השנה היה "לשבור את הקרח". לשבור את הקרח בין אנשים ועמים, ולהתקרב באמצעות המוזיקה, שהיא חוצה גבולות ומחברת בין בני אדם.

השיר הישראלי "×ª× ×• למוזיקה ×œ× ×¦×—". צילום מהמסך

ועכשיו תשאלו בטח ותתמהו, מה לי ולתחרות טראשוויזיה? הכל החל בשבת בבוקר, כאשר תוך כדי זפזופים נעצרתי על הערוץ הראשון, הממלכתי, משדר תוכנית דוקו אודות איתור ובחינות של מועמדים מבין עשרות ילדים מכל רחבי הארץ. בין המועמדים: חברי להקות נוער ייצוגיות, משתתפי תחרויות שירה וילדים בעלי כישרון שירה וניסיון בימתי עשיר.

הילדים נבחרו ע"י ועדה מקצועית, שהורכבה מנציגי משרד החינוך, רשות השידור, אמנים ויוצרים ביניהם אוהד חיטמן, דפנה דקל, ובני נדלר, וכן נציגות של הדור הצעיר במועצת התלמידים והנוער הארצית. הדוקו תיאר גם את התהליך והעבודה על השיר הישראלי "תנו למוזיקה לנצח", עד לביצועו על הבמה אמש בשידור חי.

ההרכב שייצג את ישראל Kids.IL מנה שישה ילדים ובני נוער – עדי מסילתי בת 14 מכפר סבא, עדאל קורשוב בת 11 מאורנית, דניאל פרוז'נסקי  בן 13 מראש העין,  עדי ביטי בת 11 מהוד השרון,   ליבי פנקר בת 14 מראש העין, וטלי סורוקין  בת 11 מרחובות.

חשבתי לעצמי, או,קי, זה בסך הכל פופ, או יותר נכון יורו פופ, שיר קליט, מתפזם מהר, בינלאומי במהותו, שוחה היטב בתבנית המתבקשת בתחרות שכזו. אך יחד עם זאת ייתכן שהשיר ינסה להעביר מסר מסוים, שאולי יצליח לשנות ולא במעט את התדמית הנוראה של מדינתו בזמן האחרון, ואולי במקום רעמי התותחים עדיף לתת למוזיקה לנצח.

נזכרתי גם בפדיחה שהתרחשה לא מזמן, בתחרות של הגדולים, כאשר ההרכב שייצג את ישראל, "איזבו", נופנף כבר בשלב הראשון ואפילו לא העפיל לגמר. כבר אז הבנתי שהאשם לא היה בהרכב המצוין בקנה מידה מקומי ובינלאומי, בעל סגנון גרובי ייחודי, אלא בתככים ובפוליטיקות האירופיות.

אז בתשע ורבע בערב לפי שעון ישראל התחרות החלה בשידור ישיר, 12 מדינות – בלרוס, שוודיה, אזרביג'ן, בלגיה, רוסיה, ישראל, אלבניה, ארמניה, אוקראינה, גאורגיה, מולדובה, והולנד.

מרשימת המדינות הנוטלות חלק בתחרות אפשר להבין שמדובר בסוג של מאפיית חבר העמים. באופן כללי סגנון המוזיקה השולט ×”×™×” היורו דאנס, מקצבים אלקטרונים מהירים, סגנון פופולרי של האוס-טכנו בשילוב שירה. אחד האקטים שבוצעו כדי ל"שרוף" את הזמן עד לסיום חישוב ההצבעות האלקטרוניות והאסאמאסים ×”×™×” שיר בביצוע של כלל משתתפי התחרות – We Can Be Heroes.

גם הפעם לא זכינו. במקום הראשון זכתה אוקראינה עם הזמרת אנסטסיה פטריק בשיר "שמיים", ישראל ×”×’×™×¢×” רק למקום השמיני עם 68 נקודות. כאשר האזנתי לשיר בפעם הראשונה בשעות הצהריים הוא נשמע היטב, בנוי בתבנית התואמת את הקונספט הכללי של התחרות – יורו דאנס, מילים קליטות, שימוש במילים בשפות אירופאיות נוספות, שיר שהוכן בידי איש מקצוע בתחום.

אולם כאשר האזנתי וצפיתי בערב בתחרות, בעיקר בשירים של רוסיה ושל אוקראינה הזוכה, הבנתי שיש עדיין פער ביננו לבינם. רוסיה הגישה שיר עם רקדניות מהוקצעות בסגנון שמתאים לכל דיסקוטק אירופאי מודרני, הייא אנרג'י, מלוטש, נוצץ, קצב מהיר, הרבה אורות, כסף וזכוכית. הזמרת האוקראינית הקטנה הייתה פשוט סוג של מלאך זהוב שיער עם קול מצוין כאשר ההגשה של "שמיים" כללה תפאורה תואמת של עננים מעל ומלמטה עם אפקטי עשן ורקע כחול ותכלת.

תובנות? נכון שהקונספט מתקתק, שמאלצי, מאולץ, מסחרי, מוכוון מכירות וכד', אולם החשיפה בת חמש הדקות, שקיבלו ששת חברי ההרכב הישראלי, שקולה למאמץ דיפלומטי מורכב וממושך בתחום התרבות של משרדי החוץ וההסברה. בנוסף – החוויה שהוענקה לבני הנוער תסייע להם בתהליך ההכשרה לקראת קריירה מוזיקלית אפשרית, ואם כל ×–×” בוצע על חשבון רשות השידור, כלומר משלמי המסים, אז לא נורא כל כך. ראינו בזבוזים גדולים יותר.

על אודות יובל אראל

הייתי שם - כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם - בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון (למעט מקהלת הצבא האדום). כיום אני מתעסק בצילום תמונות סטילס וקטעי ווידיאו בהופעות, מופעים, במיוחד בסצנת האינדי בגוש דן, במועדונים – בארבי, לבונטין 7, סאבליים, תאטרון תמונע, אוזן בר ואחרים. לעתים אני גם כותב, מנסה לתת ביקורת נכונה, תמציתית וראויה למופעים שאני מבקר בהם. כתבות נוספות מתפרסמות בבלוג של יובל אראל - http://yuvalerel.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוזיקה, אירוע, תרבות, ד, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.


newsletter

תגובה אחת על האירוויזיון לילדים: הפסדנו בתחרות, ניצחנו בקרב

  1. מאת אלדד‏:

    היה פלייבק בשיר הזוכה.