נושא הנגישות לנכים במדינת ישראל הוא כאוב. אין בידי נתונים מדויקים אודות מספר הנכים בארץ, אך אתם יכולים לתאר לעצמכם שמדובר באוכלוסיה גדולה: נכי צה"ל, נכי תאונות דרכים, חולי פוליו או מחלות אחרות. כמו כן  אנשים שנולדו עם שיתוק מוחין ועם מוגבלויות מסוגים שונים.

ביום חמישי, במהלך הבחירות לפריימריז של מפלגת העבודה, נדהמתי לגלות שהקלפי ברמת גן איננה נגישה. כדי להצביע יש צורך לעלות במדרגות, כך שכשהגיע אדם בכסא גלגלים  ממונע – לא היתה לו כל אפשרות להגיע אל הקלפי. אמנם במקום קיים מעלון, אך הוא שייך לקופת חולים הסמוכה ולכן לא פעל בשעת ערב.

עד כאן, די לו לסיפור כדי להצביע על עוול מקומם. מפלגה חברתית, שנושאת דגל של צדק חברתי ושוויון – היה ראוי לה לדאוג מראש לכך שהקלפי תהיה נגישה.

אך המשכו של הסיפור מקומם אפילו יותר: משניסינו – מספר מתנדבים – לבוא לעזרתו ולהוריד אליו את טופס ההצבעה, בסיועה של  עורכת הדין המשקיפה של המקום, הסתבר שהדבר הזה, הכל כך פשוט לביצוע, לא כל כך פשוט. עורכת הדין התקשרה לוועדה המרכזית (או משהו כזה, נא לא לתפוס אותי בהגדרה), אך התקשתה להשיג אישור להוצאת הטפסים ממרחב הקלפי.

עלתה הצעה שמספר בחורים ירימו את האדם עם כסא הגלגלים ויסחבו אותו במעלה המדרגות. הבחור סירב. גם כי מדובר בכסא ממונע כבד מאוד, וגם כי שימוש כזה עלול לפגוע בכסא היקר. יש לי תחושה שמעבר לכך, זו סיטואציה שעלולה להביך מאוד כל אדם נכה.

בינתיים פתחו חדר שהוא מעין מחסן/חדר אשפה והציעו שהבחור יתבודד שם. באמת, אבל באמת, שלא הייתי רוצה לבלות בחדר כזה כמה דקות ובטח לא לבד… אבל אפילו זה לא היה ישים, כי הוועדה עדין לא אישרה את הוצאת הטופס משטח הקלפי.

גיל, אותו אדם שהגיע, שהנה כעת מקבל כבר שם פרטי, התחיל להתרגז. ובצדק. הוא התקשר לפני הגיעו כדי לוודא שהמקום נגיש (חבל, חבל שגם ב-2012 נכים צריכים להתקשר לפני שיוצאים מהבית כדי לוודא שיכולים להיכנס למקומות ואירועים). הבטיחו לו שהמקום נגיש. הבטיחו, כי ידעו שיש מעלון. אבל – בישראל כמו בישראל, לא באמת מבררים ובודקים. אם מישהו היה בודק טוב, בוודאי היה יכול לגלות שאין מפתח למעלון ולפיכך – להפנות את גיל מלכתחילה לקלפי נגישה, או לדאוג לארגן מפתח לקלפי הספציפית.

מסביב נוצרת מהומה לא נחמדה

בינתיים גיל ממתין וממתין, ועוברת כבר חצי שעה. חשוב לו להצביע, ויש סביבו מהומה לא נחמדה. בזמן שחולף אני שמה לב לתופעה שמעוררת בי חוסר נוחות לא פחות: מישהי ניגשת לגיל ופונה אליו באינטונציה כמו זו  שמפנים כלפי ילד. היא גם מלטפת את פניו. האם יעלה על הדעת לגשת לאדם מבוגר שאינכם מכירים, ללטף את פניו ולהתייחס אליו כאל ילד? אבל כנראה שמבוגר בכסא גלגלים הוא לא באמת מבוגר, לא באמת תבוני,  ובטח לא לגמרי כמו בן אדם "רגיל", אתם יודעים – כזה שעומד על רגליו. לכן אפשר לפנות אליו כך (וזה לגמרי מטוב לב, לא בזדון), לכן אפשר לגעת בו כאילו היה ילד קטן… פשוט מדהים.

אך חברים יקרים, הסאגה עדיין לא תמה. השעה רבע לעשר, אוטוטו הקלפי נסגרת, והנה מגיע מלמעלה פתרון "מבריק": גיל ייסע לגני התערוכה, שם יש קלפי נגישה. אף מילה על טרטור המצביע, אף מילה על כך שעוד רבע שעה הקלפיות נסגרות, וסביר שלא ניתן להספיק להגיע לשם.

גיל ומספר המתנדבים שנותרו במקום מתקוממים יחד ומקימים רעש גדול. שיביאו את הטופס אל גיל, ועכשיו! מספר עורכי דין נוכחים במקום, ואין שום בעיה עם כך שהוא יצביע במרחק  20 מטר וכמה מדרגות מן הקלפי. התערבות מאסיבית של ח"כ נחמן שי שנמצא במקום וטלפונים שלו עוזרים לפתור את הבעיה ולהגיע לסיומה סוף סוף. כמעט שעה אחרי הגעתו של גיל למקום הטופס יורד אליו ברב כבוד והדר, כולם מתרחקים, וגיל ממלא ומכניס למעטפה. בשעה טובה, גיל הצביע.

אבל האמת, השעה לא כל כך טובה. אני עומדת לידו בכל הזמן הזה, רואה את חוסר האונים, את ההשפלה, את כל מה שהוא צריך לעבור בשביל להצביע. החל מחוסר המודעות והתכנון – שהקלפי תהיה נגישה מתחילת ההצבעה ועד סופה, דרך חוסר הגמישות והערמת הבעיות על הצבעה בקומת הקרקע, ניסיון לשלוח אותו לקלפי אחרת רבע שעה לפני הסגירה.

בהגיעי הביתה, אני מוצאת סטטוס של ידידה מהפייסבוק, גם היא בכסא גלגלים, שחוותה חוויה דומה בירושלים. ציפי ארבלי הלכה להצביע בקלפי היחידה בעיר יחד עם חברתה כוכי צוריאלי. המקום לא היה נגיש, וניסיון להיכנס בכניסה האחורית לא צלח, שכן הפתח היה צר מדי עבור העגלות. גם שם לא ניתן אישור להוריד אליהן את הטפסים, וכך המתינו זמן ארוך עד שניתן האישור הנכסף והתאפשר להן להצביע. וכפי שכתבה ציפי בדף הפייסבוק שלה: "זה נחמד נכון? בכל ירושלים הגדולה לא מצאה מפלגת העבודה אף בניין שבו נכים בכסאות גלגלים יוכלו להיכנס כאחד האדם ולבחור באופן מכובד ולא כעניים בפתח".

אני יודעת שעניין הנגישות נמצא כיום בתהליך. בחודש יוני נכנסו לתוקף תקנות נגישות למבנה קיים שיחייבו נגישות סבירה במבני ציבור. התהליך אמור להסתיים בתוך שלוש שנים. אני מקווה שהמצב ישתפר בעתיד.

אבל! – אני לא חושבת שצריך לחכות לחוק. אני חושבת שכל אחד ואחד מאיתנו צריך לשים רגע לב ולתת את הדעת לכך שבאירועים שהוא מארגן עשויים להשתתף נכים בכסאות גלגלים, כבדי ראייה וכבדי שמיעה. הם זכאים להיות שותפים כמו כל אחד מאיתנו, ועל אחריותנו ועל צו מצפננו לאפשר להם זאת. ובאותה הזדמנות, לתשומת לבה של הגברת המלטפת  – זה שיש להם מגבלה פיזית לא הופך אותם לילדיים יותר או למבינים פחות.

• מחר – 3.12.2012 – יצויין יום המודעות הבינלאומי לאנשים עם מוגבלות – והשנה בסימן נגישות.  אתר נגישות ישראל

תגובת דובר מטעם מפלגת העבודה:

"המפלגה עשתה ככל הניתן על מנת לאפשר נגישות מקסימלית, כפי שהשתקף באחוזי ההצבעה הגבוהים, לרבות הוצאת אוטובוסים והעמדת קלפיות ניידות באזורים מרוחקים ועל אף לוחות הזמנים הקצרים. במקרים מסויימים אף הורתה ועדת הבחירות להוריד פיזית את הקלפי על מנת לאפשר לממש את זכות ההצבעה. לוועדת הבחירות לא ידוע על כל מקרה שבו לא התאפשרה נגישות ולא ניתן פתרון לכל בעיה שהתעוררה".

 [related-posts title="עוד בנושא נגישות"]