עזבו בחירות כלליות, דווקא לפריימריז יש משמעות אדירה

לא בטוח שאצביע לליכוד בבחירות הבאות, אבל זה בהחלט תלוי גם בתוצאות הפריימריז, עליהם אני מתכוון להשפיע בהתפקדותי. מאת דן לזר

Print Friendly

 לא בטוח שאצביע לליכוד בבחירות הבאות, אבל זה בהחלט תלוי גם בתוצאות מהלך הבחירה המקדימה הפנים-מפלגתית, ועליה אני מתכוון להשפיע. מתפקד, מאמר דעה

מאת דן לזר 

מצחיק שדווקא קמפיין ביזארי (יסלח לי גיל קדרון, חברי הטוב) הביא אותי להתפקד לליכוד, מעשה פוליטי ממדרגה ראשונה, כמוהו לא עשיתי ב-35 שנות קיומי. מצחיק, אבל לא מפתיע. דווקא מהלכים כאלו, שהם כמעט ההגדרה המילונית של חשיבה מחוץ לקופסה, יכולים להביא אצל מי שמעוניין לשמוע, להקשיב וגם להפוך בדבר – לשינוי תפישתי ולאחר מכן גם לפעולה. דף הפייסבוק של הקמפיין

קריאה להתפקד - מתוך אתר הליכוד

לא, אינני מתכוון להצביע לו, אבל כמו משה שבא עד שערי הארץ אך לא נכנס אליה – קדרון העלה אל פני השטח רעיון אמיתי ובו העניין המרכזי. הוא עצמו לא ירוויח מן העסק פנסיה של חבר כנסת, ככל הנראה. לגימיק הפוליטי האישי, ובוודאי לאג'נדה המאוד מסוימת, כנראה אין סיכוי אמיתי, ובכל מקרה הן אינן מענייני שלי. אבל כל הקרדיט לקדרון על כך שבכל זאת – הוא ולא אחר הצליח להקים אותי מהכורסה ולהשפיע (טוב, לא מאוד, אבל בכל זאת) על תוצאות הבחירות בישראל. כמה להשפיע? פי שניים מאשר יכולתי להשפיע עד כה, ובהחלט ייתכן שאפילו יותר. ולא, לא בטוח שאצביע לליכוד בבחירות הבאות, אבל זה בהחלט תלוי גם בתוצאות מהלך הבחירה המקדימה הפנים-מפלגתית, ועליה אני מתכוון להשפיע.

הגישה הבסיסית המתנגדת לקמפיין הבחירות של קדרון, שמנסה להיכנס בראש מורם ומן הדלת הקדמית לליכוד למרות אג'נדה שונה מאוד מזו של הליכוד המסורתי, היא שכל אדם ראוי שיתפקד למפלגה לה הוא מתכוון להצביע בבחירות, קרי – שהמפלגות ייצגו באמת עמדות מסוימות (אבל מראש, ולתמיד). ונדע כולנו מי נגד מי, והאם הליכוד (או מרצ, לצורך העניין) לנו או לצרינו.

רעיון יפה, אבל כמו בדרך כלל בהיסטוריה – נשאר בגדר רעיון. המציאות טופחת, כמו תמיד, על פנינו. יש רצוי ויש מצוי. האם אריק שרון, שנבחר עם ההצהרה הגדולה ש"דין נצרים כדין תל אביב", ייצג את בוחריו כאשר הוביל את המהלך ההיסטורי של ההתנתקות? האם אהוד ברק ייצג פעם אפילו אחוזון בודד מציבור בוחריו? האם מישהו כאן מוכן לתקוע כף על כך שהוא מסוגל באמת להגדיר מה הן, נכון להיום, עמדותיו הבסיסיות של הליכוד? ומה עקרונות העבודה? לא כל שכן קדימה.

נכון שרצוי שכל אחד יתפקד למפלגה המייצגת את עמדותיו. הטענה הבסיסית היא שהמפלגות אינן מייצגות היום אף אחד. אנשים, לעומת זאת, עשויים כן להתאים לגישה זו.

מגרש המשחקים הפוליטי הזה אינו שונה בהרבה משוק ההון

הלנצח ידבק בו הליכוד? זאב ז'בוטינסקי

למען האמת, הזכות הבסיסית של כל אדם, ללא הצהרה מוקדמת של עמדותיו או דעותיו, להתפקד לכל מפלגה לה הוא חפץ, היא ביטוי קולע ובעל אמירה חזקה של דמוקרטיה במיטבה. מגרש המשחקים הפוליטי הזה אינו שונה בהרבה משוק ההון בו עובד כותב דברים אלו. הבחירות לכנסת הן פן אחר של עולם הביקוש וההיצע המוכר לכל כלכלן ואנליסט מתחיל. ומדוע שיהא הדבר שונה? מדוע הליכוד צריך לייצג, לנצח, את עמדותיו של ז'בוטינסקי? ומדוע כל הבאים בשעריו צריכים להסכים על אותו רעיון? מדוע צריכה מפלגה בכלל לדבוק בעמדה אחת, אנאכרוניסטית ככל שתהיה, רק בשם הקיבעון וחוסר הרצון בשינוי? העולם משתנה, הנסיבות אחרות, קיימים צבעים, קיימים גוונים וקיימות גישות שונות. גם במסגרת הרחבה של "מפלגה"- ראוי שכל אדם המעוניין לתרום במישור הציבורי ישפיע גם על הניואנסים האלו, וכך פתק הבחירה לכנסת ביום הדין ייצג, ולוּ במעט, יותר ויותר אנשים.

 העולם משתנה, הנסיבות אחרות, קיימים צבעים, גוונים וגישות שונות.
גם במסגרת הרחבה של "מפלגה"- ראוי שכל אדם המעוניין לתרום במישור הציבורי ישפיע גם על הניואנסים האלו

 יבחרו ההמונים כאוות נפשם, יתפקדו הימנים למפלגות שמאל, השמאלנים למפלגות ימין, יעשו כולם ככל העולה על רוחם (אם כי לא אני. אני מאמין שאדם צריך להתפקד למפלגה שרעיונותיה הבסיסיים נכון לנקודת הזמן הנוכחית, צביונה ולפחות רוב האנשים הפעילים בה קרובים לתפישת עולמו. על כן סבירה עבורי התפקדות לליכוד, קדימה, עבודה, אבל לא למפלגות קצה אחרות).

אני טוען, בעצם, שתי טענות בסיסיות: האחת היא שכוחות השוק ממילא יעשו את שלהם והמערכת תגיע בסופו של דבר לשיווי משקל, כי כך הם פני הדברים בטבע, והשנייה היא שכדאי לתת לדברים לקרות מבלי להתנגד להם בתואנות מוסריות כאלו ואחרות, שכן ממילא אין לנו שליטה על האנשים, והם גם כך פועלים בכל דרך אפשרית להשגת מטרותיהם הנסתרות והאישיות.

אם כך, ואם הורדנו מן השולחן את פרק הטיעונים המוסריים, נותרה אמת בסיסית אחת: בידינו היכולת ההיסטורית להצביע בבחירות לכנסת לאחת המפלגות בה אנחנו חושבים שקיים הסיכוי הטוב ביותר להוציא את (לפחות מירב) עמדותינו הבסיסיות לפועל.

המפלגות לא באמת מייצגות שום דבר ברור ונהיר

אבל רזולוציה נכונה יותר של הסתכלות תצביע על הבעיה הבסיסית שבהצעה פשוטה זו (ובדרך לשפר את יכולת ההתמודדות). כפי שכבר הדגמתי, מה שווה ההצבעה לליכוד אם אין כל דרך לדעת מה נקבל בפועל? ומה שווה ההצבעה לכל מפלגה אחרת בהתאמה? גם כך ההצבעה למפלגות אינה באמת מייצגת אף אחד, והעובדה שלרבים כל כך אין תחושת ודאות לגבי אופן הצבעתם בבחירות הבאות נובעת במדויק מכך שהמפלגות לא באמת מייצגות שום דבר ברור ונהיר.

על כן, הגישה שהציג בפניי גיל קדרון נכונה ומתאימה מאוד לכל מי שנפשו חשקה באמת להשפיע ובאמת לנסות ולעזור לעם ישראל (לפחות כל עוד הוא מאמין שקיימות בו תובנות מספיקות על מנת להצדיק כוח השפעה מוגדל). אמנם קדרון לא המציא את הגלגל, השיטה ידועה ומוכרת, אבל עובדה היא שלא חשבתי עליה ברצינות עד עתה. אינני יודע מה בקמפיין הפרובוקטיבי של קדרון עורר בי את המחשבה הממוקדת, אבל התוצאה הסופית היא אחת: תודות לגיל אני אכן הולך להשפיע יותר על הבחירות בישראל.

איך אני מתכוון לעשות זאת? אני מתכוון להתפקד למפלגת ליכוד, שכן היא באיזור הטבעי שלי ואני מעריך שהיא תמשיך להוביל את המדינה, לכן ההשפעה בה הגדולה והחשובה ביותר. אני מתכוון לחפש בין מועמדי המפלגה את אלו שאני מעריך שיוכלו לקדם רעיונות ומצעים שאני מתחבר אליהם באופן מירבי. כך אני מוריד את רמת השיח מ"המפלגה", שפתק הבחירה בה הוא כל דרכי להשפיע, לרמה אישית. שם בכל זאת אפשר למצוא גם אנשים ספציפיים שאפשר לדעת קצת יותר (או לפחות להעריך) מי הם ומה הם מייצגים. על ידי בחירה באנשים אלו במסגרת ההצבעה המקדמית בתוך הליכוד, אוכל להשפיע על כך שהם, ולא אחרים, ייצגו בסופו של דבר את מפלגת הליכוד בבואה לבחירות הכלליות לכנסת,  וכך אוכל לנסות לעזור לעצב מפלגה ש(אולי) באמת תוכל לייצג אותי יותר טוב.

לבחירה בתוך המפלגה חשיבות גדולה עוד יותר

 יכולת ההשפעה שלי בתוך המפלגה גדולה הרבה יותר מהיכולת שלי להשפיע בבחירות הכלליות, לכן לבחירה בתוך המפלגה חשיבות גדולה עוד יותר. אחר כך אוכל לבחור אם ביום הדין אצביע לליכוד או לא, ובהחלט ייתכן שאצביע דווקא למישהו אחר (תלוי מה תהא הרוח השלטת בסופו של דבר במפלגה). אך הרווח שלי הוא כפול: אם הצלחתי לקדם בליכוד את המועמדים המייצגים אותי טוב יותר – אולי אבחר בליכוד. אם לא, אז גם הצבעתי למישהו אחר שכנראה שכנע אותי שהוא מתאים יותר לעמדותיי הבסיסיות, וגם קידמתי בתוך הליכוד (כאמור – כנראה מפלגת שלטון עתידית) את מה שאני חושב שהוא ראוי ונכון.

והיפה ביותר: לא עשיתי שום דבר לא חוקי, ובוודאי שלא עברתי עבירה מוסרית. נהפוך הוא, ההבנה כי יש דרך, והיא דרך המלך, להשפעה גדולה יותר על עתיד עם ישראל, היא הפנמה של ערכים דמוקרטיים ושל מערכת החוקים במשחק הפוליטי בישראל. אינני מתנגד לכך שישנו את החוקים ושיגדירו משהו אחר, בפרט תוך כוונה למנוע הצבעות מתריסות או במטרה לפגוע, אך בכל מקרה ההצבעה שלי נקייה משיקולים מתריסים. וכל עוד המצב הוא כפי שאנו רואים לנגד עינינו היום, אין כל סיבה לא לנצל את מה שהמנגנון מציע לנו – לקום ולעשות את המעשה הקטן ולקיים את חובתנו האזרחית, שהיא לפעול לטובת הכלל באופן המייצג את דעותינו הבסיסיות והעמוקות.

  • דן לזר, נשוי +2, בזמנו החופשי עוסק בכתיבה ובצילום. בזמנו הלא חופשי עובד בשוק ההון. הוא מחבר קובץ הסיפורים הקצרים "התבוננות" (הוצאת כרמל, 2002) וספרי השירה "עכשיו במקום אחר" (הוצאת גוונים, 2003) ו-"שפת המאה הבאה" (הוצאת ספרי עיתון 77, 2008). היה חבר במערכת הספורט של אתר וואלה במשך כחמש שנים. 
Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על עזבו בחירות כלליות, דווקא לפריימריז יש משמעות אדירה

  1. מאת אלי‏:

    בעולם חסר הערכים והמוסר שבו אנו נמצאים , והעובדה שהמפלגות הפכו לכלי שהפוליטקאים משתמשים בו להשגת המטרות הסקטוריאליות שלהם , זה מהלך מתבקש , קצת מסריח , אבל מאוד כשר והגיוני , אם אתה לא יכול לנצח אותם , הצטרף אליהם ונצח אותם מבפנים .
    בהצלחה

  2. מאת איה‏:

    מברוק למאמר הראשון שלך במגפון. כן ירבו. כתיבה מנומקת ושקולה. מאחלת לך הצלחה בדרך שבחרת, והשפעה מבפנים.