Skip to content

50 גוונים של הישרדות

"ברברה" הוא סרט עוצמתי על רופאה הפועלת תחת איום השטאזי - המשטרה החשאית שהטילה פחד במזרח גרמניה הקומוניסטית. העלילה מסתבכת כאשר הרופאה נאלצת לבחור בין נאמנותה לחולים לבין רצונה לברוח אל החופש ואל אהובה העשיר במערב
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=4]

בסרט "ברברה" חוקר הבמאי כריסטיאן פצולד ("יריחו") את אופיו של השטאזי – המשטרה החשאית של גרמניה המזרחית, שנודעה בשיטות הפחדה שלה ובאכזריותה כלפי לוחמי חופש ומתנגדי השלטון הקומוניסטי. פצולד זכה עבור סרטו בפרס הכסף לבמאי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין והסרט מועמד של גרמניה לפרס הסרט הזר בטקס פרסי האוסקר הקרוב.

אהבה בצל הפחד. "ברברה". באדיבות סרטי יונייטד קינג

המתח החברתי והפוליטי של חיים בצל הקומוניזם של שנות ה-80 בעיירה טורגאו, שבמזרח גרמניה, שזורים בקיום היום-יומי אליו התרגלו התושבים, הרואים זאת כחיי איכות מן השורה. משב רוח בעצים וגלים מתנפצים בים הם סימבוליזם לשחיקת החברה, כסמליות מושלמת לקרב הלא קיים בין היחיד לבין המוסד השולט בכל צעד ושעל.

העלילה נפתחת עם קצין המשטרה הבכיר, קלאוס (ריינר בוק, "ממזרים חסרי כבוד", "סוס מלחמה"), שאינו נושא מילה, אך דואג להתעמר בעמוד התווך של הסרט, ברברה (נינה הוס, "ילה"). דמותה היא אישה מלאת חן בעלת תווי פנים נוקשים, אך עם עבר בעייתי, שלא מפסיק להציק לה.

בין משמרותיה כרופאה בבית חולים מחוזי צנוע, שבו היא מטפלת במקרים של ניסיונות התאבדות ובאנשים שברחו ממחנה מעצר מקומי, ברברה סובלת מפשיטות של המשטרה החשאית, בשל בקשתה הצנועה לעזוב את המדינה. בעקבות הטרדות מתמשכות אלו, היא מתכננת לברוח למערב גרמניה ולהצטרף למאהב העשיר שלה ולחיי החופש.

מצור פסיכולוגי. נינה הוס

הסמיכות בין חובתה המקצועית לפציינטים לבין האינדיבידואליזם הפנימי שלה, יוצרים את הדיכוטומיה הבולטת של הסרט. סכסוך רב פנים ההולך ומתעצם, הגורם לסרט להפוך למתח היצ'קוקיאני בכל דקה נמשכת. מבחינה סגנונית הבמאי נמנע מלצלם את ברברה בזוויות חושפות פנים או בקומפוזיציה הגורמת לקהל לקבל רמזים על מאבקיה הפנימיים של הדמות הראשית.

במקום זאת פצולד משתמש בצילומים סטטיים ללא תקריבי פנים, המאפשרים לצוואר הברבור של ברברה לרחף בינות לקווצות השיער הבלונדיני המסולסל, כשברקע גוונים אפורים ירקרקים של סביבתה. גישה מעודנת זו יוצרת רושם מוטעה של חופש עבור אדם הנמצא כל הזמן במצור פסיכולוגי.

מבלי להסתמך על אקספוזיציה מלאת פרשנות, פצולד חושף את הניואנסים המוסריים של ברברה דרך שינויים בהבעות הפנים שלה, בעיקר ברגעים אינטימיים, בהם רק הצופה משמש כשותף סוד. הצפייה בשינויים הרגשיים של הגיבורה הופכים זאת לקולנוע מאופק, אך מדהים בפשטותו.

משיכתה לרופא האחראי, אנדרה (רונלד זרפלד), רק מסבכים את תהליך הבריחה. ההנאה של ברברה לבלות עם חולים מתבררת כמבחן הסף הגדול לאישיותה הקרירה ולמצוקתה האישית. למרות שהמצב בו ברברה נמצאת שאוב מהרבה ז'אנרים קלאסיים (חקירות משטרה חשאית או קטעי מרדף), פצולד נמנע מיצירת תחושת רגש בקרב הגיבורה, בכל מצב.

פצולד מרמז שאין מקום להימלט ממקומו הטבעי של האדם בעולם, בין אם אתה עוזר לחלשים הנאבקים במפלצת הקומוניסטית, או בהוקרת קשר רגשי לאדם המאוהב בך. כולם כאחד, גוונים שונים של האנושות המנסים לשרוד.

"ברברה" הוא סרט מאופק ועדין, המועצם ממשחק מדויק של כל השחקנים, ובעלילה מותחת והופכת קרביים.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן