Skip to content

גם אם הצדק אתכם, התבונה – לא. מכתב לרמאללה

אילו יו"ר הרשות הפלסטינית, "נשיא פלסטין" כפי שהוא נקרא אצל הפלסטינים, היה משכיל לדבר אל עם ישראל, ולא אל ממשלת ישראל או דרך התקשורת הישראלית, עם מו"מ מדיני או בלעדיו – הוא היה זוכה בנקודות רבות. עם ישראל יש לו תכונה, שאחד האלמנטים הרגישים שלו הוא הבטן. בעניינים לאומיים, מדיניים ובטחוניים הרבה יותר מאשר ענייני […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

הפלסטינים, ובעיקר ההנהגה שלהם בראשות אבו מאזן, לא השכילו לעורר את הרגש והאהדה של הישראלים כלפיהם – וזה פועל כבומרנג.

באחד המאמרים האחרונים שלי קידמתי בברכה את הפנייה של הרשות הפלסטינית לעצרת האו"ם לשדרג את מעמדה לחברה שלא מן המניין. נימקתי זאת בכך שזה עשוי  להפשיר את הקיפאון המדיני ולהבטיח את קיומה של מדינה יהודית, שזה הדבר שעומד בראש מעיניי.

החגיגות ברמאללה (צילום: סוכנות מען)
החגיגות ברמאללה (צילום: סוכנות מען)

ממשלת ישראל, כדרכה במגרש המשחקים המדיני, מתנהגת  כמו חבורה פרועה ובלתי אחראית, שמגיבה על ההפסד במגרש בבעיטת כדורים, לא לשער, אלא לחלונות בסביבה. לא רק של הפלסטינים, אלא גם של המערב ושל ארצות הברית. מעכבים כספים שלא שולמו לחברת החשמל, מאכלסים עוד כמה שכונות פה ושם  כאילו עד כה לא עשו זאת. בעקיפין אומרים למתנחלים שהם בעצם משמשים פיונים בלוח השחמט. אבו מאזן יתנהג יפה – יבנו פחות. לא יתנהג יפה – יבנו יותר, ובכלל, כשמדובר ביריות ברגליים של עצמה, אין צלפית טובה כמו ממשלת ישראל הנוכחית. היא זו שהזמינה את הפנייה של הפלסטינים לאו"ם והיא זו שמזמינה את התגובה האווילית שלה לדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג. אבל אני מתייחס כאן לא לממשלה הזאת ולאיוולתה, אלא לרשות הזאת ולמדיניות העוועים שלה.

אילו יו"ר הרשות הפלסטינית, "נשיא פלסטין" כפי שהוא נקרא אצל הפלסטינים, היה משכיל לדבר אל עם ישראל, ולא אל ממשלת ישראל או דרך התקשורת הישראלית, עם מו"מ מדיני או בלעדיו – הוא היה זוכה בנקודות רבות. עם ישראל יש לו תכונה, שאחד האלמנטים הרגישים שלו הוא הבטן. לאו דווקא בכל הקשור למנגלים, אלא בעניינים לאומיים, מדיניים ובטחוניים הרבה יותר מאשר ענייני חברה וכלכלה, הוא מגיב דרך הבטן, הוא מצביע דרך הבטן והוא שומע דרך הבטן.

עד כה הרשות הפלסטינית עשתה את כל המשגים, אם מדובר בשיח אל הישראלים. לא מדובר בחשיפת המצוקה, במציאות העלובה, בנפגעים, בפצועים ובהרוגים ובפעולות איבה, כולל ילדים ונשים. הישראלים הם לרוב בעלי חמלה במקרים  קיצוניים כאלה. הם אינם שוויי נפש. מדובר בניהול דיאלוג לא של חרשים, ולא דרך הסתה רשמית ובלתי רשמית. מדובר בדברי תבונה ורגש, אשר בנחת יישמעו. מדובר בהושטת יד, וזאת בכל הרבדים, מגיל הגן ועד למכללות, מן הרחוב ועד לבמת עצרת האומות המאוחדות, מן המדרסה ועד למסגד.

יותר משהפלסטינים רוצים מדינה לעצמם, הם רוצים לפגוע במדינה היהודית

יו"ר הרשות אבו מאזן, בנאום הניצחון לאחר ההצבעה בעצרת האו"ם, במקום להתברך בהישג ולהסתפק בדברים חיוביים – כולל הושטת יד לישראל לחידוש השיחות – השתלח בישראל והאשים אותה בפשעים. "הממשלה  הישראלית יכולה להמשיך בדרך בוטה את מדיניותה התוקפנית ואת פשעי המלחמה בגלל אמונתה שהיא מעל לחוק והיא חסינה מאחריות והשלכותיה" – התבטאות זאת הייתה מיותרת. גם מבחינת ההסברה הפלסטינית היא עלולה לפעול כבומרנג. והרצון להתקבל לבית הדין הבינלאומי בהאג דווקא מעצים כיוון זה, עד שלעתים נדמה למשקיף הישראלי בעל דעה קדומה, שיותר משהפלסטינים רוצים מדינה לעצמם, הם רוצים לפגוע במדינה היהודית. אחרת מדוע הם מחקים אותנו ויורים לעצמם ברגל? כמובן וכמובן שפוליטיקאים מן הימין, ביניהם המחנך הראשי, שר החינוך שלנו, התנפלו על התבטאות זאת של אבו מאזן כעל מוצאי שלל רב. מה שאנחנו עושים, נוסף על ירייה ברגל שלנו, זאת עוד ירייה באוויר, שהרי אנחנו בוודאי "סופרמנים" יחסית אליכם. אבל תמוה שאתם תעשו זאת לעצמכם, ועוד במצב שאתם עדיין  מקרטעים ב"במדינה בדרך" .

אבל לא מדובר רק בקול הרשמי מעל במה בינלאומית זו או אחרת. מדובר בדבר הרבה יותר יסודי ושורשי, והוא כיצד מכינים אדם פלסטיני לחיות בשלום עם ישראלי גם כאשר ישכון שלום בין המדינות. אני מדבר על כך שדרשן דתי ברשות הפלסטינית מכריז "שצריך לרצוח יהודים" כמצוות אללה. ההסתה קיימת בתקשורת הפלסטינית, שהיא שופר רשמי של הרשות. היא קיימת במערכת החינוך, ברחוב ובשכונות. אם פה ושם ישנם אלה איים של נסיון הידברות, שיתוף פעולה וראיית המשותף, אלה בדרך כלל פרי יוזמה של גופים ישראליים, אך גם במקרים אלו, אותן יוזמות נתפשות כהתנשאות, פטרונות. לכן היוזמות חייבות להיות שלכם. מתקפת שלום ציבורית שלכם בכל הזירות, ויש רבות כאלה כיום.

חשוב שנראה ברמאללה הפגנות בזכות שלום עם ישראל 

יתר הבנה בין ישראלים לפלסטינים היא תכליתית, לאמור אסטרטגית, אבל היא גם  אמצעי טקטי בכל הקשור בתהליך עשיית שלום בין עמים. לדוגמה, יחסינו עם טורקיה מאוד טעונים בעקבות התקרית עם האוניה מרמרה, ועוד לפני כן בשל מבצע עופרת יצוקה. ראש  ממשלת טורקיה, ארדואן, משלח חרצובות לשון סדרתי, מתנפל על ישראל בכל הזדמנות ואף קורא לה מדינת טרור. אך מלבד העובדה שטורקיה  היא מעצמה בינונית באזור, ישנם  קולות רבים בטורקיה המותחים ביקורת על התנהלות זו של ארדואן.  ביקורת זו מראה שישנה דעת קהל, אמנם לא אחידה, אבל ברובד של העם – יש קשרים.

דעת קהל צריך לבנות. היא חייבת לבוא מבפנים. איש אינו מארגן שוחרי שלום להפגין בכיכר רבין בזכות הפלסטינים למדינה משלהם. חשוב שאנחנו נראה בכיכר המוקטעה ברמאללה הפגנות דומות בזכות שלום עם ישראל. אנחנו קוברים את מתינו ביגון בלא לגרור אותם בחוצות, ואם זה מנהג עממי – חבל, כי  יש בו משום הסתה, ונאמרים בהזדמנות זאת דברי הסתה ואיומים. אבל גם אם תופעות כאלו ישנן, חשוב כי במקביל לכך יהיו תהלוכות למען שלום בין ישראל לבין פלסטין. בדיוק כמו כאן.

המצרים הם שכנים רחוקים, הפלסטינים נמצאים בפתחנו

הסתה היא פרי באושים מן הסוג הגרוע ביותר, שכן  בדרג המדיני, ממשלות שרק אתמול היו במלחמה עם היריב, עושות שלום, ולהפך. מעברים קיצוניים כאלו אינם קיימים כאשר מדובר בהסתה, המשתרשת כמו קוצים ודרדרים ומתפשטת בלי שניתן יהיה להפסיקה. איננו צריכים דוגמה טובה יותר מאשר מצרים. במשך 40 שנות שלום בינינו לבין המצרים ישנם חוגים רחבים, מקרב פשוטי העם והאליטות שלו, שלא השלימו עם השלום. לא הכינו אותם לכך, זה בא במפתיע. אבל יש עוד גורם: הם לא חיו לצדנו או בקרבנו כמו הפלסטינים. הם שכנים רחוקים. הפלסטינים נמצאים בפתחנו. פרסומי ה-pmw "מבט לתקשורת הערבית" הם בדרך כלל מגמתיים בתכליתם, אבל אני לא מתעלם מעובדות שמובאות ברשת מידע זאת.  ואני מביא דוגמה אחת דווקא בהקשר אקטואלי – הוצאת גופתו של ערפאת מן הקבר כדי לבדוק אם הוא הורעל. מסתבר שהילד הערבי ידע מזמן מי הרעיל אותו. "היהודים הרעילו אותו ואני שונא אותם מאוד. אללה ישיב להם כגמולם." אחד הילדים מודה שהוא לא יודע מה גרם למותו של ערפאת, אך הוא יודע מי עשה זאת. הוא מת מהרעלה על ידי היהודים. טוב, אני לא יודע ממה הוא מת, אבל אני יודע שזה מהיהודים. ויש קריקטורות נוראיות המזכירות לי ימים חשוכים.

במאמר שלי ב-5 במאי 2012, תחת הכותרת לפרוץ את חומות הגטו הפלסטיני, כתבתי: "בעידן שבו בני אדם מסוגלים לגייס מיליונים למחאות ולהפגנות כדי שקולו של האזרח יישמע בגבולות מדינות, בעידן שבו הרשתות החברתיות והאינטרנט פורצים גבולות ומחסומים כדי שהעולם יידע על רצח המונים, מחוץ לגבולות. בעידן שבו ישראלים מודיעים לעם האיראני שישראל אינה אויבת של העם, ואיראנים משיבים במסרים דומים – זה העידן שבו העם בישראל חייב לפרוץ את החומות הנפשיות ושדות המוקשים של העוינות בין הישראלים לבין הפלסטינים. זאת מעל לראשי הממסד. מסרים לא מכירים גבולות. אולי שלום בין העמים יהיה פתח לשלום בין ממסדים. זאת לפני הבחירות וביתר שאת אחריהם".

אל תמותו יחד איתנו – חיו איתנו. אל תתנו לעם להיסחף עם הרטוריקה,
כפי שמקובל אצלכם וגם אצל ראש ממשלתו. היו נבונים

חשוב מאוד לצייר בפני הציבור הפלסטיני שלכם את המציאות, ואין זה משנה מי אחראי לה. היא כזאת ויש לעמוד מולה. מציאות זאת חייבת להוציא מתוך ההבטחות ההזויות את זכות השיבה לישראל, גם אם זאת מוזכרת בהחלטה האחרונה של עצרת האו"ם. בעניין זה יש בישראל קואליציה מקיר לקיר בקרב האזרחים היהודיים, ואני נמנה עם רוב זה.

אל תמותו יחד איתנו – חיו איתנו. אל תתנו לעם להיסחף עם הרטוריקה, כפי שמקובל אצלכם וגם אצל ראש ממשלתו. היו נבונים.

החלש לא יכול להרשות לעצמו לעשות מעשיי איוולת

הצדק, כבודו הנעלה במקומו עומד. אבל לצדו חייבת לעמוד באיתנות גם התבונה. החזק יוכל להרשות לעצמו לעשות שטויות, ולעתים  קרובות הוא מנצל הזדמנות זאת וגם זה במידה, שכן יש לידו ומסביבו עולם גדול שיעמיד אותו על איוולתו. החלש לא יכול להרשות לעצמו לעשות מעשיי איוולת. במסגרת "אל תעשה" הפלסטינים חייבים להפסיק את ההסתה בכל הרבדים. במסגרת ה"עשה", הם צריכים להגיע אל הישראלים, בעיקר אל הבטן שלהם. בכול מקרה, בפניכם שתי חלופות:

אם הצדק שלכם ינצח – תיפול לזכותכם הנחלה שהייתה חלומה של  בית"ר: "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן", שכן ממלכת ירדן תהפך לחלק מפלסטין. אבל אז אתם תצטרכו להתעסק עם שבטי הבדווים במזרח ושבטי היהודים במערב הגדה. אלה גם אלה עוד יכולים להילחם על עצמאות ארצם. משום כך עדיפה החלופה השנייה- נצחון התבונה. עליכם לעשות הכול לצמצום השטח הזה כפי שמקובל על רוב הישראלים, ולצרות שיתלוו אליו. ועוד יותר – לצמצום דרסטי של ההסתה נגד ישראל. אני רוצה בזאת, מכיוון שזה אינטרס שלי, שלנו. אתם תעשו זאת כי זה לטובתכם שלכם.

אל תחמיצו את ההזדמנות, כפי שהחמצתם פעם וממשלת ביבי מחמיצה היום. אם ממשלת ישראל היא מכשול לשלום – והיא מכשול – עליכם ללמוד לעבור אותו בתבונה ולהגיע אל העם. העם שלנו בסופו של דבר שוחר שלום. הוא גם נבון יותר מממשלתו, למעט בתקופת הבחירות, שבה בינתו יוצאת לחופשה ללא תשלום במצודת השלטון, מצודת הפחד.

זרקור – האתר של צבי גיל | דף הפייסבוק של צבי גיל

1 Comment

  1. דותן
    6 בדצמבר 2012 @ 8:00

    צבי, אני מאוד מקווה שה"הנהגה" בפלסטין לא תקבל עותק של המאמר הזה שלך.

    אתה נותן להם עצה טובה מדי:

    "תסתירו את העובדה שאתם מעוניינים בהרס המדינה היהודית במקרה הפחות מוצלח מבחינתכם, ואת העובדה שאתם רוצים במותם של כל היהודים שחיים שם במקרה היותר מוצלח מבחינתכם.

    "תפסיקו להציג את המטרות האמתיות שלכם ואת השאיפות הרצחניות שלכם. אל תציגו את מה שאתם רוצים, אלא את מה שהיהודים הרגישים והחלשים רוצים לשמוע.

    ספרו להם שקר. ספרו להם שאתם רוצים שלום"

    אתה מדבר, ואתה לא שם לב למה שאתה אומר. אתה חפץ חיים ודוחף אל המוות.

    כן, הממשלה בראשותו של בנימין נתניהו מבצעת טעויות גדולות.

    כן, מדובר בהתנהלות צינית של מדינאים חסרי מצפון שעתידנו אינו מעניין אותם.

    אבל מכאן ועד פנייה אל אויב מוצהר ומתן עצות טקטיות להרס המדינה היהודית – המרחק גדול.

    כוונותיך טובות. היישום של הרעיונות שלך יהרוג את כולנו.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן