[rating=1]

הסרט "המלכודת" מנסה בכוח להכליל את עצמו בתוך ז'אנר סרטי הפשע, אך בעצם הוא שואל שאריות ופיסות עלילה שנזרקו בחדרי עריכה של נבחרי סוגה זו. הטיפשות בסרט מסלימה בכל צעד ושעל, עם התקדמות של כל סצנה או שוט.

הבמאי סטפן רוזביצקי ("הזייפנים", זוכה פרס האוסקר לסרט הזר) מתחיל את סרטו באופן מבטיח למדי, כשאדיסון (אריק באנה, "הענק", "אשתו של הנוסע בזמן") ואחותו, ליזה (אוליביה וויילד, "האוס", "עולם הזמן") נסים במכונית גנובה לכיוון הגבול הקנדי לאחר שוד מוצלח של קזינו, רק כדי למצוא את מכוניתם מתרסקת. הם מבצעים רצח ולאחר מכן נאצלים לברוח אל תוך היער החורפי של אחת ממדינות האגמים של ארצות הברית (אם כי הסרט עצמו צולם בקנדה).

המראה המצודד שבין ליזה לאחיה, בזמן החלפת בגדים, מרמז על תשוקות לגילוי עריות המסתבכות ברגע שנפרדת דרכם. אדיסון מוצא מקלט בבקתה משפחתית מרוחקת, ואילו ליזה פוגשת את ג'יי (צ'ארלי הונאם, "ילדי האנרכיה", "בלי חוקים"), מתאגרף אולימפי שהרגע יצא מהכלא.

ג'יי וליזה הם שתי נשמות אבודות המנסות לתקן עוולות מן העבר. עם זאת, העלילה של "המלכודת" נשענת יותר מדי על צירופי מקרים, התנהגות מגוחכת של הגיבורים והזדמנויות פאתטיות להפגיש בין שחקנים שונים. וכך נכנסים לתמונה גם האבא המנוכר של ג'יי (כריס כריסטופרסון, "השיירה", שמזמן לא שיחק כל כך גרוע), אמו של ג'יי (סיסי ספייסק, "קארי", "בתו של כורה הפחם") וכן השוטרת המקומית, האנה (קייט מארה, "איירון מן 2") ואביה, השריף (טריט וויליאמס, "127 שעות").

ג'יי בתפקיד הונאם נראה כדמות הפנטזיה הגברית, בה הוא מגלם עלם צעיר המקרין חושניות ושרירים, וככזה, מצליח להערים אף על הפאם פאטאל ליזה. עם זאת, ההתרגשות בין השניים נמחצת תחת תסריט הכתוב כה גרוע על-ידי זאק דין, ושורות התקשורת בין השניים גורמות לקהל הצופה בסרט לגחך מחוסר אמינות. אין פטליזם, אין ציניות ואין עמימות בסיפור, כשכל הדמויות נראות בצורה חד-ממדית.

בניגוד לליזה, אחיה אדיסון, הוא סדיסט, המחביא את רשעותו מאחורי חיוך טוב לב. הוא מוצא מחסה בבית של אב חורג המתעלל באם ובשתי בנותיה. כסמליות לפעולה הגנתית מקבילה, כנראה למה שעשה שנים קודם לכן, בה הציל אדיסון את אחותו מאב מתעלל, הוא דואג לחסל את האב החורג גם בבקתה. באנה לא מצליח להיכנס לאופי הדורש רוע מדמות זו, ולהרג אין תהודה אמיתית. הענן המרושע שלו נבלע במראהו המיופה ועל כן נראה פחות אמין.

אם מערכת היחסים של ליזה וג'יי או ליזה ואחיה נראית פשטנית, היא נחשבת מורכבת עוד יותר ביחס לקרע המדובלל בין ג'יי לאביו או בין קצינת המשטרה, האנה, לבין אביה – השריף שונא הנשים. במשפט אחד, מערכות היחסים בסרט נראים כקריקטורה.

כסרט נטול מתח או מקוריות, הדמויות בוחרות במודע לקבל החלטות טיפשיות המציבות אותן במקומות מסוכנים, ו"המלכודת" בוחר להתעלם מהלך המחשבה האנושי הבסיסי לטובת קלישאות מלאות פעולה: קרב יריות, בני ערובה, משולש אהבה או התנגשות בין בני משפחה. מיותר.