"בורכתי, בורכתי בהרבה אהבה, בחברים בידידים, בורכתי ברצון עמוק לשתף כל מה שמשמח אותי, המצלמה היא כלי מרכזי שמאפשר לי פשוט לגעת, לספר להביא מהשפע שבי ולהשפיע", כותב נינו (חנניה) הרמן בבלוג שלו, מרחבי הלב. "אני יורד לרחוב בהתכוונות עמוקה לחבור לאמון ולאדם שבי, לאדם שמולי, וזה מה שאני מקבל בחזרה – אמון ואדם, והרבה אהבה. כל כך הרבה אנשים מאפשרים לי להיכנס לאינטימיות של דלת אמותיהם, וזה כל כך לא מובן מאליו. כל מה שמתקיים בתערוכה הוא חלק מריקוד משותף שלכם ושלי, תנועה של חיים שיש בהם כבוד, אהבה ויחד".

בשבוע שעבר נפתחה ב"עלמא, בית לתרבות עברית" (רחוב בצלאל יפה 4 בתל אביב) תערוכת צילומים מאת נינו הרמן, "ללא שם פרטי". התערוכה, אותה אוצרת יעל קוטלר קלדרון, עם ייעוץ אמנותי של ג'ניפר בלוך, תימשך עד 5.3.2013

שוקי קוק אמר על הצילומים של נינו הרמן:

"כיוצר, נינו בוחר להתחבר עם אנשי פלורנטין, מפגיני המחאה החברתית, זוג המתנשק בקרן הרחוב, או נערה המנקה את חלון הזכוכית, אנשים צעירים בסביבתם הטבעית.

בנקודת המפגש עימם, מצליח נינו, ברגישותו, להפוך את הסיפור הקטן שלהם לחוויה מיוחדת, רווית רגש ואהבת האדם… נינו מחזיק את המצלמה בגובה היד הנמתחת מטה, מתחבר אל מצולמיו כחלק מהסצנה המתרחשת, פותח בשיחה, מכוון אינטואיטיבית, כמו להבדיל ירייה מין המותן, ולוכד את הדימוי. הוא מביט במצולמיו בשתי עיניו, אין מבוכה, יש זרימה של אמפתיה ואהדה, יש חיבור אנושי אמיתי, עין לעין. הפריים המתקבל אכן מעיד על כך. מהותו של נינו כאדם, קבלת האחר, חיפוש הדרך הטובה והרכה לשיח – אלה יוצרים תחושה של נעימות, ושבעתיים זה מורגש ומשפיע על הצילומים הנפלאים שלו".

נינו הרמן מפרסם לעיתים במגפון טורים אישיים וצילומים.

[related-posts title="סיפורים מצולמים מאת נינו הרמן"]