רמת שביעות הרצון של אזרחי ישראל גבוהה, לפחות לפי נתוני סקר של ארגון ה-OECD. בתשובה לשאלה "עד כמה אתה מאושר מחייך?" היה ממוצע התשובות 8.5 (מתוך סולם של 10).

לכאורה, אזרחי ישראל יכולים להפיק מן הסקר שביעות רצון עצמית ולהתברך בכך שבתנאי הסביבה הקשים במזרח-התיכון ולנוכח מצב הביטחון שלה, ישראל מצליחה להשתוות למדינות אחרות שאינן מתמודדות עם טרור ועם הוצאות ביטחון מעיקות. אך הסקר הזה אינו עולה בקנה אחד עם הלכי הרוח הניכרים בשיח-הציבורי – בתקשורת, או במפגשים חברתיים, הן בקרב שכבות מבוססות, הן בקרב מעמדות הביניים או מיעוטי-היכולת.

ראוי להכיר בכך שהסקר, מהימן ככל שיהיה, בחן תחושות בטן, הערכות ועמדות של נשאלים, שיותר משביטאו ערכים רציונליים הן הושפעו מהרגש, לא רק בממד האישי, אלא גם בממד הקבוצתי והלאומי.

צמיחה כלכלית עדיין אינה ערובה לחיים טובים

עם זאת, גם מדדים המבוססים על בסיסי נתונים קפדניים בתחומי הכלכלה נתפשים בעידן הפוסט-מודרני והגלובלי כבלתי משקפים את "האושר", או את שביעות הרצון של בני אדם. במילים אחרות, צמיחה כלכלית עוד אינה ערובה לחיים טובים ועלייה בתמ"ג אינה מבטיחה בהכרח את רווחת הכלל.

זה שנים אחדות שיש הסכמה הולכת וגוברת לגבי נפתלותו של "האושר" ולמעמדה החשוב של הפסיכולוגיה במפגש שבין כלכלה, חברה וסטטיסטיקה.

ניק מרקס, חוקר בריטי הנחשב לאחד ממובילי שיח מחקרי זה, טוען ששביעות רצונו של ציבור בעשור השני של המאה ה-21 אינה בהכרח מותנית במדדי רמת המחייה, ושאיכות חיים גבוהה עשויה להיות מושגת גם במיעוט משאבים. מרקס וחוקרים נוספים בני-זמננו קובעים שקשרי חברה, ובמונחים חברתיים – סולידריות חברתית, או לכידות חברתית – מסבים לציבור "אושר" רב יותר ורמות גבוהות יותר של שביעות רצון מעושר גשמי.

ניסויים שנערכו בקבוצות מיקוד במקומות שונים בעולם אוששו השערות אלה. קבוצות שלהן חולקו סכומי כסף והתאפשר להן להוציא את הכסף אך ורק למען עצמן נמצאו "פחות מאושרות" מקבוצות שהותר להן להוציא סכומים זהים גם למען הזולת.

למרות הנתונים המחמיאים שעליהם מצביע סקר ה-OECD , החברה בישראל אינה טובלת בעדנים, ובתחומי חיים רבים נדרש מאמץ ליצור בארץ מציאות טובה יותר עבור הכלל. החל ברמת הפיתוח הקהילתי ועד לאמון הציבור במקורות הסמכות במדינה – בתי-משפט ומערכות לאכיפת החוק.

המחשבה שצמיחה כלכלית מבטיחה הגינות חברתית והתמ"ג מבטיח חמלה ועזרה הדדית פינתה מקום למחשבות בני-זמננו על השגת יעדים אלה בדרכים אחרות, המתמקדות מצד אחד בקהילה, בקבוצות אוכלוסים ובחברה האזרחית, ומצד שני ברשויות השלטון ובשליחי הציבור. אלה משתלבים היטב במשנתה של צ.א.ל.ה. – צוותי אזרחים לשיפור החברה. פעילות אזרחית זאת, שנעשית בהתנדבות, מייחסת משקל מכריע להכרה הסובייקטיבית של כל השותפים בכל הנוגע לשינוי שהושג. זאת תוך הדגשת שימוש מושכל במדדי הערכה ובשינויים שחלו בהם בעקבות פעילות יזומה ושיטתית, שאינה זונחת לחלוטין את הגישה רבת השנים של הצגת איכויות בעזרת נתונים כמותיים כמו הסקר של "מדד האושר". 

_______________________________________________________________________________

• 

  רמי סטויצקי הוא מנכ״ל צ.א.ל.ה, צוותי אזרחים לשיפור חברתי. צ.א.ל.ה היא רשת מתנדבים כלל ארצית, שמציעה גישה חדשה לשיפור והתחדשות פני החברה הישראלית.