Skip to content

טרכטנברג אאוט, עסקת חבילה אין

רון כץ מציג פיתרון שאף אחד בממשלה, כך נראה, לא חשב עליו; דיאלוג, וקבלת החלטות משותפת לאזרחים, לצרכנים, לעובדים החלשים, לסוחרים ולתעשיינים. וגם לממשלה מאת רון כץ כמו בבית האח הגדול, במקום להיות מאוחדים, אנחנו מתייצבים אלה מול אלה. לפעמים אפילו נדמה לנו שזהו כורח המציאות. שאין אפשרות אחרת. שהכסף, שכאילו נעלם אל תוך חור […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

רון כץ מציג פיתרון שאף אחד בממשלה, כך נראה, לא חשב עליו; דיאלוג, וקבלת החלטות משותפת לאזרחים, לצרכנים, לעובדים החלשים, לסוחרים ולתעשיינים. וגם לממשלה

מאת רון כץ

רון כץ

כמו בבית האח הגדול, במקום להיות מאוחדים, אנחנו מתייצבים אלה מול אלה.
לפעמים אפילו נדמה לנו שזהו כורח המציאות. שאין אפשרות אחרת. שהכסף, שכאילו נעלם אל תוך חור שחור, נמצא בידיים של מישהו, ואם רק נתפוס אותו, הכל יהיה טוב. בדיוק כפי שמועמד טרי בשדות הפוליטיקה שאל: "איפה הכסף?!"

הבוקר, למשל, נסעתי במכונית בדרך חזרה מהגן של בני. כמי שחש על בשרו היטב את חוסר היציבות בשוק התעסוקה, היה לי זמן.
ברדיו, עימת המראיין את השר אלי יש עם דבריו של מוטי ששון, ראש עירית חולון, שאמר: "למה אני צריך לשלוח צ'קים לחרדים על חשבון תושבים אחרים?"

הוא אמר זאת בהתייחס להצעתו של ישי להעניק הנחות בארנונה למשפחות מרובות ילדים, כך שכל ילד בגיל 0 עד 5 ייספר כשני ילדים. הנחה כזאת תחול גם לעמותות שלא לשם רווח.
"יש צורך לאזן בין צורכי אזרחי המדינה, הכורעים תחת הנטל הקשה של חובות ומיסים, לבין הגירעון של הרשויות", עונה ישי ומסביר כי לא רק החרדים ייהנו מההנחות.

מזכיר לכם משהו?

האח הגדול ידו בכל. כולם כורעים תחת הנטל, וכולם בטוחים שהאחר הוא האשם.

הכלכלה נועדה לשרת את האזרחים ולא להפוך אותם לעבדיה

עוד אני מהרהר בדבר, נזכרתי בשיחה שקיימתי עם עפרה שטראוס בקיץ שעבר כאשר הפגנתי, יחד עם חברי למחאת הקוטג', על המדשאה שמול ביתה.
שאלתי אותה אז מדוע שלא תוריד מחירים, ובכך תגרום למתחריה ללכת בעקבותיה? מהלך שכזה יוזיל את עלויות המחיה, יגרום להגדלת כמות הכסף, שנשאר לאזרח ממשכורתו בסוף החודש (או לפחות יקטין את המינוס), ויעזור להאיץ את גלגלי המשק.
"אני לא יכולה לעשות הכל לבד", היתה התשובה.
בתגובה, עלה במוחי רעיון: "מדוע לא תפני אל הממשלה ותבקשי עסקת חבילה?"
לכך, לא קיבלתי תשובה ברורה.

אציין רק כי את מחאת הקוטג' עזבתי זה מכבר על מנת להצטרף אל המחאה הכללית, "הנכונה יותר", שכן הבעיה היא לא במחירים, אלא בעיה כוללת. בעיה שדורשת פתרון פוליטי, לדעתי, ולא רק במגרש המחאה הצרכני או החוץ פרלמנטרי.

אבל עכשיו, אני מעוניין להעלות את הנושא הזה שוב: כן! דרושה עסקת חבילה!

אין ספק שכולנו חשים את ההאטה במשק. אמנם הממשלה מדווחת על אבטלה נמוכה, צמיחה מרשימה ויציבות הכלכלה ביחס לשאר מדינות העולם.

מים. צילום: יולה זובריצקי

ובכל זאת, יודע כל אזרח, המשכורות לא עולות, היציבות בשוק העבודה היא חלום רחוק,  דמי השכירות רק הולכים ועולים, וכך גם שאר ההוצאות. למשל, הארנונה שהזכרתי בפתיחה, אבל לא רק. גם מחירי החשמל, המים, הדלק, וכן שירותים ומוצרים שהמשותף להם הוא: הם מצויים תחת שליטה חלקית של הממשלה!

הרי הממשלה מחליטה בסופו של דבר בכמה יוכלו הרשויות המקומיות להעלות את הארנונה. למי יינתנו הנחות, כמה יעלה קוב מים, וכמה יעלה מס הבלו על הדלק.

והנה הפרדוקס במלואו: העלאת מחירי המים והדלק גוררת עליה במחיר התשומות של המפעלים. עליה זו גוררת צמצומים, אם בדמות הקפאת שכר במקרה הטוב, ואם בדמות פיטורי עובדים במקרה הרע כמו גם, העלאת מחירים. בתווך, נמצאים האזרחים, שיודעים כי הם יישארו בכל מקרה קרחים מכאן ומכאן.

האם לא הגיע הזמן לעצור את מחול השדים הזה? כן. הגיע הזמן!

על הממשלה להתעשת, לקרוא לתעשיינים, ללשכת המסחר, לארגוני הצרכנים, לתנועות לזכויות אזרח ולנציגות ישירה של העובדים החלשים במשק (לא הוועדים החזקים) אל שולחן המו"מ, ולהתחיל לדון ברצינות על עסקת חבילה במשק. כזו שתיקח בחשבון את צרכי האזרחים, ולא רק צרכי "הצמיחה במשק", שהפכה לעגל הזהב, אליו כולם נושאים עיניהם.
ה"צמיחה" הזאת מתרכזת כל כולה בקצה הפירמידה, שם יושבים המנכ"לים ובעלי המניות, ולא אנחנו, הנושאים בעול.

אנחנו, שיצאנו לרחובות בקיץ ובתמורה קיבלנו את וועדת טרכטנברג, שהניבה "חינוך חינם מגיל 3" שאם יתבצע, יעלה לכולנו ביוקר, שכן על מנת ליישמו קוצצו תקציבי משרדי הממשלה ב 4%.
ומדוע בוצע הקיצוץ?
משום שאין עסקת חבילה.
משום שבממשלה יושבים כיום אנשים המחזיקים, ברובם המכריע, בהשקפת עולם ניאו ליברלית בנוגע לכלכלה, וסבורים ש"אם ניתן להם חכה, הם כבר ילמדו לדוג דגים".

הם רק שוכחים, שם למעלה, כי גם אם תהיה לנו חכה, התאגידים גדולים כבר נמצאים בים עם רשתות, וכתוצאה מכך דגים רבים כבר לא נשארו.

התאגידים לא השאירו אף דג בים

הם שוכחים, וזו הסיבה שכל מה שנותר לנו כרגע הוא לחכות לבחירות הבאות.
לחכות ולראות האם הציבור הפנים את המסרים, שעלו מהכיכרות בקיץ האחרון, והאם הוא יהיה חזק מספיק כדי לשנות את דפוס ההצבעה שלו, על מנת להכניס לכנסת אנשים, שידאגו לו באמת, וישיגו עבורו את מה שמגיע לו. דרושים שם אנשים, המבינים שהכלכלה נועדה לשרת את האזרחים, ולא להפוך את האזרחים לעבדים של הכלכלה.

Image: Maggie Smith / FreeDigitalPhotos.net

Image: luigi diamanti / FreeDigitalPhotos.net

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן