השתתפתי במפגש מרתק עם המזרחן ד"ר גיא בכור שנערך בסוף השבוע במתנ"ס בגבעת שמואל, בה אני גר. בכור סקר בהרחבה בפני קהל המאזינים את הפרובלמטיקה הכללית של אזורנו והציג תמונה מאוד קשה באשר למצבן של ארצות ערב בכל הנוגע לכלכלה, לדמוגרפיה, לאסלם הקיצוני, למתחים ולקונפליקטים בין הקבוצות השונות, ובאשר ליציבותן. מובן שמצב זה מהווה אתגר גדול לישראל, אך בכור הקפיד כל העת להדגיש שהדברים המתרחשים שם אינם נוגעים לישראל, אין להם כל קשר אליה, והיא  גם איננה יכולה להשפיע עליהם. חד וחלק. ככה פשוט.

בניגוד לתפישה המערבית השואפת לפתרונות של כאן היום ועכשיו, גיא בכור מציג מציאות בה אין פתרונות, ובוודאי שלא בטווחי הזמן הקצרים שאנחנו רגילים להם. הקונפליקט בין השיעה לסונה הוא בן יותר מ-1,300 שנה, והוא יימשך גם עוד פרק זמן דומה, לדבריו. הדרישה לדמוקרטיה בארצות ערב נראית בעיניו כמשהו דמיוני.

להיות הרבה יותר צנועים באשר לחלומותינו

הכבוד והכוח הוא שם המשחק של השכונה בה אנחנו גרים, ואם לא נבין זאת – נשלם על כך בהחלשת מעמדה של ישראל באזור כמדינה מצליחה ומשגשגת. בכור לא התייחס באופן ישיר לתהליך השלום, אך מדבריו עולה שאין למאמץ זה מצידנו אחיזה במציאות הסובבת אותנו, ולפיכך כל שנותר לנו הוא לדעת לנהל את הסכסוך ולהיות הרבה הרבה יותר צנועים באשר לחלומותינו לשלום אזורי נצחי. מובן שאין ביכולתה של ישראל לכפות על שכניה שאיפות לאומיות-שבטיות-דתיות קיצוניות, ויהיה עליה להתחשב במציאות בה במסגרת שטחי יהודה ושומרון שוכן גם עם אחר – הפלסטינים.

אם אכן זה כך, נצטרך לבחון מחדש את התפישה של שתי מדינות לשני העמים. מדבריו של גיא בכור עולה שזו קונסטרוקציה מחשבתית שאנחנו הקמנו עלינו מבלי שהיא מחזיקה הרבה מים. ההשתלבות עם ממלכת ירדן ברבות הימים נראית ריאלית יותר, כאחת האפשרויות לפתרון השאלה הפלסטינית.

יהיה עלינו להבין סוף סוף שישראל היא אמנם שחקנית אזורית חשובה ומשמעותית, אך בשום פנים ואופן היא אינה כל-יכולה. נצטרך לשמור מכל משמר על ערכינו כחברה דמוקרטית והומניסטית ובעת ובעונה אחת לדעת לתפקד נכון כמתחייב מן המציאות הסובבת אותנו. בדילמה זו נחייה עוד שנים ארוכות. קוצר הרוח שבנו והשאיפה למציאות אידאלית ולפתרונות קסם אזוריים הם ילדותיים ומגלמים בתוכם סכנה לחוסנה ולבטחונה של המדינה.

מובן שכדי לגבש מחשבה יסודית יותר יהיה עלינו להאזין גם לדעתם של מומחים נוספים ולא להסתפק רק בדבריו של גיא בכור. בכל מקרה, בלתי ניתן להתעלם מעוצמתם ומכך שהם אינם מקבלים ביטוי נאות בשיח הציבור והפוליטי של ימי טרם בחירות אלה.

גם בנושאים אחרים של חיינו השיח הציבורי לוקה עד מאוד ויש בו יסודות עזים של הטיית הציבור והסתתו. הוא מצטייר כסוג של אוטיזם, בו החברה הישראלי עסוקה בתוך עצמה ומסרבת לקרוא את תמונת המצב החיצונית – את התהליכים האזוריים והגלובליים. אנחנו  מדקלמים סיסמאות ועוד קוראים לכך השקפת עולם ואידאולוגיה. נחמד, אבל מדאיג ביותר.

[related-posts title="עוד בנושא הפלסטינים"]

_____________________________________________________________________________

נמרוד נוי עוסק בפיתוח עסקי ובייעוץ ארגוני ואסטרטגי, הוא בוגר הטכניון בחיפה בהנדסת תעשייה וניהול ובוגר לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב. נמרוד עבד בתעשייה המתקדמת בארץ, היה פעיל במועצה הציונית בישראל והשתתף במשך מספר שנים בפורום האסטרטגי שלה בראשותו של פרופסור יחזקאל דרור. הספר שכתב, "לקראת פרדיגמה חדשה", (הקליקו לקריאת הספר בפורמט דיגיטלי) מציג תפיסה חדשה לחיים פוליטיים במדינה. הוא ניסיון לפענח את צופן חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל, הוא מניח תשתית למחשבה סדורה ומושכלת באשר לחיינו הפוליטיים, והוא מתווה עקרונות, עיקרים וקווים מנחים מעצבי מדיניות לפרדיגמה חדשה של חיים פוליטיים במדינת ישראל.