פרטים נוספים מתחילים להתברר על הטבח בניוטאון קונטיקט, והוויכוח בארצות הברית על החזקת נשק מתלהט. ה-BBC  מדווח על הפרטים הידועים עד כה. היום יחלו להתקיים הלוויות של הרצחים, עשרים ילדים ושבעה מבוגרים, והראשונה ביניהן היא של הילד נוח פוזנר בן ה-6.

בבוקר יום שישי, החשוד ברצח, אדם לנזה בן ה-20, ירה והרג את אמו ננסי, 52, בביתם ברחוב יוגננדה בניוטאון, עיירה שמתגוררים בה 27,000 בני אדם, כמאה ק"מ צפונה-מזרחה לניו יורק. בתחילה סברו כי האם נרצחה בבית הספר, אך לאחר מכן התברר כי הרצח בוצע לפני הטבח, בבית בו התגוררו האם ובנה.

עד כה לא ברור מדוע רצח לנזה את אמו שהתגרשה מאביו, פיטר, בשנת 2009. אחד ההורים בבית הספר היסודי סנדי הוק, בו אירע הטבח, טען שננסי לנזה היתה מורה מחליפה בבית הספר, אולם לא נמצאו שום מסמכים המעידים על היותה מורה, ומורים בבית הספר אומרים שהיא לא עבדה בו.

אחרי שהרג את אמו, לנזה נהג במכוניתה לבית הספר, שלומדים בו כ-700 ילדים בני 5 עד 10. הוא היה חמוש בשלושה כלי נשק ולבוש מדי ב' שחורים. מבקרים בבית הספר אמורים לצלצל בפעמון אולם לנזה פרץ לתוכו בכוח בשעה 9:30. בשעה 9:36 נקלטו במכשירי הקשר המשטרתיים דיווחים על יריות שנשמעות בבית הספר. בעיתונות האמריקנית מדווחים כי יום קודם לכן פרץ ויכוח בין לנזה לכמה מאנשי בית הספר וחלק מהם נרצחו יום למחרת.

"המתקשרת אומרת שהיא חושבת שמישהו יורה בתוך הבניין", אמר היומנאי בתחנת המשטרה. אחד מעובדי בית הספר רץ במסדרונות, מזהיר מפני נושא נשק משתולל, ומישהו הפעיל את מערכת הכריזה, מזהיר את האנשים בבניין באמצעות צלילי המהומה המתרחשת במשרד. אחד הניצולים אמר שהיריות נשמעו כסירים ומחבתות נופלים על הרצפה. המורים נעלו את דלתות הכיתות והורו לילדים להתקבץ בפינות או להסתתר בארונות בעוד היריות ממשיכות להדהד בבניין.

הקורבנות נורו ברובה רב-עוצמה, אמר הרופא הפתולוג. שבעת הילדים שהוא בחן נורו בין 3 ל-11 פעמים ושניים נורו מטווח קרוב. "הקליעים האלה מתוכננים כך שהאנרגיה נבלעת ברקמות  והן נותרים בתוך הגוף," אמר ד"ר קארבר לכתבים, "אלה פציעות נוראות".

הירי נמשך דקות אחדות בשתי כיתות. "היריות חדלו כנראה", שידר היומנאי ב 9:38. "שקט שם עכשיו. בית הספר נעול". לעיני השוטרים שפרצו לבניין בעד חלונותיו נחשף מראה נורא: עשרות ילדים ומבוגרים נורו למוות, לרבות המנהלת דאון הוכספראנג, בת 47. שני ילדים נוספים מתו מאוחר יותר מפצעיהם.

הניצולים מהטבח נלקחו אל תחנת כיבוי האש הסמוכה שם החלו להתאסף הורים מודאגים. מושל מדינת קונטיקט, דן מלוי, הגיע אל התחנה. "רוע פקד את הקהילה הזאת היום ומוקדם מדי לדבר על התאוששות," הוא אמר, "אבל ידעו כל הורה, כל בן ובת, כל בן משפחה שקונטיקט – כולנו אתכם יחדיו. נעשה ככל יכולתנו כדי להתגבר על האירוע".

השוטרים, שלא ירו כלל במהלך הפריצה לבית הספר, מצאו את גופתו של לנזה שהתאבד ככל הנראה. המניע למעשה אינו ברור, במהלך הירי הרוצח לא פצה את פיו. אחרי שזיהו אותו מיהרו השוטרים אל הבית ברחוב יוגננדה ומצאו שם את גופת אמו. מכרים של לנזה מבית הספר אמרו שהיה שתקן, נטול חברים, והיה גם מי שטען שהיה גאון, כדרכם של שתקנים.

הנשיא אובמה שנשא דברים בעקבות האסון, מוחה דמעות מעיניו, אמר בין היתר: "כמדינה חווינו זאת יותר מדי פעמים בשנים האחרונות…. יהיה עלינו להתכנס ולעשות מעשים בעלי משמעות למניעת טרגדיות כאלה, בלי קשר לפוליטיקה". הוא סיים את דבריו בפסוק מתהילים קמ'ז: "הרופא לשבורי לב, ומחבש לעצבותם".

אולם, האם אפשר לעשות מעשה? אזרחי אמריקה מאמינים בזכותם לשאת נשק, לא רק לציד או ספורט, אלא בעיקר להגנה עצמית. הזכות הזאת מעוגנת בחוקת ארצות הברית וכלי נשק הם חלק מחיי היומיום של האזרח האמריקני, ורבים עומדים על זכותם להחזיק בכלי נשק. אין זאת הפעם הראשונה שהנשיא אובמה אומר שיש "לעשות מעשה משמעותי" לפיקוח על תפוצת כלי הנשק בארה"ב, אך דבר לא נעשה. מאז נבחר לכהונה שנייה נראה שאובמה מקדם ביתר שאת נושאים הקרובים ללבו, ונותר לראות האם נאומו הכואב יוביל אי פעם לפעולה.