Òðè áîãàòûðÿ íà äàëüíèõ áåðåãàõ ñìîòðåòü îíëàéí áåñïëàòíî

זה התחיל אצל תמר שם-אור בבכי, הרבה בכי ומגיע כעת לביקורות נלהבות שגורמות לה להסמיק. כשנודע לה שבחרו בה לשחק את רחל, התפקיד הנשי הראשי במחזמר "קזבלן" בתיאטרון הקאמרי, היא לא הפסיקה לבכות במשך שלושה ימים. "זה היה בכי של אושר", אומרת תמר שם-אור. "ככל שהאמנתי שאני מסוגלת לעשות את זה, הייתי צריכה לצבוט את עצמי כדי להיות בטוחה ולהאמין שזה קורה".

את טיפוס דומע?

"אני טיפוס רגשני. כלומר, אני לא מתביישת להביע את הרגשות שלי. בדרך כלל רואים מה אני מרגישה".

רגע לפני שיסתערו עליה המעריצים, שם-אור, השייכת למשפחה המורחבת של צביקה פיק ורעייתו לשעבר מירית שם-אור, יודעת דבר או שניים על תופעת ההערצה, נותנת להבין שזה לא מה שהיא מחפשת בקריירה. "יותר חשוב לי שמדי ערב אלף איש יחוו את החוויה ויקחו ממנה איזושהי מתנה הביתה", היא אומרת.

והמתנה שלך?

"כשמישהו בא אלי אחרי ההצגה ואומר שגרמתי לו להזיל דמעה. אני לא צריכה יותר מזה".

עוד מתנה?

"לעבוד עם במאי כמו צדי צרפתי. כשמזכירים לי את השם שלו, עולה אצלי חיוך על הפנים. אם אמנים אומרים שצדי הוא האוניברסיטה שלהם, אני מזדהה עם זה במאה אחוז. בעבודה על 'קזבלן' הוא העיף אותי קדימה ולימד אותי להביא לבמה את האני האמיתי שלי. הכי אותנטי. הכי מהלב. הכי מהבטן".

ולא רק צרפתי. "וישי מדהים", קובעת שם אור כשהיא מכוונת לשלמה וישינסקי, שמגלם במחזמר את אביה. "כאבא של דנה, שהיא זמרת, וישי יודע איך זה לגדל בת. 'הכל בסדר מאמא'לע?', שואל אותי וישי לפני או אחרי הצגה. יש סיבה נוספת לכך שנקשרתי אליו. הוא מאוד מזכיר במראה את סבא שלי, זכרונו לברכה, מצד אמא".

גם לגבי קאזה הנוכחי, עמוס תמם, שאותו היא מתארת כ"פרטנר מהפנט שלא צריך לעבוד קשה כדי להשיג איתו כימיה", יש לה גילוי מפתיע. "עמוס נשמה", היא מספרת. "לא קורה שהוא עובר על פני מישהו מבלי לשאול 'מה שלומך?' ואם הוא רואה שמישהו קצת מרגיש לא טוב, הוא מביא לו תה".

כיצד עיצבת את הדמות של רחל?

"אני נוהגת לעבוד על דמות מהצד הרגשי ומשתדלת להיכנס אליה, וכשיש הצגה תקופתית, כמו הפעם, אני קוראת על התקופה. כמו כן נעזרתי באבא שלי, יובל, שהוא בקיא בהיסטוריה".

אם לעבור להיסטוריה הפרטית שלה, לשם-אור, 24,  כנראה לא היה מנוס מלהגיע לאמנות בעקבות בני משפחתה. היא בתם של הסופרת והמשוררת ענת לויט ושל האדריכל יובל שם אור, שדרכיהם נפרדו זה מכבר. אביה הוא אחיהם הצעיר של מירית שם אור ושל יונתן שם אור, העוסקים כידוע בכתיבה, בעקבות אמם, העיתונאית המנוחה אורה שם אור. צביקה פיק ומירית שם-אור הם ההורים של הזמרות שרונה ודניאלה.

דרכה אל "קזבלן" הייתה סלולה. בית-ספר לאמנויות מכיתה א'. "תלמה ילין", להקה צבאית, סטודיו למשחק. אמה ראתה מה צומח לה בבית ורשמה את הבת המוכשרת, תלמידת כיתה ח', בסוכנות השחקנים של לבנה חכים ומאז היא שם. הספתח היה בפרסומות. מגיל 17 היא מופיעה בסדרות טלוויזיה. תוך שנתיים הופיעה בתפקיד הראשי של שרונה בסדרה "ראש גדול". זאת היא עשתה ברשות בהיותה בלהקה צבאית, "שם ניתנה לי ההזדמנות להוכיח את עצמי כזמרת, גם אם המשחק הוא החיים שלי".

כשהשתחררה, התעופפה באוויר בתפקיד וונדי במחזמר "פיטר פן". "היה תענוג", היא מסכמת. "שם התוודעתי מקרוב לקהל הילדים. "בהתחלה נורא פחדתי לעוף. בגלל זה אפילו התעלפתי פעמיים בחזרות. ככה זה, אני תמיד מאוד רגשנית ואמוציונלית, אבל נהייתי מהר גיבורה והתלהבתי להתעופף מעל כולם. פחד הגבהים שלי נוטרל שם".

לאחר התשואות על הופעתה כוונדי, בחרה ללמוד בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. זה לא היה קל. "צריך להיות מחושל ועם עור של פיל כדי לבוא לשם", אומרת שם אור. "הדרישות אצל יורם גבוהות ומי שלא עומד בהן, עף".

כעת, ניתן לראותה בתפקיד שושנה בסרטה של דינה צבי-ריקליס, "ברקיע החמישי". "שושנה היא בת קיבוץ שמובאת בשנות הארבעים לבית-יתומות", מספרת שם אור. "כתבתי מחברת שלמה על הדמות לפני שהתחילו הצילומים, תוך כדי הקפדה על הפרטים בסרט תקופתי שכזה. אני מקווה שיזדמן לי לעבוד שוב עם דינה. היא נהדרת!"

במקביל מתכוננת שם אור לאלבומה הראשון כזמרת. זאת, לאחר שהיא הקליטה משירי אמה, דוגמת "אשה בנפטלין", שהולחנו בידי המוזיקאי חגי גינסבורג, שאיתו שיתפה פעולה כשהופיעה בסדרה "השיר שלנו".

אם ובתה בסירה אחת?

"זה לא פשוט. מצד אחד זה הדבר הכי מלא ושלם שיש ומצד שני – כבחורה אינדיווידואליסטית, אני מרגישה כאן צורך לתת דין וחשבון לאמא שלי. בתור מי שאוהבת איך שאני שרה, היא רצתה שאני אהיה זאת שאבצע את השירים שלה. אני מבינה את הטקסטים שלה במובן הכי עמוק שלהם".

מתי יופיע האלבום?

"כפי שהוכחתי עד עכשיו, אצלי כל דבר בזמנו".

 מה עושות לך הביקורות על הופעתך ב"קזבלן"?

"אני בעננים. אבל ככל שזה עוצמתי, אני משתדלת להישאר על הקרקע ולזרום הלאה".

אכן, מה הלאה?

"ה'מה הלאה' יחכה. אמנם יש לי מטרות, אבל אני מרשה לעצמי לבלום את המירוץ וליהנות מכל רגע ב'קזבלן'".