למה שלא נתייחס לחינוך כמו שמתייחסים להייטק?

חינוך זאת תעשייה, בדיוק כמו כל תעשייה אחרת. הדרך לטפל בבעיית החינוך היא להזרים למערכת כוח אדם איכותי, מתוגמל היטב. מאת אלי בסקין

Print Friendly

חינוך זאת תעשייה, בדיוק כמו כל תעשייה אחרת. הדרך לטפל בבעיית החינוך היא להזרים למערכת כוח אדם איכותי, מתוגמל היטב. כל בית ספר ינוהל על ידי שני אנשים, מנכ"ל ומנח"ל – מנהל כללי ומנהל חינוך כללי. הצעה לפתרון בעיית החינוך

מאת אלי בסקין

המורה כהייטקיסט (איור: jscreationzs / FreeDigitalPhotos.net)

הרבה נכתב על בעיית החינוך בישראל: על איכות המורים הירודה, על אלימות התלמידים, על הורים שמצדדים בילדיהם ולא בסגל בית הספר המופקד על חינוכם, על מחסור במורים טובים.

כל אלה אינם בעיות אמיתיות, אלא סימפטומים של בעיה עמוקה הרבה יותר. כאשר אנו נתקלים במצב לא הגיוני, עלינו לבחון את הנחות המוצא שלנו. הנחת המוצא שלנו היא שמשרד החינוך יודע מה הוא עושה. זה לא שיש לי משהו נגד משרד החינוך, הוא פשוט עוד משרד ממשלתי וככזה – אינו יכול להיות באמת יעיל. הוא תמיד יפגר אחר המציאות, תמיד יתקשה לתמרן ותמיד יהיו בו שחיתויות. למשרד החינוך אין רצון אמיתי להשתפר – לא בגלל האנשים שנמצאים שם, אלא בגלל שהוא משרד ממשלתי, שאינו מוּנע על ידי תחרות. התקווה היחידה היא שיש במשרד החינוך מספר צדיקים שעושים את עבודתם לא בגלל הכסף, אלא בגלל תחושת השליחות, אבל אי אפשר לשים את עתידה של מדינת ישראל בקומץ של צדיקים שאולי קיימים במשרד ממשלתי כלשהו המצוי במאבקי כוחות מפלגתיים-פוליטיים תמידיים.

הדרך לטפל בבעיית החינוך היא להזרים כוח אדם איכותי לתוך המערכת. מורים ומנהלים מקצועיים, שמתפרנסים בכבוד ולא צריכים להעביר שיעורים פרטיים בשעות הערב כדי להשלים הכנסה במקום להיות עם ילדיהם.

אידיאולוגיה כבר ניסו – לגייס סטודנטים לתוכניות עלית של משרד החינוך

ישנן שתי דרכים להזרים את כוח האדם הזה: אידיאולוגיה וכסף. אידיאולוגיה כבר ניסו – לגייס סטודנטים צעירים לתוכניות עלית של משרד החינוך. רוב התוכניות האלה נכשלו, כי כאשר אותם הסטודנטים, בעלי תארים בהצטיינות והישגים מרשימים, רואים כמה הם מרוויחים כמורים של משרד החינוך ומשווים את זה לכמה הם יכולים להרוויח בהייטק – הם עוברים להייטק. אחרי הכל, אלה אנשים איכותיים שעושים את הבחירה הנבונה, לעבוד במקום דינאמי ומלהיב בו הם מרוויחים סכומים נכבדים ולא לעבוד במקום אשר מונע על ידי פקידים, נהלים והורים מתלהמים, ובסוף כל חודש לראות את תלוש המשכורת ולבכות.

חייבים להעלות את משכורות המורים בצורה משמעותית מספיק כדי לתת לאנשים האיכותיים, ל-10 אחוזים מהמורים הטובים ביותר, הדובדבן שבקצפת, את הדרך להתפרנס בכבוד ולרצות לבוא כל יום לעבודה מתוך ידיעה שהם משקיעים את עצמם ומקבלים תמורה הולמת, בדיוק כפי שהיו מתוגמלים בהייטק.

שלא תהיה פה טעות – חינוך זאת תעשייה, בדיוק כמו כל תעשייה אחרת. תארו לעצמכם שתעשיית ההייטק הייתה מנוהלת על ידי משרד ממשלתי, "משרד ההייטק" שמו. בראש המשרד היה מנכ"ל ושר המתחלפים כל שנתיים-שלוש בממוצע, אשר מחליטים החלטות פוליטיות בהתאם להשקפת עולמם ורצונם הפוליטי, בהתאם לקואליציה בה הם נמצאים. "אינטל", היה אומר שר ההייטק, "לא יקבלו אישור לפתח את המעבד החדש שלהם השנה, כי זאת שנת בחירות ואנחנו צריכים את התקציב של אינטל במקום אחר". נשמע מופרך? ובכן, זה בדיוק מה שקורה במשרד החינוך, מעצם היותו משרד ממשלתי-פוליטי.

למה שלא נתייחס לחינוך כמו שמתייחסים להייטק? למה שלא ניצור במדינת ישראל תעשיית חינוך מצליחה בדיוק כמו תעשיית ההייטק? למה שלא נשנה את השקפת העולם שלנו וננסה משהו אחר, לאחר שראינו שהמצב הנוכחי בלתי נסבל ורק הולך ומחמיר?

בתי ספר יוכלו להתחרות בינם לבין עצמם על המורים הטובים

תארו לעצמכם מצב בו מורה מקבל שכר הייטק, אבל גם מצפים ממנו לתמורה של עובד הייטק. מורה לא טוב יפוטר, בדיוק כמו שעובד לא טוב יפוטר. מורה מצטיין יקבל קידום ושכר טוב יותר. בתי ספר יוכלו להתחרות בינם לבין עצמם על המורים הטובים. במצב הזה, יותר ויותר אנשים ירצו ללמוד את מקצועות ההוראה; התחרות על מקום במחלקות ההוראה באוניברסיטאות ומכללות תגדל ואיכות הסטודנטים – המורים העתידיים של מדינת ישראל, תהיה כל הזמן בעלייה.

כל בית ספר ינוהל על ידי שני אנשים, מנכ"ל ומנח"ל – מנהל כללי ומנהל חינוך כללי. תפקיד המנכ"ל הינו לדאוג לתקציבי בית ספר וניהול שוטף. תפקיד המנח"ל הינו לדאוג לאיכות ההוראה, לבחינה יומיומית של ביצועי המורים ואיתור מורים חדשים. שניהם ביחד יחליטו על גיוס, פיטורי ושימור המורים.

את התוכנית יש ליישם בהדרגה. בשלב הראשון, יש לפשט את תהליך הקמת בתי ספר פרטיים. הסיבה שבתי ספר הפרטיים יקרים כל כך כרגע היא היצע וביקוש – יש רמת דרישה גבוהה לחינוך איכותי ומעט מוסדות היכולים לספק את הדרישה הזאת. יודע זאת כל סטודנט לכלכלה – כשהביקוש עולה וההיצע לא עולה ביחד עם הביקוש, המחירים מרקיעים שחקים. אם יהיה אפשר להקים בית ספר פרטי במינימום בירוקרטיה, מספרם יגדל, והמחיר שההורים יצטרכו לשלם יירד.

כשהביקוש עולה וההיצע לא עולה ביחד עם הביקוש, המחירים מרקיעים שחקים.
אם יהיה אפשר להקים בית ספר פרטי במינימום בירוקרטיה, מספרם יגדל,
והמחיר שההורים יצטרכו לשלם יירד

תארו לעצמכם את המצב הבא: 30 אחוזים מבתי הספר בארץ הינם בתי ספר פרטיים, ושכר המורים שלהם ממומן ברובו על ידי ההורים, אך תקציב משרד החינוך נשאר זהה. למשרד החינוך פתאום מתפנה כסף כדי לשלם יותר למורים בבתי ספר הציבוריים והוא יכול לצמצם את ההוצאות השוטפות שלו ולהשקיע את התקציב העודף בשכר המורים בבתי הספר הציבוריים. תופעת לוואי נחמדה מאוד היא ש-30 אחוזים מבתי הספר יתחילו לשלם מס חברות מופחת, שניתן להפנותו בחזרה ישירות למערכת החינוך, תוך הסתמכות על חקיקה שקופה וברורה.

אם ככה, יהיו קיימים שני סוגי בתי ספר בארץ: הסוג הראשון הינו בתי הספר הפרטיים, שהרוב המוחלט של מימונם מגיע מכספם של הורים הרוצים, מוכנים ויכולים לשלם על חינוך ילדיהם. בתי ספר אלה יתחרו על ההורים האלה, משלושת העשירונים העליונים, ומחיר שליחת הילד לבית ספר פרטי ילך ויירד. הסוג השני של בתי ספר הינו בתי הספר הציבוריים, הממומנים על ידי כספי משלם המסים ומעסיקים מורים בשכר שהוא נמוך יותר מבתי הספר הפרטיים, אך גבוה לפחות ב-30 אחוזים משכר המורים הנוכחי.

בתי הספר הפרטיים כל הזמן ינסו לגייס מורים חדשים מבתי הספר הציבוריים, ומורים בבתי הספר הציבוריים יתחרו בינם לבין עצמם כדי להשתפר, לבלוט ולקבל הצעה אטרקטיבית יותר מבתי הספר הפרטיים.

נכון שאיכות ההוראה בבתי הספר הפרטיים תהיה טובה יותר מאיכות ההוראה בבתי הספר הציבוריים. יחד עם זאת, איכות ההוראה בבתי ספר הציבוריים תהיה גבוהה יותר מאיכות ההוראה כרגע, ולכן נקבל מצב בו יש חינוך מצוין בבתי ספר פרטיים וחינוך טוב בבתי ספר ציבוריים. מצב זה עדיף מהמצב הנוכחי, בו אנו מקבלים חינוך בינוני ומטה בכל מערכת החינוך.

  • אלי בסקין הוא יזם, מהנדס, אופטימיסט חסר תקנה וכותב בלוג hazir.co.il. מקווה יום אחד להשתלט על העולם ועד אז עסוק בלשנות אותו.
Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה חברה וסביבה, חינוך, מאמרי עמדה, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.