הטלוויזיה הישראלית והאמריקנית מעלות בימים אלה סדרות העוסקות בגרסה המודרנית ביותר של משפחה: שלושה הורים וילד. במרכז העלילה: זוג הומואים החוברים לרווקה סטרייטית ומחליטים להביא ביחד ילד לעולם. קווי דמיון לא חסרים, וגם כמה קווי שוני. עכשיו נשאלת השאלה: "אמא ואבא'ז" הישראלית המוקרנת ב"הוט" או "הנורמלים החדשים" של רשת NBC המוקרנת ב"יס" – מה שווה יותר לראות?

"הנורמלים החדשים" מספר את סיפורם של בריאן (אנדרו ראנלס) ודייויד (ג'סטין בארת'ה)- זוג גאה ומאושר שחי בלוס אנג'לס. השניים מטפחים קריירות מצליחות ומנהלים זוגיות לתפארת, רק שמשהו חסר. המשהו החסר הזה מגיע בצורת גולדי (ג'ורג'יה קינג), אם צעירה וחד הורית לילדה אקסצנטרית בת תשע. גולדי היא מלצרית מאוהיו שמחכה להזדמנות להתחיל את החיים שלה מחדש.

כאשר היא פוגשת בזוג הנחמד, היא מחליטה לשמש אם פונדקאית לילד, והופכת לחלק בלתי נפרד מחייהם של דייויד ובריאן. אבל כמו בחיים, גם כאן לא הכל מושלם, ואל גולדי מצטרפת סבתה המיושנת בדעותיה, שלא יכולה לסבול את הנוכחות ה"עליזה" בחיי הנכדה והנינה שלה.

ב"אמא ואבא'ז" הזוג הגאה הוא סמי (יהודה לוי) וארז (יפתח קליין) מצפון תל-אביב. הם חוברים לטליה (מיה דגן) – רווקה קשוחה, קצינה בצה"ל, עם שעון ביולוגי שעוד שנייה מתקתק את התקתוק האחרון. ביחד עם מחליטים להביא ילד לעולם, ולגדל אותו כמשפחה אחת. גם הסיפור הזה לא מנותק מהסביבה השמרנית, שעוד לא מוכנה לקבל הומוסקסואלים כזוג לגיטימי, ועל אחת כמה וכמה – משפחה מעורבת שכזו.

בהתאם לעלילות הדומות להפליא, גם הטייפקאסטים של הדמויות הראשיות לא שונה. מדובר בסטריאוטיפים הקיצוניים והשטחיים ביותר של שני הסוגים של "ההומו המצוי" ושל הרווקה המתוסבכת: סמי, ממש כמו בריאן, הוא אוחצ'ה במלוא מובן המילה: הומוסקסואל סטיגמטי היישר מהספרים. דייויד וארז הם על תקן בן הזוג הרציונאלי, כזה שעל פני השטח נראה סטרייט, וגם לא ממש בקיא במונחים ה"עליזים".

בין כל בני זוג ניצבת הבחורה הבלונדינית: אישה עצמאית וחזקה, אולי קצת מבולבלת, שממש רוצה ילד. את העלילה מלווה, בשני המקרים, אתנחתא קומית: בצפון תל אביב אלה שני החברים הרועשים במיוחד של סמי, ובלוס-אנג'לס זוהי רוקי, העוזרת הרועשת של בריאן.

"הנורמלים החדשים" היא קומדיית מצבים לכל דבר, ו"אמא ואבא'ז" היא סדרה קצת יותר דרמטית. הבדל בולט נוסף על פני השטח הוא נקודות הזמן השונות בהן נפתחת העלילה: "הנורמלים החדשים"- רגע לפני ההריון, "אמא ואבאז"- רגע אחרי הלידה. אבל מעבר להבדלים הברורים האלה, יש כמה פערים גדולים מאד בתפיסת העולם שמציגה כל אחת מהסדרות.

המציאות הישראלית, כך מסתבר, היא הרבה יותר מורכבת מזו האמריקנית. אולי זה קשור להבדלי הז'אנרים הקלים בין הסדרות, ואולי להיפך: ההבדלים בין הז'אנרים נובעים מפערי תפיסות העולם בשתי המדינות.

הבדל התפיסה הראשון שבולט לעין הוא הסיבה שמובילה את זוג הגברים להביא ילד לעולם. עושה רושם שדייויד ובריאן מתחזקים זוגיות מושלמת, ומחפשים אחר דרך להפיץ את האושר שלהם הלאה לדור הבא. הם פתוחים, קלילים ובעיקר מאד מאד אופטימים. פרט ל-CD  קל של דייויד, אשר חייב שהכל יהיה סימטרי, יפה ומסודר – וקצת חושש מההשלכות שיביא התינוק בהקשר הזה.

 אצל סמי וארז, נראה שההחלטה להביא ילד נובעת מצורך סמוי לאחות את הקרעים בקשר שעומד להתפורר. על פניו, השניים מתחזקים זוגיות ראויה להערצה, אבל מתחת לפני השטח מתחבא עצב גדול. ארז הנוירוטי לא מתחבר לרעיון של תוספת קטנה למשפחה, בעוד סמי הופך אובססיבי בניסיון להפוך לאב שמעולם לא היה לו. שניהם באים ממשפחות מפורקות, ושניהם מחפשים את הדרך לפצות על החסך, כשברקע החשש שהמשפחה החדשה לא תהיה שונה מהמשפחות שלהם.

בכלל, העולם של "אמא ואבא'ז" הוא עולם פסימי מאד. החברה בישראל, כך מסתמן, מתקשה (או אולי מסרבת) לקבל איחוד חד-מיני כלגיטימי. הקונפליקט הזה, בין המשפחה ה"רגילה" למשפחה ה"מיוחדת", בולט מאד הן בקשר של הדמויות עם הסביבה שלהם, והן בקשר של סמי וארז עם טליה.

כבר בפרק הראשון מביטה טליה בערגה אל עבר משפחה "קלאסית" של אמא, אבא ותינוק. העיניים שלה מספרות סיפור עצוב: "לא הצלחתי להקים משפחה, ובלית ברירה בחרתי באפשרות הפחות נוחה הזו". גם בהמשך קל לראות כיצד סמי וארז לא מצליחים למלא את תפקיד האבא.

המאבק הכי גדול של "אמא ואבא'ז" הוא דווקא עם הביורוקרטיה. השנה היא 2012. האנשים סביב כבר פחות מגניבים מבטים מבולבלים אל עבר המשפחה המודרנית הזו. הבעיה היא כאשר בתעודת הזהות רשום אב אחד בלבד, ובהתאם: מחולקים בבית החולים רק שלושה צמידים: אחד לאם, אחד לאב ואחד לתינוק. גם השלישייה הזו בעצמה לא יודעת איך להתנהל בצורה החדישה הזו, וגם כאן צפים קונפליקטים בשפע: איך מעבירים ילד בין שני בתים? האם סמי, שלא תרם את הזרע, יוכל אי פעם להיות אב לתינוק כפו שארז יכול? מה קורה כשכל בית בוחר לחנך את הילד באופן שונה?

ב"הנורמלים החדשים" אמנם קיימים קונפליקטים, אך הם פחותים בהרבה ופשוטים בהרבה. ההתנגדות מהסביבה לצורת המשפחה החדשה מועברת לצופה בעיקר דרך הסבתא של גולדי – אישה מיושנת ושמרנית, שמסרבת להתנער מדעות קדומות. הדמות השמרנית הזו היא מיעוט בעלילה.

ההסבר, בפשטות, הוא כזה: דייויד, בריאן וגולדי חיים באמריקה – ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ובלוס אנג'לס הליברלית עד מאד. בהתאם, גם אופן החשיבה האמריקנית הוא נטול מורכבות של ממש. העלילה האמריקנית תסתיים בכך שה"אור" מביס את ה"חושך".

בתום כל פרק בו מתמודדים דיוויד ובריאן עם דעות קדומות, הם ינהלו שיחה בה הם מסכימים שלא לתת למיעוט החשוך לגעת בהם, ומחליטים להמשיך בחייהם בגאווה. לעומתם, ארז וסמי חיים בישראל- מדינת הקונפליקטים והאפשרויות המוגבלות מאד. בכמעט כל יצירה ישראלית תהיה ביקורת נוקבת על השלטון, על הביורוקרטיה או על חברות שונות בחברה הישראלית. הקונפליקט בסדרות הישראליות לרוב לא נפתר, כי תפיסת העולם היא פסימית (או ריאלית) יותר.

קשה לקבוע איזו סדרה משקפת יותר את המציאות בימינו, כי כל סדרה משקפת את המציאות במדינה שלה. עם זאת, בעוד "הנורמלים החדשים" משרתת את המטרה לשמה נוצרה ומציגה את מבנה המשפחה החדש והמיוחד ככזה שנתפס על ידי רוב החברה כנורמלי, "אמא ואבא'ז", על ייחודיותה ואיכויותיה הרבות, מחטיאה את המטרה.

חרף הייצוג המרשים הזה של הקהילה הגאה בפריים טיים הישראלי, "אמא ואבא'ז" לטעמי דווקא משמרת את התפיסה של הקהילה הגאה כאנשים נפרדים ושונים. ההשוואה הבלתי נמנעת בין שתי הסדרות מראה שאולי יש לישראל עוד לאן לשאוף בכל הנוגע למאבק הקהילה הגאה לשוויון זכויות.

נכון שבמדינות אחרות "אמא ואבא'ז" בכלל לא היתה משודרת, ושבשנים האחרונות חלה פריצת דרך אדירה באופן בו תופסת החברה את הקהילה, אבל המטרה הסופית עוד לא הושגה. המטרה היא להעלות סדרה כזו, שלא תעלה סוגיות חשובות וכבדות באופן בו החברה והמדינה מקבלות או לא מקבלות את הקהילה הגאה, אלא תהיה סדרה ככל סדרה אחרת. המטרה היא שהפונט של המילה "אבא'ז" לא ייצבע בוורוד, ושלא יתנהלו דיונים על המסר החשוב שמעבירה הסדרה. המטרה היא להפוך את האמא והאבא'ז לנורמלים החדשים.