אני יכול להבין, שהמשימה של יוצרי "ארץ נהדרת" להתחרות בסאטירה האמיתית, שמתרחשת במציאות ההזויה והמטורפת שלנו, קשה ביותר. בכל יום המציאות כאן עולה על כל דמיון. מצד שני אותה מציאות מספקת חומרים סאטיריים בשפע, בעיקר לפני הבחירות.

כל השבוע פמפמו לנו שזו בדיוק הסיבה ש"ארץ נהדרת" חוזרת לפריים טיים של ערוץ 2: הבחירות המתקרבות. ומה קיבלנו? כגודל הציפיה, כך האכזבה. כבר הרבה זמן לא נראו חברי "ארץ נהדרת" כה חיוורים, חסרי אונים ונטולי יצירתיות.

במקום סאטירה פוליטית בועטת ונשכנית, קיבלנו שוב חיקויים של ביבי, ציפי, שלי, לפיד ועמיר פרץ, פלוס מירי רגב המתלהמת, פלוס ליברמן בתפקיד אסי כהן או להיפך. בסרט הזה כבר היינו. לאור התוכנית הערב, הדמויות המקוריות עדיין עדיפות על החיקוי.

ההברקה היחידה, שנצנצה לכמה שניות, היתה טל פרידמן בדמותו של הכוכב התורן נפתלי בנט. ועדיין נדמה לי שגם בנט האמיתי מצחיק ומגוחך יותר במציאות.

גם מי שלא ציפה לסאטירה, שהולכת עד הסוף ושוחטת פרות קדושות, אלא לסתם בידור טוב, לא קיבל את התמורה. "ארץ נהדרת" לא הצחיקה ולא הלהיבה, אלא הרדימה.

מסקנה: המציאות עדיין יותר חזקה ויותר מצחיקה מכל סאטירה בטלוויזיה. זה יכול היה להיות מצחיק אם זה לא היה עצוב.

אולי מדובר בתאונת עבודה זמנית. בשלב זה "ארץ נהדרת" היא ארץ מדשדשת וממוחזרת. יש עוד חודש לבחירות. יש עתיד.