Skip to content

מה נעשה אנחנו, שילדינו אוחזים בנשק בגיל 18?

החוקרים קוראים להחמיר את חוקי הבטיחות, להרחיק נשק מידיהם של צעירים. הנשק איננו הסיבה לפעולה אובדנית, הסיבות הן לרוב משבר נפשי, יאוש, זעם. אך הזמינות של נשק בידיים צעירות, עם כל ההורמונים הגועשים, יכולה לתרום לכך שהרגש הופך לפעולה, והיאוש הופך לנטילת חיים
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בזמן האחרון התעורר באמצעי התקשורת דיון כואב לגבי התאבדויות בקרב חיילי צה"ל ונזרקו מספרים וטענות מכל עבר. את תשומת לבי תפסה העובדה, שאף אחד מהכותבים לא טרח לבדוק ולהשוות – האם המספר העצוב והכואב של 30 עד 40 צעירים בשנה שנטלו את נפשם הוא גבוה יותר מאשר צעירים בגיל דומה בארצות אחרות? האם אכן השירות בצבא קשור בדרך כלשהי בעליית מספר המתאבדים?

חיילים (צילם: טל ים)
האם הצבא מגביר את ההתאבדויות? (צילם: טל ים. המצולמים אינם קשורים לכתבה)

בכתבה שפורסמה ב"הארץ" (26.12.12) מצוטט פרופ' אבי בלייך, שהיה פסיכולוג ראשי בצה"ל: "המסקנה שלנו היתה ששיעור ההתאבדויות בצבא לא גבוה מהשיעור בקרב קבוצות גיל זהות במדינות המערב".

בכל הדיון החשוב והכואב הזה, זהו לדעתי הנתון העיקרי שחשוב לברר: האם מספר המתאבדים בני 18-21 בישראל קרוב לאחוזים של מתאבדים בקבוצת הגיל הזו בארצות אחרות? גדול יותר? ואולי קטן יותר?

למרבה הצער פרופ' בלייך אינו מספק נתונים, לכן ניצלתי את גישתי למאגרי המידע באוניברסיטה לעריכת בדיקה בספרות המקצועית. בטור זה אשתמש בנתונים ממחקר חשוב ומעניין של האגודה לחקר האבדנות [Suicide and Life-Threatening  Behavior 30( 1) Spring 2000,  [American. המחקר אמנם נערך לפני שנים מספר ופורסם בשנת 2000, אך הוא עצום בהיקפו וחשוב בגלל האפשרות להשוות ארצות ותנאי חיים שונים, כולל ארצות שיש או אין בהן גישה לכללי נשק.

במהלך שנה אחת, נבחרו 34 מדינות שהוגדרו כמדינות במעמד חברתי-כלכלי גבוה ובמספר כולל היו בהן 15,555 קורבנות של התאבדות בקרב צעירים. ההשוואה בין הקבוצות במדינות השונות, מציעה תמונה מעוררת מחשבה על המאפיינים של צעירים שמתאבדים.

קצת מספרים: המחקר בדק והשווה את מספר המתאבדים בקרב צעירים (גיל 15-24) ב-34 מדינות, ועוד יותר מעניין, המחקר בחן מתוך כלל המתאבדים – כמה מהם גברים ונשים וגם  כמה מהם ביצעו את ההתאבדות באמצעות נשק או באמצעים אחרים. בדיקה כזו באמת יכולה לענות על השאלות המציקות, עד כמה הזמינות של כלי נשק בידיהם של צעירים ישראלים מגבירה את הסכנה לפעולה אבדנית.

אחוזי המתאבדים הגברים הם תמיד גבוהים יותר, בכל גיל, בכל ארץ

עבורי, הנתונים היו בחלקם מפתיעים ובחלקם מוכרים. הנתון הקבוע והמוכר בכל מחקר של התאבדות הוא ההבדל העצום בין נשים לגברים. אחוזי המתאבדים הגברים הם תמיד גבוהים יותר, בכל גיל, בכל ארץ. ההסברים לכך מעניינים וחשובים לחקר המיגדר, אך זה כבר שייך למאמר אחר.

הנתון שהיה חדש עבורי, כמי שאינה מצויה עמוק בחקר ההתאבדות, הוא ההבדל בין הארצות והתפקיד החשוב שמשחקת הנגישות לנשק.

אז ככה. למרבה ההפתעה, בראש הטבלה העצובה הזו עומדת דווקא פינלנד, עם שיעורי התאבדות גבוהים בקרב צעירים. היו שם  27.1 מקרים, לכל 100,000 מתוכם 11.4 באמצעות נשק, ו- 15.7 ללא נשק. שזהו אחוז גבוה מאד של צעירים שהגיע לידיהם נשק. ההסבר נעוץ בשכיחות של רובי ציד בארץ זו ובגיל הצעיר שבו נערים לומדים לצוד ולהשתמש בנשק.

במקום 12 ברשימה זו נמצאת ארצות הברית, באופן כללי, יש בה הרבה פחות מתאבדים לעומת המדינות האחרות, (13.8 ל- 100,000), אך באופן לא מפתיע, בולט הפער בין 9.3  שהשתמשו בנשק לעומת 4.5 בלי נשק. הנזק במקרים אלו, היה ברוב המקרים אקדח. הדיון הציבורי החשוב לגבי זמינות הנשק לאזרחי ארה"ב – שהתעורר שוב באחרונה, בעקבות רצח המוני בבית ספר – מוכר וכואב. מחקר זה רק מאשש את הטענה שנשק זמין מגביר שימוש פסול בנשק, אם לפגיעה האחרים ואם לפגיעה בעצמם.

ואצלנו: במספר הכולל, יש הרבה פחות מקרי אובדנות בגיל הצעיר. שיעור המתאבדים בגיל 15-24 בישראל, בשנה שבה נערך המחקר, היה: 6.5 לכל 100,000 (42 במספר) והנתון תואם למה שצה"ל פירסם. מתוכם  11.3 גברים ו- 1.5 נשים (לכל 100,000). ומה לגבי הנשק? הפער בין מקרי התאבדות עם נשק 3.8 ובלי – 2.8.

וזוהי אחת המסקנות החשובות שהמחקר מפנה אליהן את תשומת הלב. ארצות הברית וישראל הן שתי המדינות היחידות במחקר זה, שמקרי המתאבדים עם נשק גבוה מאשר אלו שביצעו את ההתאבדות בדרכים אחרות. המחקר בחן כל מיני גורמים שעשויים להיות קשורים, כמו משברים נפשיים וצריכת אלכוהול, ולא מצא קשר ישיר. והשורה התחתונה, הזועקת מהמחקר, היא – שנגישות לנשק אכן משפיעה.

יש להיזהר מלהסיק מסקנות, כי הנשק איננו הסיבה לפעולה אובדנית, הסיבות הן לרוב אישיות – משבר נפשי, יאוש, זעם ועוד. אך הזמינות של כלי נשק בידיים צעירות, אצל אנשים צעירים שהורמונים ורגשות סוערים בקרבם, יכולה לתרום לכך שהרגש הופך לפעולה, והיאוש הופך לנטילת חיים.

אין נחמה בכך שהמצב גרוע יותר בארצות אחרות, אך כדאי ללמוד מהנסיון המר. במדינת "הזכות לשאת נשק", ארצות הברית, אחוזי המשתמשים בנשק גם כדי לפגוע בעצמם הוא גדול. שלא לדבר על מספר התאונות ומעשי הרצח שמתבצעים בשל אותה זמינות.

החוקרים מסיימים בקריאה לשפר ולהחמיר את חוקי הבטיחות, להרחקת כלי הנשק מידיהם של צעירים. אולם מה נעשה אנחנו, שילדינו אוחזים בנשק שבוע אחרי סיום בחינות הבגרות?

למרות הכל, צעירינו נהנים מחוסן נפשי די גבוה

מצד שני, אם אחוז המתאבדים הכללי הוא מדד כלשהו לחוסן של אזרחי מדינה, הרי שלפי המחקר שתיארתי, צעירינו נהנים מחוסן נפשי די גבוה, הם אינם ממהרים לבצע פעולות של יאוש. ברור שאין בכך נחמה, וגם נפש אחת שאובדת היא עולם ומלואו, אך מפליא לראות שוב ושוב, שלמרות קשיי החיים בישראל, רמת המתח, הבטחון הרעוע והסכנות, יש משהו שמאפשר לצלוח את הקשיים גם בגיל הצעיר ולא להרים ידיים.

האם זו הרוח הישראלית? הלכידות החברתית? השייכות? מזג האויר? תחושת המשמעות של חיים בארץ כה מאתגרת? מה שלא תהיה הסיבה, ננסה להתנחם בכך שיש מדינות, לכאורה שופעות, שלוות ומשגשגות, בהן היאוש גבוה יותר וגובה קורבנות רבים יותר.

תנחומים למשפחות של קורבנות התאבדות ותקווה שהתעוררות הדיון הציבורי תתרום להמשך הפיקוח והמניעה של מקרים כאלו בצה"ל.

______________________________________________________________________________________

עירית פז

עירית קליינר-פז, פסיכולוגית קלינית

ניתן לשלוח לעירית שאלות בנושא יחסים, ואולי נוכל להתייחס אליהן כאן. לצערנו, לא יתאפשר לנו להשיב לכל שאלה.
האתר של עירית פז

[related-posts title="עוד בנושא נוער וצעירים"]

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן