המילה המדויקת ביותר לתיאור הלך הרוח השורר כרגע בארה"ב היא "מבוכה". כולם, ללא יוצא מן הכלל, נבוכים עקב אי יכולתם להגיע להסכמה שתפתור את המצוק הפיסקלי. הנשיא אובמה נבוך מהתנהגות בית הנבחרים. האגף הרפובליקני של בית הנבחרים נבוך מהתנהגות הנשיא. הציבור האמריקני נבוך מהתנהגות נבחריו. והתקשורת האמריקנית נבוכה, בשם העם שלה, מול העולם.

הנה שוב איום כלכלי נורא מרחף מעל ראש הציבור האמריקני, מיתון מחודש, ושעון העצר מתקתק בקולניות לאחור, בשעה שכל הסיפור הזה היה ידוע מראש. המבוכה נובעת מכך שאמריקה מתנהגת כמו ילד קטן שדוחה את הכנת שיעוריו עד שעת ערב מאוחרת ואז מיילל באוזני הוריו שהוא עייף מדי ולא מסוגל. אכן הייתה מערכת בחירות בארה"ב ואי אפשר היה לדון במצוק הפיסקלי לפני ההכרעה, אבל, כדברי ההורים לילד הסורר, הבחירות הסתיימו לפני יותר מחודש וחצי, מה עשית מאז אמריקה?

הנשיא אובמה, במסר השבועי שלו לציבור, נראה ודיבר בדיוק כמו הורה מתוסכל בשעת ערב מאוחרת. "אתם עומדים בתאריכי היעד שלכם, אתם דואגים לתחומי האחריות שלכם כל יום – הנבחרים שאתם שולחים לוושינגטון לשרת אתכם צריכים לנהוג בדיוק כך". כל הורה לילדים נשא נאום כזה לא פעם אחת, ואי אפשר שלא להבין את התסכול העמוק של אובמה; הרי הפשרה בין הצדדים תימצא, מחר או בחודש הבא, אז למה לא לסיים עם זה כבר?

התסכול הוביל את הנשיא לצעד נוסף של הורה מיואש: הוא הודיע שאם הצדדים (כלומר הוא והנציגים הרפובליקנים בבית הנבחרים) לא יגיעו להסכמה עד 31 בדצמבר, תאריך היעד החוקי, הוא יעביר את הצעת החקיקה שלו להצבעת "כן או לא" בבית הנבחרים. על פי ההצעה, Plan C, יועלה שיעור המס למשתכרים מעל 250,000 דולרים בשנה, תשלום דמי אבטלה למחפשי עבודה יימשך, וכאן ניכר הייאוש – יידחה למועד מאוחר יותר הדיון הקשה על קיצוצים בתקציבי הרווחה הפדראליים.

חסל סדר מסתור "האידיאולוגיה הרפובליקנית" או חופשת סוף השנה

אובמה מאמין שהצעת החקיקה שלו תעבור בבית הנבחרים בתמיכת הדמוקרטים וכמה רפובליקנים מתונים והגיוניים. רוב התקשורת לא מסכימה איתו. אבל נראה שהנשיא פועל ממניע נוסף בדרישתו לעקוף את מנגנוני המשא ומתן המקובלים בוושינגטון. באמצעות הצבעה גלויה אובמה ייאלץ כל נבחר רפובליקני לעמוד מול ציבור בוחריו. חסל סדר מסתור "האידיאולוגיה הרפובליקנית" או חופשת סוף השנה, בשעה שמיץ' מקונל, מנהיג המיעוט הרפובליקני בסנאט (שנטל את הובלת הנושא לאחר ההשפלה הפומבית שספג היו"ר ביינר מחברי מפלגתו), סוגר שבת בוושינגטון. סקרים רבים שהתפרסמו לאחרונה בארה"ב מצביעים על כך שהציבור מפנה אצבע מאשימה כלפי הצד הימני של המפה הפוליטית, ומטיל את אשמת בזיון המצוק הפיסקלי על הרפובליקנים.

הנשיא רוצה שהרפובליקנים שממררים את חייו בוושינגטון במודע ובכוונה תחילה, על חשבון הציבור, ייטלו אחריות למעשיהם. הוא רוצה שכל מצביע רפובליקני יראה את מי שבחר בו מניף את ידו נגד הצעת אובמה: המשך הקלות מיסוי למעמד הביניים והעלאה מיסים לעשירים. זו טקטיקה יעילה וראויה שמקדמת שקיפות פוליטית ונטילת אחריות אישית על פני התנהגות מפלגתית פרועה. והנשיא יכול לכפות זאת על הרפובליקנים.

רגע האמת מתקרב, והצדדים טרם הגיעו לפשרה. הנשיא אובמה וסנאטור מקונל התבטאו בתקשורת באותה קלישאה: "איש לא יזכה למאה אחוזים מרצונו". עוד רטוריקה של גן ילדים.

[related-posts title="עוד בנושא המצוק הפיסקלי"]