Skip to content

להפריד דת ומדינה? כשיגיעו ימות המשיח

מתי יקום מנהיג אמיץ, שפחות יהיה לו אכפת מעצמו ומלחמם את הכיסא, אבל כן יהיה לו אכפת מהעם שלו, מהאנשים שבחרו וגם לא בחרו בו, וינקוט את הצעד הכי אמיץ שיש - לא להיכנע לתכתיבים ולסחיטות מאף מפלגה?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אני רואה ושומעת שוב ושוב את החזון הזה, את המשאלה הזאת, להפריד את הדת מהפוליטיקה, ועוד יותר – את הדת מהמדינה. ואני שואלת במלוא הרצינות, באיזה חלום אתם חיים? אתם באמת חושבים שאפשר לבצע כזה מהלך נאור במדינה שלנו? חשבו שוב.

זה לא שבמדינה שלנו אין אנשים טובים, אפילו נאורים, אך מכאן ועד לנסות ליזום מהלך כזה? אולי כשיבוא המשיח.

ובכלל כל ה"גאונים" הטוענים בלהט שהיו רוצים לחיות "במדינה יהודית דמוקרטית", אנא התעוררו, ומהר. מה הקשר בין יהדות, דת ודמוקרטיה? לדת חוקים רבים ונוקשים. האם מישהו מאיתנו יכול לערער על חוקים אלו? בין אם אנחנו חרדים, דתיים, שומרי מסורת, או חילונים, צביון המדינה הוא יהודי-דתי, אנחנו מאומנים בכך. אנחנו הרי "מדינת היהודים".

כיפור (צילמה: שרית פרקול)
צביון המדינה הוא יהודי-דתי, ככה זה. כיפור (צילמה: שרית פרקול)

אין לי דבר וחצי דבר נגד היהדות, אני יהודייה, מקבלת זאת באהבה. יש לי בטן מלאה על כפייה דתית, על אנשים שמנסים לקחת מונופול על חיים של אחרים, כאן נכבה האור  ונדלק החושך, חושך גדול. היהירות הזאת שמישהו מעז לחשוב שהוא יודע לחיות טוב יותר ממך וגם כופה עלייך איך לחיות – זה לא קיים בבית ספרי.

דמוקרטיה בעיניי, מעבר לזכות העם לבחור בשלטון, מעבר לחופש הביטוי המבורך, היא מעל הכל זכותם  של כל איש ואישה לחיות על פי צו מצפונם בלבד. חברה בריאה מושתתת על ערכים של שוויון וחופש.

ליבי מלא הערכה לאנשים שומרי מסורת, יש איזשהו יופי ושקט בשמירת שבת וחג, למרות שמעולם לא שמרתי שבת במסורת המקובלת. אני מניחה שיש משהו קסום בפשוט לנוח מהכל, מטלוויזיה, אינטרנט, טלפונים, מהכביש, להתמכר לשקט ולצבור כוחות לשבוע החדש שבפתח. בארוחת ליל שבת לערוך קידוש, ובכלל, זמן איכות עם המשפחה הוא בדרך כלל חביב ופורה.

העניינים מתחילים להיות מסובכים ומורכבים יותר כשלא לכולם במשפחה יש אותם רצונות. בדרך כלל ילדים בגיל ההתבגרות רוצים למרוד, סקרנים לגבי החיים, ובמיוחד לגבי המין השני, ובנקודה הרגישה הזאת עלול לפרוץ משבר זהות, שאלות כמו, במה אני מאמין, האם אני רוצה להמשיך להאמין? האם יש לי את החופש לשנות? ויותר מכך – האם יש בי את הכוח לשנות?

תהיות אלו לא עוברות רק בראשם של ילדים. גם אנשים בוגרים שבאיזשהו שלב בחייהם מחליטים שהם רוצים משהו אחר, להביט על החיים מזווית אחרת, להמשיך לכבד את הדת, אך בדרך שלהם. לא מעט אנשים מצאו את עצמם לבד, מנודים ממשפחתם, בגלל האומץ שהיה להם לשאול שאלות ולא לקבל תשובות. הם יצאו למסע לבד והתמודדו כל אחד בדרכו שלו עם החיים.

אף אחד לא שאל אותנו בכלל אם מתאים לנו

חתונה (צילמה: שרית פרקול)
כמעט שאין כאן בחירה. חתונה (צילמה: שרית פרקול)

אנחנו מדינה שקועה עד צוואר במנהגים דתיים, ואף אחד לא שאל אותנו בכלל אם מתאים לנו. החל מטקס ברית מילה, דרך נישואין וגירושים כדת וכדין, כמעט שאין כאן עניין של בחירה. לכן, במיוחד בשנים האחרונות, יותר ויותר הורים מחליטים לערוך את המילה לא עם מוהל, אלא עם רופא כירורג, בבית חולים, ומרגישים שהם יותר בשליטה על הנעשה לבנם. אלפי זוגות באים בברית הנישואין ללא רב וכתובה, אלא בנישואין אזרחיים, וכך הם אינם תלויים ברבנות הראשית המכתיבה לנו את הטקס. לא מעט קולות נשמעו במהלך השנים נגד טקס הענקת הגט, נשים רבות ששוחחתי איתן לאחר שעברו את התהליך אמרו לי שמעולם לא הרגישו מושפלות יותר. לא מספיק שגם כך זהו יום מעיק, פירוק זוגיות ומשפחה – ההתנהלות בטקס בוודאי לא גרמה להן להרגיש טוב יותר. סרבני גט? יש בשפע, כמה אפשר להילחם בזה? גם קבורה אזרחית הפכה בשנים האחרונות להיות פופולרית יותר ויותר. אנשים קובעים לעצמם את התנאים ולא נותנים לאף אחד אחר להכתיב.

ומדוע? כי זו הדת, אלו החוקים, ואם נלך ראש בראש עם החוקים האלה, לא אחת נמצא את עצמנו מתרוצצים במסדרונות הבירוקרטיה ושוברים את הראש, נמלאים עוגמת נפש ומוותרים.

במדינה יהודית דמוקרטית אמיתית , בגיל 17 כל נער ונערה היו מקבלים בדואר הזמנה לצו ראשון, להתגייס לצבא הגנה לישראל, להעניק למדינה את הביטחון שלו היא נדרשת, שנתיים, שלוש ואף יותר. בפועל? אלפי נערות ונערים מידי שנה בשנה, באישור כל ממשלות ישראל, משתמטים מזכות זאת. כן, זו זכות גדולה לשרת בצבא למען המולדת. בינתיים, שום מנהיג, לא לקח אחריות לתקן את העוול הנורא הזה, שגורם שסע אדיר ומרירות בחברה שלנו, במדינה שלנו.

דת זו דת ומסורת זאת מסורת. אם אנחנו בוחרים  להדליק נרות בחג החנוכה, לאכול מצות בפסח , גבינות בחג השבועות, לטבול תפוח בדבש בראש השנה, בגלל שאנחנו בוחרים להמשיך במסורת – זה נהדר ולגיטימי. ומי שבוחר לא לעשות זאת, יש לו את החופש בכך.

מתי יקום מנהיג אמיץ, שפחות יהיה לו אכפת מעצמו ומלחמם את הכיסא, אבל כן יהיה לו אכפת מהעם שלו, מהאנשים שבחרו וגם לא בחרו בו, וינקוט את הצעד הכי אמיץ שיש – לא להיכנע לתכתיבים ולסחיטות מאף מפלגה? מנהיג שישאף לשוויון מלא בין כולם, חרדים, דתיים וחילונים?

ההימור שלי? לא בזמן הקרוב. כי אנחנו חיים במדינה שקיימת בה הדרת נשים, או במילים פחות מתיפייפות – לזרוק אישה לסוף האוטובוס רק בגלל שהיא אישה ולתת רק לגברים לשבת מקדימה; במדינה שבה לאישה חל איסור מוחלט לשיר מול גברים, רק כי היא אישה; במדינה שבה בלא מעט מקומות יורקים על ילדות כי העזו לא ללכת לפי תכתיבים חשוכים; במדינה שבה גם היום רבנים קוראים לנשים להישאר במטבח. הימור שלי? המשיח יפתיע אותנו קודם.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן