אירועי השנה בניהול, כמו בכל שנה, לא עומדים בפני עצמם. הם תוצר של תהליכים מתמשכים. גלובליזציה וכאוס הן לא מילים חדשות, תחרות הולכת וגוברת היא לא תופעה שצצה משום מקום. הכל כבר כאן – ובכל זאת, חברות שונות כאילו לא ידעו לצפות אותה.

בואו ניקח לדוגמה את חברות הסלולר הוותיקות. הן ידעו שהשוק עומד להפתח לתחרות. במקום להמציא את עצמן מחדש וללתת ללקוחות שממילא היו שלהן חוויה טובה עוד יותר, הן היו מופתעות. ממה? מכך שקרה הידוע מראש? הפתעה גורמת בדרך כלל להתנהגות לא מפוקסת. מכאן הדרך להתדרדרות קצרה. את המצב בחברות הסלולר הוותיקות כולנו רואים: מפטרים, ואפילו נלחמים בעובדים (ראו מקרה של פלאפון שתמיד היתה כבדת תנועה מול תחרות).

"השנה ראינו תספורות ותגלחות למכביר", אומר איתן מאירי, מנכ"ל חברת הייעוץ ניהול אפקטיבי, "והתרופה: השתטחויות מרובות על קברי צדיקים והליכה לכותל. לאור התוצאות, מסתבר שאלה לא דרכי ניהול מומלצות במיוחד". מאירי, אגב, מייעץ למנהלים על שיטת B2B, back to basics. במקום לחפש אופנות חדשות שמובילות לאותן תוצאות כנ"ל, מומלץ לחזור לעקרונות הפשוטים של הנעת אנשים, דברים שלא צריך עבורם תואר שני בניהול או אפילו יום לימודים ארוך.

"השנה גילינו מחדש, שבמקום להסתנוור מלוליינות פיננסית, כדאי לייצר ערך אמיתי ללקוחות. במקום לנצל כשלי שוק ועודף או חוסר רגולציה והעברות מכיס לכיס, חברות צריכות לחזור ולהתמקד בנכס האמיתי שלהן, הלקוחות".

[related-posts title="עוד בנושא"]

לזהות דפוסים בכאוס

נילי גולדפיין, מנכ"לית חברת הייעוץ GLS נירם-גיתן, טוענת שאמנם קיים כאוס, אך גם בתוך כל כאוס קיימים דפוסים ותבניות שניתן לראות, אם מסתכלים מהפרספקטיבה הנכונה: "הכשלונות הגדולים ביותר של 2012 הם תוצר של סיפורי אגו. כל מנהל שבוחר להשתטח על קברי צדיקים במקום להסתכל לתוכו, לראות מה הוא יודע ומה אינו יודע". היא ממליצה על פיתוח מודעות עצמית וענווה, שהן הבסיס ללמידה ולהתייעצות עם אחרים במקומות החלשים של המנהל,ומי שלא עושה כן, נדון כיום לכשלון. כלומר, האינטליגנציה הרגשית שמאפשרת מודעות עצמית וענווה, לדעת להודות בטעויות ואפילו להתנצל, חשובה כיום הרבה יותר מבניית אסטרטגיה ותכנון לטווח ארוך. במילים אחרות: השיטות הקלאסיות אמנם לא עובדות יותר, אך החזרה לבסיסי, מסכימה גולדפיין עם מאירי, חשובה מתמיד.

הכישלון המהדהד של בטר פלייס מבית שי אגסי, הסינדרלה שאיבדה את נעלה וזוהרה ונותרה עירום ועריה, הוא אחד הכשלונות שמצביעים עליו יועצי הניהול ככשלון הצורב של השנה, כי כגודל הציפיות כך גודל האכזבה. מאירי טוען כי הכשל הניהולי היה שם מראש. "זה מצויין ללכת אחרי חלום, זה הבסיס של כל מיזם פורץ דרך, אבל רק דימיון לא מוביל לשום מקום. הטעות התחילה בשלב ההתכנות, כאשר תחושות אומניפוטנטיות הביאו את היזמים להמשיך הלאה בלי לבדוק את עצמם לאורך הדרך". שיטת 'הסמוך' והכל יסתדר בהמשך, הפתעה הפתעה, שוב איננה עובדת.

גולדפיין: "בטר פלייס, פרטנר, החברות של נוחי דנקנר כשכשלו, היו מאוד מבסוטיות מעצמן. שוב, אנשים בעלי חזון וכוח שיכלו לראות את העתיד לבוא, אילמלא האגו שלהם, שסינוור אותם. תופעות לוואי של התנהלות לפי אגו הן, למשל, נפוטיזם. כשמביאים אחים ומקורבים לעמדות ניהול בכירות בלי לבחון אם כישוריהם מתאימים באמת, מכינים את הקרקע לכשלון. ובכלל, יש כאן תופעה של מנהלים שראו בעצמם, גם כשהכשלון כבר היה על הקיר, מעין קלינט איסטוודים, שרוכבים לבדם לעבר השקיעה.

ככשלון ניתן לציין גם את סיפור תנובה, שעמדה באור הזרקורים (השליליים) בתקופת המחאה החברתית, עד לסיפור 'אדום אדום'. "זהו הקפיטליזם החזירי. הקפיטליזם מתנהל נכון ונותן תוצאות טובות כאשר יש בסיס של ערכים, אחריות ואתיקה. כשמאבדים את אלה והקפיטליזם נעשה חזירי, זהו מתכון לכשלון לאורך זמן".

יהושע 'צ'יק' גלעד, מנכ"ל חברת הייעוץ גלעד, טוען כי הבעיה העיקרית אשר מובילה חברות לכשלון היא ההתנהלות השמרנית, שמנסה לדבוק בקיים, וחוסר תעוזה: "המנהלים שמפחדים אינם מעזים ליישם שיטות שיווק חדשות, אינם מגלים מנהיגות". השנה, שנה של גלים כלכליים ופוליטיים שנעשו גבוהים יותר, איתגרה מנהלים אבל חלקם הגדול הגיב על ידי דבקות גדולה עוד יותר בדפוסי ניהול ישנים ולא מתאימים. "כשאני בא למנהלים הללו ומציע חשיבה פורצת דרך, הם אומרים לי: זה לא הזמן, אנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו היום לקחת סיכונים". הפחד, מסתבר, הוא מרכיב קריטי בניהול, והיכולת להתמודד אתו מכתיבה אם חברה תצליח או תכשל. "חברות רבות, מביניהן הגדולות והמשמעותיות בשוק הישראלי נכנסו, פשוט, לבלקאאוט", מספר גלעד. "מכאן, הדרך לניהול הישרדותי ולנפילה היא קצרה". גם את הכישלון של בטר פלייס מסביר גלעד על ידי אלמנט הפחד. "פשוט. בטר פלייס לא עמדה ביעדיה. התוצאה היתה טראומה ופחד" מכאן, הדרך לנפילה טוטאלית היתה קצרה.