Skip to content

שרות לקוחות רב-קו בצריף עלוב ומביש

הגעתי לשרות לקוחות של דן במסוף ארלוזורוב מכיוון שהכרטיס המגנטי שלי נשחק. טבעי שבמסוף כזה במרכז התל אביבי התוסס והיפה המבנים יהיו יותר מסבירי פנים מבחינת החזות שלהם, האסתטיות, הנוחיות והיכולת לשרת את ציבור הנוסעים. זהו, שממש לא
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

באחד המאמרים הקודמים התלוננתי על שדה דב שאינו כשיר לקלוט את נוסעי הטיסות בשל עליבותו והיעדר תנאים נאותים. לא הייתי מעלה בדעתי שכאשר אני במרתף כזה אני עדיין שומע דפיקות מלמטה. אלה באו מעוד טרמינל, יבשתי. מסוף ארלוזורוב. לא המסוף, אלא אותו תא, שאילו היה כמה מטרים נוספים למטה יכול היה לשמש מרתף לאלטע זאכען. היום הוא משמש לקוחות שבאים לשם הנפקה או חידוש כרטיסי נסיעה "רב קו" לאוטובוסים של החברה.

מסוף ארלוזורוב (צילמה: שרית פרקול)
מסוף ארלוזורוב (צילמה: שרית פרקול)

דן היא חברת תעבורה גדולה לא רק יחסית לישראל, אלא בכלל. היא הוקמה כקואופרטיב בשנות ה-20 של המאה הקודמת ואחר כך התגבשה לשתי חברות, "המעביר" ו"גלי אביב". ב-1945 הוקמה החברה המאוחרת דן, שהיום פרושה על פני כל גוש דן, ב-130 קווים ובעוד כמה קווים מחוץ לגוש, כמו הקו לבני ברק וגבעתיים. החברה מפעילה קרוב ל-1,500 אוטובוסים, מהם דו-מפרקיים, מיניבוסים, מידי-בוסים ורכבי שרות. היא מעסיקה אלפי עובדים לידי ההגה, במנהלה, במוסכים ובשלוחות אחרות ומסיעה 15 מיליון נוסעים לחודש. ב-67 שנותיה הגיעה החברה להיות המוביל הגדול ביותר בריכוז האוכלוסין הגדול ביותר במדינה. היא משרתת מידי חודש 15 מיליון בני אדם. יותר מ-120 אלף נוסעים רוכשים מידי חודש כרטיסי מנוי חודשיים (חודשי חופשי).

בתל אביב פועלת התחנה המרכזית "החדשה" בדרום העיר. היא הוקמה במקום התחנה המרכזית הקלאסית ליד שכונת נווה שאנן, שהייתה ידידותית הרבה יותר מזאת הנוכחית – בזאר על קומות שיש בו אוטובוסים. עליה לא אכביר מילים. יש עוד מסופים, שהגדול בהם הוא מסוף ארלוזורוב במרכז העיר. הוא משמש גם מסוף בינעירוני, כמו קו 460 מירושלים, אבל רובו הוא מסוף עירוני או אזורי. הוא גם סמוך לתחנת הרכבת הגדולה ביותר בתל אביב (סיפור אחר).

משום כך טבעי שבמסוף כזה במרכז התל אביבי התוסס והיפה המבנים יהיו יותר מסבירי פנים מבחינת החזות שלהם, האסתטיות, הנוחיות והיכולת לשרת את ציבור הנוסעים. הגעתי לשרות לקוחות במסוף מכיוון שהכרטיס המגנטי לנסיעות נשחק וצריך הייתי להחליף אותו. המוזר הוא שלחברה כמו דן אין עמדות שרות לצורך זה, במיוחד במטרופולין ובריכוזים כמו דיזנגוף סנטר, כיכר העיריה, מתחם באזל ועוד, והנוסע צריך להטריח עצמו למסוף ארלוזורוב. חברה שמודיעה בגאווה שעוד מעט נוסעים יוכלו להיכנס בדלת האחורית של האוטובוסים, כאשר ליד הדלתות יוצבו מכשירים לבדיקת תקיפות כרטיס רב קווי, יכולה היתה לפתור גם את הבעיה של חידוש כרטיסים, תוך השקעה במיכון, בלי להטריח את הנוסעים.

הצריף של דן במסוף ארלוזורוב. הפקידים לא קיבלו בקשיש? (צילם: צבי גיל)

אז אני מטריח עצמי למסוף ארלוזורוב ומחפש משרדים. מחפש משהו מכובד פחות או יותר, כיאה לטרמינל, ולא מוצא. לרוב, אלה צריפים דהויים של מחנה צבאי, אך פחות מסודרים. לאחר טיול קטן מצביעים עוברים ושבים על צריף אחד, ואני תוהה אם בכלל זה המקום הנכון, כי הוא נראה לי עלוב במיוחד. משהו כמו מחסן לכלי ניקוי. אבל מצאתי את המקום תודות לקצה זנב של לקוחות שהיו בפתח בחוץ. בפנים לא היה מקום.

זה משהו בגודל שלושה על ארבעה מטרים, אולי מטר יותר. יש מקום ישיבה לחמישה אנשים, ואלה תפוסים על ידי אישה בהריון, נכה וקשיש, אבל גם חלק מקרב ה"מיוחסים" האלה צריכים לעמוד. אין תור, ובהתאם למסורת עתיקת היומין של תורים בארץ (שאפילו בקופות החולים כבר עברה מן העולם) שואלים 'מי האחרון?' ואתה צריך כל הזמן לעקוב אם 'האחרון' הזה הגיע לעמדה, או-אז תידחק קדימה, שמא יתפוס מישהו אחר את מקומך. העמדה היא איזו מחיצה מוגבהת בצורת ארון פתוח לכיוון העבר השני, שבו חצי מטר למטה (אולי מחשש לתקיפה, חלילה) יושבים פקידי החברה שמנפיקים את הכרטיסים. תהליך ההנפקה עצמו מהיר ביותר, שכן המכשור חדיש. אבל אלוהים אדירים, מי היה מאמין שחברה שסיסמתה היא "הדלתות נפתחות בפניך" תפתח בפניי משהו עלוב ומבזה, הן את הלקוחות והן את אותה.

כאשר באתי בשנית למשרדי דן במסוף ארלוזורוב כדי לצלם בחוץ (שכן בפנים זאת לא רשות רבים) ולבדוק את המצב בפנים, היו במקום רק שני אנשים והכסאות היו ריקים. צילמתי רק את הכסאות מבלי לצלם פניהם של אנשים, אך ביקשתי מידיד שנסע אל מחוץ לעיר דרך המסוף שיציץ, והוא ראה את הקובייה הזאת גדושה.

כאשר בביקור הראשון נתקלתי במראה שתיארתי, שאלתי את הפקידים לפשר הדבר הזה ואלה אמרו: "אוהו… שאל את העירייה, הם אחראים לכל הבלגן הזה". אמרתי שלפני שאני פונה לעירייה אני רוצה לפנות לדובר חברת דן. קיבלתי את הטלפון, וכרגיל בלשכות של הדוברים באשר הם, הטלפון לא עונה. עשיתי זאת באמצעות האינטרנט, ואמנם זמן קצר לאחר מכן קיבלתי תשובה מעוזר הדובר: "העניין ייבדק והוא יחזור אליי בשבוע הבא". זה היה לפני יותר מחודשיים. מאז לא שמעתי ממנו, וספק אם אשמע, גם לאחר פרסום מאמר זה. הדובר הצטרף ל"גודו" האגדי. בעצם, מה יש כאן להסביר? שחברה גדולה שאמורה לשרת ציבור גדול מטריחה אותו ומזלזלת בו. פניתי לדובר העיריה באותה דרך וזכיתי למענה מהיר וסופי: "זה עניין עסקי של חברת דן".

אז יש לנו כאן דובר וממונה על יחסי ציבור של חברת דן, שעוסק בעיקר בפרסם חיובי בתקשורת, בלשוננו "יחסי ציבור". יש גם "שיווק", אך חורים כאלה לא משווקים. אבל בין שהדובר או האסיסטנט שלו בדקו ומצאו כי הילד האסופי הזה שייך להורים חוקיים ששמם חברת דן ובין אם הוא לא טרח לחפש כלל, זהו אות קלון לחברה. חברה שמשרתת מיליוני נוסעים ועושה פרסומת במאות אלפי שקלים, אך אינה נותנת שרות ראוי לציבור, אלא מצפצפת עליו – ראויה לגינוי. אשר למוניטין של החברה, על פי נתוני הבקרה של משרד התחבורה, רק אגד נמצאת בתחתית, במקום האחרון, ולפניה צמודה חברת דן. לעומתן, חברת קווים מעניקה את השרות הטוב ביותר.

אוטובוס דו-מפרקי של דן (צילמה: שרית פרקול)
אוטובוס דו-מפרקי של דן. התחנה הבאה טימבוקטו? (צילמה: שרית פרקול)

אשר לעיריית תל אביב, התגובה של הדובר אינה פחות תמוהה. מי אחראי לכל נושא התחבורה במטרופולין? שתי מערכות ביורוקרטיות, משרד התחבורה ועיריית תל אביב. כאילו השרות לתושביה מצד חברה שמפוקחת לא שייך לה, אלא נגיד למשרד המסחר והתעשייה, או לאיזה איגוד כמו איגוד לשכות המסחר, או שלוחה של שוק הכרמל. כאילו המסוף בארלוזורוב הוא בטימבוקטו ולא בתל אביב, ובטימבוקטו, אשר בקצה מדבר סהרה (במאלי) הפקידים בעירייה לא קבלו איזו "בקשיש", ולכן לא ניתן אישור לבנות מקום ראוי יותר. אולי כדאי שבאותם אוטובוסים של דן שישנה כריזה וכתוביות על מיקום התחנה ייכתב וייאמר: "התחנה הבאה – מסוף טימבוקטו".

[related-posts title="מאמרים נוספים מאת צבי גיל"]

זרקור – האתר של צבי גיל | דף הפייסבוק של צבי גיל

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן