בואו לקנות בעסקים הקטנים, נו, קדימה, אתם באים? לכם יש יומיים, לנו יש תקציב פרסום לפרוייקט הכל כך פילנתרופי שלנו, שיכול לתת מרווח נשימה לעשרה עסקים עם מצוקת אשראי שתקועים כי אנחנו לא נתנו להם את האשראי. אבל נו, קדימה, בואו, אנחנו בנק ממש נחמד, משתפים פעולה עם מאקו ואפילו עם ארז טל, אנחנו עוזרים לעסקים קטנים, אמנם לא ניתן להם עוד הגדלת מסגרת, וגם נחגוג עליהם בעמלות הקמה, עמלות ניהול ושאר ירקות, ויש סיכוי אפילו טוב שנחנוק אותם קצת בריביות אבל היי – זוכרים? יומיים בשנה קונים רק בעסקים הקטנים!

צרכנים יקרים, שמעתם, האזנתם וכן, ניתן לומר שפשוט אי אפשר היה לברוח מהקמפיין הזה, ובכל מקרה – אתם הרי צרכנים ממושמעים, כי בטלוויזיה בדרך כלל אומרים אמת. אז תגידו נכון, איזה יופי, ולמרות שאתם עדיין חושבים ששמעון מבית הקפה בפינה עושה עליכם מיליונים, בנק הפועלים ביקש, אז מה – לא נעשה? נעזוב ליומיים את שופרסל ונלך לראובן מהשכונתית, נחרוג ממנהגנו ונלך לחנות הבגדים הקטנה במקום לשלט של בר רפאלי, ואת הקפה של הבוקר נשתה באמת אצל שמעון, למרות שהקפה החדש של ג'ו במנטה שבתחנת דלק מעולה.

מכירים את שמעון? כן , כן, זה מהקפה בפינה. לו, כמו ליצחק תשובה, הבעלים של דלק שרכש לא מזמן 51 אחוז ממניות קפה ג'ו, יש חמישה ילדים. בניגוד לתשובה – הוא לא חי בווילה ואין לו בתים בחו"ל, אבל יש לו אחלה של דירת ארבעה חדרים בקומה שלישית בבניין ברחוב טוב. פעם היו חודשים שהוא היה לוקח הביתה 17,000 שקל. היום הוא לוקח בדרך כלל 6,000, בחודשים קשים לפעמים רק 3,000 שקל. הוא אמנם מושך משכורת, אבל רווחים זה משהו שנשאר מבחינתו רק ככותרת בעיתון.

לא מזמן חברות הבירה העלו לשמעון את המחירים, זו היתה פעם שלישית בחצי שנה, פעם בתירוץ של עליית המע"מ, פעם התייקרות הדגן בעולם, ועוד פעם שהוא לא זוכר למה. שמעון לא מוכר המון בירה, אבל בערב ככה החבר'ה היו מגיעים לפעמים וזה היה פעם אחלה אקסטרה לסוף היום. לשמעון לא היתה ברירה, והוא גם העלה את המחירים. החבר'ה התעצבנו, הפסיקו לבוא לשתות בירה אצלו, העדיפו לקנות בסופר ולשבת בבית לשתות.

כששמעון רצה לעבוד עם מוצרי חלב שלא של החברות הגדולות, הוא מצא שאין כמעט משלוחים באזור שלו (כבר הזכרנו ששמעון מהפריפריה?). וכשטרה (של קוקה קולה, ההיא מהבירות) ותנובה הודיעו לו שמעכשיו רק שוטף 15, הוא גם הפסיק לפתוח כרטיסי הקפה ללקוחות, והלקוחות התעצבנו עוד יותר. כששמעון גילה שהוא משלם עמלה של 1,500 שקל בחודש על סליקת כרטיסי האשראי הוא רצה גם להגביל את האשראי לגיהוץ של מינימום 20 שקל, ואז החבר'ה ממש התעצבנו.

לשמעון יש בקפה שלו ארבעה עובדים. אחד מהם טבח, עובד כבר ארבע שנים, לפני חודשיים ביקש העלאה ושימעון התנצל שהוא לא יכול. מאז הוא שם לב שהתחילו להיעלם לו קצת דברים מהמחסן, הבעייה היא שמצלמת האבטחה במחסן התקלקלה, ואין עכשיו 1,200 שקל להחליף אותה. מצד שני – גם לפטר את העובד הוותיק עם הפיצויים והכל זה סכום שלא יכול לצאת כרגע, אז לא מפטרים. לעובדת החדשה שנכנסה לפני חצי שנה הוא בדיוק סיים לסדר את כל עניין הפנסיה, היום היא בישרה לו בשמחה רבה שהיא בהריון. הוא מקווה שבחופש הגדול, כשתצא לחופשת לידה, הבת שלו בת ה-17 תוכל לבוא לעזור לו בקפה.

חשבון החשמל, שבחורף הקודם עמד על שמונה לחודשיים, עלה איכשהו בחורף הזה לעשר, המים מ-1,200 ל-1,500, ועכשיו גילו בבניין שבו הוא שוכר את הקפה כבר 15 שנה שיש לו היתר רק לתעשייה ולא למסחר, אז רשיון העסק שלו לא בתוקף. שלשום היה לו שימוע במשטרה על זה ונתנו לו ארכה של חודש עד שיפתחו לו תיק פלילי אם לא יסדיר את העניין. הבעלים של הבניין בחו"ל עד מרץ, והוא בכלל לא יודע אם כדאי לפתוח בהליך מחודש, כי בעל הבית הודיע לו שהחוזה שלו ממילא נגמר עוד שלושה חודשים, ואז, אם ירצה להמשיך – סבבה, אבל שכר הדירה יעלה מ-4,500 שקל בחודש ל-8,000, וזה רק כי הבעלים אוהב את שימעון, כי עכשיו זה אזור מבוקש.

יותר דחוף לתקן את המקרר שבפינה עכשיו, 900 שקל לפני מע"מ בצ'ק דחוי לעוד שבועיים, כי טכנאי המקררים לחוץ ולא יכול לדחות יותר מזה, גם לו אין מספיק עבודה. וכן, גם החודש שמעון לא הסדיר את החוב של הארנונה במועצה, ונראה לו שיש טעות עם מס הכנסה, אבל הוא לא שילם לרואה החשבון בחודשיים האחרונים כי לא הגדילו לו את המסגרת בבנק, ולמרות שהוא לקוח של הבנק הנחמד שתומך בעסקים קטנים כבר 20 שנה – אפילו הלוואה של 50,000 שקל לא אישרו לו. והוא לא יכול לחתוך יותר במשכורת של עצמו, כי היה חייב לשלם על הגן של הקטן, ועכשיו אין לו את מי לשאול.

והנה עוד לקוחה שמסננת כמה זה חוצפה לקחת על בקבוק קולה זכוכית שעולה לו שני שקלים 12 שקל. גם היא כנראה לא תחזור.

לשמעון לא יעזרו יומיים של הילולת העסקים הקטנים, וגם לא לאף אחד מהעסקים הקטנים שמחייכים אליכם מהטלוויזיה בזכות 15 שניות התהילה בפריים טיים שניתנו להם בחסד בחסות בנק הפועלים.

שמעון זה אנחנו, שמעון זה כל אחד ואחד מאיתנו. ואם אנחנו לא נעזור לעצמנו כל יום בימות השנה, לא יהיו יותר שמעונים, וכנראה שגם לא תשאר כאן מדינה. יישארו כאן סופרמרקטים ענקיים ומלא קופאיות קטנות, יישארו כאן רק בוסים עצומים, אנשים קטנים, ואנחנו, שאף אחד מאיתנו לא יהיה בסקטור הראשון. וכן, יישאר פה גם בנק שפעם היה נחמד לעסקים קטנים, לפחות יומיים בשנה.

________________________________________________________________________________

• נעה שפיגל היא בעלת פאב ואשת תקשורת

[related-posts title="עוד בנושא עסקים קטנים"]