השתלת איברים וקביעת מותו של אדם במקרה של מוות מוחי הם נושא לוויכוח מתמשך בין רבנים וזרמים ביהדות. אחת הבעיות שקשה היה לפתור במהלך השנים נבעה מחוסר אמון של רבנים בסיכומים שהגיעו אליהם עם הרופאים. בכינוס שהתקיים לפני כעשור, הודו הרופאים בכשלון התהליך, ומאז הושקעו מאמצים גדולים כדי להגיע לעמק השווה.

הסוגיה המורכבת הועלתה במהלך כינוס "השתלות מן החי על פי ההלכה", שהתקיים במכללה האקדמית צפת.

בכינוס, נדונו גישות של פוסקים שונים והועלו רעיונות מעשיים המאפשרות תרומת איברים על פי ההלכה. במהלך ההרצאה מפי הרב בניהו ברונר, ראש בית המדרש במכללה, נידונו הנושאים שעסקו בקשיים בהוצאת איברים מאדם שעדיין חי, ביכולת להוציא איברים ממת, בבעייתיות בהשתלת האיברים מצד החולה המושתל וחשיבות המצווה לתרום מהחי כמו תרומת כליה, תרומת דם או מח עצם, וסוגיות נוספות. על פי הרב ברונר: "אפשר לאתר את שלב המוות המוחי ואז מותר להוציא איברים לצורך השתלה באחר".

באשר לחתימה על כרטיס אדי, לדעת הרב ברונר, אפשר לחתום על כרטיס "בלבבי"' לשומרי תורה, כי בארגון זה רבנים-רופאים מוודאים שהמוות הוא אכן סופי. לדבריו, גם מי שחתום על כרטיס אדי לא ברור שהוא עשה איסור, אלא ששם יש פחות אמון בכך שהעבודה נעשתה כראוי.

לדברי הרב ברונר, "השתלת האיברים מאדם חי או מגופת נפטר מהווה סוגיה הלכתית מורכבת ומעניינת. מטרת הכינוס הייתה לחשוף את הסטודנטים לנושאים ההלכתיים הקשורים להשתלת איברים. פוסקי הלכה יושבים על המדוכה בשנים האחרונות ודנים בנושא חשוב זה מתוך מטרה לתת תקווה לחולים. מחלוקות רבות קיימות על הנקודה בזמן שבה נחשב האדם למת מבחינה הלכתית. לדעתי, הגדרת המוות נקבעת כאשר מדובר במוות מוחי, מכיוון שניתן לאתר בוודאות מתי שגזע המוח הגיע לשלב אל-חזור, המעיד על אבדן סופי של יכולת הנשימה העצמית, רק אז מותר לקחת ממנו איברים".

בכינוס השתתפו תושבי צפת וסטודנטים מהחוגים לעבודה סוציאלית, סיעוד, פיזיותרפיה ומבית המדרש. האירוע נערך במסגרת פעילות משותפת של בית המדרש בראשותו של הרב בניהו ברונר, והקתדרה העממית בהנחייתה של אתי בהם-טביב, מנהלת היחידה למעורבות חברתית במכללה.