Skip to content

אמנות החמדנות

מסתבר שלצד אותם אמנים רעבים ללחם ופרסום ישנם גם כאלו שהחמדנות עלתה להם לראש. מחוויות של צלם, המקצוע שהאוחזים בו הופכים לנרדפים על ידי סדרה ארוכה של חוקים דרקוניים שהרסו את האמנות שבו ועכשיו מחסלים את השאר
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

ז'ראר קמבון (Gerard Cambon), תרשמו לכם את השם הזה. כי אם אתם צלמים, עיתונאים  ואו מבקרי אמנות וחס וחלילה ראיתם את עבודותיו והנצחתם אותן, גם אם ברשות הגלריה, המוזיאון או כל מקום אחר בו הוצגו, הרי שיש סיכוי סביר שתקבלו טלפון סחטני מעורך הדין שלו. ככה זה כשכל אמן אחרי שתי תערוכות מצטייד בעורך דין.

אני צלם, בעוונותי, ופשעי גדול עוד יותר, מכיוון שאני אוהב ומנסה להנציח אמנים ואמנות. הבעיה היא שהפכנו הצלמים להיות גזע נרדף, כשעשרות חוקים כובלים את ידינו, את אמנות צילום הרחוב הרגו לנו לחלוטין וכל אידיוט מגוחך בציבור יכול לתבוע מאיתנו להסיר את תמונותיו למרות שנלקחו במקום ציבורי. מסתבר שזוהי רק ההתחלה.

לפני כשלושה שבועות נכנסתי לגלריה באטריס סולי במארסיי, סניף של אותה גלריה הממוקמת בפריז. וצילמתי באישור בעלי הגלריה ומנהליה, בנוכחותם ואחרי שסיפקו לי מידע כתוב על האמן, תערוכה של הפסל ז'ראר קמבון, מדובר בפסל עם הומור ויצירתיות. יפה או לא יפה? עניין של טעם. צילמתי , שוב בנוכחות בעלי הגלריה, יצאתי, אמרתי יפה בון ג'ורנה לא לפני שלקחתי את החומר הכתוב, שנתנו לי, והעליתי את התמונות לאתר של הסוכנות עבורה אני מצלם, כמו תמיד.

ההכנסה שלי מסיפור כזה שלא נמכר היא 30 סנט!!!

שלושה שבועות מאוחר יותר אני מקבל דואר אלקטרוני מהמערכת של הסוכנות שמספרת לי שהאמן התקשר אליהם ודרש מהם תשלום או שיסירו את התמונות. החוק בצרפת סבוך במיוחד ונותן לאמן את הזכות לדרוש הורדה של תמונות של עבודותיו.

כדי להבהיר, מדובר בפסלים, כך שאין כאן אופציה לרפרודוקציה ומכירה. מדובר בסיפור עיתונאי על פתיחה של תערוכה של אמן.

פניתי אל הגלריה ולא הייתי צריך אפילו לפתוח את הפה, מנהלת הגלריה במארסיי ידעה בדיוק מה הסיפור והיתה נסערת הרבה יותר ממני. אחרי הכל, פרנסתה של הגלריה ממבקרים ומבקרים באים מפרסום, ופרסום של אמנות מגיע מ…צלמים. היא התנצלה והודיעה לי שזו הפעם הראשונה שדבר כזה קורה לה. זה לא קרה מעולם. לדבריה האמן יושב ומחפש בגוגל ומרים טלפונים ומאיים על אנשים. והיא חסרת אונים בגלל החוק.

מי שמכיר אותי יודע שאני לא מתכוון לשתוק. אמן מנוסה שהגיע לרמת פרסום בה עלה לו השתן לראש והוא שכח בעצם כיצד הגיע לאן שהגיע ובזכות מי (רק תמונות מקדמות אמנות כך שללא צלמים הוא לא היה מגיע לשום מקום), בא ויורק לבאר שממנה שתה לסובאה. באר ממנה אמורים מאות אלפי אומנים צעירים, שטרם נחשפו, לשתות במשך דורות בתקופה הרבה פחות קלה.

כאמור, סדרת חוקי זכויות היוצרים הורגת את אמנות הצילום. ארה"ב היא המדינה היחידה שעדיין מכירה בחופש העיתונות. אירופה מתה עבור צלמים. כל צילום שאנחנו מצלמים הוא סיכון מקצועי עבורנו ולא מדובר בצילומי פפראצ'י. אבל הגרועה מכל היא זכותם של אלו ש"עשו את זה" לסגור את הדלת בפניהם של אלו שעדיין לא התחילו. כי אני אחשוב פעמיים לפני שאצלם תערוכה כלשהי ואני בטוח שאני לא הקורבן היחיד של ג'ראר קמבון ודומיו.

אגב… אני מציע לו בזאת, בפומבי קבל עם ועדה, עמלה על 30 הסנט שקיבלתי עבור הצילומים מהתערוכה שלו.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן