שני סיפורים קטנים שלא הגיעו לחדשות. שני סיפורים קטנים מהיומיום, שאולי אם לא יועלו על הכתב כאן יעברו להם ביעף, כאילו לא היו הדברים מעולם.

סיפור ראשון הוא על בחור בדואי צעיר, בן 22 ליתר דיוק. זה לא כבר התארס, הוא קטן ממדים ועובד בפאב כטבח. הוא מעולם לא הסתבך בקטטה, והוריו שלחו אותו לבית ספר אחר, לא בכפר, כדי שיקבל חינוך יותר טוב. הוא צנוע ושקט, וגם שהוא מתעצבן הוא לא יודע להרים את הקול.

בשבוע שחלף, בדיוק כמו שהוא נוהג לעשות במשך שישה ימים בשבוע זה זמן רב, יצא הבחור מהפאב שבו הוא עובד בשעה שלוש בלילה. אבא שלו היה אמור לאסוף הביתה מהצומת, מרחק ארבע דקות הליכה מהפאב, השוכן בתוך אזור בילויים בישוב כפרי בצפון שגם בשעה שלוש בבוקר בסופ"ש הוא הומה אדם.

הבחור ניגש לצומת, ולפתע קפצו עליו חבורה של שלושה בני 18 שיכורים, יהודים טובים, שבתוך דקה נהיו עשרה, ופשוט הרביצו לו. סתם, ככה, בלי סיבה. כשברח לתוך המכונית של אביו חדלו החבר'ה מהמכות והסתפקו ביידוי אבנים על המכונית של האב.

אם חשבתם שהבסיס לסיפור הזה היה גזעני, אני נאלצת להוריד לכם במינון הפלפל העיתונאי – החבורה של העשרה הסתובבה במשך חצי שעה ופשוט דפקה מכות לכל מי שעבר. למה? לא ברור. משטרה? לא היתה, ותאמינו או לא – אף אחד גם לא התקשר אליה, יתרה מכך, גם אף אחד לא רצה להגיש תלונה. "למה אתם לא מגישים תלונה?" שאלתי את האבא. "כי ככה, המשטרה לא תעשה כלום בכל מקרה", נעניתי, אפילו לא בנימה של יאוש, פשוט בנימה של "זה מה יש".

הקנס – 9,600 שקל  לכל עסק שנפל בפח

סיפור שני התרחש יומיים לפני כן בתחנת המשטרה שאחראית על האזור שבו דובר קודם. השעה שלוש בצהריים, והתחנה מלאה בעשרות בעלי עסקים קטנים מהאזור, כאלה שמפעילים פיצוציות ומרכולים שכונתיים. הסיבה – שימועים. העוון, לדבריהם של בעלי העסקים: במשך שלושה ימים שלחה המשטרה בחור בן 17 ועשרה חודשים לא מגולח, שבמבט אובייקטיבי לחלוטין נראה בן 30  לפחות, ללכת ולקנות בקבוקי אלכוהול בכל חנות באזור, קטנה ככל שתהיה. הקנס – 9,600 שקל  לכל עסק שנפל בפח ופתיחת תיק פלילי לכל אחד מבעלי העסקים. מי שנפל בפעם השנייה קיבל נוסף על כך גם צו סגירה מנהלי ל-30 יום. הפעם, גם אם רוצים אי אפשר לקרוא לשוטרים על הלינץ' הכלכלי הזה ואי אפשר להתלונן, שכן העוקץ הזה נעשה בחסות מדינת ישראל.

שני סיפורים קטנים בשבוע אחד. בניגוד לערב הסילבסטר שהתרחש באותו השבוע, הסיפורים האלה לא יגיעו לכותרת הראשית בחדשות, אף אחד לא מת, זה בכלל קרה בפריפריה, כך שזה עוד פחות מעניין, ומכייוון שאף אחד לא הגיש תלונה – דובר המשטרה לא יפרסם הודעה לעיתונות והסיפורים ייעלמו להם יום אחרי זה כאילו לא קרה כלום. צעיר בדואי אחד עם סימנים כחולים ושריטות על האוטו של אבא, ועוד כמה בעלי עסקים שבמצב של היום – 9,600 שקל בהחלט יכולים להביא אותם לדפי העיתון, אבל לא בכותרת הראשית, סתם בעמוד האחורי ברשימת פושטי הרגל החדשים.

בוויקיפדיה, האבן-שושן של דור האינטרנט, נכתב כי "הלגיטימיות החברתית של אלימות תלויה בהקשר בו ננקטת האלימות. בעוד שברוב המקרים, התנהגות אלימה נתפסת כשלילית וכעבירה על הנורמות החברתיות ולרוב גם על החוק, הרי שבמקרים מסוימים נתפסת האלימות כלגיטימית, בעיקר כאשר מדובר בהגנה עצמית או במי שהוסמך לכך על ידי המדינה". צודקים שם בוויקיפדיה – נורמה חברתית זה מה שהחברה קבעה בחסות משטרת ישראל, והחברה קבעה שזה אמנם לא נעים לחטוף מכות משיכורים, אבל ממילא המשטרה לא תעשה כלום, ומי שהוסמך לכך ע"י המדינה רשאי להשתמש באלימות, כי הרי זו אלימות לגיטימית, בעיקר אם היא אלימות לא פיזית, שתורמת לקופה הציבורית.  וכך נשארנו אנו, אזרחי מדינת ישראל עם משטרה וחברה שפועלות בדיוק בהתאם להגדרות הוויקיפדיות של ניהול חברה תקין. זכינו.

אני לא אגיד שחבל שצריך שמישהו ירצח כאן ע"י חבורת שיכורים, או שמישהו יתאבד בגלל מצב כלכלי שנגרם לא בדיוק בגלל שהוא לא יודע לנהל עסק, כדי שמשהו יזוז בחברה שלנו. הרי זה כבר קרה, וכלום לא זז. אולי רק צריך להסביר למשטרת ישראל, בעדינות ככה, ממש, שלא יתעצבנו, שלפעול לפי הגדרות הויקיפדיה זה קצת בעייתי.

גוף שאמור להוות מענה ולשמור על הסדר ועל האזרחים לא יכול לדפוק את האזרח ולהתעלם במפגיע מאיבוד אמון הציבור בו לאור יום, ואז להתהדר בחגיגה תקשורתית איך עברנו ליל סילבסטר שלם בלי הרוגים בתאונות דרכים. גוף שאמור לשמור על התנהגות תקינה של חברה לא יכול להתעלם מעקיצות כלכליות וגניבות שנעשות כאן על ימין ועל שמאל ולהשאיר את העבודה לכלבוטק במקרה הטוב, ואז לכאורה "לעקוץ" בעצמו את מי שהוא אמור לשמור עליו, גם אם זה לטובת הקופה הציבורית. זה לא עוד מצלמת מהירות שצריכה לעשות את עבודה – זה לגרום לאנשים לפשוע בכוח.

יקום כאן אחד שמישהו גנב לו סחורה מהחנות או אפילו כסף מהקופה והמשטרה עזרה לו לקבל את הגנוב בחזרה. בואו לא נשקר לעצמנו – זה לא קורה יותר מדי. ואתם, משטרה יקרה, לא יכולים גם לא לעזור לנו וגם לדפוק אותנו עוד יותר.

>>> קריאה נוספת: בכל הקשור להרתעה, הישגי המשטרה דלים מאוד

________________________________________________________________________________

• נעה שפיגל היא בעלת פאב ואשת תקשורת