מכונת הלהיטים המשומנת של עילי בוטנר

הזמר והיוצר עילי בוטנר, שעומד מאחורי הצלחתם של כמה זמרים בולטים, הזמין את החברים להשקת האלבום "תם ולא נשלם" ב"זאפה" ת"א. ריטה ונינט לא באו, אבל הגיעו עידן רייכל ושני יוצאי "כוכב נולד" – אדר גולד ואוהד שרגאי. הקהל הנלהב כלל את צמד הבליינים גדעון סער וגאולה אבן, ואת כתבנו יובל אראל, שלא התאכזב

Print Friendly

אווירה דרמטית. רייכל ובוטנר. צילום: יובל אראל

מיהו עילי בוטנר? הוא אכן כותב שירי פופ, מלחינם ופורט עלי גיטרה. אבל זה לא הכול. את דרכו המוזיקלית החל כנגן בהרכבים שונים וליווה הרבה מזמרי המיינסטרים המוכרים – ריקי גל, גלי עטרי ועברי לידר, ניגן בהקלטות אלבומים שונים, בין היתר עבור עידן רייכל, שמוליק קראוס וריטה, ואז פרץ ככותב, מעבד ומלחין, והוא עומד מאחורי זמרים מצליחים – נינט טייב, רן דנקר, קובי אפללו, נורית גלרון, איה כורם, הראל סקעת ועוד.

לפני כשנה אסף אליו את שני הזמרים יוצאי "כוכב נולד" – אדר גולד ואוהד שרגאי והחל לשתף עימם פעולה בסדרת שירים שהפכו ללהיטים: "רץ אלייך", "תתן לי יד", "תם ולא נשלם" ו"נעים עכשיו". לפרוייקט  קרא עילי בשם "עילי בוטנר וילדי החוץ" על משקל היותו יליד קיבוץ "עין כרמל". "ילדי חוץ" הוא כינוי לילדים שנשלחו ללמוד ולגדול במסגרת קיבוץ מסיבות שונות ונקלטו והפכו לחלק מהחברה ההומוגנית המשותפת.

ארבעת השירים הפכו ללהיטי פופ אהובים על הקהל הרחב ובסוף השבוע יצא אלבום הבכורה של הפרוייקט – "תם ולא נשלם" הכולל תשעה שירים, שהופקו מוזיקלית בידי גיא מנטש ויהל דורון.

בסוף השבוע חגגו חברי ההרכב את השקתו של האלבום במופע חגיגי במועדון זאפה ת"א, שהמה מקהל כולל רבים מאמני הבית של NMC שמשיקה את האלבום, יוצאי "כוכב נולד" וגם הזוג הלוהט שר החינוך גדעון סער ומגישת הטלוויזיה גאולה אבן.

אני לא ממש המאזין הממוצע של להיטי פופ, והגעתי הפעם ברגשות מעורבים. מצד אחד ההצלחה המוכחת של שורת הלהיטים שקדמו להשקה ומצד שני המכנה המשותף הרחב המכוון מראש להיקלט בקלילות. השירים קליטים, מובילים לפיזוזים ואף להצטרפות רבתי לפזמון החוזר, אך לא ממש למקום של כבוד על מדף התקליטים הביתי. ואולי זו כוונת המשורר, ליצור מוצר קליט, מתחנף לקהל הרחב, נוח לשיווק ובעטיפה מוכרת.

אז מה היה לנו? מופע שהחל בשיר שקט, אור בודד כחלחל מאיר את עילי היושב לבד על הבמה, מלווה בגיטרה אקוסטית, מבצע את השיר "מכתב לאחי" אותו כתב עבור קובי אפללו. בלדה אישית, הקהל מצטרף בשירה חרישית בפזמון. עילי מודה לקהל ומציין כי מעבר לשירי האלבום החדש יבצעו שירים משני אלבומיו הקודמים ושירים שכתב לאמנים אחרים.

אט אט מצטרפים הנגנים – צוקי דבוסק בגיטרת בס, דני עבר-הדני בקלידים ודקל דביר על התופים. עילי מזמין את אוהד שרגאי כדי לבצע את  "הכל מזכיר אותך", שיר שכתב עילי עבור האלבום המשותף שלו עם רן דנקר.

"ילדי החוץ" כבשו את מעוז המיינסטרים. שרגאי וגולד. צילום: יובל אראל

אנחנו עדיין בשלב העמוק, הנוגה, הנוגע ללב. כעת מצטרפת אדר גולד לבמה, היא פותחת בשיר "ובימים", בלדה נוספת הלקוחה מהאלבום החדש. האווירה הרגשנית נשמרת כאשר אדר עוברת לבצע את "קול זיכרון חוזר", שיר שכתב עילי לריטה. אדר איננה ריטה, אבל היא מגישה את השיר בנאמנות ואמינות.

אוהד מלווה אותה בקול השני ובהמשך הוא נוטל על עצמו מעמסה די כבדה, הוא פותח בשיר שעילי כתב לנינט טייב – "אם תבוא". גם אוהד איננו נינט, אבל לאוהד יש את היכולת הדרמטית והעמידה הנכונה להגיש את השיר עם כל המניירות המיוחדות.

אוהד ואדר לוקחים את הקהל לסוג של שירה בציבור, עם הבחירה המוצלחת בשיר "ימים של קיץ", שאותו כתב עילי לכפיר בן ליש. השיר מכיל סוג של גרוב קצבי, הוא מרקיד, זה הפופ אליו התכוון עילי, שיר שלוקח את כולם יחדיו, גם צלילי גיטרה חשמלית הנוחתת במקום הנכון.

הקהל כבר מבושל היטב, זה הזמן להמשיך לשיר קצבי מהאלבום החדש, "נעים עכשיו", מילים מקפיצות, קצת לא מחוברות, אולי להכניס אווירה של חיפזון ורוח שטות, אווירה מתעתעת, והוא כבר תופס את הקהל, הם יוצרים כאן מסיבה, הקהל מצטרף לפזמון בכפיים.

זה הזמן הנכון להמשיך את החגיגה, עם השיר "תיתן לי יד", עוד מוצר פופי קליט מהאלבום החדש, פרי יצירתו של עילי, ומיד אחריו ללהיט נוסף – "רץ אליך", השיר הראשון ששוחרר להאזנה מהאלבום לפני קרוב לשנה.

עכשיו, כשהאדרנלין מפמפם בעורקי החבורה על הבמה וההמון שמולה, הם חותכים היישר ללהיט נוסף שנכתב בידי עילי עבור נינט טייב – "היא יודעת". כאן אני עוצר לרגע וחושב, אולי היה נחמד לו כל הזמרים שזכו לרכב על גלי ההצלחה בזכות תרומתו של עילי היו מצטרפים הערב לחגיגה שלו, הן כהערכה על פועלו עבורם והן כפרגון לפרוייקט החדש. עוד שיר מהאלבום של עילי עם רן דנקר – "שווים", היוצר סוג של דרמה באוויר.

כעת מגיע תורו של אורח הכבוד הערב. מסתבר שעידן רייכל הוא לא רק מוזיקאי כותב, יוצר מלחין, מבצע ופרוייקטור אדיר חוצה יבשות, רייכל הוא גם חברו של עילי עוד מימיהם בשירות הצבאי. עילי פותח באקוסטית עם השיר "מחכה", שהלחין רייכל לריטה, רייכל שר, אורות לבנים מאירים את השניים מלמטה, יוצרים תפאורה דרמטית, עילי מצטרף לדואט.

הם מבצעים את "מה שלא הספקתי לומר", שכתב עילי לרן דנקר באלבומו האחרון, אווירה רגועה, נוגה קצת, כאילו שאנסון, דואט, ועוברים לשירו של רייכל – "שאריות של החיים". ממשיכים עם ביצוע לשיר נוסף של רייכל – "מילים יפות מאלה".

פופ להמונים. בוטנר. צילום: יובל אראל

עידן מסיים והצמד שרגאי וגולד חוזרים על כל הנגנים, הם מתקרבים לסיומו של המופע, סט שירים נוסף הכולל את "תם ולא נשלם" – שיר הנושא של האלבום, "בואי ונעזוב", שנכתב לרן דנקר, וביצוע נוסף לשיר "מכתב לאחי", אך הפעם בגרסה קצבית ועולצת בהשתתפות הקהל. חצי אולם כבר על הרגליים והם מקנחים בשיר "אני אש", עוד אחד מהאלבום עם רן דנקר, סוג של קליימקס עם הקהל – והם יורדים על מנת לחזור אחר כך להדרן.

כמו בהתחלה, עילי והגיטרה האקוסטית לבד על הבמה, אור כחול בודד מאחור, סוג של אינטימיות, עילי פותח עם השיר "סוף העונה", ריטה, כן. כעת חוזרים הנגנים והזמרים, עדיין אווירה אינטימית, על שרפרפים מוגבהים, עילי נזכר בימי הקיבוץ, רוצה ליצור שירה בציבור – "בארץ אהבתי", אדר גולד לוקחת את תפקיד הסולו, הקהל מצטרף חרישית, רק שרה'לה שרון והפרחים לצה"ל חסרים. השיר של לאה גולדברג ומוני אמריליו לוקח את הקהל למקום אחר, חוזרים אחורה, ארץ ישראל ההיא, של פעם, סוג של קומזיץ באולם, רק שלא יהפכו כאן קרטושקעס מול הבמה. הם ממשיכים עם "ילדות קשה", מחוץ לתפריט הפלייליסט, שירם של יעקב גלעד ויהודית רביץ, עדיין ארץ ישראל.

וכעת הולכים על הפינאלה הגדולה, "אתם מוכנים לעמוד?!" שואלת מצווה אדר גולד, הקהל קם על רגליו, שיר אחרון – "רץ אלייך", אוהד פותח בשירה, אחד הלהיטים של האלבום.

אז הערב שיניתי במקצת את דעתי על הפופ. הוא אפשרי, הוא קליט, הוא מוכר, אתה לא יודע היכן בדיוק שמעת אותו, אבל הוא נעוץ מזמן עמוק בפאתי הראש.

Print Friendly

על אודות יובל אראל

הייתי שם - כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם - בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון (למעט מקהלת הצבא האדום). כיום אני מתעסק בצילום תמונות סטילס וקטעי ווידיאו בהופעות, מופעים, במיוחד בסצנת האינדי בגוש דן, במועדונים – בארבי, לבונטין 7, סאבליים, תאטרון תמונע, אוזן בר ואחרים. לעתים אני גם כותב, מנסה לתת ביקורת נכונה, תמציתית וראויה למופעים שאני מבקר בהם. כתבות נוספות מתפרסמות בבלוג של יובל אראל - http://yuvalerel.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, מוזיקה, תרבות, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.