אחד ההבדלים הבולטים בין גברים ונשים היא בתפישה המרחבית שלהם. השערה מרכזית אחת היא שההבדלים האלה מקורם אבולוציוני, והם נובעים מחלוקת עבודה שונה בין ציידים ללקטיות ומהמשימות השונות שגברים ונשים נאלצו להתמודד איתן לאורך ההיסטוריה הארוכה של חיים בחברה של ציידים לקטים. אחד המבחנים המודרניים שמראים את ההבדלים האלה הוא מבחן רוטאציות מנטליות, שבו מתבקשים אנשים לדמיין איך ייראו צורות תלת ממדיות אחרי שיסובבו אותן. הם צריכים לערוך סיבובים תלת ממדיים כאלו בראש בלבד ולדמיין את הצורות המתקבלות. זו משימה שבה גברים טובים יותר מנשים באופן עקבי, מה שניתן לראות אפילו אצל תינוקות.

אבל ההבדלים בין גברים ונשים בתפישה המרחבית לא נגמרים רק ברוטאציות מנטליות. יש הבדלים כאלו גם בחיי היום יום. נשים וגברים תופשים מבחינה קוגנטיבית את הסביבה בצורה קצת שונה, מה שמשפיע גם על איך הם מנווטים, איך הם מחפשים מזון, עורכים קניות או סתם מנסים למצוא כתובת מסוימת. מחקר חדש בוחן איך נשים וגברים מחפשים את המכונית שלהם אחרי ביקור בקניון והאם יש הבדלים באסטרטגיות החיפוש האלה.

בעיית מציאת המכונית קשורה לזיכרון המרחבי. אנשים בונים לעצמם מפה קוגנטיבית של הסביבה, ואז מנווטים באמצעותה. המפה הזו כמובן לא חייבת להיות מושלמת, ומספיק לבנות דרך אחת יעילה להגיע ממקום מסוים ליעד כדי שהמפה תהיה מוצלחת, אבל אנשים עם בעיות בזיכרון המרחבי יכולים להתקשות מאוד בהתנהלות היומיומית שלהם. משימות פשוטות כמו מציאת מפתחות הבית יכולות לקחת זמן רב, שלא לדבר על אי ידיעת הדרך לעבודה. במקרי חירום, זה יכול להוביל לאסון, אם לא יודעים מהי הדרך המהירה ביותר להתפנות מבניין בזמן שריפה, למשל, ורק תחשבו איך הייתם מסתדרים כציידים ולקטים בחברה מסורתית עם זיכרון מרחבי גרוע.

ככל שאנשים מכירים את הסביבה טוב יותר, למשל, נוסעים באותה הדרך כל יום, הזיכרון שלהם הופך לאוטומטי. בסביבות חדשות, אנשים צריכים לכוון את הקשב שלהם ולהתאמץ הרבה יותר בניווט דרכם. המחקר הנוכחי התמקד במציאת מכונית במגרש חנייה של קניון גדול, משימה שלא אמורה להיות מסובכת במיוחד, אבל לא מעט אנשים מתקשים בה. 115 אנשים שסיימו את הקניות שלהם, 59 גברים ו-56 נשים, השתתפו במחקר בטווח גילים רחב של 19-80. הנבדקים התבקשו לענות על שאלות שונות שקשורות ליכולת ניווט באופן כללי, ובאופן ספציפי בחניון של הקניון. הם נשאלו בין השאר לגבי מידת הוודאות שיש להם היכן הם חנו ולתאר את המסלול מהמקום שבו הם נמצאים עד למכונית ולהצביע מנקודה קבועה בתוך הקניון לכיוון המשוער של המכונית החונה שלהם. אחרי זה החוקרים שחררו אותם לנפשם ועקבו אחריהם כדי לראות בפועל איך הם מגיעים למכונית.

גברים צעירים היו קצת יותר טובים יותר מגברים מבוגרים באיתור המכונית,
אבל מגמה הפוכה התגלתה אצל הנשים – שם דווקא נשים מבוגרות הפגינו דיוק גדול יותר 

הנה הממצאים העיקריים של החוקרים: רוב האנשים מצליחים להגיע למכונית במסלול הקצר ביותר האפשרי, אבל 14% טועים טעויות מהותיות בדרך ועושים סיבוב רציני לפני שהם מגיעים למכונית. מבין אלו שמתברברים בדרכם למכונית היה רוב נשי, 12 נשים לעומת 4 גברים. האנשים האלה היו חסרי חוש כיוון באופן כללי, ובאופן ספציפי לא יכלו לומר איפה המכונית שלהם חונה על מפה. חוש כיוון הוא הדבר החשוב יותר, מכיוון שגם אם לא יודעים בדיוק איפה המכונית חונה – מספיק שהכיוון הכללי ידוע כך שבסופו של דבר אפשר יהיה למצוא את המכונית די בקלות.

נשים נטו יותר להתבסס על רמזים ויזואליים 

הבדלים מעניינים בין המינים עלו גם מאסטרטגיות החיפוש השונות. נשים נטו יותר להתבסס על רמזים ויזואליים כמו מבנים בסביבה ותיארו את מסלול ההליכה בהתבסס על מבנים או עצמים אחרים שנמצאים בדרך. גברים, לעומת זאת, תיארו את המסלול במונחי מרחק והשתמשו במטרים כדי לתאר איך יגיעו לרכב (עשרה מטרים צפונה, 30 מטרים מזרחה וכו’). זה אולי מסביר למה גברים היו מדויקים יותר בהערכת המרחק מנקודת המוצא לרכב, שכן הזיכרון המרחבי שלהם כנראה טוב יותר. מעניין, אגב, שגברים צעירים היו קצת יותר טובים יותר מגברים מבוגרים באיתור המכונית, אבל מגמה הפוכה התגלתה אצל הנשים – שם דווקא נשים מבוגרות הפגינו דיוק גדול יותר במציאת המכונית החונה.

לסיכום, יש הרבה מה לחקור בצורה שבני אדם מנווטים את דרכם במרחב, ובמיוחד כאשר אנשים צריכים להגיע למקום חדש. נראה די בבירור שלשני המינים יש אסטרטגיות שונות שהם נוקטים בחיפושים האלה, והזיכרון והקידוד המרחבי שלהם מתנהג בצורה שונה.

החוקרים במחקר הזה לא השתמשו בהסברים אבולוציוניים, אבל אפשר להעלות השערה שהשימוש ברמזים ויזואליים של נשים עקבי עם חיפושים במרחבים ידועים שחוזרים אליהם שוב ושוב, מה שמאפיין, למשל, ליקוט בחברות מסורתיות, שם הפירות והשורשים נמצאים בשדות קבועים. לעומת זאת, התבססות על מרחקים בניווט תואמת התנהגות של אנשים שכל הזמן צריכים לפלס דרכם בסביבות חדשות, כמו בזמן ציד. גם הערכות מרחק מדויקת מהיעד עולה בקנה אחד עם ציד, שבו הצייד זקוק למידע הזה כדי להיות יעיל. אני לא מכיר מחקרים אבולוציוניים שבדקו את הנושא על הבסיס הזה, אבל יהיה מעניין לראות אם מישהו ינסה לערוך מחקר בכיוון הזה.

[related-posts title="מאמרים נוספים מאת גיל גרינגרוז"]

• באדיבות הבלוג הומו סאפיינס