בעקבות סדנה היסטורית על גל הגלובליזציה הראשון במזה"ת, שנערכה לאחרונה באוניברסיטה העברית, השיב ההיסטוריון ד"ר און ברק לכמה שאלות ששאלנו אותו וסיפק לנו הזדמנות למבט לא-שגרתי על תהליכים העוברים על המזרח התיכון בן-ימינו ולבחינה באור מעט אחר אירועים בהווה באמצעות תהליכים דומים שאירעו בעבר, למרות השוני ומרחק הזמן בין התקופות

מאת עידן בריר

בחודש שעבר נערכה במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית בירושלים סדנה בינלאומית במימון הקרן הישראלית למדע תחת הכותרת "בתנועה: המזרח התיכון והגלובליזציה המודרנית הראשונה" (On the Move: The Middle East and the First Modern Globalization). הסדנה הפגישה היסטוריונים מרחבי העולם לדיון במה שמכונה "הגל הראשון של הגלובליזציה" במזרח התיכון, שהחל במחצית השנייה של המאה ה-19 ושינה את פניו של המזרח התיכון, את המרקם החברתי, הפוליטי והכלכלי שלו ואת יחסיו עם העולם כולו.

בעקבות הסדנה המרתקת, שיזמה וארגנה ד"ר ליאת קוזמא מהחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בשיתוף אבנר וישניצר, יוהאן בוסו וולסקה הובר, שאלנו את ד"ר און ברק מאוניברסיטת פרינסטון כמה שאלות על השוני והדימיון בין שני גלי הגלובליזציה ומה אנחנו יכולים ללמוד על המזרח התיכון בן-ימינו מבחינתם של אירועים שהתרחשו לפני 150 שנה.

כותרת הכנס מלמדת שהתקופה של שלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 הייתה תקופה של "גלובליזציה". האם יש מאפיינים משותפים לגלובליזציה של התקופה ההיא ולגלובליזציה של ימינו אנו? כיום, אנו מדברים על גלובליזציה, על "עולם שטוח", על תקשורת מהירה ועל סחר בינלאומי משוכלל. האם אנחנו יכולים לדבר על תופעה של "גלובליזציה" לפני 100 שנים ויותר, בהעדרם של אמצעי תקשורת וכלי תחבורה מהירים והמוניים כבימינו?

גל "הגלובליזציה" של המחצית השנייה של המאה ה-19, שנמשך עד מלחמת העולם הראשונה, דומה לגלובליזציה שלנו היום בדיוק בקישוריוּת הטכנולוגית שאפיינה אותו. לאורך התקופה הזו העולם חובר על ידי רשת של קווי טלגרף יבשתיים ותת-ימיים, מסילות ברזל וקווי ספינות קיטור באופן שצמצם משמעותית זמני נסיעה, והאיץ מסחר ותקשורת. זה היה תהליך שנחווה על ידי בני הזמן כדרמטי לא פחות וכנראה הרבה יותר מהמיידיות האינטרנטית שלנו. כפי שמארקס הגדיר זאת, "הזמן הרג את המרחק" ו-"כל הקבוע נמוג לאוויר".

מה הייתה ההשפעה הישירה של הגלובליזציה הראשונה הזו על עמי האזור? האם היה כוח כלכלי או פוליטי אחד במיוחד שטביעת הרגל שלו הורגשה במיוחד ובאופן דומיננטי בחייהם של האנשים (בדומה, אולי, לארה"ב של ימינו)?

העולם הזה שחובר לו יחדיו טכנולוגית לא היה מקום שהשלום והשוויון החליפו בו את האלימות והניצול, כפי שאירופאים רבים הבינו את התהליכים הללו, לפחות עד ההתפקחות שהביאה המלחמה. "המזרח התיכון" – מונח שצמח מתוך החיבור החדש של אירופה והודו דרך תעלת סואץ ודרך נתיבים שכנים שהחליפו את הדרך מסביב לכף התקווה הטובה הוא דוגמה מצוינת. במקום "כפר גלובלי" או "עולם שטוח" ושוויוני, הפריפריאליות החדשה של האזור הייתה פועל יוצא של שיבוצו במערכת קולוניאלית.

במהלך הכיבוש הבריטי של מצרים ב-1882 ספינות הצי הבריטי התחברו לכבל הטלגרף התת-ימי בין אלכסנדריה ומלטה ושידרו טלפונית לאירופה, בפעם הראשונה בזמן אמת, את הדי ההפצצות. השידור החי הראשון של מערכה צבאית מערבית במזה"ת התרחש כמאה שנה לפני מלחמת עיראק הראשונה. הטכנולוגיות האלו, חוט השדרה של האימפריה הבריטית, אפשרו לה העביר כותנה מאלכסנדריה ללנקסטר או אופיום מבנגל לקנטון, וגם חיילות ומידע צבאי ומסחרי בין כל המקומות הללו במהירות מסחררת.

התיעוש במערב אירופה ובסופו של דבר התפתחות של משטרים ייצוגיים דמוקרטיים מומנו והתאפשרו על ידי תהליך של דה-אינדוסטריאליזציה, רישוש ודיכוי של הקולוניות. אבל בדיוק אותם כבלי טלגרף בין-יבשתיים סייעו להפיץ בכל העולם גם רעיונות כמו "הגדרה עצמית" ולחשוף את הסטנדרטים הכפולים של השליטים הקולוניאליים. השנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה התאפיינו בשורה של מאבקים אנטי-קולוניאליים במצרים, קוריאה, סין ובכל רחבי המזרח התיכון.

יש האומרים ש"האביב הערבי" הוא תגובת-נגד לגלובליזציה, שעמי המזה"ת, שאינם נהנים מחופש פוליטי וכלכלי אינם יכולים ליהנות ממנה באופן מלא ולעתים אף סובלים בגינה אף יותר. האם לגלובליזציה הראשונה היה גם גל שני של התקוממויות פוליטיות וחברתיות? האם ניתן בכלל לקשור בין הדברים לדעתך?

אינני מאמין שההיסטוריה חוזרת על עצמה, או שהיא מספקת לנו שיעורים ישירים לגבי ההווה או העתיד. אבל האנלוגיה בין אירועי האביב הערבי למאבקים האנטי-קולוניאליים של תחילת המאה העשרים עשויה לעזור לנו למקד את המבט בתופעות ותהליכים מסוימים כיום.

ראשית, אינטלקטואלים רבים באזור טוענים שעלינו להבין צעדים נאו-ליברליים כמו דרישות ל"התאמות מבניות" שהציבו קרן המטבע הבינ"ל והבנק העולמי כתנאים למתן הלוואות או גלי הפרטה בשנים האחרונות כצעדים נאו-קולוניאליים מובהקים. כך או אחרת, קשה להתווכח עם העובדה שכמה מהצעדים הללו פגעו באוכלוסיות המוחלשות במזרח התיכון במידה רבה יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם.

במזה"ת, "רשת הביטחון" החברתית-כלכלית הייתה חלק מהחוזה הבלתי כתוב בין האוכלוסייה ושליטים טוטליטריים כמו חוסני מובארק, ולפרימתה של הרשת הזו אכן היו השלכות פוליטיות דרמטיות יותר מאשר בדמוקרטיות המערביות שחוו הפרטות דומות. ניתן לחשוב גם על כמה שיעורים היסטוריים נוספים, למשל בעניין השפעותיה של טכנולוגיה מודרנית ואולי אף יותר מכך, לגבי ההנחות הרווחות בדבר כוחה של טכנולוגיה כזו לעצב מציאות.

במצרים של 1918 "רשתות חברתיות" שהתבססו על טלגרף ונייר-פחם חיברו בתוך פחות משבועיים כעשרה אחוז מהמצרים לקהילה לאומית שלא ניתן היה להתעלם ממנה, לא "קהילה מדומיינת" אלא כזו שגילתה את עצמה פתאום כממשית מאוד, כציבור שניתן לכימות ולגיוס. ב-1919 שורה של הפגנות, שביתות, חסימת קווי רכבת והפלת עמודי טלפון וטלגרף שיתקו את המדינה לחלוטין ובסופו של דבר שכנעה את הבריטים להעניק למצרים עצמאות פורמאלית. ההתקפות הללו, על-ידי פועלים, איכרים, וסטודנטים באו לקדם אינטרסים שונים ואף מנוגדים. אבל באופן פרדוקסלי, ממבט עין הציפור שיצרו מסילת הברזל או רשת הטלגרף, נראה היה שמדובר במהלך יזום ומתואם שהונע על ידי לאומנים חילונים מודרניים. ממדים דתיים ומשיחיים (אף הם "מודרניים"), או שסעים מעמדיים בקרב המפגינים/מהפכנים נדחקו לקרן זווית בפרדיגמה הזו, או נתפשו כתוספות מאוחרות – כהסטת המהפכה ממסילתה הטכנולוגית, מודרנית, ליברלית.

אני מניח שהאנלוגיה לייצוגים רווחים של "האביב הערבי" ברורה. אלו בדיוק השאלות שמעסיקות את המשתתפים בסדנה: תנועה של רעיונות, אנשים וטכנולוגיות, האופנים בהם התזרימים הללו מקבלים ביטוי פוליטי, התפקיד ששיחק "המערב" בתהליכים הללו, והרלוונטיות של הקטגוריות שיש בידנו להבין אותם.