לוין עבד לדבריו ברשת ידיעות תקשורת במשך תשע עשרה שנים רצופות. באוקטובר 2012, קיבל מכתב זימון לשימוע לפני פיטורים. במכתב זה נמסר לו, לדבריו, כי הפיטורים נובעים מ"אילוצי תקציב וצמצומים" אלא שב-28 בדצמבר 2012, פורסמה בעיתון "ידיעות השרון" שבו עבר רוב הזמן, מודעה על חיפוש כתב למקומון. על סמך זאת, טוען לוין, נסמכו פיטוריו על טענות שווא. לוין, שכתב התביעה שלו חתום על ידיו ולא על ידי עורך דין מטעמו, אינו בוחל בביטויים קשים נגד רשת ידיעות תקשורת שפיטרה אותו, דוגמת "עושק", "סחיטה" ו"ניצול".

לדבריו, שכרו עבר חליפות שינויים שנועדו לגרוע משכר היסוד שלו ובכך לפגוע בתנאי הפרישה שלו. הוא מתאר כיצד הועבר מעבודה במשרה מלאה לעבודה בחלקיות משרה, כששכרו הושלם, על פי תיאורו בתשלומים שונים עבור "שעות נוספות" או הוצאות דלק שלדבריו היו צריכים להיות חלק משכר היסוד שלו.

במהלך שנות עבודתו ברשת, זכה לוין על פי עדותו ועל סמך מסמכים שהוא מציג בכתב התביעה, להערכה ולהוקרה, שכללה תשלומי בונוסים על עבודתו. בגיל 57: עשר שנים לפני גיל הפרישה ולאחר תשע עשרה שנות עבודה במקום, הוא נכנס לסטטיסטיקת העיתונאים המפוטרים, כשהוא נאלץ להיאבק על תשלומי הפרישה שלו ונתבע, לדבריו, לשלם הפרשים בסך 1,500 שקלים עבור שמירת מספר הטלפון הנייד שברשותו וכשהוא צריך להיאבק על תשלום פיצויי פיטורים ותשלומים אחרים המגיעים לו, על פי חישוביו.