למי מאיתנו זה לא קרה? אתה צופה בתוכנית ההרגעה של בנט, מנסה לעכל את העובדה שסופרנוס כבר לא יחזרו לעונה נוספת, כשפתאום נשמעת דפיקה חזקה. ולאחריה עוד אחת. זה בטח הטכנאי, אתה מרגיע את עצמך, לובש את הכפכף היחיד שכן הצלחת למצוא ורץ לפתוח.

– איפה הכסף? שואל אותך הגברתן הלא מגולח במפתן הדלת.
– איזה כסף? אתה מגמגם לו חזרה, בעודך מנסה להיזכר האם היית כל כך שיכור אתמול שהתפקדת בטעות למפלגת יש עתיד בקליק אחד פשוט.
– הכסף שאתה חייב למדינה, טפיל! עונה לך הגברתן השני, זה הלבוש בחליפה שחורה ואגרופן.
– אבל חייב על מה?! אתה משחק אותה תמים. אולי בכל זאת תצליח לצאת מזה הפעם.
– בוא נראה. הגברתן השלישי, זה עם הקול המונוטוני מוציא בענייניות מכשיר כיס. בגז של תשובה השתמשת? ובמים של נוחי? ובאוויר של שרה?
– האוויר של שרה???
– אל תשחק אותה מופתע. הגברתן הראשון מתופף באצבעותיו מבלי משים על אלת בייסבול. לאחר כהונתו השלישית של נתניהו כקיסר הכל-יכול של ישראל ויהודה, יצא מכרז ארצי על השליטה בחמצן. החברה בהנהלת שרה זכתה בו. הכל נעשה בשקיפות מלאה ובאישור בג"צ. גם מבקר המדינה אביגדור ליברמן לא מצא דופי. אז אתה נושם עכשיו את האוויר המופרט של המדינה, מתחמק מלשלם עליו ועוד שואל אותנו שאלות מיתממות? וזאת בשעה שלמדינה גרעון תקציבי בסך 80 מיליארד שקל?! תתבייש לך! פושע!

* * * 

ועכשיו בחזרה למציאות. למציאות החמימה והשפויה בה אתה פותח יוטיוב, נכנס לאחד מסרטוני השיטה ושומע את הסיפור על שר החוץ המכהן שהפעיל חפרפרת בתוך המשטרה והצליח להפיל את ראש אגף החקירות שניהל נגדו תיק. תיק שהפך לבאר ללא תחתית השואבת לתוכה עבירות אתיות ופליליות מכל סוג אפשרי. רק תבחרו. תיק שנמשך כ-15 שנה. תיק שרשימה ארוכה של עדים מרכזיים בו לקו בשבץ, עזבו את הארץ או סתם נפטרו, כפי שלמדנו מתחקיר ששודר בערוץ טלוויזיה העומד על סף סגירה ונתון לחסדיו של רה"מ. רה"מ שהוא גם חבר קרוב שר החוץ המכהן ורץ עמו ברשימה המאוחדת לכנסת. אה, והיועץ המשפטי לממשלה, זה שעומד בראש המערכת המשפטית של הרשות המבצעת? הוא בעצם הקונסיליירי של הפאמיליה. עושה דברם של ראש הממשלה, שר החוץ והמיליונר המממן.

עם כל דקה נוספת מול המסך עולה נחשול של תחושות קבס

כל מי שחווה את החוויה המטלטלת של צפייה בסרטוני "השיטה", לפעמים כמה ברצף בערבים גשומים במיוחד, מכיר את ההרגשה. עם כל דקה נוספת מול המסך עולה נחשול של תחושות הקבס והפליאה. התחושות מתנקזות לשתי תהיות עיקריות: 1. איך ייתכן שהאלדד יניב הזה לא מוצף ברגעים אלה ב-400 תביעות דיבה מכל הבכירים והבכירות עליהם הוא "מלכלך"? 2. אם אפילו חצי, אתם יודעים מה, עשירית, מהסיפורים שהוא מפזר נכונים, איך אני אמור להצביע עכשיו למישהו מתוך המערכת הפוליטית הזו? מתוך הרשת המסועפת להחריד של קשרים ואינטרסים חופפים בה כולם יודעים הכל, אבל כפותים למערכת אילוצים כזו או אחרת. ממש כמו אנשי התקשורת שידעו על מעלליו של כבוד אנסי, אבל שתקו מחוסר ראיות ופחד מתביעות דיבה.

אם אפילו חצי, אתם יודעים מה, עשירית, מהסיפורים שהוא מפזר נכונים,
איך אני אמור להצביע עכשיו למישהו מתוך המערכת הפוליטית הזו?

אז כן, לאלדד יניב יש המון חסרונות. יש לו עבר. עבר שכנראה היה גורם לטום האגן – הקונסיליירי המיתולוגי של משפחת קורליאונה – לזוז באי נוחות מתוך הרגשה שהוא לא עשה את עבדותו מספיק טוב. אבל אותי מעניין יותר ההווה של  יניב. הווה בו הוא מתפקד על תקן השאהיד השיעי של המערכת הפוליטית, או אם תרצו – עד מדינה, כפי שהטיב לתאר עמית מנדלזון במאמרו. הווה בו שרף יניב כל גשר אפשרי עם עברו והתחייב במעשיו, בפועל, להיאבק בשיטה הרקובה והמשחיתה.

אז כן, לא יניב ולא ח"כים אחרים של ארץחדשה לא יאיימו על מעמדו של דב חנין כפרלמנטר מוביל, לא יהיו סוציאל-דמוקרטים נחושים כמו שלי יחימוביץ' וג'ודוקאים בחסד כמו יואל רזבוזוב, אבל הם כן יהיו יעילים יותר מכל ח"כ אחר בכנסת ה-19 בפירוק קשרי ההון-שלטון המסועפים. הם יהיו יעילים יותר בדיוק מהסיבה שאת העבודה הטובה ביותר במכוני גמילה עושים הנרקומנים והאלכוהוליסטים לשעבר. אלה המכירים את כל הפיתוים והשטיקים.

אני הולך לשים ז' בקלפי כי אני מאמין שרק אלדד יניב, המאכער לשעבר וה"נרקומן של כוח", כהגדרת אשתו, ירחיק ממני את החלום בלהות בו התחלתי את הכתבה. חלום בו אני פותח את דלת ביתי לשליחי המדינה שרוצים לגבות ממני כסף על האוויר המופרט. חלום, בו אין לי באמת על מי לסמוך כי אלה שאמורים לשמור עליי הם חלק מהשיטה הקיימת או חלשים מדי להיאבק בה. ותצחקו כמה שאתם רוצים – המציאות ההזויה והמטורללת של ישראל 2013 לא מאד רחוקה מהחלום הזה.

[related-posts title="עוד בנושא בחירות 2013"]

_______________________________________________________________________________

• 

  אנדרי בר הוא פעיל חברתי, בתנועת "הקול העולה" ובצוות דיור ציבורי. המאמר הנ"ל נכתב על דעתו בלבד.