אני לא פמיניסטית, אבל איזה מזל שיש לי זכות הצבעה

אז מה, אולי בעצם אני כן פמיניסטית? בכל אופן, אני לא יכולה להשאר בבית ביום הבחירות, אחרי שנשים כה רבות נאבקו במשך שנים כדי שאני אקבל את הזכות הבסיסית הזו, לקבוע מי ינהל את העניינים שלי

Print Friendly

כאשה, כפסיכולוגית, כמטפלת זוגית וכאמא, מעולם לא יכולתי להבין את הפרדוקס, אשה שתגיד "אני לא פמיניסטית". היכן היינו ללא הכוח המניע שינויים בחקיקה ובחברה כבר 150 שנה והפך את החיים של הנשים קצת יותר שווים, קצת יותר נסבלים, וצמצם את חוסר השוויון בזכויות, בתנאי החיים ובמעמד החברתי, הכלכלי והחוקי שלנו.

כרזת "אנחנו יכולות לעשות את זה!" (ויקיפדיה / J. Howard Miller, 1942)

נוכחתי לדעת שקשה מאד להסביר את התמיהה לכל אלו שמסתייגות ממה שנראה לי מובן מאליו, שכל אשה (וגבר, אבל נעזוב את זה בינתיים) חייבת הרבה ממה שיש לה לפעילות של נשים ואנשים שראו את העוול ונלחמו נגדו.

אז החלטתי לנסות אחרת, ולקחתי בהשאלה את הפינה של תוכנית הסאטירה "מצב האומה" שנפתחת במשפט: "כן, אבל…" (ותודה לליאור שליין, האיש שלא מפחד מפמיניסטיות)

  • אני לא פמיניסטית, אבל… איזה מזל שיש היום חוקים שמגבילים אונס, אלימות ורצח נשים. עד לא מזמן, החוק איפשר לגבר לאנוס, להכות ולעתים גם להרוג את אשתו כי היא פשוט נחשבה לרכושו. החוק שאוסר על גבר לאנוס את אשתו הוא די חדש. כל החוקים האלה התקבלו רק אחרי לחץ רב שנים של ארגונים פמיניסטיים. 
  • אני לא פמיניסטית, אבל… איזה מזל שיש חוקים נגד הטרדה וניצול מיני, הבת שלי הרבה יותר מוגנת בצבא ממני. לפני 30 שנה המפקד בצבא שלח ידיים ועוד כעס שאת עושה מזה עניין. 
  • אני לא פמיניסטית, אני נהנית להיות בבית ולטפל בילדים שלי. אבל… איזה מזל שבטי פרידן  כתבה את הספר שלה "הבעיה שאין לה שם" ועכשיו מותר לנשים לרצות גם משהו אחר, חוץ מלנקות ולבשל למשפחה. 
  • אני לא פמיניסטית, אבל… מה פתאום שזה שעובד אתי באותה עבודה יקבל משכורת גבוהה יותר רק בגלל שהוא גבר? 
  • אני לא פמיניסטית, אבל… איזה מזל שהחוקים השתנו בלחץ של הנשים, והיום אפשר אצלנו להשתמש באמצעי מניעה וכמה עצוב שיש עוד הרבה מקומות שבהם כוהני הדת (הגברים) לא מרשים זאת. 
  • אני לא פמיניסטית, אבל… אני כל כך רוצה שהבנות החכמות שלי ילמדו באוניברסיטה. איזה מזל שבזכות הפגנות של נשים, נכנעו מוסדות האקדמיה ואיפשרו להן ללמוד. 
  • אני לא פמיניסטית, אבל… אני ממש מצפה שבעלי ישתתף בעבודות הבית. 
  • אני לא פמיניסטית, אבל… איזה מזל שלנשים מותר להחזיק חשבון בנק, כסף ורכוש משלהן (החל מ-1882). 
  • אני לא פמיניסטית, אבל… זכותי להחליט על הגוף שלי לגבי הריון והפלה. 
  • אני לא פמיניסטית אבל… מה פתאום שיגידו לי עם מי להתחתן? 
  • אני לא פמיניסטית, אני חושבת שזכותה של אשה לשבת בבית ולטפח את הנשיות שלה. אבל… איזה מזל שהתנועה הפמיניסטית דאגה שגם עקרות בית מקבלות דמי מזונות. 
  • אני לא פמיניסטית, אני אוהבת להתלבש נשי עם לק ועקבים. אבל… לא מוכנה שגברים כמו בעלי או אבא שלי יקבעו מה מותר לי ללבוש, וכמה לכסות את הגוף שלי. 
  • אני לא פמיניסטית, אני ממש נמשכת לגברים. אבל… איזה מזל שבשנות ה-60 גילו לנו שנשים יכולות ומותר להן להנות מסקס, ואפילו לדרוש שיענגו אותן.

אז מה, אולי בעצם אני כן פמיניסטית? בכל אופן, אני לא יכולה להישאר בבית ביום הבחירות, אחרי שנשים כה רבות נאבקו במשך שנים כדי שאני אקבל את הזכות הבסיסית הזו, לקבוע מי ינהל את העניינים שלי.

לקריאת עדויות והרחבה על הזכויות השונות שנשים השיגו בעמל רב מומלץ להיכנס לקישורים המשובצים במאמר.

מוקדש בהערכה לכל הנשים שנאבקות עבור כולנו למען שוויון-זכויות, ולגברים שלא מפחדים מהן. 

[related-posts title="מאמרים נוספים מאת עירית פז"]

_____________________________________________________________________________

עירית קליינר-פז, פסיכולוגית קלינית

ניתן לשלוח לעירית שאלות בנושא יחסים, ואולי נוכל להתייחס אליהן כאן. לצערנו, לא יתאפשר לנו להשיב לכל שאלה.
האתר של עירית פז

Print Friendly

על אודות עירית פז

עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית ומטפלת זוגית ואישית. האתר של עירית http://sites.google.com/site/iritpazpshychology/home
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג, דמוקרטיה, חברה וסביבה, מאמרי עמדה, נשים, עוד יחסים, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.