הבחירות ביום שלישי יכריעו את גורל ישראל. גוש הימין גם הולך ומקצין, גם הולך וגדל, וגם נותן יד להמשך השתמטות החרדים מהשירות הצבאי ומהתעסוקה. יש חשש גדול שנתניהו ימשיך, למרות הכול. השאלה הגדולה היא אם יצליח גוש המרכז-שמאל לגבש רוב להקמת קואליציה חלופית, או לפחות – אופוזיציה לוחמת. אם לא, יש להתכונן כבר לבחירות הבאות, שיוקדמו כנראה ל-2014 (גם לפי דברי יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין), עקב מפולות מדיניות וכלכליות.

בגוש החוסם אמורים לחבור העבודה, התנועה, יש עתיד, מרצ, קדימה (אם תיכנס), חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד. יש חשש גדול שיאיר לפיד יחבור לנתניהו תמורת תיק החינוך ויסייע לו בתוכנית המדינית והכלכלית האכזרית שלו.

יש ארבע בעיות מרכזיות לגוש המרכז-שמאל, שהן ארבע בעיות מרכזיות למדינת ישראל:

1. החשש לאחוזי הצבעה נמוכים, בשל אדישות ובלבול בציבור הבוחרים במרכז. זה כולל גם את משתתפי המחאה החברתית בקיץ 2011, ששניים ממנהיגיהם התברגו ברשימת העבודה, אך קולם לא נשמע בנושא הגשת כתב האישום נגד דפני ליף, המנהיגה והרוח החיה של המחאה, ולא בנושא השלום. התקרנפות מהירה בדרך אל הכנסת.

2. חוסר היכולת להתגבר על "אגו של מנהיגים", הן ביצירת הגוש היום והן בהמלצה לנשיא, בשבוע הבא, על מועמד מוסכם של הגוש להרכבת ממשלה. צריך להבין שראש ממשלה במדינת ישראל צריך להיות בעל ניסיון מדיני ופוליטי עצום, בשל מורכבות התפקיד אצלנו. אין ספק שהמנהיגה הבולטת בגוש היא ציפי לבני, בעלת הרקורד המדיני הארוך והמגוון: שרה במספר משרדי ממשלה, בדגש שרת החוץ, ומנהלת המשא-ומתן עם הפלסטינים, שכמעט הצליח. לבני הוכיחה עקביות בעמדותיה ובעקרונותיה ולא התקרנפה לשבת בממשלה בראשות נתניהו, גם תמורת הצעה לרוטציה בתפקיד ראש הממשלה בחלק האחרון של הקדנציה. ציפי לבני מחוזקת בממד החברתי על ידי עמרם מצנע ועמיר פרץ.

3. חוסר שילוב אמיתי של ערביי ישראל – מוסלמים, כולל הבדואים, נוצרים ודרוזים – בחישובים הפוליטיים של הגוש. בכך משחק הגוש לידיו של נתניהו והימין הקיצוני ומנציח את שלטונם, בשל התהליכים הדמוגרפיים בישראל. שילוב אמיתי של ערביי ישראל, עם הפגנת אמפתיה אמיתית כלפיהם, יכול לגרום להגברת ההשתתפות של ערביי ישראל בחיים הציבוריים בכלל, ובבחירות בפרט. דבר זה עשוי להיות "שובר שוויון" ולבלום את תהליך השחיקה של הגוש. הבעיה תחריף מבחירות לבחירות.

>>> דווקא אזרחים ערבים חייבים להצביע!

4. חוסר שילוב מספיק של כל מגזרי החברה. שתי מערכות הבחירות האחרונות בארצות הברית הוכיחו שרק אינטגרציה אמיתית בין הקבוצות השונות בחברה יכולה לייצר ניצחון למפלגה הדמוקרטית, שהיא השתקפות הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה האמריקניות החדשות. אצלנו, הסתגרות "השבט הלבן" וחוסר פריצתו לאינטגרציה עם הקבוצות המגוונות האחרות בחברה תשאיר את הגוש במיעוט, כמו הרפובליקנים בארה"ב. הגוש צריך מנהיג פלורליסטי, עם השראה, בסגנון אובמה, ולפעול להכלת כל הקבוצות בחברה הישראלית. בנוסף לערבים מדובר במזרחיים (שבמשא-ומתן עם הפלסטינים צריך לפעול גם להשבת זכויותיהם כפליטים), ברוסים, באתיופים ובדתיים-מתונים.

הגיע הזמן שלמדינת ישראל תהיה מנהיגות אחראית, שתעסוק בהיבטים המשולבים של המדיני-ביטחוני-דמוקרטי-חברתי-וכלכלי. חייבים בדחיפות – ביוזמות ובדרכים מדיניות, יצירתיות וקונסטרוקטיביות – לחדש את התהליך המדיני, להסיר את המצור הבינלאומי המתהווה נגד מדינת ישראל, ולהפסיק את בזבוז כספי המסים שלנו על התנחלויות ועל הרפתקה "רפובליקנית" נגד איראן (כפי שגילה אהוד אולמרט).

הנעצור במדרון בטרם פורענות?

[related-posts title="מאמרים נוספים בנושא בחירות 2013"]

____________________________________________________________________________

• 

  מאמרו של דוד סנדובסקי התפרסם בראשונה באתר על צד שמאל