תינוקות נולדים עם אינסטיקט לאותת על הצורך שלהם להתפנות כדי לשמור על הגיינה אישית. מדובר במודעות ושליטה על סוגריהם! מדהים, לא? מה שעוד יותר מדהים זה שבאמת אף בעל חיים בטבע לא עושה את הצרכים שלו על עצמו חוץ מהיצור הכי מפותח... אנחנו
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
כן, קראתם נכון – כל תינוק, החל מיום היוולדו, "יודע" לאותת על הצורך שלו לעשות את צרכיו כדי לשמור על היגיינה אישית. בדומה לכל אינסטינקט מולד אחר, מטרתו היא לעזור לתינוק לשרוד בתקופה הראשונה לחייו.
הצורך להתפנות לא על עצמו נובע ממנגנון הישרדותי, שכן חיים בתוך הפרשות של הגוף יכול להוביל לזיהומים ומחלות.
יישום מעגל תקשורת כזה אינו אלא יצירת ערוץ תקשורת סביב נושא עשיית הצרכים, נושא שבחיים המודרניים נחשב למנוון בטיפול בתינוקות. ערוץ תקשורת זה משליך גם על יתר תחומי החיים ועוזר מאוד בהבנת צרכי התינוק וחיזוק הקשר עימו.
(מעט) על ההיבט הפיזיולוגי
הבסיס הפיזיולוגי לאינסטינקט נובע מכך שכל המערכת נמצאת בטונוס (מתח) באופן קבוע והרפיית השרירים הינה למעשה פקודה מהמוח – "לשחרר". כמו כל פקודה מהמוח, גם זו נובעת מרצף עצבובי עד לפעולה עצמה. רצף עצבובי זה מלווה בתנועות גופניות וקולות מסוימים הניכרים בתינוק המהווים הודעה על מה שעומד להגיע – פיפי או קקי.
פיפי וקקי על הרצפה?
שימור האינסטינקט כרוך במתן לגיטימציה בצורך של התינוק להתפנות לא על עצמו אפילו באופן החלקי ביותר: פעם ביום או רק בסופי שבוע. אין אפילו צורך בכך שהתינוק יהיה ללא חיתול, מתן הלגיטימציה מספיק בהחלט.
בנימה אישית: כמי שפיתחה את חיתולס, שיטה לתקשורת עם הילדים סביב נושא הצרכים, אני לא אשכח את ה"לפני". אותם ימים ולילות שבהם אביגיל הייתה בוכה וצורחת ואני מנענעת אותה "כן את צודקת, את צודקת" כשעמוק בלב, אין לי שמץ מושג, ואף לא הקלוש ביותר, מה באמת הפריע לה. ניסיתי להניק אותה, להרדים אותה, לנסות לדחוף לה את כל סוגי המוצצים – שום דבר לא עזר. האחות בטיפת חלב אמרה לי שאלו בסך הכל קשיי התאקלמות לעולם וכל התינוקות עוברים את זה בחודשים הראשונים.
אני הרגשתי שמשהו חסר. כשהתחלתי ליישם את השיטה, אביגיל נרגעה. אכן, מה שהיה כתוב בכל אותם ספרים ומאמרים מדעיים, היה נכון. כל צורך של תינוקות אשר אינו ממומש מגיע לבכי. בכי אינו אלא גיוס מירב אפשרויות התקשורת שיש לתינוק כדי שאותו צורך ייענה. הצורך שלה להתפנות לא על עצמה נענה ולכן קרוב לחצי מהפעמים שהייתה בוכה לא היו עוד. לא עוד קשיי התאקלמות לעולם, לא עוד כל מיני גזים בלתי מוסברים. הילדה שלי הייתה צריכה בסך הכל פיפי וקקי.
להלן ערוץ התקשורת סביב נושא הצרכים.
- איתור. ישנן למעשה ארבע אפשרויות לדעת מתי התינוק צריך להתפנות. לדוגמה: בזמנים אופייניים כמו מיד אחרי ההתעוררות או בסימן מאפיין, כגון תפיסה ושחרור של הפטמה לסירוגין בזמן הנקה.
- תגובה. לאחר שקלטנו את אחת מארבעת האפשרויות. התגובה שלנו היא זו שמשמרת את האינסטינקט ועל כן מאוד קריטית. "יכול להיות שיש לך פיפי?", "אמא חושבת שיש לך פיפי", "את/ה צריך פיפי/קקי?" וכו'.
- לוקחים את התינוק למקום שבו עושים את הצרכים: סיר, קערה, שירותים.
- מפשיטים את התינוק. כדי ליישם את השיטה, כדאי לבחור לבוש נוח להורדת החלק התחתון.
- מחזיקים את התינוק בתנוחה נוחה לנו ולתינוק. דוגמה לתנוחה קלאסית: משעינים את גב התינוק, עורפו וראשו (קריטי לתינוקות שעוד לא מחזיקים עצמאית את הראש) על בית החזה והבטן שלנו, מטים את הגב מעט אחורנית. אוחזים בברכי התינוק ומטים אותם כלפי הבטן (בדומה לתנוחת כריעה), זו אגב מאוד עוזרת גם לשחרור גזים ועצירויות.
- מודיעים לתינוק כי הגענו למקום שבו מתפנים ע"י צליל (פשששש, פשששש/ פססס, פסססס/ פיפי, פיפי, פיפי), אמירה "הגעת למקום שבו עושים פיפי" או לחלופין התנוחה שבה הוא נמצא, יכולה להוות את אותו סימן.
- ממתינים כמה שניות עד שהתינוק עושה את צרכיו. כשמגיעים למקום חדש, זה יכול לקחת מעט זמן, לכן מומלץ להמתין בסבלנות כמה שניות.
- התינוק מאותת על סיום: יישור רגליים, קימור הגב, מבט אלינו (הלו, מה אני עוד עושה פה? אתם לא רואים שסיימתי?), בעיטות ברגליים או הבעת אי נוחות בתנוחה.
- מנקים, מנגבים ומלבישים.
- מסיימים את מעגל התקשורת ע"י תגובה מאיתנו. "עשית פיפי בסיר", "עשית פיפי היכן שעושים פיפי וכו'". הפידבק מאיתנו הוא חשוב וחיוני לשם חיזוק התקשורת.
- מחזירים בחזרה לפעילות שבה התינוק היה קודם. זו הכרחית כדי להראות לתינוק שהרצף לא נקטע ולמעשה אחרי שעשה את צרכיו הוא יכול לחזור לשחק, לאכול או כל דבר אחר שהיה עסוק בו עד שעשה פיפי -כדי שיבין שהפסקת אותה פעילות לצורך עשיית צרכים אינה מעידה על הפסקה תמידית ואפשר לחזור אליה בסיום.
כפי שוודאי שמתם לב, ישנו מעין "פינג פונג" של תגובות בינינו לבין התינוק. התינוק מתחיל את מעגל התקשורת ואנחנו סוגרים אותו. ככל שמשקיעים בהסבר ובדיבוב כך זה עוזר בפיתוח המילולי ובשימור האינסטינקט של ילדנו. כן, הם מבינים הכל, אפילו הרבה יותר ממה שנדמה לנו.
לקריאה נוספת על התקשורת בין התינוק להוריו, מוזמנים לקרוא באתר של חיתולס