בשנת 2008 נסעה ש', צעירה בת 18, בכביש הבקעה, בלוויית בן זוגה שנהג ברכב. בנסיבות שלא הובררו, רכבם התנגש בעוצמה רבה במעקה הבטיחות, התהפך, הוטח לקרקע ונמחץ. הנהג הצעיר יצא מהתאונה בפגיעות קלות, אך ש', שנסעה לצדו, נפגעה קשות בראשה ובכל חלקי גופה – ונותרה נכה לשארית חייה.

בתביעה נגד חברת הביטוח של הנהג – "הראל חב' לביטוח בע"מ", שהוגשה ע"י עו"ד אסף אודיז, נטען כי קבלת הבשורה הקשה על התאונה, הניתוחים הרבים ותקופת ההחלמה הממושכת, פגעו קשות בנפשה של אמה של ש', ועל כן צורפה גם היא לתביעה לפיצויים.

בימים אלה עומדת הצעת פשרה שהוצעה על ידי בית המשפט המחוזי, השופטת אסתר דודקביץ', לפיו תפוצה ש' הצעירה ב-3.5 מיליון שקל, בעוד אמה תזכה לפיצויים בסך 380 אלף שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד.

לדברי עו"ד אסף אודיז, הפשרה הרלבנטית לאם התובעת מתבססת על הלכה יחודית מתחום הנזיקין, הנקראת "הלכת אלסוחה", אשר מכירה בנפגעים משניים במסגרת תאונות, כנפגעים ברי פיצוי תחת תנאים מסוימים, שביניהם, קרבה מדרגה ראשונית, פגיעה נפשית משמעותית, והתרשמות ישירה מאירוע התאונה המזיק. לדבריו, מדובר, על פי רוב, בפגיעות נפשיות שנגרמו לאנשים שנכחו באירוע ולא נפגעו, ובקרובי משפחה שנפגעו נפשית מהבשורה המרה ומהמראות הקשים, ומהקושי להתמודד עם הפגיעה ביקיריהן.

כשמדברים על תאונות דרכים, בדרך כלל סופרים את הנפגעים הישירים מהתאונה, ולא לוקחים בחשבון את ההרס הטוטאלי שהן עלולות להמיט על משפחות שלמות. עבור ש', שהייתה בת 18 בעת התאונה, הובילה תאונת דרכים קשה בה הייתה מעורבת לסדרת ניתוחים מסובכים, ולנכות קשה לצמיתות.

אלא שהיא לא הייתה הקורבן היחיד במשפחתה לתאונה. גם אמה, אשר התבשרה על התאונה הקשה, חזרה לביתה לאחר התאונה, ונאלצה לטפל בה – נפגעה פגיעה נפשית קשה, נקלעה לדיכאון ולחוסר תפקוד, ומאז המקרה מתקשה לחזור לתפקוד תקין.

עבור ש', שעמדה לפני גיוס לצה"ל, היה מדובר ביום רגיל של חודש יולי. בן זוגה, צעיר בן גילה, הסיע אותה ברכב ההונדה שלו בכביש עוקף יריחו, כאשר לפתע, סמוך לגשר אלנבי, סטתה מכונית השניים והתנגשה בעוצמה רבה במעקה הבטיחות בצד הדרך. כתוצאה מההתנגשות נחבלה ש' באורח אנוש בכל חלקי גופה, ובעיקר בראשה, והובהלה על ידי מסוק כשהיא מחוסרת הכרה ומונשמת, לחדר המיון של הדסה עין כרם בירושלים. לאחר שהצליחו לייצב את מצבה של ש', החלה מסכת אשפוז ממושכת, טיפולים רפואיים וניתוחי ראש סבוכים, אותן עברה ש' בבתי החולים הדסה הר הצופים ואיכילוב במשך שלוש שנים מעת התאונה.

כתב התביעה מתאר את ש' של טרום התאונה כנערה טובת מראה, בריאה, פעילה ודינאמית, שסיימה את לימודיה בבית ספר התיכון במגמת קולנוע, ועמדה ערב גיוסה לצה"ל. התאונה שהשחיתה את גופה, פניה ונפשה, הפכה את חייה על פיהם בבת אחת. לטענת עו"ד אסף אודיז, הכאבים הפיזיים והניתוחים הרבים ריתקו את ש' למיטתה במשך שנים ארוכות. מששבה לתפקד ולהלך, ואף הייתה מסוגלת לצאת מן הבית ולדבר בליווי צמוד בלבד, היא נמנעה מכך, בשל הדימוי העצמי הנמוך והפגיעה המנטאלית שגרמה לה התאונה הקשה. כמו כן, סובלת ש' מפגיעה הנפשית הקשה, הכוללת חרדות ושינה מסיוטת, פגיעת זיכרון קשה, פגיעות שמנעו ממנה למעשה לחזור ולנהל חיים חברתיים כלשהם לאחר התאונה.

שורת מומחים בדקו את ש' וקבעו לה שיעור נכות כולל של 82%. מהתביעה אותה הגיש עו"ד אודיז עולה כי גם אמה של ש', ס', כבת 38 במועד התאונה, עברה טלטלה קשה בעקבות התאונה – החל משיחת הטלפון שקיבלה מהשוטר, שבישר לה על התאונה בה מעורבת בתה, וכלה בהתייצבותה בחדר המיון באותו ערב, בו נמסר לה כי בתה נמצאת בחדר הניתוח במצב אנוש עם פגיעת ראש קשה.

בתביעה מגולל עו"ד אודיז כיצד מרגע התאונה החלה האם להקדיש את חייה לטיפול בבתה, ליוותה אותה במשך מלוא חודשי אשפוזה, בטיפוליה ובניתוחיה בבתי החולים השונים, תוך שהיא עצמה מלווה ברגשות אשם אדירים כלפי בתה, ובתחושות של חרדה ודיכאון שמשליכים על כל תחומי חייה.

לדברי עו"ד אודיז, עד אותה עת אמה של ש' תפקדה ככל אם רגילה עבור ש' ואחיה, עבדה כסייעת בגני ילדים, נהגה לצאת עם בעלה לחופשות ולבילויים משותפים וניהלה חיים מלאים ופעילים. אלא שהטראומה שהותירה בה התאונה, וסבלה של בתה שינו הכל. היא החלה לסבול מדחק נפשי קשה, שכלל תסמינים של חרדה ודכדוך, דאגה מופרזת לשלום ילדיה, חלומות מסויטים, הימנעות מנהיגה, ליאות וקשיי תפקוד, קשיי ריכוז, זיכרון, סף גירוי נמוך ונטייה מוגברת לבכי ולכעס. במצב דברים זה לא היתה האם יכולה לחזור לתפקד בעבודה, וגם תפקודה בבית ובטיפול בילדים – נוטרל כמעט כליל.
לדברי עו"ד אודיז, מאז התאונה נזקקה האם עצמה לאשפוז נפשי, לטיפול באמצעות תרופות הרגעה, וכן לטיפולים פסיכיאטריים אשר אין ידה משגת לממנם.

המומחה הפסיכיאטרי מטעם בית המשפט, ד"ר גיא אור, העריך כי בעקבות התאונה, ובקשר ישיר לתאונה, נגרמה לאם נכות נפשית צמיתה בשיעור של 17.5%. לדברי עו"ד אודיז, האם, על פי "הלכת אלסוחה", נחשבת כניזוקה משנית מהתאונה על אף שלא נכחה בה פיזית. על כן היא זכאית לתבוע את חברת הביטוח לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה.

טרם הושגה פשרה, ובשלב זה התיק עומד בפני שלב ההוכחות.