לקראת הבחירות, אני שוב מתלבטת למי להציע ונזכרת בביקורים קודמים בקלפי.

בפעם הראשונה שהצבעתי, הייתי בצבא. הבטיחו לנו שהקלפי הניידת תכף תגיע לשטח האימונים בו היינו. אמנם מדובר בחור מדברי מרוחק, אבל הקלפי הניידת לא הגיעה. התניידה עד לבסיס וחתכה משם. אז הייתי מאוד מעורה בפוליטיקה, התעצבנתי מאוד על מפעלי הקלפי הניידת ונשבעתי לעצמי שאם המועמד שלי לא יזכה בבחירות, אני אתבע מישהו, אולי את הצבא.
עברו שנים מאז, תמימות שלמישהו איכפת שלא הצבעתי התחלפה בתמימות אחרת, ובבחירות לאחר מכן "הצבעתי" פתק לבן, עליו כתבתי: "אין לי למי לבחור, כולכם אותו חרא". כתבתי את זה לא כי אני אנרכיסטית, אלא כי הייתי תמימה וחשבתי שמישהו יקרא ויפנים את הכתוב. היה לי מספיק חשוב להגיע לקלפי כדי להביע את דעתי, אבל אני בספק אם מישהו קרא את שכתבתי, אולי העובד בקלפי שזרק את הפתק שנייה לאחר מכן.

לחשוב שלמישהו בכסאות בכנסת יהיה איכפת הייתה טעות. לפוליטיקאים אין אוזניים ואין עיניים בשבילנו, העם. כל מה שמעניין אותם זה איך לזכות או איך לשמור על כסא המלכות שלהם בממשלה, חם ומכניס משכורות לא הגיוניות על עבודה שהם לא באמת עושים. רובם לא מצביעים, לא מגיעים לישיבות מליאה, הקואליציה לא באמת קואליציה, ומידי פעם זה בסדר לתמוך באופוזיציה בכל מיני עסקאות מפוקפקות ולחיצות ידיים שמתחת לשולחן. גם לפשוע ולאנוס לא הפך כזה נורא, כשרבים בממשלה עושים את זה.

הפעם אני אצביע, ולא פתק לבן. למה? כי נמאס לי משיגעון הגדלות של ביבי שחושב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה עם הכסף שלנו. כי נמאס לי לשמוע מקרובי משפחה וחברים בדרום ששוב יורים עליהם. כי נמאס לי לשמוע על התייקרות המיסים והדלק ברדיו. כי נמאס לי שהממשלה חושבת שזה בסדר להפשיר חופים ציבוריים ולתת אותם מתנה לטייקונים שיעשו מזה הון כשכבר יש להם מספיק הון וכוח מדיני וכלכלי. בקיצור – נמאס לי. ואני חושבת שאולי ראש ממשלה נשית תחתור פחות למלחמה, לא כי היא לבני או יחימוביץ', אלא כי היא אישה. ולא, אני לא פמיניסטית, אבל כן מאמינה, והוכח מדעית, שנשים מטבען הן יותר פשרניות ומעדיפות הבנה והסכם על פני אגו שמוביל למלחמה והרס.

כבר מזמן אני לא מחשיבה אותי שמאל או ימין. אני מאוד משתדלת לא לראות חדשות ולהעביר לדיסק כשמגיעה שעה עגולה ברדיו. אבל קשה להבליג כשמערכת החינוך ומערכת הבריאות קורסות, כשהאזעקות מגיעות גם למרכז וכל הארץ במקלטים ובפחד נוראי. כשמוכרים לנו פחד במסווה של מתקפה איראנית שהנה אוטוטו מתרחשת כבר כמה שנים. כשעסקים עצמאיים פושטים רגל על ימין ועל שמאל. כשלאקדמאים עם שני תארים וילדים לוקח לפחות חצי שנה למצוא עבודה, וגם בגיל 35-40 הם לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש בית לילדים שלהם. כשאין השגחה על קרינה סלולרית ובכל רגע נתון יכולים לבנות אנטנה מרעילה מעל הראש שלך. כשאין מספיק רופאים, אחיות ומיטות בבית החולים. כשחוק חינוך חובה הוא לא באמת חובה אלא עולה הון. כשאי אפשר לרחוץ בכנרת, שפעם הייתה שלי ושל כולם, ללא תשלום כניסה לחוף, והמגמה מתפרשת גם לחופי הים התיכון. כשחופי הים התיכון הופכים חופים פרטיים המיועדים לטייקונים ונדל"ניסטים לבנות בהם דירות יוקרה שיסתירו לשאר העיר, לא רק את הים, אלא גם את השמיים.

אני מבודדת את הנושאים הבוערים משאר המדורה של כעס

אז כדאי לבחור את הרע במיעוטו. אני מנסה להיות אופטימית ולחשוב שיש גם פוליטיקאים שאם ייבחרו ידאגו שיהיה לנו יותר נעים לחיות כאן, אבל לא מצליחה. נכוויתי מהם יותר מדי פעם בעבר. אני מנסה למצוא מה מהנושאים הכי בוערים בי. אני מבודדת את הנושאים הבוערים משאר המדורה של כעס על ההתנהלות הקלוקלת של הממשלה, ומגלה שהם הנושא החברתי, ואיכות הסביבה.

בנושא החברתי-מעמדתי, אני מתכוונת לפער שהולך ומתעצם בין עשירים ועניים, מעמד הביניים שקורס ועומד להיעלם, הפער בין חילוניים לדתיים וחרדים שהופך לכדי סכסוך ממושך ולא מקבל התייחסות אפילו שעומד להתפוצץ כל רגע.
שנאה בין פליטים ליהודים שמתעצמת על רקע העוני ומקבלת ביטוי אלים כשצריך לפרוק את כל הכעס שאין עבודה ואין כסף.
שלום, זוכרים שיש מילה כזאת? שלום זו מילה שפוליטיקאים הוציאו מהלקסיקון ושכחו איך הוגים אותה, ובינתיים השנאה בין ערבים ויהודים לא קטנה. מחביאים אותה מאחורי סיפור על צרות גדולות יותר כמו האיום האיראני שהיה מאז ומתמיד ופתאום הפך לפרנויה ממשלתית שעומדת להתרחש כל רגע ולכן צריך לקחת את כל כסף המיסים של הציבור ולשמור אותו באיזה קופת חיסכון דמיונית, או שק כסף ענק שהמשלה גונבת מעמה.

איכות הסביבה ובריאות הולכות יד ביד

לא הרבה מבינים את זה, אבל איכות הסביבה ובריאות הולכות יד ביד. כי איכות הסביבה זה לא רק לשמור על שמורת הטבע, זה הרבה יותר מזה. איכות הסביבה זה גם לא לאפשר עוד הקמת בתי זיקוק בחיפה, שגם ככה האוויר בה מסרטן ומלא כימיקלים,  אלא למנוע מאנשים בעלי הון להתפשט ולהתעצם בהון ובכוח, כיוון שהם אלו השולטים ומעודדים בנייה כזו ועוד מזיקות אחרות.
לבחור באיכות הסביבה זה לדאוג לעצמך ולבני משפחתך שיהיה חוק שמגביל את מספר האנטנות הסלולוריות מזיקות סמוך לביתך, בעירך ומעל ראשך.
איכות הסביבה זה גם להביא חמלה כלפי חיות משוטטות, ולא לאפשר לשרים כמו גלעד ארדן ותומכיו להציע ולתמוך בירייה בכלבים וחתולים משוטטים ללא הבחנה, כי יכול להיות גם הכלב שלך שברח החוצה לפני דקה.
זה לדאוג שהמס שמשלמים להחזקת כלב, והכסף שעוברים לעיריות בכל פעם שאנחנו מחסנים את חיית המחמד שלנו, ישמש את השירות הווטרינרי העירוני לתנאים טובים יותר בהסגר העירוני במקום לבזבז את הכסף על מי יודע מה ולהמית חיות כל שבוע לפחות עשרה. זה כסף שיכול לשמש ולעזור לעמותות שמטפלות בכלבים וחתולים ומסייעות להם במציאת בית כדי שלא יהיו ברחוב, במקום להגיע לידיים הלא נכונות שעלולות לתת לבעלי החיים חסרי הישע את זריקת המוות, ב"צער בעלי חיים" שנחשבת עמותה אבל מזמן איבדה את החמלה והמצפון שלה.

לכן החלטתי שהבחירות האלה אני מצביעה ירוק. ולא עלה ירוק, אלא למפלגה שהמצע שלה כמה שיותר ירוק ועוסק באיכות הסביבה. זה לא נושא שולי, המון דברים מתחילים בלהיות ירוקים יותר; ואחד החשובים שבהם הוא בריאות, ומניעה מאנשי הון להשתלט ולהרוויח על שטחי מדינה שהיו ועדיין אמורים להיות שלנו, לטייל בהם וליהנות מהם. כי זו המדינה שלנו, ולא רק שלהם ושל העשירים שמתגוררים בבנייני היוקרה שלהם ונהנים מחופים פרטיים שלתושבי העם האחרים אסורה הכניסה אליהם.

לאור כל אלה, אני מקווה לראות ירוק בעיניים, שינוי ירוק. אז אני את הפתק הלבן צובעת בירוק.
ומה איתך?

[related-posts title="עוד בנושא בחירות 2013"]