בחינות הן מקור למתח וחרדה אצל חלק גדול מהאנשים. חלק אף נמנעים מבחינות ובכך נסגרות בפניהם אפשרויות רבות להתפתחות ולהישגים. לפני הכל חשוב להבין שמידה מתונה של מתח היא טובה וחיונית כדי לשמור על מוטיבציה ועל רמת למידה גבוהה. אבל מתח רגשי רב מדי כבר מהווה נטל המונע מאתנו לממש את יכולותינו. לכן, ככל שנפחית מתח כזה תגבר היכולת שלנו למצות את היכולות האמיתיות.

אז מה לעשות?

ראשית, יש לעשות הערכה מפוקחת ומציאותית של כמות החומר שעלי ללמוד, רמת הקושי שלו ומשך הזמן הפנוי העומד לרשותי כדי ללמוד אותו. המציאות היא שלעיתים קרובות יתברר לסטודנט/ית שאין לו די זמן להכל.

זהו שלב קריטי והתגובה אליו – מתאימה או לא מתאימה – תקבע במידה רבה את המשך התהליך:

תגובה מתאימה תהיה:

– ליצור סדר עדיפויות כך שזמן לימוד איכותי (כשהלומד/ת נינוח, עירני, רענן) יוקדש לחלקים הקשים והמרכזיים יותר של החומר וזמן לימוד פחות איכותי יושאר לחלקים אחרים.

– לדאוג לעשות הפסקות אמיתיות למנוחה ולריענון. חשוב לדעת שהפסקה אינה מותרות! הפסקה היא צורך חיוני של המוח כדי שנוכל ללמוד כראוי בזמן בו איננו בהפסקה.

– לדאוג לארגן את סביבת הלמידה כך שתתאים לנו.

– ללמוד איך שנוח לי ולא איך שצריך. דוגמה: יש מי שטוב לו בשכיבה על המיטה ויש מי שדווקא ליד שולחן הכתיבה.

– לזהות את שעות היממה בהן אני עירני יותר. לקחת בחשבון שיש אנשי בוקר ויש אנשי לילה.

– לגייס את בני הבית: עכשיו אתם לומדים וכולם מתבקשים להתנהג בהתאם, כלומר, לשמור על שקט, לפנות לכם את המחשב. זה אינו פינוק אגואיסטי זו עזרה נחוצה ומוצדקת.

תגובה זו מבוססת על התובנה החשובה שאי אפשר להספיק את הכל.

תגובה לא מתאימה תהיה אחת מהשתיים הבאות, שרבים נוטים לנקוט בהן אינסטינקטיבית:

1. להיכנס לאמביציה (לא ריאלית למעשה) להספיק הכל ולנסות להשיג זאת על ידי לימוד אינטנסיבי, רב שעות ומתיש. התוצאה של תגובה כזו היא נבואה שמגשימה את עצמה וזה קורה כך: ככל שלומדים יותר, ללא מנוחות וללא הפסקות, רמת הריכוז יורדת. בתגובה מגבירים את קצב הלימוד כדי לפצות על הירידה ביעילות. כתוצאה מכך מתעייפים עוד יותר ורמת הריכוז יורדת עוד וחוזר חלילה, עד התשה מלאה.
2. לחלופין, אנו נלחצים כל כך מעומס הלימוד המצפה לנו עד שאנו מניחים את המחברות והספרים בצד ומנסים להתעלם מהם לחלוטין (מה שאני לא רואה לא קיים…). בהתחלה זה עשוי לעבוד אבל ככל שהבחינה קרבה, החרדה ממנה גוברת על ההקלה הזמנית שהביאה לנו ההתעלמות ממנה. וכך, לקראת הבחינה המתח מתפרץ בבת אחת ורוצים ללמוד מהר מהר, אלא שאז כבר מאוחר מדי ללמוד כראוי.

שנית, חשוב לנסות ולהבין את מקורות המתח שלנו.

א. האם הצורך להצליח בבחינה קשור לציפיות – שלנו מעצמנו (להצטיינות: מחשבות כמו "פחות מ-100 זה כישלון", לתיקון כישלון מהעבר…) של אחרים מאיתנו – הורים? מרצים?

ב. האם הוא קשור לתחרות עם אחרים – אחים? חברים?

ג. האם הוא קשור לדימוי נמוך שלנו על עצמנו-  אני במקרה התקבלתי; כולם כאן חכמים ממני; אם היו יודעים מי אני באמת לא היו מעריכים אותי…

ככל שנבין יותר, יקל עלינו להפריד את הלחצים הללו מהצורך ללמוד לבחינה באופן ענייני תוך הכרה ראלית של יכולותינו והשלמה עמן.

ולבסוף אם אתם חשים שהמתח שלכם רב וגורם לכם/ן מצוקה וסבל, אל תתביישו ואל תישארו איתו לבד. שתפו מישהו שאתם סומכים עליו וחשים נוח איתו – חבר או בן משפחה. הבידוד וההתמודדות לבד הם כר נוח למתח ולחרדה להתפתח בו.

בהצלחה!

ד"ר ערן שדך הוא פסיכולוג קליני, המגמה לפסיכולוגיה קלינית, המכללה האקדמית תל-אביב -יפו.