★★★★★

העולם אינו הגיוני ולעיתים גם מגוחך, אך נתפס בצורה יפה ופשוטה בסרט "סיני בטייק-אוויי", המגיע מארגנטינה ומתאר כיצד הגורל מפגיש בין עולמות. הסרט זכה בפרס הסרט והשחקן הטובים ביותר על-ידי האקדמיה לקולנוע של ארגנטינה.

שום דבר אינו כפי שהוא נראה, אבל הכול בדיוק כמו שהוא נראה בסרט. התעלומה מתחילה עם כותרות הפתיחה של הסרט וממשיכה הישר לדמויות ולעלילה – עד שמתבהרת התמונה. הסרט, תחת שרביט הכתיבה והבימוי של סבסטיאן בורנשטיין ("ללא זיכרון"), דן בניואנסים של החיים. זהו סרט מסע שעומד במקום, עם עלילה מסתורית, סיפור אהבה ותוצאה משעשעת, מפתיעה ולעיתים מרגשת.

אין כתוביות בסצנה הראשונה המתרחשת בסין, אבל ההקשר שלה מובן מאליו, ומה שבלתי אפשרי קורה בפועל: פרה נופלת מהשמיים לתוך אגם. אם זה עדיין לא מסקרן את הקהל הצופה בסרט, בסצנה הבאה, המתרחשת בבואנוס איירס, בעל חנות לחומרי בניין בשם רוברטו (ריקארדו דארין, "הסוד שבעיניים", "תשע מלכות") סופר את מספר הברגים בחבילה שזה עתה רכש. במקום 350 ברגים יש רק 323. רוברטו מרגיש שדפקו אותו, כיוון שהוא תמיד מעניק ללקוחותיו יותר משהם משלמים עבורו.

אנו למדים על רוברטו במהירות: הוא חי לבדו ואינו מרגיש נוח בסביבת זרים. הוא דואג לכבות את המנורה שליד המיטה, כל יום – בדיוק באותה שעה. בעבר הרחוק ניהול רומן עם מארי (מוריאל סנטה אנה), המתגוררת בכפר, וזו חוזרת לעיר במטרה לחדש את מערכת היחסים ביניהם. למארי יש נוכחות חמה ואמיתית, בניגוד לכל מיומנויות התקשורת החסרות לרוברטו. היא טוענת שהיא מכבדת את שתי התכונות של רוברטו: יושרה וסבל, אך הוא מעדיף לחיות בבדידות, עם תקשורת קצרה ככל הניתן עם לקוחותיו או בביקורים סדירים בבית הקברות של הוריו. עם זאת, יש לו תחביב יוצא דופן – הוא גוזר קטעי עיתונים עם סיפורים בינלאומיים שלא ייאמנו.

אך אז חייו מקבלים תפנית חדה. רוברטו פוגש בג'ון (איגנסיו הואנג), צעיר סיני שנזרק ממונית לאחר שהגיע לארגנטינה במטרה למצוא את דודו. טוב ליבו של רוברטו והחוש לסייע לזרים פועם, והוא לוקח את ג'ון לביתו באופן זמני, אך הוא גם להוט להיפטר ממנו. רוברטו לא מדבר סינית וג'ון לא מדבר ספרדית. כל מאמציו של רוברטו לסייע לג'ון למצוא את דודו מגיעים למבוי סתום. בנסיבות אלו נוצרת מערכת יחסים יוצאת דופן בין השניים – בעיקר דרך מחוות ידיים. לעומת זאת, למארי אין מחסום תקשורת מול ג'ון – והם מצליחים להבין אחד את השנייה.

היסוד המרתק בסרט הוא כיצד הסיפור מתקדם, פיסה אחר פיסה – צעד אחר צעד, בו בזמן שאנו למדים להכיר את הדמויות טוב יותר, והם לומדים להכיר אחד את השני. הסצנה בה נער משלוחים המביא אוכל סיני (טייק-אווי) ומשמש כמתרגם ברגע מכריע, גורם אף לאחרון הצופים בסרט לסמר שיער. בבת אחת נוצר פרץ של גילויים מרתקים, וברגע שהתמונה הכללית נכנסת לפוקוס, אי אפשר שלא להתרגש עמוקות. עם זאת, השליח צריך ללכת, ועל כן זה נגמר בדיוק ברגע הנכון, ומשאיר את היסודות הבסיסיים להמשיך ולהתפתח בדמיון הצופים.

"סיני בטייק-אוויי" מהווה פנינה של השראה למקרים שעוברים כהרף עין בחיים, אך נחרטים בזיכרון לתמיד. אובססיביות הדמויות היוצרות פאתוס וגם הומור, בונות את הקו הכללי של הסרט, המותיר אותנו עם מחשבה רבה וחיוך עדין על הפנים.