Skip to content

הפרד ומשול: קואליציה עכשיו

חלק מאלה שצועקים היום נגד צירופה של ש"ס לממשלה, היו בזמנו האחראים לחטא הקדמון, כשזה שירת את מטרותיהם. חלום שתי המדינות לא נראה ישים בארבע השנים הקרובות, ועל כן טוב תעשה הקואליציה אם תניח לפומפוזיות ותתרכז במה שאפשרי. חיבור בין לפיד לבנט יאפשר מדיניות רווחה ערכית, ממוקדת ואחראית
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

במידה שראש הממשלה יחליט בסופו של יום שלא לצרף את ש"ס לקואליציה, לא תהיה מאושרת ממני. אני מסכימה לרוב הטרוניות באשר לניצול הציני של משאבים, סחיטות על רקע ההצטרפות לקואליציה, איוש בלתי סביר של משרות סרק, באנשים לא ראויים, חילול כבודה של הרבנות כמו גם תרומה נכבדה להמאסת ענייני הדת על הציבור בישראל. אין צורך להוסיף שכניסתם לקואליציה תטרפד במידה רבה את המאמצים לשלב חרדים בנטל.

ברם, זכות הטיעון הזו לא נתונה לכולם. חלק ממי שצועקים היום נגד צירופה של ש"ס לממשלה היו אלה שאפשרו לנגע הזה לפוש בתוכנו. לא שמענו אותם מתנגדים לקולותיהם של אריה דרעי וחבורתו בזמן הסכמי אוסלו, לא שמענו אותם אומרים היום שהיה זה משגה. לא שמענו אותם קובלים על כך שהסכמי אוסלו נולדו בחטא, שכדי לייצר הכרעה "דמוקרטית" במרכאות כפולות עשו רבין וממשלתו, כמו גם התקשורת מצדה, את האנטי דמוקרטי בעליל: צירפו כל סחטן חרדי או ערבי לממשלה וגימדו את מחאת הציבור כדי לצאת ולומר – "העם הכריע בעד אוסלו", ולא היא. כאשר יצאו 400 אלף איש לרחובות, התקשורת סיקרה ודיווחה על כמה עשרות אלפים. כאשר נתנו לפלסטינים רובים, כיבסו את המושגים וקראו להרוגים "קורבנות השלום".

תרומה נכבדה להמאסת ענייני הדת על הציבור. השר אטיאס במו"מ הקואליציוני (צילום: דן בר דוב)
תרומה נכבדה להמאסת ענייני הדת על הציבור. השר אטיאס במו"מ הקואליציוני (צילום: דן בר דוב)

לא נשכח גם שכדי לייצר אווירת שלום נדרשה בכיכר מלכי ישראל הנשמה מפיו של אביב גפן, וגם שעד היום קשה למצוא תיעוד מצולם מהיקף הקרחות של אותה עצרת איומה. אם כן, לאט לכם: ש"ס לא רצויה בקואליציה הבאה, אבל מי שטוענים כך צריכים להיות עקביים.

אין זה סוד שהתביעה שעולה מן הציבור היא חברתית בעיקרה. לא "קווי יסוד" והצהרות ריקות מתוכן. אמנם ראש הממשלה מעמיד במקום הראשון את איראן, וייתכן שלמגינת ליבנו הנושא הזה לא יניח לנו בעתיד הקרוב, אבל הציפייה של הציבור מן הממשלה הובהרה בחלק הספונטני של המחאה החברתית, והתחדדה בבחירות עצמן: צדק חלוקתי משופר עבור כל חלקי האוכלוסייה, שוויון בנטל שפתרונו מסתמן דווקא בהגדלת היקף העובדים בקרב המיעוט הערבי והחרדי, גיוס גדול יותר לצה"ל ולשירות לאומי, דיור בר השגה וריסון הריכוזיות במשק. גם שינוי שיטת הממשל הוא נושא שאפשר וצריך להגיע אתו להישגים נראים. גם אם אלה לא יושלמו בקדנציה אחת.

יש עוד חלומות שהרבה מאתנו רוצים. השאלה היא עד כמה הם ישימים ועד כמה הם צריכים להוות אבן בוחן לממשלה הבאה. חלום שתי המדינות לא נראה ישים בארבע השנים הקרובות. הוא גם ממוסס את האפשרות לקואליציה אפקטיבית. על כן, טוב יעשו הצדדים כולם אם יניחו לפומפוזיות ויתרכזו רק בבעיות שאפשר לקדם.

התביעה של לפיד לממשלה של לא יותר מ-18 שרים מוצדקת מאין כמותה. אך אליה וקוץ בה. ראשית, בממשלה עם מיעוט שרים על הבחירה  להיות מאוד עניינית. אין מקום לצ'ופרים למקורבים. כל שר צריך להיות הכי מתאים, וגם אין מקום לריבוי של סגני שרים. גם לגבי משרד האוצר צריך להגיד אחת ולתמיד: עשרה מנכ"לים במשרד האוצר הם משא מיותר ויקר. לצמצם, לצמצם ושוב לצמצם.

החיבור בין יש עתיד לבית היהודי מבטא את מה שהרבה עיתונים לא יעזו לכתוב, כל אחד מטעמיו: מצביעי שתי הרשימות כולם מעוניינים במדיניות רווחה ערכית. את זה אפשר וצריך להשיג עבור אזרחי ישראל. נכון, צריך להשאיר בצד את ההצהרות הנחרצות הן משמאל והן מימין. כך אפשר יהיה  להתגאות בממשלה ממוקדת ואחראית, שתביא את מדינת ישראל לעתיד טוב יותר.

ומילה לגבי "התנועה": נדמה לי שאין טוב יותר מאשר לצטט את המנטור של הגברת לבני, הלא הוא ליאור חורב, שגידל ורומם אותה לממדי הענק שאליהם הגיעה, לא בלי נפח שלא הגיע לה. בראיון אינטימי עם קובי מידן אמר חורב כך: על ציפי לבני צריך לומר שלא כל מי שלא מצא עבודה בחוץ צריך לחזור לפוליטיקה.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן