לכולנו יש חלחלה מהפוליטיקאים שלנו. לא מבינים איך אידיוט מסוים נכנס להיות שר בתחום שאין לו מושג מה לעשות בו, וכל הזמן אנחנו מדברים על שר מקצועי. הרעיון הוא כזה: שר חינוך צריך להיות מומחה בחינוך, שר ביטחון צריך להיות מומחה בביטחון וכדומה. יש שירחיבו ויגידו ששר מקצועי צריך להיות מומחה בניהול.

הנחת היסוד של התפישה הזאת אמנם נכונה, באמת מאסנו משרים שלא מבינים בתחומם. נמאס ששר הבריאות (סליחה סגן) מעדיף להגן על עצמות חזיר באשקלון על פני חדר מיון ממוגן בבי"ח ברזילי. השאלה היא האם להביא מנכ"ל של קופת חולים כללית, או ראש מחלקה באיכילוב, זה הפתרון הראוי.

אבל למה בעצם לא?

אז כמו כל מערכת דמוקרטית, גם בממשלה ישראל ישנם שני דרגים: דרג מקצועי, שמורכב בעיקר מאנשי ניהול ומומחים בתחומם, ודרג פוליטי, המשמש כאחראי על הכנסת הערכים/ האינטרסים/ האידיאולוגיה של המפלגה או של קבוצת אוכלוסיה מסוימת לביטוי במנגנוני השלטון. בכל משרד ממשלתי עומד שר. תפקידו של השר אינו לנהל את המשרד, אלא לבחור בין אינטרסים. שר החינוך שנאלץ להחליט אם המרכז האוניברסיטאי באריאל יקודם למעמד של אוניברסיטה לא צריך להיות מומחה בניהול או בחינוך. הוא צריך לקחת את הערכים שמלווים את מפלגת הליכוד (ששלחה אותו בשמה להיות שר החינוך) ובהתאם לנתונים ולהמלצות של אנשי המקצוע לבחור אם תקציב משרדו יילך לאוניברסיטה באריאל, או למרכז אקדמי בצפת, או לפתיחת מכללה באום אל פאחם.

השר גם אינו נדרש לנהל את המשרד, בשביל זה יש לו מנכ"ל משרד, שהוא, לפחות על הנייר, מינוי מקצועי של אדם שמומחה בניהול ובעל רקע מסוים בתחום העיסוק של המשרד.

ישנה ביקורת רבה על התנהלותם של פוליטיקאים המכהנים כשרים, אבל הבעיה היא לא עקב חוסר מקצועיותם, אלא באופי הפוליטיקאים שאנחנו בוחרים. לצורך העניין, יש במדינת ישראל משרד אחד שמנוהל כמעט בקביעות בידי מומחים בתחום – משרד הביחון. אין לי נתונים מדויקים, אבל לפי הערכה אישית, זה כנראה המשרד הכי בזבזני שקיים. יוצאי הדופן מהתקופה האחרונה (עמיר פרץ ומשה ארנס) היו דווקא השרים שהביאו להתייעלות גבוהה יותר מיתר הגנרלים שעמדו בראש המשרד (ברק, שרון, בן אליעזר, מופז, מרדכי, רבין).

להערכתי מדובר באנשים שמנסים להצר את הדמוקרטיה

אבל מאיפה מגיעה התפישה שצריך שרים מקצועיים? להערכתי (ועד כמה שידוע לי אני בעמדת מיעוט) מדובר באנשים שמנסים להצר את הדמוקרטיה. איך מצרים אותה? במקום שניתן לאזרחים לבחור בממשלה שמורכבת מאנשים שהם בחרו על פי מעשיהם, ערכיהם, והאמון שניתן להם, ממליכים עליהם מישהו מקצועי. שר האוצר עושה הפרטות? יש איש מקצוע שיכול להגיד אם באופן חד משמעי האינטרס של מדינת ישראל הוא הפרטה? ההחלטה צריכה להגיע מפוליטיקאי, שיחליט אם ההפרטה תקדם את תפישת העולם שבזכותה נבחר. כדי להגיע לתוצאה המיטבית, יש לו צי של מומחים, יועצים ואנליסטים ממגוון תחומים שיספרו לו על ההשלכות הצפויות מכל מהלך. אבל ההחלטה אם צריך להפריט או להלאים היא החלטה פוליטית. החלטה אם צריך לפנות התנחלות או לחתום על הסכם שלום, או להכניס תרופה לאיידס לסל הבריאות – זאת החלטה פוליטית.

למי שחוטף חלחלה מהמילה פוליטית, אל תשכחו שהחלטה פוליטית משמעה החלטה שהעם החליט שהיא הנכונה, ובחר במישהו מטעמו שיבחר בשמו.

להגיד שר מקצועי, זה אחלה גימיק. דודו טופז אמר את זה בקמפיין בחירות הפיקטיבי שלו, אי שם בשנות ה-90. גם ברית המועצות פעלה לפי העקרון הזה. אבל ברית המועצות לא התיימרה להיות דמוקרטיה. גם דודו טופז לא.

אז אולי במקום לדבר על מינוי שרים מקצועיים, נדבר על מינוי מקצועי של הדרג המקצועי? ישנן עדויות רבות על מינויים פוליטיים של יועץ משפטי, של רמטכ"ל, של מנכ"לי משרדים שונים, ואפילו מנסים לדאוג שגם שופטי בית המשפט העליון יהיה סוג של מינוי פוליטי.

[related-posts title="עוד בנושא בחירות 2013"]

 _____________________________________________________________________________

• 

  גלעד נופים, פעיל פוליטי וחברתי, היה מעורב במספר מאבקים למען זכויות עובדים וחלק מתנועת המחאה בקיץ 2011.