"כוננות עם שחר": אקשן למתחילים בלבד

ליהוק איכותי ובימוי מסוגנן – אלה נקודות האור העיקריות בסרט "כוננות עם שחר" המועמד לאוסקר. אבל עיקר הסרט – סיפור לכידתו והריגתו של בן לאדן, נטול מתח, אקשן והפתעות

"כוננות עם שחר": אקשן למתחילים בלבד

ליהוק איכותי ובימוי מסוגנן – אלה נקודות האור העיקריות בסרט "כוננות עם שחר" המועמד לאוסקר. אבל עיקר הסרט – סיפור לכידתו והריגתו של בן לאדן, נטול מתח, אקשן והפתעות

[rating=4]

לפני שלוש שנים קת'רין ביגלו הייתה האישה הראשונה אי פעם שזכתה בפרס הבימוי בטקס האוסקר, עבור הסרט "מטען הכאב", אשר עסק ביחידה צבאית לסילוק פצצות. עכשיו היא חוזרת עם סרט נוסף העוסק במלחמה בטרור, וגורף חמישה מועמדויות לאוסקר כולל הסרט הטוב ביותר. אמנם זה סרט טוב, אך לא מעולה, ועל כן אני בספק אם תזכה להצלחה הקודמת שלה.

הסוף ידוע מראש

בעוד "מטען הכאב" היה מותח מאוד, ב"כוננות עם שחר" יש בעיה – אנו יודעים מראש את הסוף, תפיסתו והריגתו של אוסמה בן לאדן. יש רגעים מרתקים, אך הם מעטים ומרוחקים האחד מן השני, וללא הפתעות גדולות באמצע. כל האקשן נמצא בקדימון בן ה-3 דקות, שזה שווה ערך לסך קטעי הפעולה המעשיים בסרט בן ה-157 דקות.

למעשה, הסיפור מתחיל כשנתיים לאחר אירועי הטרור של 11 בספטמבר, 2011, כשהחיפושים אחר האדם האחראי, אוסמה בן לאדן, היו בשיאם. ג'סיקה צ'סטיין ("העזרה") מגלמת את מאיה, סוכנת סי.איי.איי. המעורבת בחקירת חשודים. "אתה לא חושב שהיא קצת צעירה לקטעים הקשים", שואל עמית לעבודה, ואחר עונה לו: "וושינגטון שלחו אותה כי היא אלופה". ואכן בסרט נראה כי היא אינה פוחדת להתעסק עם הרפש של המין האנושי, מסייעת ללכוד מחבלים בפקיסטן מתוך מטרה לשלוף מהם מידע.

לא פוחדת. ג'סיקה צ'סטיין

הרבה דובר בהוליווד על העינויים הנראים בסרט, אך לישראלים הצופים בו לא תהיה בעיה כלל להתמודד. סדרות כ"חטופים" או "הומלנד" לוקחות את העינויים הרבה מעבר לקצה, כשב"כוננות עם שחר" רק שופכים מים על החשודים.

הסיפור קופץ בזמנים ובמקומות, השנים עוברות, ומאיה ממשיכה לחפש בעקשנות אחר רמזים. בן לאדן היה האדם המבוקש ביותר בעולם, אך בסרט נראה כאילו מאיה היא האדם היחיד המחפש אחריו.

חציו הראשון של הסרט מלא באנשים המשוחחים בג'יבריש של מרגלים, כ-120 דמויות בבליל של שפות, ואני בספק אם מישהו בקהל יצליח לעקוב אחר כל המילים בדיאלוג השזור בשמות של מחבלים וראשי תיבות. אפילו שם הסרט באנגלית "Zero Dark Thirty" הוא עגה צבאית לשעת ליל מאוד מאוחרת. גם התרגום של שם הסרט לעברית לא מעניק כל משמעות לנעשה בסרט, לאור העובדה, שגם כשאני הייתי בצבא עשיתי כיתת "כוננות עם שחר" בטירונות.

xxxxxxx

בסך הכל, זהו סרט מסוגנן מאוד עם ליהוק איכותי ביותר. אורח מפתיע בשלב מתקדם בסרט הוא ג'יימס גנדולפיני ("הסופרנוס") המפציע כראש הסיי.איי.איי. לצידו מבחר שחקנים בריטיים המדברים אמריקנית – ג'ניפר אייל ("התפשטות"), דניאל לפיין, סטפן דילאן ואפילו ג'ון ברומן. גם השחקן הישראלי יואב לוי ("הנותנת") מבליח לרגע כסייען למחבל מבוקש.

הופעתה של צ'סטיין טובה, אך עדיין לא ראויה לאוסקר (אם כי זכתה על תפקיד זה בגלובוס הזהב). יתכן והמאפרים היו צריכים להופכה לקצת יותר מבוגרת לקראת הסוף, כיוון שהסרט נפרש על-פני עשור.

בהחלט שווה לצפות ב"כוננות עם שחר", אך היו מוכנים לקבל גם פגמים – גם מצידן של סוכנויות הביון בעולם, וגם מצד יוצרי הסרט.

[rating=4]

לפני שלוש שנים קת'רין ביגלו הייתה האישה הראשונה אי פעם שזכתה בפרס הבימוי בטקס האוסקר, עבור הסרט "מטען הכאב", אשר עסק ביחידה צבאית לסילוק פצצות. עכשיו היא חוזרת עם סרט נוסף העוסק במלחמה בטרור, וגורף חמישה מועמדויות לאוסקר כולל הסרט הטוב ביותר. אמנם זה סרט טוב, אך לא מעולה, ועל כן אני בספק אם תזכה להצלחה הקודמת שלה.

הסוף ידוע מראש

בעוד "מטען הכאב" היה מותח מאוד, ב"כוננות עם שחר" יש בעיה – אנו יודעים מראש את הסוף, תפיסתו והריגתו של אוסמה בן לאדן. יש רגעים מרתקים, אך הם מעטים ומרוחקים האחד מן השני, וללא הפתעות גדולות באמצע. כל האקשן נמצא בקדימון בן ה-3 דקות, שזה שווה ערך לסך קטעי הפעולה המעשיים בסרט בן ה-157 דקות.

למעשה, הסיפור מתחיל כשנתיים לאחר אירועי הטרור של 11 בספטמבר, 2011, כשהחיפושים אחר האדם האחראי, אוסמה בן לאדן, היו בשיאם. ג'סיקה צ'סטיין ("העזרה") מגלמת את מאיה, סוכנת סי.איי.איי. המעורבת בחקירת חשודים. "אתה לא חושב שהיא קצת צעירה לקטעים הקשים", שואל עמית לעבודה, ואחר עונה לו: "וושינגטון שלחו אותה כי היא אלופה". ואכן בסרט נראה כי היא אינה פוחדת להתעסק עם הרפש של המין האנושי, מסייעת ללכוד מחבלים בפקיסטן מתוך מטרה לשלוף מהם מידע.

לא פוחדת. ג'סיקה צ'סטיין

הרבה דובר בהוליווד על העינויים הנראים בסרט, אך לישראלים הצופים בו לא תהיה בעיה כלל להתמודד. סדרות כ"חטופים" או "הומלנד" לוקחות את העינויים הרבה מעבר לקצה, כשב"כוננות עם שחר" רק שופכים מים על החשודים.

הסיפור קופץ בזמנים ובמקומות, השנים עוברות, ומאיה ממשיכה לחפש בעקשנות אחר רמזים. בן לאדן היה האדם המבוקש ביותר בעולם, אך בסרט נראה כאילו מאיה היא האדם היחיד המחפש אחריו.

חציו הראשון של הסרט מלא באנשים המשוחחים בג'יבריש של מרגלים, כ-120 דמויות בבליל של שפות, ואני בספק אם מישהו בקהל יצליח לעקוב אחר כל המילים בדיאלוג השזור בשמות של מחבלים וראשי תיבות. אפילו שם הסרט באנגלית "Zero Dark Thirty" הוא עגה צבאית לשעת ליל מאוד מאוחרת. גם התרגום של שם הסרט לעברית לא מעניק כל משמעות לנעשה בסרט, לאור העובדה, שגם כשאני הייתי בצבא עשיתי כיתת "כוננות עם שחר" בטירונות.

xxxxxxx

בסך הכל, זהו סרט מסוגנן מאוד עם ליהוק איכותי ביותר. אורח מפתיע בשלב מתקדם בסרט הוא ג'יימס גנדולפיני ("הסופרנוס") המפציע כראש הסיי.איי.איי. לצידו מבחר שחקנים בריטיים המדברים אמריקנית – ג'ניפר אייל ("התפשטות"), דניאל לפיין, סטפן דילאן ואפילו ג'ון ברומן. גם השחקן הישראלי יואב לוי ("הנותנת") מבליח לרגע כסייען למחבל מבוקש.

הופעתה של צ'סטיין טובה, אך עדיין לא ראויה לאוסקר (אם כי זכתה על תפקיד זה בגלובוס הזהב). יתכן והמאפרים היו צריכים להופכה לקצת יותר מבוגרת לקראת הסוף, כיוון שהסרט נפרש על-פני עשור.

בהחלט שווה לצפות ב"כוננות עם שחר", אך היו מוכנים לקבל גם פגמים – גם מצידן של סוכנויות הביון בעולם, וגם מצד יוצרי הסרט.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן