דליה יאירי: כבר אין כלניות בצדי הדרך. ראיון

דליה יאירי, משדרניות הרדיו הבולטות בעבר, משמיעה עתה דעות פוליטיות. בעבר, כשחלשה על תכניות דגל של השידור הציבורי, הציבו אותה דעות אלו לא אחת בעין הסערה. עכשיו, כשאין לה בוס, היא יכולה לבקר גם את עמיתיה העיתונאים, בהם אילנה דיין וקרן נויבך הסובלות, לטעמה, מאפקטים של סתימת פיות

Print Friendly

דליה יאירי היא בוגרת הקורס הראשון של שדרני קול ישראל. אחת מחמישה עשר נבחרים, שרובם התקבצו באחרונה לחגיגת היובל של אותו קורס ממנו נשלפה כדי לעבוד ככתבת ועורכת ביומני החדשות.
היום היא בפאזה אחרת. ההתרגשות ממוקדת בספר שיריה השלישי "זמן חמדה וערפל" שראה אור לפני מספר חודשים. "אמרו לי להזמין להשקה מאה אנשים כי תמיד חלק לא מגיעים", היא מספרת בפתח הראיון שהעניקה לנו. "להפתעתי הגיעו כולם, וחיים טופול, בקולו הנפלא, הקריא את שיריי באופן כל כך מרגש ששכחתי שאני בעצמי כתבתי אותם".

דליה יאירי: הגיעה עת שירה (צילום: ציפי מנשה)

רק לאחר פרישתה מרשות השידור כמגישה ועורכת תכניות אקטואליה הרשתה לעצמה יאירי לחשוף את עולמה הפנימי.

דליה יאירי היא אלמנתו של מח"ט הצנחנים בקרבות החווה הסינית ומפקד סיירת מטכ"ל, אל"מ עוזי יאירי, שנהרג במהלך פעולת חילוץ נועזת של בני ערובה במלון סבוי בתל אביב במארס  1975. היא נישאה בשנית לפרופ' ערן דולב, קצין רפואה ראשי לשעבר.

יאירי הגישה וערכה מאז שנות השישים תכניות אקטואליה ברשת ב': "עניין אחר" יחד עם רזי ברקאי והגשה דו-שבועית של התכנית "הכל דיבורים". היא מתרפקת בגעגועים דווקא על העריכה וההגשה של "יומן השבוע" ששודרה בימי שבת בבוקר.

בגאווה רבה מציינת יאירי כי ההישג הגדול שלה היה המעבר מתכנית מוקלטת בת שעה לתכנית בשידור חי של שעתיים. "לא יכולתי לשאת את זה שתכנית חדשות תהיה מוקלטת". כמובן שזה לא עבר חלק והיא הייתה צריכה להלחם על זה. "אני בכלל לוחמת באופיי" היא מעידה על עצמה.

דליה יאירי: העיתונאים צריכים אינטגריטי (צילום: ציפי מנשה)

- האם לא קמה צעקה מצד הדתיים?

"לא. הם פשוט לא ידעו. אף אחד לא פרסם את העובדה שזה בשידור חי ולכן לא הייתה להם סיבה להתקומם. בלאו הכי הם לא מאזינים לרדיו בשבת". כך – לדברי יאירי  - "יכולתי להגיש תכנית אקטואלית בזמן אמת".

יומן החדשות תמיד הסתיים באייטם בנושא תרבות. שבת אחת, יאירי היתה צריכה להכין את הליין אפ כבר ביום שני לתכנית של שבת. היא הכינה כתבה על הצגה שעלתה ב"צוותא" בנושא הפליטים ברחבי העולם. עקב הרגישות לנושא הפלסטיני, קיבל מנהל הרדיו גדעון לב ארי החלטה להוריד את הקטע על ההצגה מהליין אפ. גם מנכ"ל רשות השידור יוסף (טומי) לפיד סירב לשמוע את מחאתה ותביעתה לתת במה לתיאטרון שוליים. "נאלצתי להוריד את הכתבה", היא מספרת". הודעתי שהכתבה לא תשודר מסיבות שאינן תלויות בנו… ובמקומה השמעתי קטע מוסיקלי שלא היה אף פעם חלק מהתכנית. חטפתי על זה נזיפה לתיק האישי", היא מצחקקת.

- עד כמה הון שלטון מנהלים את התקשורת לדעתך?

"לפני עשרים שנה הייתי בארה"ב ונפגשתי עם בכירים ממחלקת החדשות של רשת ABC, סיפרתי להם בהתלהבות על האילוצים הפוליטיים אצלנו והצנזורה הצבאית שנכנסת אפילו לנושאים אזרחיים. וכמה אני מקנאה בהם. "את נאיבית", הם גיחכו, "אצלנו אין מעורבות פוליטית, יש רק מעורבות כלכלית מצד בעלי מניות שמונעים פרסום של תחקירים בנושאים חשובים שלעולם לא יתפרסמו, כהנחתה מגבוה, בגלל שיקולים עסקיים".

יאירי סבורה כי הדרג העיתונאי הבכיר חייב וצריך להיות עם אינטגריטי, אמת מקצועית שתתייצב מול גורמים כאלה שמונעים חופש עיתונות אמיתי. "הכל רדוד יותר. פחות תחקירים. קחי לדוגמה תחקירנית מוכשרת כמו אילנה דיין, גם היא מושפעת".

יאירי: עדיין חיה פוליטית (צילום: ציפי מנשה)

יאירי טוענת כי כשנחקק חוק רשות השידור, שנקרא אז שירות השידור, הייתה תקווה שלא התגשמה, שינותק הקשר הגורדי בין העיתונות והשלטון. לדבריה, התקווה שתהיה רשות שידור שתנותק מהמערך הפוליטי לא התממשה עד היום שכן רשות השידור כפופה עדיין לשר ממונה, שממנה את המנהלים. תמיד הייתה התערבות בתכנים, זה לא סוד.

בעניין עיתון החינמון "ישראל היום" קובעת יאירי: "זהו עיתון שהוקם עבור איש מסוים למרות שיש שם גם עיתונאים מצוינים".

- ובכל זאת, את לא חושבת שיש כאן התערבות של הון בתקשורת?

"בזמני, אני מדברת על לפני עשרים שנה, לא היה הון שלטון. לא היתה צנזורה כלכלית", עונה יאירי. "פגשתי בארה"ב כתב של ה-ABC שסיפר לי שהכין כתבת תחקיר על רכב חשמלי. הכתבה נגנזה בגלל צנזורה כלכלית של אינטרסנטים המושקעים בתחום הנפט. איתרו אותו כשהיה סטודנט בהרווארד, נתנו לו מילגה והחתימו אותו על חוזה לחמש שנים ב-ABC, הכל בשביל לסתום לו את הפה". 

על מגפון: אני לא יודעת אם אנשים בכלל רוצים לדעת את האמת. יאירי (צילום: ציפי מנשה)

 - מה לדעתך צריך לקרות כדי שתהיה עיתונות חופשית?

"אני מאשימה את הדרג העיתונאי הבכיר (אמרתי את זה גם בראיון שנתתי לערוץ 1 ולא שידרו…) שצריך לעמוד כחומה בצורה נגד השלטון", היא קובעת בנחרצות. "יש אמת מקצועית, צריך לנתק. שלטון, טבעי שירצה להתערב ולהשפיע, לעשות לעצמו יחסי ציבור טובים, אבל אותם אנשי מקצוע נקיים, שקידומם אינו קשור לשלטון, הם צריכים אינטגרטי ויכולת לעמוד מול הלחצים". לדוגמה היא מביאה את פרשת קרן נויבך: "לא ראיתי את קרן נלחמת. אמרו לי שהיא פוחדת לאבד את מקום עבודתה. כשאני נלחמתי ידעתי שיש מאחורי מפיקים ועורכים וכל מי שצריך כדי לתת לי גיבוי, כי כוונותיי היו טהורות". 

- מה דעתך על העיתונות המודפסת שנעלמת והולכת? 

"כואב לי", אומרת יאירי, "מי שמפסיד מזה זה הציבור. זילות השפה העברית, הסלנג, שפת הרחוב  ושיבושים של השפה העברית שפעם היה לה ערך, מזלזלים בה היום. אין עורכים ועריכה". לדעתה, התקשורת האלקטרונית מבלבלת את השפה, אין עורכים שילמדו שפה מתוקנת. 

"היה לי מורה לספרות, שהוא הגורו שלי עד היום, שאמר משפט מאוד יפה 'רק אלה שראו את הכלניות בצדי הכביש עצובים כשבונים את הכביש המהיר'. אי אפשר לעצור את הקדמה, הקדמה מנצחת". 

"תשמעי סיפור", ממשיכה יאירי, "פעם הוזמנתי לביקור בסנטיאגו בירת צ'ילה. נפגשתי עם אנשי תקשורת וכששאלתי כמה תחנות יש להם, והייתי בטוחה שהתשובה תהיה אחת, הופתעתי כשענו – שלושים ואחת. 'כמה יש לכם?' הם שאלו. שמעתי את עצמי אומרת קול ישראל ו…תחנה צבאית. באנגלית ועוד בצ'ילה, זה נשמע נורא. האבסורד הוא, שלמרות שאני נגד תחנה צבאית באופן מהותי עקרוני, דווקא גלי צה"ל הוא הרדיו הציבורי במיטבו. הם חופשיים יותר מקול ישראל ויש להם תכנית ספרות נהדרת". 

"אפילו כשהייתי מגיעה לשדר בקול ישראל", היא מספרת, "הצעירים בשער היו מאזינים לגלי צה"ל באוזניות. עשיתי את עצמי בוכה כמו המהר"ן והם צחקו ומיהרו להגיד לי שלתכנית שלי הם תמיד מאזינים". 

יאירי בהשקפת עולמה משתייכת, חברתית ופוליטית, למחנה השמאל. היא הצביעה למרצ. "חבל לי שהם בחרו דווקא לקדם כחוק הראשון את חוק הנישואין החד-מיניים (למרות שגם בתי חיה עם בת זוגה) כשהנושאים החברתיים הרבה יותר דחופים וחשובים". יאירי חושבת שהגיע הזמן שהצעירים, אותם ילדים שהם כבר בני ארבעים, שנורא קשה להם כי הם בונים את עצמם – ייקחו אחריות. "אז לנו לא היה קשה?" היא מתריסה. 

לדעתה הם מתחילים להבין ואנחנו המבוגרים צריכים להפסיק להכתיב להם ולקחת פטרונות עליהם. "אין להם מושג מה קורה מעבר לקו הירוק. צריכים לדעתי לערוך סיורים מאורגנים ומודרכים, לא כי אני נגד ההתנחלויות, פשוט שיראו בעיניהם לאן הולך הכסף". 

- מה דעתך עלינו, על מגפון, עיתון עצמאי ששם לו למטרה להביא עיתונות נקייה מהון שלטון, שהציבור ידע את האמת? 

"אני לא יודעת אם אנשים בכלל רוצים לדעת את האמת. הם קצת מסוממים ואולי כבר לא מאמינים".

 

Print Friendly

על אודות ג'נין תמי וולף

ראיתי ועשיתי כבר כמעט הכל. חקלאות, פרסום ושיווק, ניהול, הפקות, עסקי אפיה (רק כמה דוגמאות שלא תתעייפו), אמא ל-4 ילדים, כלבים וחתולים. ראיתי עולם ולמדתי תוך כדי הליכה. פעם ראשונה עיתונאית - סגירת מעגל אחרי 30 שנה.
פוסט זה פורסם בקטגוריה מדיה, תקשורת-הון-שלטון, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על דליה יאירי: כבר אין כלניות בצדי הדרך. ראיון

  1. מאת חדווה פונדק-לופן‏:

    אל"מ עוזי יאירי הי"ד ואני גדלנו באותו רחוב בחולון- הי"ד. היחיד בשם זה בארץ.

  2. מאת יעלי‏:

    אני חושבת שזה המשפט המסכם, כמו שאמרת- "אני לא יודעת אם אנשים בכלל רוצים לדעת את האמת. "
    אנשים לא רוצים לדעת…מאלף ואחד סיבות,וזה עצוב,אני מכירה זאת אישית,כל הזמן אומרים לי "את לוחמנית"מדוע?,,אסור לשאוף לטוב לנכון וליושרה,ושהאזרח ייקבל את המגיע לו בחוק ,כאחד המשלם את המיסים ….????

  3. מאת שער‏:

    1- יש קשר בין קשר גיאורגי לקשר גורדי, ( רק חרב חדה של מלך, יכולה להתיר חבל שקשר גיאורגי).
    2- נדמה לי, שלפני שנים רבות קצח"ר, היה ר"ת של "קצין חיל רפואה".
    3- עיתונות אמיצה ואמיתית יכולה להתקיים רק כשאין תלות בין העיתונאי לעיתון המפרנס.
    כול זמן שאין לעיתונאי משענת כלכלית, לא תתקיים עיתונות חופשית ( לא סותר שיש עיתונאים בודדים אמיצים ).
    וכבר אמר ארכימדס- תנו לי נקודת משען וארים את העולם כולו.

  4. מאת דליה יאירי‏:

    כמה הערות מאת המרואיינת….

    מעט תיקונים.
    תיקון לשוני חשוב. הקשר, שקיוויתי שיינתק בין השלטון ורשות השידור הוא "קשר גורדי", ולא "קשר גיאורגי" כפי שנכתב, אני מקווה בטעות ולא מחוסר הכרת הביטוי.
    תיקון נוסף. אישי, פרופסור ערן דולב , לא היה קצח'ר. הוא היה קצין רפואה ראשי, אך שנים רבות אזרח, רופא , מנהל מחלקה פנימית.
    שיהיה ברור שאין לי כל ביקורת על קרן נויבך או אילנה דיין. אילנה דיין תחקירנית מעולה, ותכניתה עדיין תחנית תחקירים משובחת ומעניינת. האכסניה שבה היא פועלת מעדיפה רייטינג על תחקירים וזו בעייה .
    קרן נויבך שדרנית מצויינת, בעלת כריזמה וסדר יום ברור ובנוי. היא אינה יכולה לצאת לקרבות על האמת שלה כי היא בודדת בשטח. עם חוסר הזדהות ותמיכה "חיילת בודדת" אינה מסוגלת להלחם ולשמור את מקום עבודתה .ציינתי עובדות אך ללא שיפוטיות.
    אני עדיין מאמינה שעוד נזכה למצב שבו האמת העתונאית תהיה חייבת להרים ראש. להיות אמיצה ולוחמת. דליה יאירי