Skip to content

פרשה פוליטית: ומה עם כבודה של אשת המנהיג?

יש ציווי תנ"כי לא לפגוע בכבוד המנהיג ולא לזלזל בו, גם אם לא בחרנו בו. אבל לעיתים דווקא כבודה של אשת המנהיג הוא דבר שאפשר לוותר עליו. מציאות חיינו תוכיח, שאפשר לזלזל בכבודה של אשת המנהיג, שנכון להשמיץ אותה, שמותר להפריח עליה סיפורים. האם כבודה אינו חשוב?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בפרשת משפטים מופיע הציווי "א-להים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר" (שמות כב, כז). מפשט הפסוק, המוגנים מפני קללה ומארה הם ה'א-לוהים' ו'הנשיא'. פרשני המקרא [אונקלוס, תרגום יונתן, ראב"ע, ספורנו, רבינו בחיי] ייחסו את התואר א-לוהים המופיע בפסוק ל'שופט' בשר ודם. 'נשיא' האמור כאן מוסב לדמות העומדת בראש האומה, הכוונה לבעל שררה בישראל, וזאת בלי כל קשר מהיכן יונק את כוחו מהתורה או מסדרי שלטון אחרים, כך מלמדנו בעל ספר החינוך [מצוה עא] "כוונת הכתוב להזהירנו על כל מי שהוא ראש שררה על ישראל בין ממשלת מלכות בין ממשלת תורה".

(צייר: מאיר מירב)

הציווי אוסר את ה'קללה' ואת ה'מארה'. האבחנה בין השתיים היא שקללה משמעותה זלזול ופגיעה בכבוד  המנהיג, והמארה מבקשת לפגוע במנהיג ממש, כדוגמת טכסי פולסא דנורא. ומכאן נוכל להגדיר בבירור שאיסור זה מטיל חובה על אזרחי המדינה לכבד את מנהיגי הציבור העומדים בראשה.

הטעם להגנה זו היא מפני שרגילים בני אדם לקללם מחמת ביקורת ציבורית הנמתחת על מעשיהם [רשב"ם]. ספר החינוך [מצוה עא] מרחיב את ההסבר ותולה את האיסור בטיבם של יחסי מונהג-מנהיג. לשיטתו, מושכל יסוד בהלכות נבחרי ציבור שאין למצוא הסכמה גורפת מצד העם לגבי זהות מנהיג. גם אם ניטול את המנהיג האידיאלי, הרי שגם לו נמצא מתנגדים וגם בפעולותיו נמצא דופי. יחד עם זאת, כדי לשמור על חיי חברה תקינים, אנו מחויבים בשמירה על כבוד המנהיג וכיבוד מוסדות השלטון.

בפועל יותר קל לציבור לקבל את הזהירות בכבוד מנהיגיו, וזאת משני פנים, מהפן ההלכתי זו מצווה, ומהפן הדמוקרטי הוא הנבחר, הוא המנהיג, בלי כל קשר לשאלה אם הענקתי לו את קולי, או אם אני מסכים לעמדותיו, עליי לכבדו, אפילו מהטעם שמחר, כאשר ייבחר מנהיג לטעמי – אצפה שיכבדו אותו.

אלא שלעיתים דווקא כבודה של אשת המנהיג הופך לדבר שניתן לוותר עליו. מציאות חיינו תוכיח, שאפשר לזלזל בכבודה של אשת המנהיג, שנכון להשמיץ אותה, שניתן להפריח עליה סיפורים, שזה בסדר לצרף אותה או להדיח אותה מקורס טרור ועוד כהנה וכהנה. זאת לצד העובדה שכל המניעים לפגיעה בכבודה כשרים, החל מסתם הערה בשביל ההלצה, וכלה בביקורת שמטרתה לפגוע במנהיג עצמו.

כאשר ברור שהחשיפה הציבורית לה זוכה אשת המנהיג היא תוצר לוואי של תפקידו הציבורי של בעלה, היא כאשתו לא ביקשה להנהיג, היא לא התמודדה בבחירות, והיא גם לא זו שמנהיגה, היא רק אשת המנהיג – ובכל זאת, הזרקורים מופנים גם אליה. כאן עולה השאלה:  האם דמה מותר? האם כבודה אינו חשוב כמו של בעלה בעל השררה? האם מותר לקללה, לבזותה להשפילה?

בראייה היהודית, אשה לבעלה ובעל לאשתו נחשבים לאחד

לטעמי, תחולת הציווי בדבר פגיעה בכבודו ובמעמדו של מנהיגי הציבור אינה עוצרת  במנהיג עצמו, ויש להרחיבה כך שהציווי יחול גם ביחס הציבור לאשת המנהיג. הרחבה זו מושתתת  על הראייה היהודית, שאשה לבעלה ובעל לאשתו נחשבים לאחד. מקור תפישה זו בבריאת האדם וחוה בגן עדן, שעה שמצהיר האדם: "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת. על כן יעז איש את אביו ואת אמו ודבק באישתו והיו לבשר אחד" [בראשית ב, כג-כד]. בחז"ל מוכר הביטוי "אישתו כגופו", ביטוי בעל השלכות משפטיות. למשל, אדם המבייש אשה נשואה חייב לשלם חלק מתשלומי הבושת והעוגמת נפש לבעלה. הטעם לפיצוי זה משום שאשתו כגופו של אדם ודינם כאדם אחד, ומכאן שהמבייש אשה כאילו בייש את בעלה בעצמו [בבלי יבמות, סז ע"א]. 

הנה כי כן ראוי, לצד העיקרון של האיסור לקלל ולבזות והשמירה על כבודם של מנהיגינו,  להחיל ולאמץ עיקרון זה גם על אשת המנהיג, כך שגם היא תהא חסינה מפני ביזויה, השמצתה ופגיעה בכבודה. הבה נותיר אותה מחוץ לשיח הציבורי ונאמץ את אשר הורה לנו דוד המלך "כל כבודה בת מלך פנימה" [תהילים מה, יד].

[related-posts title="מאמרים קודמים מאת אלישי בן-יצחק"]

_________________________________________________________________________________

  • אלישי בן-יצחק הוא  עורך דין, הפקולטה למשפטים במכללת שערי משפט הוד השרון  
    אלישי בן-יצחק

4 Comments

  1. לימור
    6 בפברואר 2013 @ 16:04

    הרוצה בכבוד שיכבד אחרים וקודם כל את עצמו. אשת המנהיג ביזתה את עצמה את מעמדה, את "המנהיג" ואת המעמד כולו, וחלקי המידע שמגיעים לציבור בכל פעם על התנהלותה, מעידים, ולו רק אם עשירית מהם נכונים, שלא כבוד הבריות מנחה אותה בלשון המעטה. התגובות, מן הסתם הם תמונת ראי…

  2. דבי
    6 בפברואר 2013 @ 14:43

    יש לכבד כל אדם באשר הוא ולא משנה אם הוא מפשוטי העם, רם מעלה, מנהיג, או אשת מנהיג.
    אך כשאשת מנהיג, כמו שרה נתניה, לא מכבדת אנשים ולא מכבדת את המעמד בביקורה בכנסת ובאה בלבוש חושפני ובלתי הולם בכל קנה מידה( גם אם הייתה חטובה להפליא והיא לא אלא גדושה במשמנים) , אי אפשר לכבד אותה . מה גם שמפתיע שהסטייליס/ית שלה לא הבהירו לה את העניין ומנעו ממנה מבוכה שכזו וכן בעלה שראש הממשלה היה צריך להסביר לה שזה לא מהוגן להתלבש כך בכל מקום – לא כל שכן במשכן הכנסת.
    וזה המקום לציין שהיא מושכת אש בשל כל הניואנסים הקטנים כגדולים הקשורים בהתנהגותה………….

  3. דני גבע
    6 בפברואר 2013 @ 14:10

    שרה נתניהו ביזתה שורה ארוכה של מטפלות ועובדות משק בית. אחת מהן היא פשוט השליכה לרחוב עם מזוודתה. בנסיבות אלה היא אינה ראויה להגנה. שרה הרוויחה ביושר את הלעג הציבורי שלו היא זוכה.

  4. Omessi
    6 בפברואר 2013 @ 13:23

    חן-חן על המאמר ועל הכתיבה הנעימה.
    מרתק ומעניין!

    עם זאת, אתה כותב:
    "כאשר ברור שהחשיפה הציבורית לה זוכה אשת המנהיג היא תוצר לוואי של תפקידו הציבורי של בעלה".

    אתה צודק, לדעתי, אולם לא בכול המקרים.
    היו נשות ראש ממשלה אחרות (עליזה בגין, סוניה פרס, מרים אשכול) שלא "ניזוקו" מטרוניות הציבור,
    והיו וישנן נשות ראש ממשלה שהחשיפה הציבורית השלילית לה זכו באה בעטיין, ולא בשל תפקיד הבעל.
    אפשר לראות ניצנים של זה אצל לאה רבין ז"ל,
    ותפרחת שלמה (הרבה יותר מניצנים) אצל אשת רוה"מ המכהן כיום.

    במילים אחרות (ולעוסות היטב), החיים הם כביש דו סטרי ולכל מטבע יש שני צדדים.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן