ואן גוך סופרסטאר

האמן הדחוי והמיוסר, שמכר רק תמונה אחת בחייו, הפך 100 שנה לאחר מותו לאמן היקר ביותר בעולם. באירוע "ואן גוך אלייב" בת"א ואן גוך הפך לכוכב פופ פסיכודאלי. עכשיו, אחרי מסע יחסי הציבור, אפשר לעבור לביקורת: מדובר בחוויה טוטאלית מעולם אחר, שעוד לא נראתה כמוה בארץ

Print Friendly

תערוכת "ואן גוך אלייב" בגני התערוכה בתל-אביב היא הומאז' מן הסרטים לווינסנט ואן גוך, שבחודש מרץ יחגגו בעולם 160 שנה להולדתו.  מזמן לא ראיתי הפקה יחצנית כל כך מושקעת וכל כך מוצלחת: ציורי ואן גוך בענק על הקירות, תמונות מתחלפות בקצב, צבעים מתנועעים כמו משיכות המכחול הסוערות של ואן גוך וקהל מהופנט, שזרם למופע ההשקה של התערוכה כמו נהר של וודקה ואן גוך.

וינסנט ואן גוך, שב- 30 במארס ימלאו 160 שנה להולדתו,  מושך אליו המונים כמו מגנט. כמו בשיר של ריטה "עטוף ברחמים" – כך ואן גוך עוטף אותנו בציוריו המרהיבים, שנפרשים ומרצדים מן הרצפה ועל הקירות הגבוהים באוהל מקסידום הענק בגני התערוכה. המבקרים בתערוכה מרגישים אפופים בצבעים, קווים וצרות. עטופים ברחם ענקית של ארץ הציורים.

 בכניסה לחלל הענק מקבלים הלם. תחושה של אינסוף דימויים שנשפכים מכל הצדדים ומוקרנים על הקירות הגבוהים של האולם. לרגע או שניים מנסים לתפוס בבת אחת את כל הדימויים המופצצים על הקירות. משום מקום באולם אי אפשר לתפוס את כל הדימויים בבת אחת. צריך להתנועע בתוך החלל, מתמונה לתמונה. יש משהו מאתגר בחוויה הזו.

כשמתגברים על התדהמה הראשונית ומתחילים ללכת בחלל, שוקעים בשיכרון חושים. כמו מרחפים בתוך פנטזיה נהדרת. משיחות המכחול היפהפיות של וינסנט  זורחות מכל הכיוונים ומלטפות באור גדול את המבקרים, שהצללים שלהם נופלים על הקירות והופכים להיות חלק מן המיצג המכשף. זוהי חוויה טוטאלית. מתאימה מאוד לוואן גוך, שהלך עד הקצה עם האמנות שלו.

למען הגילוי הנאות אני חייבת להתוודות: אני מאוהבת בווינסנט ואן גוך. זהו רומן ארוך שנמשך כמעט 10 שנים. נסעתי בעקבותיו בכל העולם כמו צליינית אדוקה, שעולה לרגל בפולחן הערצה לקדוש המודרני האישי שלי. חרשתי במסעות רבים מקומות שבהם היה ונופים שאותם צייר – בארל ובאובר סור אואז. ניסיתי להתחבר אליו ולהרגיש אותו במקומות השונים והמשונים שהגעתי אליהם בעקבותיו.

בכל המסעות האלה יש לי תחושה של חלום. שאני הולכת על עננים. ושאני פוגשת את רוחו של ואן גוך ומתקשרת איתו. מכל המקומות האלה אני גם כותבת לו מכתבים, שייצאו בקרוב בספר "מכתבים לוינסנט".  אין מה לעשות, אני מאוהבת קשות בוואן גוך ובציורים שלו. וינסנט ואן גוך נכנס לעולמי ושינה את חיי.

אז עכשיו אפשר להבין כמה שמחתי לגלות, שאני לא  היחידה בישראל שאוהבת את ואן גוך. כמו ילדה הייתי מאושרת ב"פסטיבל" ואן גוך, שנפתח השבוע בתל-אביב. איזה כיף שכולם יוכלו לחוות את הציורים המדהימים של האמן הענק הזה, שהפך להיות השראה ומודל לחיקוי לכל האמנים בכל העולם.

אמנות או קיטש ממוסחר ?

לדעתי זו חווייה מודרנית טכנולוגית, שאסור להחמיץ. תחושה של לשקוע או לצוף בחלל דמיוני בתוך ים דימויים של ואן גוך. אני חושבת שוואן גוך היה מאושר שהציורים שלו אהובים ומוצגים בטכנולגיות  חדשניות. גאון הציור יצר בתקופה כל כך קצרה של 10 שנים גוף עבודות מרשים. כ-900 ציורי שמן, כ-1,100 רישומים ועוד כ-700 מכתבים שכתב לאחיו תיאו, לחבריו ולבני משפחתו.

בגלל הגאונות שלו והמרד שלו במוסכמות המקובלות באמנות בתקופתו, האמנות שלו לא התקבלה. הוא מכר רק ציור אחד, ב-400 פרנק, לאנה בוק אחותו של חברו הטוב. זהו הציור "כרם אדום", שצייר בארל בפרובנס..

אילו וינסנט ואן גוך היה שומע על התערוכה "ואן גוך אלייב" הוא היה יוצא מקברו מניף כוסית אבסינט ויוצא במחול קנקן סוער. וינסנט היה מאושר וקורן מנחת לדעת שאוהבים אותו, כאן ובכל העולם. התערוכה היא חוויה מעולם אחר, שעוד לא נראתה כמוה בארץ.

Print Friendly

על אודות סיגל גליל

סיגל גליל היא חוקרת פילוסופיה, אמנות ותרבות, מומחית לואן גוך ולברוך שפינוזה, תרבות יפן, והציירים האימפרסיוניסטים. בין מסעותיה בזמן וברוח בדגש אמנות ופילוסופיה, היא חיפשה את ואן גוך ביפן, יזמה והדריכה טיול שורשים בהולנד בעקבותיו, וביקרה והדריכה במוזאונים הגדולים והחשובים בהולנד בתערוכות הקשורות בו. גליל, היא יוצרת רב-תחומית, שמצלמת וכותבת על ספרות ועל מחול, על אדריכלות ותיירות. היא חובבת טיולים נלהבת. היא לימדה כמעט בכל האוניברסיטאות בארץ תקשורת, אמנות ותרבות יפן. בהרצאותיה, במאמרים ובתוכניות הרדיו הדוקומנטריות שלה היא מנסה לחשוף חוטים סמויים המחברים בין אמנות, תרבות, תקשורת, פילוסופיה וחוויות הקיום האנושי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמנות, ד, תרבות, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על ואן גוך סופרסטאר

  1. מאת סיגל גליל‏:

    משמח אותי לראות תגובה כל כך מעמיקה לביקורת שלי שהיא כמובן סובייטיבית לגמרי. מכיון שמגפון אינו כתב עת אקדמי, אין כאן המקום להסביר, מדוע ואן גוך בעיני הוא גאון. אולי אמצא מקום אחר לפרט מדוע אני חושבת כך. בכל זאת ממליצה בחום לבקר במופע על ואן גוך. הנאה חזותית מובטחת. זה לא אמור להיות במקום ביקור במוזאונים וצפייה ביצירות המקור, אלא משהו אחר טכנולוגי שעושה שימוש בדימויים הנפלאים של ואן גוך בצורה מרהיבת עין.
    תודה על התגובה.
    סיגל

    • מאת סיגל גליל‏:

      דליה יקרה,
      ועוד תיקון קטן בעניין דיוק בעובדות. כצייר הוא לא מכר אלא ציור שמן אחד בלבד!!!
      12 רישומים המתארים מראות של האג – שדודו קורנליוס מארינוס , שניהל את עסקי האמנות של המשפחה באמסטרדאם, קנה ממנו ב- 2.5 גילדן לרישום כדי לעודד את רוחו בלימוד הציור , בתחילת דרכו מרץ 1882 אינם נחשבים לציורים שמכר. (ראי מכתבו לתיאו בתחילת מארס 1882).
      וכן תוכלי גם לראות בערך "כרם אדום " של ויקיפדיה, כי זהו הציור היחיד שמכר ואן גוך, עם מידע של הקטלוג רזונה של הציור המתעד את הידיים שעבר הציור.

  2. מאת דליה מנור‏:

    שלום סיגל
    כיוון שאני יודעת על אהבתך לואן גוך אני לא מופתעת מהתלהבותך. לא ראיתי את המופע אבל מן התמונות ומן התיאורים שלך ברור לחלוטין שזו לא תערוכה של ציורי ואן גוך. זו תערוכת רפרודוקציות מוקרנות שבהחלט מתאימות לטכנולוגיה קיימת שאינה ממש חדשה. שני דברים מהותיים לאמנות הציור חסרים כאן: 1. קנה מידה – שזה עניין מהותי לא רק בארכיטקטורה אלא גם בציור, וציוריו של ואן גוך היו קטנים מכל מיני סיבות היסטוריות ואחרות. 2. חומריות פני השטח – שדוקא אצל ואן גוך היא כל כך חשובה. אפשר להוסיף גם סעיף 3: הצבעים. ואן גוך צייר בצבעי שמן חדשים (משפופרות) מה שהרחיב את ספקטרום הצבעים בציור באופן דרמתי. רפרודוקציות מודפסות מזייפות בגדול את הצבעים (בדפוס יש רק 5 צבעים), ובהקרנה יש זיוף גדול שנובע מן האור. בקיצור, מה שנותר מציורי ואן גוך הם הדימויים עצמם בגדלים ובצבעים מעוותים והסיפור שאת חוזרת עליו, על אומללותו ועל גאונותו.
    העובדה שהוא לא מכר ציורים בחייו – וזה לא מדויק, הוא מכר רישומים עוד כשהיה סטודנט, והוא עשה החלפות עם אמנים. אבל לא בזה הענין אלא בהנחה, שמכירת ציורים היא היא ההוכחה להצלחה ולאיכות. עניין זה דורש דיון ולא יכול להופיע כמובן מאליו גם בעולם קפיטליסטי כמו שלנו. ואן גוך פרש מן המילייה האמנותי בפריז שנתיים אחרי שהגיע אליה מסיבות שונות ולא התעניין בצד המסחרי של האמנות, ואפילו לא נענה להזמנות לצייר פורטרטים. היה לה ספונסור והוא היה משוחרר – כמעט – מבעיות כלכליות, בדומה לאמנים שבאו מרקע אמיד (דגא, טולוז לוטרק ואחרים).
    גם סוגיית גאונותו דורשת הסבר. את קובעת שהוא גאון אבל לא ממש הסברת במה הוא גאון. במה הוא יותר משמעותי או משפיע או פורץ דרך מגוגן, למשל, או מסזאן, שהוא לדעת רבים מאד (וגם לדעתי) מגדולי הציירים המודרנים משום שהוא הבין לעומק – ובתוך מעשה הציור – את המלכודת והאבסורד שיש בציור המציאות. ולא דיברנו על מאנה ועל קורבה ועל פיקאסו וכל מיני אמנים שהזיזו את האמנות למקומות אחרים.
    לבד מהעובדה שואן גוך נגע לליבך ואת מאוהבת בו קשה לראות מה עושה אותו כה נערץ (ולפי מה שאני יודעת, אני בספק אם היה מחזיר לך אהבה: הוא היה טיפוס קשה, עקשן ודעתן, איש מדון וקצר רוח, בעל אמונות דתיות עמוקות, אדם סקרן ומשכיל, קורא וכותב כפייתי, סגפן הנמשך אל פחותי המעמד ועלובי החיים, ובעיקר – רחוק מן הנהנתנות של הבורגנות שתערוכה זו מבוססת עליה – כך שתחשבי שוב אם את מציעה לו חברות).
    ברור לגמרי שהערצה לאמן אינה דורשת הסברים. פולחן הסלבריטאים נשען על כך. אבל הקביעה שהוא גאון דורשת קצת הנמקה. והקביעה שהקרנת רפרודוקציות היא תערוכה של האמן שהיה לדעתך נהנה ממנה, דורשת קצת יותר הרחבה.
    העובדה שקל להזדהות עם ואן גוך בדיוק בגלל כל הסיפורים שמחוץ לציורים היא הסיבה שיש להתייחס בזהירות לכל המיזמים האלה ואני מצפה דוקא ממך, שכל כך מכירה את הציורים עצמם, לזהירות, גם אם את נרגשת ונהנית.

    היה לי העונג לראות לא מעט ציורים של ואן גוך (כולל כמה לא מוצלחים שלו) ואני יכולה לומר בוודאות שציור של ואן גוך דורש התבוננות ממושכת ואינטימית, אחד על אחד. שום דבר כזה לא אפשרי בהקרנות הענק של פרגמנטים של ציוריו. אם את רוצה לראות אמנות מוקרנת, מעניינת ומרגשות ובמיוחד מאתגרת – בקרי בתערוכת דגלאס גורדון במוזאון תל אביב וקחי לך זמן כי זו תערוכה גדולה ומורכבת. זו התשובה של האמנות האמיתית והמעמיקה למיזם המסחרי על ואן גוך.
    להתראות
    דליה